התחבר

תחבורה חברת האוטובוסים דרום יהודה

אוטובוסים וחשמליות, תחבורה מרכז מידע נגב

תודה לזקנים שזיכרונם עדיין עמנו, לעיתונות העברית ולארכיון העיר רחובות בכתיבת המאמר .

הקדמה

תחילת התחבורה הציבורית בארץ ישראל ,החלה מרכישת רכבים עודפי הצבא בידי חיילים משוחררים ובחורים צעירים שחיפשו פרנסה לאחר מלחמת העולם הראשונה , תחילת ההסעות החלה לאחר רכישת משאיות והרכבת ספסלים מושבים עליהם, חלק מהצעירים הפכו את רכבם הפרטי לקווי שרות כדוגמת מוניות, ההסעות התחלקו לשרות הסעות במשאיות ובהמשך באוטובוסים ,בהובלת מטענים בתווך ארץ ישראל ולמדינות השכנות, ושרות מוניות , בדרום הארץ באזור שבין ראשון לציון ,נס ציונה רחובות ובהמשך תל אביב לרחובות ולבאר שבע , סדום ואפילו עד אילת.

בעיר רחובות רכשו חברים משאיות והפכו אותם לתובלת נוסעים ומשאות , התארגנויות של שותפים ,שהחלו בתחרות  פרועה בינם ולהורדת מחירי הנסיעה באזור, בתחילה עברו המשאיות בין שתי נקודות ללא תחנות ועצרו לכול מניף יד בדרכם, כמובן שהמחיר להסעה השתנה בין התארגנות אחת לשנייה, כרטיסי נסיעה לא היו בנמצא, וכלי התחבורה יצאו על פי כמות האנשים שנאספו בתחנת המוצא, ולא על פי לוח זמנים מסודר, בסוף היום העבירו הנהגים את ההכנסות לקופת האגודה , אלא שההפקרות הזאת והמלחמה על הנוסעים , יצרה בעיה אמיתית , ונדרשה התערבות של אנשי המנדט בשנת 1933 ליצירת סדר ,קביעת מחירים וחלוקת קווי תובלה מוגדרים לאיגודים, והגבלה על מספר המשתתפים בקווים אלו וקביעת מכסות רכבים על פי  מפתח שקבעו.

בשנת 1927 התאגדו שש שותפויות באזור הדרום ליצירת איגוד שנקרא "הנהג ", נהגי האיגוד מסרו בסוף היום את ההכנסות לידי ה קופה המרכזית, חוק קבוע היה שכאשר אחד הנהגים מהאיגוד חלה , הוא היה צריך לדאוג למחליף מטעמו ולשלם לו מכיסו את שכרו, בסוף החודש לאחר הפחתת ההוצאות חולק הכסף בין השותפים, חלק מהכסף נשמר לרכישת כלי רכב חדשים לאיגוד, לאחר הקמת האיגוד נרכשו רכבים חדשים שעליהם הותקנו מושבים ועבדו בקו שבין תל אביב לרחובות, במקביל לאיגוד הנהג, רכשו אנשי אגודת האיכרים ברחובות מספר משאיות שנועדו להסיע במשולב תוצרת חקלאית ונוסעים לתל אביב, אלא שהנהגים של אגוד האיכרים היו שכירים שמשכורתם וההוצאות בתוספת לתחרות והורדת המחירים ,העיקה עליהם החליטו להצטרף ולהעמיד  את רכבי האגודה שכללה משאיות ומוניות לאגוד "הנהג".

לאחר האיחוד שם הארגון החדש נקבע להתאחדות נהגי רחובות (הנ"ר) , אל אגודת הנ"ר הצטרפו בשנת 1929 אגוד מסיעי המוניות והמשאיות מנס ציונה , לאיגוד המשולב ניתן השם " הדרום " , בנס ציונה פעל איגוד נוסף שברשותו כעשרים כלי רכב, שנקרא יהודה , שרות תובלה בים נס ציונה ויישובי הסביבה, כתוצאה מהמלחמה החדשה בין הארגונים בדרום , שכללה מריבות גידופים הורדות מחירים , עד שההבנה שהחרות זאת גורמת אך נזקים , החלו שני האגודות לנהל משא ומתן במחצית שנת 1931 ליצירת אגודה אחת משותפת, שתכלול את אנשי אגודת דרום ,אגודת יהודה , אגודת נהגי הנגב ,האגודה או הקואופרטיב קבל את השם דרום יהודה, אל קואופרטיב דרום יהודה הצטרפו בשנת 1933 ,עוד יזמים פרטיים לתחבורה : גדרה ,עקרון, מטען, ובשנת 1934 הצטרפו עוד יזמים : המזרח של התימנים מרחובות, הנץ, בצרון גן יבנה, באר טוביה  ובשנת 1936 הצטרפה אגודת בית וגן שמושבה ברמת גן.

