תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
בשנים 1931 – 1929, פנה ועד העיר למען ירושלים שמזכירו היה שמואל משיוף , שנחלץ והשיג הלוואות שיועדו לבעלי דוכנים בשוק מידי בנק הלוואה וחיסכון , שדרשו בתמורה כי חלק השוק החדש יקרא שוק הלוואה וחיסכון בתמורה להלוואות ,מיקומו בכוון מורד רחוב אגריפס ממול לרחובות האגס והתפוח, עד אז במיקומו של שוק הלוואה וחסכון ,פעלו ירקנים ענים ערבים ויהודים בצוותא , במכירה מאולתרת על מחצלות ,ירקות ופירות לאחריהן סככות מבד עגלות דוכנים ובהמשך פחונים ,למקום החלו להתנקז סוחרים שנמלטו מהעיר העתיקה בעקבות מאורעות 1929, אלא שהמחסור בתנאים סניטרים נאותים במקום , גרמו לשלטונות המנדט לרדוף אחיהם ולהרוס ולהשמיד מדי פעם במבצעים לטיהור המקום.
מכירת המגרש בן השלושה דונם הכלוא בין רחובות השקד, עץ חיים ואגריפס שבשטחם של משפחת וולרו להקמת השוק בקטע הקרוב לרחוב אגריפס בשנות השלושים , שטח שבני המשפחה ייעדו לבניית שכונה חדשה לזכרו של אביהם שנפטר, למזלם של הרוכשים התוכנית לא יצאה אל הפועל, אז פנה ועד העיר ,שגבה ועד העיר חמש לירות דמי פיקדון ,על מנת להראות כוונה רצינית לעסקה .
לאחר גביית פיקדון הרצינות פנה הועד לאחים יעקב גבריאל וניסים וולרו ,והחל משא ומתן עמם לבין נציגי הסוחרים היהודים שבשוק אליהו יעקב בנאי ועזרא אג'אי , שייצגו 38 משפחות בהמשך גדל המספר לשמונים ואחת ,לחוזה צורף תשריט וחלוקת החנויות, החוזה שנערך והוכן בידי עורך הדין מרדכי אליאש נחתם ביולי 1922, לחוזה צורפה מפת מדידה מוסדרת.
בשוק הלוואה וחיסכון נמנים הרחובות השקד , האגוז ,החרוב והתות, כאשר מתבוננים במפת השוק , נראות 81 חנויות שגודלן 16 מטר ורוחב הרחובות חמישה וחצי מטר, יש לזכור הלוואות אלו שיועדו לבעלי הפחונים והצריפים ,על מנת לאפשר להם בניית מבנים חדשים ומבני קבע ,כמשקל נגד להריסת הישן , חלק מהסוחרים רכשו בהלוואות הללו ,מבנים חדשים שנבנו באזורים אחרים בשוק, במקביל החלו מלחמות בין בעלי החנויות ובעלי הבסטות ,שלא נדרשו לפיקוח ולשלם מיסי עירייה ,ולכן יכלו למכור את מרכולתם במחירי היצף שגרמו לבעלי החנויות המסודרות הפסדים קשים .
לאחר תשלום חלק מהכסף לוולרו בעבור החלקה ,פנה מושיוף אל הסוחרים שיביאו כסף על להתחיל לפתח ולבנות את החנויות החדשות , בתחילה חשבו המתכננים לבנות עגלות ובסטות שבשעות הלילה ינעלו, אלא שלאחר זמן קצר ,החליטו אנשי הוועד לבנות את חנויות הקבע , העירייה דרשה לרצף את הרחובות ,בכדי שיהיה אפשרי לשטוף במים בעת הניקיון בלילות, עוד דרשה העירייה שהיזמים יבנו שנית בתי שימוש לצרכי העובדים והמבקרים, מחוסר במזומנים פנו היזמים לעירייה שתבנה את בתי השימוש , ראש העיר נאלץ לקבל בקשיש ,והעירייה הכריזה שהיא תקים את מבני השירותים, אלא שההבטחות וכסף הבקשיש נמוגו ,והמצב נותר כשהיה.
בין הסוחרים שרכשו חנויות בשוק הלוואה וחסכון היו : מוכרי הטקסטיל ומוצרי טריקו אנקונה עובדיה ברחוב האפרסק 17,אנקונה עובדיה נפטר בשנת 1967 בן יוסף יוחנן באפרסק 3,מזרחי רחמים האפרסק 4 ,עוד סוחרים בטקסטיל היו בטיש לוי שאול, דיין דוד ברחוב הראשי וגאני יחזקאל, אפילו החייט יוסף זיתוני פתח חנות חייטים לא שכמו השפן הקטן ,שכח לכבות את המגהץ החשמלי, שהדליק את החנות ועוד שתי חנויות סמוכות, סוכנות היבוא של האחים ויתקין האחים טובי בעלי מקור השקים לשקיות מנייר, ספרים ומוצרי קרטון, רוטמן יעקב סיטונאי לסחורות למכולות רקובסקי מ. סיטונאי להספקת מצרכי מזון וכלי בית.
