שכונת נווה שלום ושכונת נווה צדק הקדמה לסיור

העיר יפו הוחרבה בשנת 1799 בידי צבא נפוליאון בעת כיבוש הארץ, בשנת 1820 החלה העיר להשתקם וחומותיה שופצו, כיוון שכך בתחילת המאה התשע עשר ,עברו מספר משפחות יהודיות ספרדיות לעיר והקימו בה קהילה קטנה יהודית .
בסוף המאה התשע עשר ,החלו להגיע בני העלייה הראשונה לארץ ישראל מרביתם החלו את דרכם וחלקם הצטרף לקהילה היהודית שבתוך חומות יפו ,כתוצאה מכך נוצרה בעיה של צפיפות במגורים ,מחלות מתנאי תברואה קשים ,במגורים שבין חומות העיר,תנאים גרועים אלו הביאו את היהודים למחשבה שיש לצאת ולשפר את חייהם כדוגמת החיים באירופה ולגור מחוץ לחומות העיר יפו.
משכילייה הערבים ובעלי הממון של העיר יפו,התקנאו ברעיון היהודי והחליטו להקים שכונות ערביות מקבילות לשכונות היהודיות שהחלו לקום מחוץ לחומות יפו,כמו שכונת מנשיה שהוקמה עשרים ואחת שנים לאחר הקמת שכונת נווה צדק.
היחסים בין השכונות הערביות והיהודיות שמחוץ לחומות יפו, בתחילה היו טובים עד לתקופת הפרעות שעשו התושבים הערביים בשנים 1929-36 בארץ ישראל וביפו ובסביבותיה, פרעות שהחלו כנגד היהודים והאנגלים בהמשך ,כתוצאה מכך נוצר מצב שנאה שגרם להיווצרות קן גבול פיזי בין השכונות .
בעת מלחמת השחרור החלו קרבות בין השכונות היהודיות בעיר תל אביב, לבין תושביה הערביים של יפו, כתוצאה מלחימה זאת בין השכונות נגרמו נזקים לשתי השכונות ,לאחר כיבוש האזור בקרבות מלחמת העצמאות ובריחת מרבית ערביי יפו ,נכנסו לבתים הנטושים והפגועים של הערבים יהודים שעלו לארץ ישראל בני העדות השונות,בשנות החמישים נתקבלה החלטה ,להרוס ולשטח את מבני השכונות הערביות כמו מנשייה וחלקה הצפוני שכונה שכונת הפחים שנקרא חרת א תנכ  ועל השטח הוקם פארק .

מיקום