חברת איחוד  היו החלוצים בהסעות נוסעים בארץ מלפני מלחמת העולם הראשונה (1914) בקו יפו לפתח תקווה, תוך שימוש במכוניות דיליג'נס בנות ששת המושבים, רק לאחר המלחמה החלו חברות לרכוש אוטובוסים להסעות נוסעים, במקביל נוצרה קבוצת "רגב" (איחוד של חברות מרמת גן, בורוכוב ובני ברק) שפעלה בקו  של תל אביב ופתח תקווה בשנת 1925 התאחדו מספר חברות ויזמים פרטיים ובשנת 1928 התאחדו חברת "רגב "עם חברת "אחדות"  וקבלו את השם אחדות רגב " , בארץ ישראל פעלו במחצית שנות השלושים של המאה הקודמת להסעת נוסעים , שש חברות גדולות שהן : המעביר ,המקשר, אחוד רגב (בקווים מתל אביב לראש העין ופתח תקווה ולישובים שמצפון מזרח לתל אביב), דרום יהודה ,אגד ,השרון המאוחד, הנ"ר מרחובות  חבר החיפאית  ובעמק יזרעאל , מספר הנוסעים השתנה במהלך חודשי השנה.

בדומה לשאר הקואופרטיבים הקטנים להסעות ,נערכו בשנות העשרים של המאה הקודמת מיזוגים ושילובים , בין החברות הקטנות , בקטעי קווים של הסעות בדרום הארץ, על מנת להקים גופים גדולים יותר להיסעים, בתחילה הקואופרטיב דרום ,שבו היו חברים כשבע עשר חברים , ובשנת 1929 התמזגה החברה עם קואופרטיב של כעשרה נהגים מנס ציונה, בשנת 1932 התמזגו הקואופרטיבים הדרום, ואחדות רגב  ויצרו את אגודת חברת ההסעות "דרום יהודה ", בשעליה  נמנו 52 כחברים באגודה, לרשותם היו 31 כלי רכב, חלקם אוטובוסים מחברת ריאו ארץ ישראל, שנסעו בקווים למושבות יהודה , שלאורך הקו תל אביב לרחובות וחלפו בישובים :מקווה ישראל, נחלת יהודה, ראשון לציון, נס ציונה , רחובות באמצעות הקואופרטיבים הדרום, אחדות רגב, עוד נוספו בתקופת המאורעות הקווים לבן שמן ולבת ים.

לנהגי החברה יצרה הנהלת החברה בשנת 1929 ,אוסף נוהליים (עשרת הדברות לנהג) שכלל :אי שיחה עם הנוסעים בשעת הנהיגה , להיות ערניים במטרה למנוע התנגשות עם גמלים וחמורים משוטטים ובדואים , תקנה המורה שאין להושיב ליד הנהג צעירות יפות על מנת שלא יצא מהפוקוס, כמו כן נצטוו הנהגים לדבר בנימוס אל הנוסעים ללא הבחנה בין הלאומים ועוד .

בשנת 1933 נחקק חוק האוסר הפעלת קווי הסעות מקבילים ביותר מחברה אחת לקן, אלא שיזמות יהודית ויצר התחרותיות יצרה הקמת חברות מתחרות ,שהתחסלו במהרה עקב הבעייתיות בהכנסות ,אל מול התחרות הגדולה של חברת דרום יהודה,הקואופרטיב קבע לעצמו כי בנוסף לקווי האוטובוסים ,הוא מגוון את מכלול שרותיו באמצעות הובלת מטענים במשאיות, לתוצרת חקלאית ומבתי חרושת בדרום ולתל אביב  והחזרת ציוד וחומרים, והובלות קבועות וסדירות בין תל אביב לחיפה וירושלים ,לפרקים גם הובלות לסוריה ועבר הירדן, עוד שימוש ברכביו היו ההסכמים עם ממשלת המנדט ,להיסעים של חיילים וציוד צבאי, לבסיסים לשדות התעופה הצבאיים, ואפילו תקומת מה להפעלת טנדרים של הגפירים ומשטרת המנדט בפטרול בכבישים מועדי מארבים של כנופיות ערבים והתנכלויות הן לבריטים והן ליהודים, כמו כן הובלת נוסעים במכוניות קטנות (מוניות) , יש לפרקים נוסעים באוטובוסים הובלו ביחד עם תוצרת חקלאית שנשלחה לישובים וערים בישראל  , כמו שנאמר הובלות על הדרך.

