התחבר
העלייה של בני העדה התימנית לירושלים בגלי העלייה משנת תרמ"ב החלה בשנות השמונים של המאה התשע עשר, כאשר התימנים הגיעו לארץ בדרך היבשתית בדרך הים ברכיבה ובהליכה רגלית, תוך מעבר במדבריות ותנאים קשים.
אנשי העדה מצאו עצמם חלוקים ברצונם להשתייך ולהסתפח בין העדה האשכנזית והן לבני העדה הספרדית , הקושי של בני העדה התימנית בחיבור לעדה האשכנזית היה קשיי השפה ,ואילו בני העדה הספרדית ,שדברו הן ערבית והן עברית ,וקרבתם לשלטון המקומי הביאו אותם לבסוף לבחור צד להשתייכות.
בעיה נוספת בנושא לימוד התורה בכיתות התימנים ,הייתה השימוש בנוסח האר"י בעת התפילה ובלימוד בספרי הזוהר והקבלה ,תוך שימוש בלחשים והשבעות ,אל מול המאמינים בתורת הרמב"ם ובמנהגיו , בניסיון לפשר בין החלוקים לסוג התפילה והלימוד הצטרפו רבים ידועים הן מהעדה האשכנזית והן מהעדה הספרדית.
למרות זאת היו מספר תומכים אשכנזיים לבני העדה כמו ישראל פרומקין בעל עיתון החבצלת , לעומתם ערכו בני העדה הספרדית מגבית תרומות אצל אחיהם במדינות ערב ,ששימש את בני העדה התימנית למחיה .
אט אט החלו התימנים להבין את המנגנון ,והחלו להקים מוסדות לימוד משלהם, התימנים החלו להשתמש בשוחטים ומנקרים מבני עמם על פי ההליכות והאמונה שלהם, חלקם פנו לעבודת החקלאות , חלקם עבדו בצורפות, בכתיבת ספרי תורה, ביצירת אומנות בנחושת ועץ, ועבודות רקמה ואריגה .
לאחר הגיעם לירושלים מחוסר ממון ודלותם ,חלקם החלו לעבוד כמקבצי נדבות , ולאחר מכן פנו התימנים לקבלנים היהודים בחיפוש לעבודה בבניין, מאחר ושכרם היה אף נמוך משכרם של הפועלים הערביים ,וממחסור בידיים עובדות בענף הבניה התקבלו אלו לעבודה, לאחר זמן אף למדו הצעירים את עבודת הסתות והבנאות שבה הרוויחו יותר שכר,
בתפקידם זה ,נאלצו בני העדה לעבוד בהעלאת אבני הבניין לעובדים ואף לערבב מלט לבונים, זאת הייתה בעיקר עבודתם של הצעירים שיכלו לעמוד בעומס, לעומתם הזקנים מצאון את פרנסתם מעבודות סנדלרות ורצענות, וחלקם בתיקון סירים מאלומיניום או ברזל וקדרות מחרס.
1937 בסקר בעלי מלאכה נספרו כמאתיים עובדים במלאכת הריצוף 160 מהם נימנו על בני העדה התימנית
בחודש מרץ 1912 הגיעה קבוצה של כשישים תימנים שעלו לארץ והתיישבו כשלושים במושבה כנרת ובדגניה כפועלים חלקם עזבו למושבה מגדל גם כן כעובדי אדמה .
בכפר השילוח בשנת 1929 עסקו כשמונים נשים במלאכת הרקמה חלקה נעשתה בשלושה מרכזים ורוב העבודה נעשתה בביתם של הרוקמות , עבודה שנעשתה בתנאים קשים ובשכר נמוך מאוד, של אחד ל"י לשבוע העבודה
בשנת 1912 העסיק בוריס שץ מקים האקדמיה לאומנות בצלאל כחמש מאות בתי מלאכה שיצרו פרטי אומנות שונים : תשמישי קודש, ארגו שטיחים, נפחו כלי זכוכית, יצרו שולחנות בסגנון דמשקאי קלעו סלים וכסאות מקש, ליטוגרפיות, צורפות וכתיבת ספרי תורה ריקועי נחושת וקופסאות להרחה.
שוק מחנה יהודה תגרנים וסוחרים תימנים
התימנים שעלו לירושלים בשנות הארבעים ,עסקו בשוק מחנה יהודה כיום נשארו מהתימנים הסוחרים שלום צדוק מהתבלינים, מנקרי הבשר באטליזים, הם עסקו : במכירות תבלינים, בשמים כולל צמחים ביצים ירקות ופירות ועשבי תיבול, אחד מתתי השוק כונה השוק התימני והוא התרכז בתחומי משוק הלוואה וחיסכון ברחובות החרוב התות ועוד.
התגרנים שביניהם הגיעו בשעות המוקדמות ופתחו את מרכולתם בפתחי החנויות ומכרו את רוב תוצרתם בטרם הגיעו הסוחרים ופתחו את יום העבודה בעיסוקיהם , קהל הקונים המשכים לקוס היה מקרב המתפללים שחזרו מבית הכנסת בתום תפילת שחרית ועקרות בית שהקדימו את יום עבודתם בבית.
לעומתם תגרני הערבים מכפרי הסביבה מאבו גואש ,עין רפה מאזור הקסטל ועוד שמכרו באזור העירקי עד שנפתח ובלחץ הסוחרים סולקו מהמקום עכב תחרותם הבלתי הוגנת בתמחיר כלפי הסוחרים ששילמו מיסים לעירייה וסחורתם הייתה יקרה יותר לקונה.
ספרי תורה
כיצד מכינים חוטי גידים לחיבור בין דפי ספר תורה , מקצוע ההכנה הולך ונעלם בדורנו, בטרם נשכח זקנה תמניה ירושלמית מספרת את התהליך הידני :
לוקחים חבילת גידים שיובשו, כותשים וחובטים אותם ,משרים את החבילה במים בתהליך להסרת השומן שעליהם , לאחר ימים אחדים נוטלים את החבילה ומפרידים את הגידים, מחברים גיד לגיד וטובים אותם לקבלת חוט דק וחזק.
בעקבות העלמות טווות הגידים הומצאה מכונה היוצרת חוטים בתהליך מכני , בעקבות העלמות המקצוע נעלמו גם מלאכות הרקמה והצורפות של בני עדת התימניים בארצנו
יצרנות ליפות לרחצה
בעבר היה נהוג לסרוג ליפות לרחצה בשלושה גדלים , אחת מזקנות שהתמידה במלאכת הרקמה מחוטים בעובי בינוני בימי השבוע , נטלה את תוצרתה בסלים בימי חמישי ושישי לשוק מחנה יהודה , הניחה את הסלים בצמידות לאחת החנויות , באחד הסלים ליפות מוכנות שנסרגו ,ובסל השני חוטים לסריגת ליפות.
בהגיע אחד מהקונים הוותיקים , מטבילה המוכרת את החוט במעט מים וסורגת ללקוח ליפה לרחצה על פי רצונו, כמובן ככול יהודי טוב מתחיל הקונה החדש בתהליך התמקחות למחיר הליפה, כלמודת ניסיון ,מתעלמת הסורגת הזקנה מהמיקוח קבעה נחרצות את המחיר ומשאירה בידיו את הרצון ,לרכוש ליפה מעבודת יד או לחפש ליפה מודרנית שיוצרה במכונה אצל מוכר אחר.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.