עוד בין הרוכשים היה רחמים מזרחי ,שהפעיל חנות לירקות סיטונאות ,ששימשה בתקופת הצנע של שנות החמישים כנקודת חלוקת בצל ולימונים ,בעיקר למוסדות לילדים ומוסדות רפואיים ,ולנשים הרות ,כאשר מנת הבצל הייתה קילוגרם אחד לנפש במחיר 44 פרוטות , בהמשך עברה החנות לרחוב יפו לבית השרוף .
לאחר הקמת שוק הלוואה וחסכון פנו 22 סוחרים נוספים באמצעות ועד העיר למען ירושלים, לבניית עוד חנויות ולצורך זה נרכשה עוד חלקה ממשפחת וולירו שמיקומה מערבית משוק הלוואה וחסכון , בקרבה לרחוב יפו אגודת הלוואה וחסכון עזרה לסוחרים במימון באמצעות הלוואה.
אלא שלאחר בניית החנויות בשוק הלוואה וחסכון, החלו לצוץ ליד חלקה הדרומי בשוק הלוואה וחסכון על המדרכות ,בסטות ועגלות שבנו רוכלי העיר ותגרניה בסטות עם סככות ודוכנים מתחת לכיפת השמים, בנוסף לשלל החנויות שנבנו בתמהיל של גלנטריה וירקות ,בשרים ועוד, הדוכנים הללו מכרו בצל ,תפוחי אדמה ,עשבי תיבול , עגלות לדגים מלוחים וגבינות , תשמישי קודש , כמובן בכדי למשוך קהל קונים ,התחרו מהסוחרים הללו בשלל צעקות ושירים והוסיפו להמולת השוק.
אל החנויות שנפתחו בשוק הלוואה וחסכון בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע עשר ,הצטרפו תגרניות יהודיות חלקם מהישובים היהודים מסביב לירושלים וחלקם מבני העלייה התימנית ,שהביאו את מרכולתם מוקדם בבוקר והניחו אותם על הרצפה בפתחי החנויות היהודיות , את סחורתם של : הירקות ,הפירות, העופות, הביצים ועשבי ,מוצרים טריים שנמכרו בשעות הבוקר המוקדמות ,עד פתיחת החנויות בידי הסוחרים.
העלייה של בני העדה התימנית לירושלים, בגלי העלייה משנת תרמ"ב ,החלה בשנות השמונים של המאה התשע עשר, כאשר התימנים הגיעו לארץ בדרך היבשתית בדרך הים ברכיבה ובהליכה רגלית, תוך מעבר במדבריות ותנאים קשים, לאחר הגיעם לירושלים מחוסר ממון ודלותם ,חלקם החלו לעבוד כמקבצי נדבות , ולאחר מכן פנו התימנים לקבלנים היהודים בחיפוש לעבודה בבניין, מאחר ושכרם היה אף נמוך משכרם של הפועלים הערביים ,וממחסור בידיים עובדות בענף הבניה התקבלו אלו לעבודה, לאחר זמן אף למדו הצעירים את עבודת הסתות והבנאות שבה הרוויחו יותר שכר,
נשות המשפחה וחלק מהגברים בעיקר הזקנים מצאו מקור פרנסה בתגרנות במכירת ירקות ופירות בפתחי החנויות בשוק הלווה וחסכון , חלקם הכירו את מלאכת הניקור ועבדו באטליזים שבשוק , מכיוון שרבים מבני העדה התימנית מצאו את פרנסתם לאחר עלייתם לירושלים באזור שוק עליה וחסכון הודבק לחלק משוק זה השם השוק התימני שהתרכז ברחובות החרוב והתות .
מעבר לבעיית הלכלוך והתברואה הגרועה, תגרנים אלו לא שילמו מיסים ,הם מכרו את סחורתם במחירים זולים ,ובעלי החנויות שהשקיעו ממיטב כספם להקמת חנויות בשוק הלוואה וחסכון , פרנסתם נפגעה מהתחרות הלא הוגנת והם החלו לכתוב לשלטונות להסרת פגע זה, וקרבות רחוב היו מנת חלקם בניסיון לסלק את המתנחלים החדשים.