בשנים  1935-6 התמזגו לקואופרטיב דרום יהודה ,חברת "מטען" עם 10 משאיות, חברת האוטובוסים "מזרח" מרחובות , חברת המוניות "הנץ, "נהגי חברת "הנ"ר "מרחובות, וחברת האוטובוסים "נגיב " חלק מהסיבות למיזוגים ,היו התחרות הקשה ,בין החברות להובלת נוסעים ומטענים והבעיות הביטחוניות, כול אלא הביאו להתמזג ולהיות גוף גדול על מנת שישרדו, בשנת  1950 נמנו 260 חברי האגודה שמחציתם עובדים שכירים שלרשותם 142 אוטובוסים, 22 מכוניות משא ו10 מוניות, קוויי החברה כללו כ 90  ישובים במערך ההסעות כולל קו לאילת .

במחצית שנת 1933 פרצה מריבה  ביחסם של חברי קואופרטיב נהגי דרום יהודה ,לבין הנהגים ממוצא תימני משכונת שערים של החברה התימנית "מזרח ",המתחרה בקווי התחבורה בעיר רחובות , המריבה החלה בשנה שחלפה , במהלך המריבות שלוו במכות וגידופים, זקני העדה מספרים כי שישה נהגים מהחברה ,שהתנפלו על נהג ממוצא תימני ,בטענה כי מחיריהם זולים מהמחיר שגבו נהגי דרום יהודה ,והבר גרם לנזקים ולבריחת נוסעים, בין הפעולות של חברת דרום יהודה , הייתה הוצאת אוטובוס משלהם , במטרה ליצור הגמוניה שלהם על הקו ,נהגי דרום יהודה אף נהגו בפרעות תוך סיכון האוטובוסים התימניים ,במרוץ מי יקדים להגיע לתחנות ולתפוס את הנוסעים.

עיריית רחובות הטילה את האחריות להתפרעויות על קואופרטיב דרום  , וטענה בנוסף ,כי אין הם מכבדים הסכמים ,לקביעת מחירי נסיעות כפי שסוכמו עמם, העירייה דרשה להפסיק את פעולותיה של חברת דרום יהודה בהתנכלות כלפי הנהגים התימניים , ונתנו אזהרה שאם המצב לא ישתפר ,תשלול העירייה את זיכיונם, לאחר תקופת משאי ומתן ,נחתם חוזה חדש של החברה לקו לרחובות, אלא מה ,ליד משרדי החברה ברחובות לא הוצבו תחנות ,שעלייהם מצוין בשלטים ,בדיוק לאן נוסעים האוטובוסים , אי לכך מתרוצצים הנוסעים ,בין האוטובוסים החונים בתחנה ,ומנסים להבין איזה אוטובוס נוסע למחוז חפצם, אל אלא נתבקשה החברה להקצות נהגים דוברי עברית שיענו בשפה העברית לנוסעים.

לאחר שהעירייה התערבה בסכסוך, בשנת 1935 , ישבו שני הקואופרטיבים לישיבות ,על מנת לסיים את המחלוקת בין חברת המזרח לבין חברת דרום יהודה  , בהסכם נקבע כי דרום יהודה תרכוש את הזכויות של חברת "המזרח" בקווים שבין רחובות ובעיר עצמה, בטרם התאחדו החברות , ארעה אפיזודה ,כאשר אחד הנוסעים באוטובוס של החברה ,הצית סיגריה בזמן התדלוק , ההצתה גרמה לאדי הדלק להתלקח ולשרוף את האוטובוס , למזלם של הנוסעים הם הצליחו להימלט מהרכב הנשרף.

