התחבר
מעט על הצנע והקיצוב במדינת ישראל
תקופת הצנע במדינת ישראל, שהוכרזה בשנים 1949-1959 ,תפסה את החנויות במחנה יהודה, למכירת מזון בסיסיים בתלושים שבהם שובצו נקודות , שחולק על פי הקצבה ומפתח הקצבות על פי גודל המשפחה, נשים הרות ילדים, נכים ועוד אל אלא נוספו הגבלות לכמות הכסף הזר שנוסעים לחו"ל יכלו לרכוש בטרם נסיעתם, בצו גם נאמר כי היוצאים לחו"ל יחזירו את פנקסי התלושים, לדרכון יצורף דף עם חותמות המאשרות את החזרת פנקס התלושים למזון.
משטר הצנע והקיצוב נוצרו בכדי לאפשר למדינה את קליטת מאות אלפי היהודים שהגיעו למדינה החדשה ,ולתת להם מזון במשורה שיספיק לכולם ואחידות אל מול התושבים הוותיקים , לצמצם את הגרעון במדינה ולמנוע אינפלציה, תחנת הפיקוח על הצנע ,מוקמה בבית המרקחת שבשוק.
בנוסף הוקצו על פי המלאי בישראל ,כמויות משתנות של סבון לכביסה ורחצה, ביצים ,שוקולד ,דגים מלוחים ,אבקת חלב ריבה מרגרינה וחמאה, במקביל הופעל הצנע גם הקיצוב לפריטי הלבשה וריהוט , תחת תלושים טקסטיל לכול הבגדים נתפרו מבד פשוט וזול שיוצרו במפעלי ,אתא לודג'יה גוטקס .
משרד המסחר והתעשייה מינתה סוחרים בכול עיר ועיר על פי סוג הסחורה שמכרו בחנויות כמו :דגים בשר, קטניות ועוד ועוד, סוחרים אלו מכרו מזון על פי תלושי הלקוחות , החנות של סלים ונאג'ח כמכולת קבלו זיכיון כזה .
על מנת לרכוש את הסחורה מהיבואנים או המשווקים נדרש מבעל החנות לקבל רישיון רכישה ממשרד המסחר והתעשייה בעירם, מספר חנויות בכול עיר קבלו אישור ורישיונות למכסה לחנותם לרכישת קמח אורז ,דגים , בירושלים בהקצאת הרישיונות היה ממונה אליהו מלמד.
בעזרת התלושים שחילקה ממשלת ישראל על פי מפתח של מספר נפשות במשפחה ,ילדים, נכים ,תוספות לחולים עם אישורים רפואיים , גודל המנות החודשיות ,היו תלוית בגודל הייבוא ובמלאי במחסנים, בהערכות רפואיות לצריכה לנפש לקיום, המצרכים שהוקצבו על פי תעריף קבוע שגם הוא השתנה לפרקים, שנקבע על ידי הממשלה בשנת 1949 למשפחות:
נפט חולק על פי גודל המשפחה ,והמנה המוקצבת הייתה בין 3-8 ליטר ,שלושה גלונים למשפחה ,בתוספת למשפחה מוגדלת.
על מנת לסגור פרצות בנושא מנת השמן והמרגרינה הוחלט ,כי הצרכן יודיע לחנווני שממנו הוא מקבל את הקצבת המזון, בתאריך מסוים ,מהו היחס שבין מנתו שכללה 1000 גרם לשמן ולמרגרינה ,על מנת למנוע מצרכנים לרכוש רק שמן, ובכלל איך לחלק את מנתו לאורך החודש, התקשרות זאת לחלוקת השמן והמרגרינה היא לתקופה של שלושה חודשים בכול פעם בהודעה מוקדמת של שבועיים .
בשר משומר בקופסאות ,קופסא לשתי נפשות רווקים קיבלו קופסא אחת,, כאשר במשפחה היה מספר המשפחות אי זוגי קבלו קופסא שלמה, אורז 400 גרם לילד עד גיל 18,במחיר 120 מיל, חלב משומר ללא מתיקות קופסא לילד, קמח לבן 500 גרם לנפש , חמאה אוסטרלית קופסא אחת לנפש מעל לגיל 18 גבינה הולנדית 200 גרם לנפש, לילדים חמאה מקומית 50 גרם לילד ,צימוקים 50 גרם לנפש, משמש מיובש 60 גרם לנפש, מרגרינה 100 גרם לנפש, חמאה תנובה 100 גרם לילד עד גיל 18 .
ביצי משק 5 ביצים לילד עד גיל 18 , בננות 400 גרם לילד , ביצי יבוא 2 ביצים למבוגר ,גזר 250 גרם לנפש, תפוחי אדמה הולנדיים 2 קילו לנפש, בשר עוף טרי 200 גרם לנפש, סוכר 100 גרם לנפש, שמן 400 גרם לנפש, סרדינים או מקרלים קופסא לנפש, גבינה דנית או קשקבל 150 גרם לנפש, ריבה אוסטרלית קופסא אחת לשתי נפשות, ירקות כמו בצל קילו אחד לנפש, שום, פרי הדר , תפוחי אדמה 2 קילו לנפש, ועוד ועוד.