בנק הלוואה וחיסכון נוצר כאגודה בין השנים 1918-1919 , בידי קבוצת חברים שמנתה 81 חברים ,עם הון עצמי של 150-200 לירות מצריות ,ובעזרת ארגון הג'וינט ובראשה סולה דה פול, הסכום הראשוני להון הגיע מארגון הג'וינט היהודי , משרדי הבנק היו ברחוב יפו ממול לבית העם הישן.
כמנהל הסניף מונה מרדכי בן הלל הכהן ,שהנהיג קבלת הלקוחות בסבר פנים מחייך להתייחס למצוקותיהם ולעזור ככול שיוכלו, הבנק התבסס על מתן הלוואות חסד לנצרכים ללא ריבית, לביסוס עסקים של בעלי מלאכה.
לשיטת הניהול של הקרן היו מספר מתנגדים , שטענו כי הלוואות ללא ריבית כמותם ככספים המחולקים לנזקקים ,כמתן צדקה או ככספי החלוקה , מתנגדים אלו יצרו בארגון ,ארגון פנימי שגבה דמי חבר כפיקדון בסך לירה אחת, כאשר נודע הדבר לג'וינט הם סילקו את המתנגדים מניהול הבנק.
לאחר שהוקם הסניף הוא החל לפעול ממשרדו בבניין ממול לבית העם הישן שברחוב יפו , בהמשך עבר למעונו החדש ברחוב בן יהודה, פרסומו הגדול החל בעת שנות השלושים ,כאשר במעשה חלוצי החל במתן ההלוואה לבניית החנויות החדשות בשוק מחנה יהודה , החלק מהשוק שאף נקרא על שמו של הבנק, הבנק גם חינך את חבריו לפתוח קופות חסכון אישיות שבהם הופקדו גם עשרה גרוש לחודש, כדרך ללימוד הכדאיות בחיסכון.
לאחר זמן עבר הבנק למשכנו החדש ברחוב בן יהודה 14, אחר זמן עבר הבנק למשכנו החדש ברחוב בן יהודה 14, בשנת 1954 חזר בנק הלוואה וחסכון למשכנו המשופץ ברחוב בן יהודה ,לאחר שנהרס בפיצוץ בפברואר 1948 ברחוב, בעזרת משאית ממלוכדת שהועמדה ברחוב, ביד עריקים בריטיים בשליחות הערבים, הבניין המשופץ התנשא לגובה חמש קומות ולו מרתף כספות .
הסניף הירושלמי של אגודת הלוואה וחסכון נמכר לבנק מזרחי בשנת 1972 בסכום של 14 מיליון לירות, למורת רוחם של חלק מחבריו , והתנגדות חלק מחבריו , דבר שגרם לאובדן שליטה על הנהגתו ,וזאת כי בנק ישראל שיזם את ההתמזגות קבע כי את דרך תפקודו יקבע הבנק הגדול מבין השתים שהיה בנק מזרחי .
בסיום הבנייה נקבעו החוקים הבאים בידי הסוחרים שהיו מאוגדים באגודות שונות בסך הכול כ 110 סוחרים : החוק הראשון היה שאין למכור או להשכיר חנויות למי שאינו בן הדת היהודית, החוק השני חל איסור לפתיחת החנויות בימי שבת וחג, והחוק השלישי קבע להקמת וועד סוחרי השוק ,שימנה שלושה נציגים שיבחרו בכול שנה באספה הכללית של סוחרי מחנה יהודה ,גוף שייצג את הסוחרים בפני מהעירייה והשלטונות.
חנויות השוק לפחות בתחילת הדרך ,התרכזו על פי עיסוקם ברחובות השונים ברחוב האפרסק היו חנויות הבדים, ברחוב השזיף התרכזו מוכרי הירקות ברחוב האגס התרכזו חנויות הדגים ,חנויות העופות התרכזו ברחוב התפוח וחנויות התבלינים עבדו ברחובות השקד והאגוז.
החנויות שפעלו בשנות השלושים בשוק כללו חנויות, מכולות, ירקות ,אטליזים לבשר, חנויות דגים, חנויות לעופות, ועל כן הסחורה הייתה חייבת להיות טרייה כיוון שמקררים לא היו בנמצא, ומאחר והסחורה הייתה צריכה להימכר במהירות ובזכות הגדלת כמות החנויות והתחרות הגדולה בינם, היו המחירים זולים והתאימו לאוכלוסייה המוחלשת והענייה והשוק תפס תאוצה וגדל, בזכות הגדלת מספרם .
אחת החנויות בשוק היא מעדניית חי בונה ברחוב התפוח 17 במפגש עם רחוב התפוח ,כיום מופעלת בידי הדור השלישי של המשפחה ,שהחלה בשנת 1923 כאטליז ונפתחה בידי הסבא של דוד בונה ,שנולד וגדל בבית ברחוב מחנה יהודה 8 .