בתולדות האגודה מספרים כי בימי המאורעות בשנים 1936-9 ,שרתה האגודה את הקשר ליישובי הדרום ואזור המרכז, הסעות של מעפילים ,והתגייסות למען שלטונות המנדט בהסעות בימי מלחמת העולם השנייה, באותה תקופה התרחבו קווי הנסיעה ,כאשר הקואופרטיב צרף את קווי האוטובוסים לבית וגן, בית חנן ונטעים, בעת המאורעות בשנת 1936, קבעו אנשי המנדט כי האוטובוסים ייסעו בשיירה רק בשלוש פעמים ביום ,עקב הצורך בליווי של אנשי משטרה להגנה על האוטובוסים , אלא שמנגד טענו אנשי דרום יהודה כי בקוויה בדרום נעים בין 80 ל 100 מכוניות בקו שבין תל אביב לרחובות, התפתח דיון שבסופו הסכימו השלטונות להקצות חמש פעמים ביום משמר לשיירות על פי לוח זמנים קבוע, על חלונות האוטובוסים הותקנו רשתות הגנה ,ולפרקים על גג האוטובוסים הוצבו מקלעים להגנה.

כמו כן בשנת 1936 ,חברת דרום יהודה המשיכה בנסיעותיה בימי השבת, ועוררה את חמתם של הדתיים ברחובות , הסעות אלו התבצעו בעיקר ביציאת האוטובוסים לפני יציאת השבת לאחר שהחלו הפגנות והתנכלויות מצד הממסד הדתי והרבנים, שלחו שלטונות המנדט שני שוטרים שנסעו בכול רכב בקווי האוטובוס של החברה , אך המאבק לא נעצר בשם קדושת השבת.

לאחר שמאורעות שככו במעט , הנהיגה דרום יהודה לוחות זמנים קבועים לקוויה, בנוסף החליטה להעביר חלק מהנסיעות ,לקווי אקספרס שבהם הנסיעה לא עצרה בתחנות שבדרך אלא רק ביעד הסופי, ובכך קצרה את זמני הנסיעה ,הנהלת חברת דרום יהודה פנתה לראשי העיירות והערים שבהם פעלה בשנת 1943 בדרישה להעלות את מחירי הנסיעה ,לאחר דיונים שוכנעו ראשי העיירות כי אכן ההוצאות גדלו ואישרו את עליית המחירים לנסיעה.

בתחילת ינואר 1947 נחתם החוזה החדש עם עיריית רחובות , שבו התחייבה חברת דרום יהודה  למלא את סעיפי הסכם ההסעות ,ולהקים תחנה מרכזית חדשה בעיר, להפסיק להציק לקווי חברות אחרות ,ובעיקר להפסיק את חילול השבת בקוויה בעיר , העירייה מצידה הסכימה להעלות את מחיר כרטיסי הנסיעה בקו.

שנת 1936 החלו הכנופיות הערבים לירות על אוטובוסים של החברה בעת שעברו ליד אזורים מאוכלסת בערבים, במיוחד ליד הפחים שליד יפו , האוטובוסים שנפגעו הסיעו פועלים בדרכם לעבודתם ונוסעים לבתיהם, בפעולות רצח אלו נפגעו נהגים ונוסעים, למרות שלוו על ידי משמר שוטרים מאחור, בכול אוטובוס היו שני נהגים ,שאחד היה נהג מחליף במידה והנהג הראשי יפגע, בעקבות התרבות מקרי הירי מן המארב, הנחו השלטונות ,שהחברה ראשית לתפעל את הקווים לדרום , עם ליווי של שלושה שוטרים ערביים בתדירות של רק חמש פעמים ביום ובשיירות, במרווח של 3-4 שעות ביניהם ההוראה הקשתה על תושבי המושבות : באר טוביה, גדרה  ,גן יבנה, עקרון, רחובות , נס ציונה, ראשון לציון , נחלת יהודה ויתר הישובים בסביבה .

מנגד דרשה החברה מהשלטונות ,ליווי של גפירים יהודיים מנוסים על חשבונה , ולשנות את תדירות הנסיעות למרווחי שעה בין שיירה לשיירה , גם שיירות שכללו 12 אוטובוסים המשיכו בהיתקלויות ובירי ,למרות גודלם והליווי המשטרתי , הציבור היהודי החל לעקוב אחר רכבים ערביים בערים ,עקב החשש שהם אוספים מודיעין למארבים לאוטובוסים.

מכונית הפורד היחידה שנותרה מצי המכוניות  (דיליג'נס ) שברשות חברת דרום ,מכונית שבה היו 6 מושבים ,שנוצרה בשנת 1914 ,נותרה לתצוגה בידי האגודה, בין סיפוריה מסתתר הקוריוז ,שהמכונית גויסה להסעת המוזמנים ,לטקס הקמת האוניברסיטה העברית בהר הצופים, אלא שחוזקה של המכונית לא עמד בעלייה להר הצופים, סובב הנהג את המכונית ועלה ברוורס למעלה ההר.