בתלושי ההקצבה למזון נקבע רף צריכה לנפש, על פי חוות דעת של מומחי תזונה, מנה לנפש כללה : לחם אחיד ,60 גרם תירס ,60 גרם סוכר, 60 גרם קמח 20 גרם אורז,200 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 200 גרם גבינה לבנה,600 גרם עד קילו בצל ,75מ גרם בשר .
בשנים טרם מלחמת השחרור החלו להגיע לשוק שטרות כסף מזויפים, אחד הסוחרים שגילה ערנות , תפס זייפן ערבי מנסה לשלם לו בשטר של חמש לירות מזויפים ,הזייפן נתפס והוסגר למשטרה.
אל השוק עד מלחמת השחרור הגיעו ענבים מחברון, שזיפי קולוניה (מבשרת) תאנים מענתות, ירקות שגודלו בחממות בכפר השילוח ,שועפט ובית חנינה , לאחר המלחמה פסקו להגיע ירקות ופירות אלו ,אז נפתח השוק הסיטונאי בדרום השוק, ואליו התנקזה הסחורה ויחסית בכמויות,
בשנות השישים לאחר שתקופת הצנע הוסרה, ניתן היה לראות גבינות מיובאות, חביות מלאות בדגים מלוחים, זיתים ,לחם, תבניות של עוגיות ועוגות, ממתקים דוכנים של דגי ים ,בשר בשפע על אנקולי האטליזים ועל דלפקי השיש, סחורות גלנטריה וכלי בית.
אגודת השוחטים בשחיטה המאוחדת ,צרפו את האטליזים שבשוק מחנה יהודה בשנת 1937 ,הסוחרים בשוק שחתמו חתמו על ההסכם : א.ורפטינג, מ. פרידמן ,א ,דרזנר, מ,א,ס,כהן ,ש.מזרחי ,א.ישי ,ג,פדרמן .
בתקופת הצנע שנות החמישים החלו לחלק מזון בתלושים גם בחנויות השוק דוגמא כזאת נמצאת בפרסומי ועדת הצנע שבו מצוין כי שום יבש במנות של מאתיים גרם יחולקו בשוק על פי תלוש ש.ז 7 ,המחיר יחושב על פי ארבעים וארבע פרוטות לקילו ,הסיטונאי המחלק לסוחרים הוא משדה קוריס.
סוכר חולק בהקצבה 1.500 גרם לנפש ,אורז 300 גרם לנפש, קמח קילו לנפש חבילת מצות של שנים וחצי קילו וחבילת קמח מצות 250 גרם לחג הפסח, שש ביצים לילד ושתי ביצים למבוגר, עופות מאתים חמישים גרם לנפש ,בננות 500 גרם לילד עד גיל 18.
בתחילת שנת 1950 נידון הירקן שמואל יוסף מיכה בבית משפט על הפקעת מחיר לבצל בשוק הוא נידון לקנס של 10 לירות בניגוד להוראות הצנע נתפס חמו מורדכי רוכש כעשרה קילו אורז ללא היתר, אי לכך קנס אותו בית המשפט בחמש לירות והאורז הוחרם.
הבעיה בחלוקת בשר העוף הייתה חוסר הידיעה מתי יהיו זמני החלוקה, באחד הימים כאשר הגיע משלוח עופות לקצבים במחנה יהודה ,רב סרן שמועתי החל לפזם ומיד התכנסו המונים בתור לחלוקת בשר העופות, אלא שהסוחרים מנימוקיהם סרבו למכור בשר זה בתואנה כי הבשר מיועד לחלוקה לחולים .
רב סרן שמועתי הוסיף כי הממשלה מבטלת את חלוקת המזון בתלושים ושהתלושים למעשה חסרי ערך ,שפיכת שמועה זאת בקרב הממתינים נתנה את האות לסערת הרוחות במקום פרצה מהומת אלוהים והמכות עפו חופשי עד שנזעקו שוטרי ירושלים והפרידו בין הניצים.
האטליז של הקצב דוד נחמיאס נסגר לשבועיים עקב עברה על חוקי הפיקוח , המקבלים את הבשר בקצביה שלו ,יפנו בעת הענישה לקבל את מנתם אצל הקצב יוסף שושני במחנה יהודה.
במושבה הגרמנית בבית הספר הכרמלי, בשנות החמישים (תקופת הצנע ) הייתה חלקת גן ירק מאחורי בית הספר ששימשה ללימוד חקלאות במערך שעות הלימוד, חלק מתנובת הירקות נמכרו לסוחרי שוק מחנה יהודה וחלק הועבר למסעדת בית הספר.
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.