לאחר שהבריטים החלו לסלק את הרוכלים הערבים משוק מחנה יהודה כחלק לבנייתו מחדש ,החליטו חלקם של הסוחרים הפלאחים הערבים, לפתוח שוק מאולתר חדש באזור רוממה, והתחרו במחירי בשוק מחנה יהודה ,חלק מהיהודים ,שהורגלו לסחורה הזולה של הירקות ,הטריחו את עצמם והגיעו לשוק הירקות והפירות החדש שנפתח עבורם ברוממה .
השוק בשער יפו בשער שכם ובעיר העתיקה ,המשיך במקביל להתקיים ,אלא שלאחר מאורעות 1929 ובשנת 1936 ,חדלו היהודים להגיע לשווקים בעיר העתיקה, באותה האת ,נסגרו חנויות רבות של יהודים בתחומי העיר העתיקה ונוצר הצורך הגדל והולך לאספקת מזון טרייה ,למספר היהודים שגדל בירושלים ושנזקק לשרותיי השוק.
הצורך בפתיחת חנויות נוספות , גרם לפיחות זוחל, לכוון שטחים נוספים שצורפו לשוק ,חנויות חדשות נפתחו ,עולים חדשים וסוחריה של העיר העתיקה שעברו לשוק מחנה יהודה ,החלו גם הם לדחוק את הסוחרים הערביים מהשוק.
החנויות שפעלו בשנות השלושים בשוק כללו חנויות, מכולות, ירקות ,אטליזים לבשר, חנויות דגים, חנויות לעופות, ועל כן הסחורה הייתה חייבת להיות טרייה כיוון שמקררים לא היו בנמצא, ומאחר והסחורה הייתה צריכה להימכר במהירות ובזכות הגדלת כמות החנויות והתחרות הגדולה בינם, היו המחירים זולים והתאימו לאוכלוסייה המוחלשת והענייה והשוק תפס תאוצה וגדל, בזכות הגדלת מספרם .
לאחר בניית החנויות בשוק ,דרשה העירייה כי יוקם בית שימוש ציבורי, התנגדו הסוחרים וטענו כי את בית השימוש הציבורי צריכה העיריה להתקין על פי חובה לאחר משא ומתן הוחלט ,כי הסוחרים יתנו חנות אחת מהחנויות שנבנו ,החנות של מכבסת האחים שמחה שנסגרה, לצורך הקמת בית השימוש לנשים ברחוב השקד ,והעיריה תכשיר על חשבונה את המקום .
שינויים אלו ובהרחבת בשוק יצרו את מראהו הבסיסי המוכר לנו כיום, שני רחובות עורקיים ,וביניהם סמטאות צרות שגם שמשני צדדיהם נפתחו חנויות כמו סמטת האגס שהחליף את שמו לרחוב אליהו יעקב בנאי ( משפחת בנאי הידועה) וסמטת התפוח, מעל לחנויות נבנו קומות למגורים שגרו בהם לרוב סוחרי השוק, בשנות השלושים הצטרפו הרחובות הרוחביים: שזיף, שקד, אפרסק ,אגוז, תות וחרוב.
כבודו של הלקוח בשוק בעבר ,נמדד בכמה בסטות הוא יכול להשאיר את הקניות וללכת לשאר הסידורים , בניית הכבוד הזה מתחיל בכבוד שנתנו להוריהם של הקונים ,כבוד שהיו צריכים לבנות לעצמם בבגרותם, ולא לספר לבעלי הבסטות שהם בנים של.
שוק מחנה יהודה דוכן חזי איש האתרוגים
דוכן הממוקם ברחוב האגוז 10 ,חזאי עוזיאלי ,היה איש מיוחד וססגוני ,שעלה לאחר מלחמת השחרור במבצע כנפי ישרים שנפטר בגיל 79 בשנת 2022,שמנת הדגל בדוכן המיצים שלו , היא מיץ מפרות האתרוגים, שלטענתו נעזר במידע שהביא מאבותיו בתימן.
לטענתו מיץ האתרוגים עזר וסייע לכוח הגברא , בדוכן רוקח עוזי מיצים מפירות ירקות ועשבים , ושיקויי ג'ינגר פסיפלורה שאותה ערבב עם חלב ,כורכום ועוד, כמו כן רקח מוצרי קוסמטיקה טבעונית ושמנים ,למיגרנות ,לסכרת ועוד הנמכרים תחת האצטלה של משקאות שלדעתו בעלות סגולות רפואיות , בעת הביקור לוגמים דוגמיות מקבלים הסברים על סגולות המיצים והקוסמטיקה שיצר.
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.