ועד ההנהגה היהודית החליט על תוספת תשלום "כופר" לכול קניה  ושימוש בשירותים ממשלתיים ועירונים ,במטרה לאסוף כסף כמגבית לטובת  העם היהודי וצרכיו של יהודים ולכסות את הגירעונות של ההסתדרות הציונית, החלק הרביזיוניסטי של התושבים התנגדו לתשלום הכופר.

קוריוז הקשור לכך סופר על נוסעים רביזיוניסטים (ביתרים) שעלו על אוטובוס של חברת דרום יהודה , לנסיעה ממושב פלוגתם בעקרון, לאחר שעלו על האוטובוס נתבקשו חברי הקבוצה לרכוש כרטיסים שעליהם צורף בול מס הכופר, אך הם סרבו ,למקום הוזעקו גפירים, וכאשר סרבו לרדת מהאוטובוס , היכו בהם הנוטרים מכות נמרצות עד כדי פציעות.

נוסעים בני המושבה ניסו להתערב ולעצור את המכות, אי לכך הסיע הנהג את האוטובוס לתחנה , לשם הוזעק קצין בריטי על מנת להשכין שלום, כאשר ברקע המשיכו הביתרים לסרב לשלם את הכופר, אחרית דבר התכנסה הנהלת החברה והחליטה שהם מוותרים על תוספת הכופר ,למחיר הנסיעה מרחובות דרך עקרון , ותשלום הנסיעה כלל רק את מחירו המקורי, אלא שעוד נוסעים ביתרים מקווי אוטובוס אחרים דרשו את אותה ההטבה ,ועל כן נתנה החברה הוראה לנהגיה לא לגבות את מס הכופר.

במחצית שנת 1942 ,פרץ סכסוך בין משטרת תל אביב לבעלי חברת הנסיעות דרום יהודה לאחר שהוקמה התחנה המרכזית בעיר, בהתנגדותה טענה החברה כי הנסיעה לתחנה המרכזית במרכז העיר ,תאריך את הנסיעה בקווים, להתנגדות צורפו עוד מספר נקודות מחלוקת לרעיון ההעתקת תחנת המוצא החדשה , זאת בניגוד להמשך תפעול קווי הנסיעות מחניון האגודה ברחוב לוינסקי, לאחר דיונים נקבע כי חברת הנסיעות תמשיך להשתמש בנקודת המוצא שלה לשלושה קווים : לחולון, רחובות וצריפין (סרפנד)  , שאר קווי האגודה יצאו ליעדם מתחנת המרכזית שבתל אביב.

ההסכמים עם הצבא הבריטי והפריסה הגדולה של מכוניות ההיסעים , המחסור בחלפים ובצמיגים בשנת 1943 ,יצרה בעיה קשה למנהלי הקואופרטיב, הם פנו בקול קורא לקהל הנוסעים לצמצם להימנע מנסיעות שאינן נחוצות , למרות שמבחינה כלכלית הצהרה זאת מנעה הגדלת רווחים מגידול הנוסעים בקוויה .

לאחר ההחלטה להעביר חלק מקווי החברה לתחת המרכזית כנקודת היציאה , אך היא סרבה לשלם בין השנים 1947-8, מיסים לשימוש בתחנה כמו החברות אגד ודן, אי לכך הוציאה עיריית תל אביב ,בקשה לצו פינוי ולתשלום חובה לעירייה, לאור הוצאותיה של העירייה בתחזוקתה של התחנה.

בתקופת סוף מלחמת העולם השנייה, בתחילת 1947 , העבירו שלטונות המנדט ,הוראה להפסקת הנסיעה של קווי התעבורה של החברה ,ולשימוש בכלי התחבורה של החברה, אוטובוסים ומשאיות תובלה, בכול שטחה של המדינה על פי צו תקנות חרום , מצב זה יצר נתק בין תושבי הישובים  בדרום למרכז הארץ, הצו הוצא בידי השלטונות המנדטוריים ,כאשר הובא לידיעתם כי אוטובוסים של החברה הובילו אלפי צעירים לחוף  הים על מנת לעזור למעפילי האוניה שבתי לוזינסקי ,להיכנס לארץ, הצו נמשך כשבוע ובתקופה זאת של חוסר מעש נגרמו לחברה נזקים כספיים.

ששה נהגים מרחובות נעצרו בגין הפרת הצו ורכבם נלקח למחנה הצבאי שבאשדוד ,בעקבות הטלת איסור הנסיעה בקווי חברת דרום יהודה , החליטו חברות ההובלה והתובלה, באיום לשביתת כללית במשק, בעקבות זאת התקיימה פגישה עם אנשי הממשל במנדט למטרה להסיר את הצו ,לאנשי המשלחת הובטח שהנושא ייבדק שוב, לאחר לחץ נוסף של בכירי היישוב ותשלום ערבות ,שוחררו הנהגים והרכבים הוחזרו לחברה.

בחודש אפריל באותה השנה ,בעת נסיעה לישוב "גבר עם ",עצרה כנופיית שודדים ערבים את האוטובוס ושדדה את רכושם וכספם, בתחילה ניסו לעצור את הרכב במטח אבנים והאוטובוס המשיך בנסיעתו , אלא שאז פתחו חברי הכנופייה באש חיה על הרכב והוא נאלץ לעצור, לאחר השוד הסתלקו השודדים והאוטובוס המשיך עד למשטרה הקרובה שם הוגשה תלונה והחלו החיפושים לאתרם,עקב פעילות מוגברת של כנופיות ערבים בעת מעבר האוטובוסים בקרבה לריכוזי אוכלוסייה מוסלמית, החלו לנסוע בקווים אוטובוסים ממוגנים ,שבלמו בחלקם את הפגיעה בנוסעים וכמובן לנסיעות צורפו חיילי מגן ,ובאזורים הבעייתיים הוצבו מארבים להגנה ולפגיעה בחברי הכנופיות,אלא שפעולות מניעה אלו צמצמו במעט את ההתקפות ,אך הם גברו במלחת השחרור וההתקפות כוונו אפילו לשיירות ,ומחוץ ליריות החלו  הערבים להשליך מטעני נפץ ,וכתוצאה מהפיצוצים נפגעו חלק מהמכוניות ונפצעו נוסעים בקווים אלו.

באפריל 1947 החליטו מנהלי החברה לפתוח קווים על דרכי עפר שנפרצו למחנה מפעל המלח בסדום , האריכו את הקווים  הדרומיים עד בית אשל שממוקמת לפני באר שבע, לביר עסלוג ורביבים , אנשי החברה הפעילו מודדים גאולוגים ומומחים ,למציאת הדרכים לקווים דרומה לסמנם, ואף הוציאו מפת דרכים למסלול הקווים, מפה זאת ציינה גם את כול ההתיישבותיות החדשות בערבה ומרחקי הנסיעה, ויצרו גם היסטוריה בהגיעם לקרבת המצדה להובלת מטיילים אירוע היסטורי שלעצמו.

בהחלטה של הנהלת החברה בסוף שנת 1948 החליטה החברה להוזיל את מחירי הנסיעה בקוויה ,על מנת להרחיב את  עסקיה חתמה חברת דרום יהודה בתחילת 1949 ,  על הסכם עם משרד התיירות בארץ, לתת עדיפות לנסיעות התיירים בארץ בכול קווי דרום יהודה בארץ ישראל, אך במקביל צמצמה החברה את נסיעותיה בשעות המאוחרות ,משום המחסור בדלק לאוטובוסים.

בשנות החמישים נוצר בישראל מחסור במטבעות של פרוטה ושתי פרוטות , יצאו חברות הנסיעות והדפיסו כסף מנייר ,תחליף לכסף הממשלתי לשימוש בקווי הנסיעה של החברות, חברת דרום יהודה החליטה להתחכם ויצרה מטבעות חליפים מאלומיניום לשימוש בקוויה, הבינו זאת במהרה זייפני הכסף והחלו להציף את השוק בזיופי מטבעות אלו, ואף הגדילו לעשות בשימוש במטבעות הללו שדמו בגודלם למטבע  החמישים פרוטות הממשלתי בצורתו ובצבעו , והחלו לתת עודף במטבעות שתי הפרוטות במקום במטבע החמישים פרוטה והרי לכם פרנסה טובה ללקוחות הפראיירים .

עוד אפיזודה ארעה בשנה זאת כאשר נכה מלחמה ביקש להיכנס בדלת האחורית של אוטובוס תוך שימוש בזכויות נכים, התנפל עליו נהג האוטובוס וחלק מהנוסעים והיכו את אותו הנכה, למחרת נאספו חבריו של  הנכה ובעזרת אמבולנס חסמו את היציאה מהתחנה המרכזית והחלה מהומה, למקום הוזעקו מנהלי החברה ולאחר דיון ומשא ומתן חוסלה הפרשה , בתקופת הצנע נוצר בשנת 1951  ,מחסור בחלקי חילוף ,צמיגים , וברזל ליצור קפיצי המכוניות מפלדה , מצב זה גרם לחברה לצמצם את נסיעותיה בקווי ההסעות במיוחד בשעות הערב ובמוצאי שבת, לצעדים אלו הצטרפה חברת אגד.

מעט על חברת המקשר הירושלמית

חברה שהוקמה בשנת 1931 שאיחדה מספר חברות פרטיות שהחלו את עבודתם בהסעות  בשנת 1924 , קווי תחבורה שפעלו בשכונות ירושלמיות ובקשר בין העיר העתיקה לשכונות, תחרות זאת בינם לבין עצמם ,הוביל לעימותים ולתחרות שממנה סבל הנוסע הן מירידת רמת השרות ולוחות נסיעות גרועה, בעקבות ההוצאות הגבוהות הוחלט על איחוד החברות המתחרות לחברה אחת בשם המקשר, ששלטה בתחבורה הציבורית בירושלים.

איחוד זה אפשר החלפת צי הרכבים , ופיזור נכון בקווי ההסעה העירוניים וללוחות זמנים טובים יותר, אלא שהמעבר בין שכונות שונות שפזורות בנתיב ,תחלופת חלפים מוגברת במאמץ במעבר בעליות שבעיר, וחוסר נוסעים שעלו במטרה לרדת בתחנות הביניים כמו במאסף, עד להגעה ליעד הסופי, גרמו לניצולת נמוכה יותר ולהכנסות נמוכות יותר מהממוצע להכנסה לחברות אחרות בארץ, אל הרווחיות הנמוכה ,התווספו המחסור בחלפים, בצמיגים, ומחירי הדלק שהועברו מאזורים שמחוץ לירושלים עד למאגרי הדלק של חברת הנסיעות, אי לכך החלה החברה לבצע גם נסיעות בין עירוניות.

בסוף שנת 1951 פרץ סכסוך גלוי בין חברת הנסיעות המקשר בירושלים וחברת דרום יהודה  על הזכות להסיע נוסעים, בקו ירושלים באר שבע, לאחר שחברת המקשר זכתה בזיכיון הממשלתי של משרד התחבורה לקו זה, למרות שחברת דרום יהודה הפעילה את הקו ירושלים באר שבע מזה 6 חודשים, חברת דרום יהודה הפעילה קו זה במעבר בעיר רחובות, ביום התחלת הפעלת הקו של המקשר הופיעו שני אוטובוסים של חברת דרום יהודה חסמו את האוטובוס של המקשר ,והעלו לאוטובוסים שלהם את הנוסעים הירושלמיים שרכשו כרטיסים לנסיעה.

למקום הוזעקה המשטרה שהסירה את המחסום , והאוטובוס של המקשר יצא ריק מירושלים לבאר שבע ,תוך כדי עצירות בתחנות הביניים, אך גם בדרכו הציבה אגודת דרום יהודה , מחסום כלי רכב ומנעה את המשך הנסיעה לבאר שבע, גם כאן הועברו הנוסעים למכוניות אגודת דרום יהודה ,ומשם הובלו לבאר שבע, המחסומים הביאו את נהגי שתי החברות לריבים שכללו דחיפות הדדיות, ופגיעה של ממש בידי נהגי דרום יהודה ,ברכבים של המקשר ,שכלל פגיעה בצמיגים והוצאת האוויר, פגיעות בחלקי אוטובוסים ,ואפילו בניידת משטרה שהביאה את השוטרים לאירוע  ,המשטרה עצרה כעשרה נהגים שהשתתפו בקטטה במחסום שבדרך לבאר שבע, האוטובוסים שהשתתפו בסכסוך ובמחסומים הובלו למגרש של המשטרה ,שלושה ימים לאחר מכן יצאו האוטובוסים של המקשר לקו לבאר שבע בליווי שוטרים , גם חברת דרום יהודה וגם אגד העבירו נוסעים בקו לבאר שבע, במוניות ללא תשלום לנסיעה בידי הנוסעים.

בסוף שנת 1951 החליטה עיריית לוד לבנות תחנת אוטובוס מרכזית בעיר , ואף הקצתה שטח במרכז העיר שקיבלה מהאפוטרופוס לרכוש הנטוש של מדינות האויב, בישיבה מיוחדת שקיימה המועצה ,דנו בסוגיה מי יבנה את התחנה על חשבונה , האם חברת דרום יהודה ,או העירייה ,במטרה לגבות כסף בעבור דמי השימוש בה, בהצבעה פתלתלה הוחלט שהעירייה תבנה ותהנה מפירות התחנה , ולא למסור את הבנייה והזכויות לחברת דרום יהודה.

בשנת 1952 החלו המשפטים לשש עשר הנהגים שנעצרו במחסומים ,מחברת דרום יהודה ,על פי האשמה כי הם קשרו קשר לפגוע בקו לבאר שבע, נהגו באלימות כלפי נהגי המקשר, וחסמו כבישים ובכך גרמו פגיעה לאזרחים אחרים שנסעו על כביש זה.

באותה שנה הגישה החברה בקשה לאשר לה להתחיל להסיע בקו תל אביב לאילת, בקשה זאת נידונה במשרד התחבורה שתהה האם יש צורך בפתיחת הקו לאור המחסור בארץ לחלקי חילוף וצמיגים, לאחר דיון נוסף במשרד התחבורה ,התקבל האישור לקו לאילת , והאוטובוס הראשון יצא בתחילת ספטמבר 1951, שהסיע את חברי וועדת הנגב, אישי ציבור ומנהלים במשרד התחבורה, אך בנסיעה השנייה נסעו רק 6 נוסעים , דבר שהביא את חברת יתור לשקול שוב את רצונה להסיע נוסעים גם כן בקו זה לאילת, חברת דרום קבעה מחיר גבוה לנסיעה במיוחד בין התחנות בערבה שבקו תל אביב אילת, מחוץ להובלת נוסעים הובילו משאיות החברה בשנת 1952 , דודי מים מתוקים מהמרכז בעבור ילדי אילת והנשים ההרות ,אך הכמויות שהגיעו לא הספיקו ,ולכן נחתם חוזה נוסף עם חברת התעופה ארקיע , להטסת מים בשלושה ימים לאילת ללא תמורה.

בתחילת שנת 1951 נערכה אסיפה במשרדי חברת האוטובוסים דרום יהודה ,שבה נערכה הצבעה לאיחוד שלוש חברות הנסיעות בקווים הבין עירוניים, של חברת דן, המקשר ודרום יהודה ,על מנת למנוע סכסוכים , אלא שבהצבעה הצביעו רוב מחבריה כנגד האיחוד וחלוקת הקווים לשלושת החברות, בלחץ ההסתדרות שנכנסה לעובי הנושא, החליטו שלושת חברות ההסעות : אגד, דרום יהודה ושחר , התאחדו בסוף שנת 1951, אך ההסכם הסופי נחתם בסוף שנת 1952,על מנת להקים גוף הסעות גדול ועוצמתי שיקרא אשד, שיסע בכול קווי הנסיעות  העירוניות וקווי החוץ ברחבי הארץ, איחוד זה נוצר במיוחד לאחר מסירת הזיכיון לקו ירושלים באר שבע שניתן לחברת המקשר.

בתל אביב חילקו את קווי ההיסעים בעיר ובסביבותיה ,בין החברות דן ודרום יהודה, בקו חולון בעת ההיא ,הייתה מחלוקת מי יקבל את הקו חברת דן או דרום, אך גם מחלוקת זאת נפתרה .

בסוף שנת 1953 התכנסו חברי הנהלות הקואופרטיבים "אגד" "דרום יהודה " ושחר ,לבצע פעולה של פרוק הקואופרטיבים ,ולהפכם לישות אחת בשם אשת אגד.

שנת 1986 החליטה החברה דרום יהודה ,לצמצם באופן זמני את מספר קוויה ,מהסיבה של מחסור בכוח אדם, וצמצום מספר הנוסעים בקווים שנסגרו , המשבר קרה לאחר שחברת דן צמצמה את חלק מקוויה מאותן סיבות ,וכתוצאה מכך נוצר עומס בלתי נסבל של נוסעים לאותם יעדים שעליהם לא התגברה החברה כתחליף לחברת דן.

תכונות פילטר לוח

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.