התחבר
תוכן עניינים
אגדות משוק מחנה יהודה
אגדת השקיות במחנה יהודה
בתחילת הדרך של קניות הקונים ,הגיעו הלקוחות עם סלים שבתוכם אספו שקיות מנייר שהכינו במו ידיהם מניירות ישנים ומעיתונים, מאחר וכול דבר בתקופת המנדט נמכר על שקילתם בקילו , ומחוסר שקיות ניילון שלא היו בנמצא , נוצרו אלתורים שונים לאיסוף המוצרים שנקנו בשוק.
אגדות הנעלים בשוק מחנה יהודה
אגדה חמודה מתקופת הצנע במחנה יהודה ,שראשיתה בתפיסת נער מוכר זוג נעלים ללא נקודות , בעת החקירה הגיעו לאביו של הנער שהיה סוחר נעלים ידוע ובחיפוש בביתו נתגלו עוד 21.000 זוגות נעלים מוברחים שהיו מיועדים למכירה בשוק השחור, לאחר חקירה נוספת נתגלו היבואנים מכלל סוחרי תל אביב שהיו אחראים להברחת הנעלים לארץ, הנעלים שנתפסו הוחרמו ועוברו למחסני ועדת הצנע.
אגדת הנעלים המהלכות
באחד הבקרים הגיעה לקניות בשוק מחנה יהודה לונה חרוש , הוציאה את נעלי שני ילדיה מהתיקון בסנדלרייה המשיכה להתנהל בשוק להמשך רכישת ירקות, כאשר הגיעה לדוכן הבצל, הניחה את סלה ולידו את שני זוגות הנעלים ועמדה ובדקה את הסחורה לקניית מנת הבצל, שלפה הפנקס שבו ניקב הירקן את קצבתה לבצל ופנתה להניח את הבצל בסלה אלא שומו שמים הנעלים תפסו מרחק והחלו בפסיעה מהירה בסלה של עליזה ויסמן ממעברת תלפיות.
מובן שהז'נדרמריה הוזמנה ,נערכה חקירה קלה ולפי תאורה של לונה הרוש הבינו במהרה השוטרים במי מדובר , הגיעו לביתה של עליזה ויסמן וראה זה פלא שני זוגות הנעלים ,הגיעו באותו זמן ההליכה לביתה במחנה תלפיות ( מחנה אל אלמין).
אלא שלטענתה הירקן הוא האשם ,והוא שהניח את הנעלים בסלה , צא ולמד הירקן היה צריך לצאת מאחורי הדוכן לעבור לצדו השני להתכופף ולהרים את הנעלים ,שחנו ליד סלה של גברת הרוש והופה בדחיפה קלה לתוך סלה שלה לחזור בחזרה מעבר לדוכן ולהמשיך לשרת את הקונים , על זה נאמר על ראשי הנעלים בוער הגנב .
ספור הנעלים הנעלמות
אחת האגדות העסיסיות בשוק מספרת על גנבת נעלי הבית של אחד מסוחרי השוק הוותיקים ,תחילת הסיפור היא בארוחות הצהרים שהביאו ילדיהם בסיום הלימודים בכלים לחנות של האב , לאחר שנגס ואכל האב ,היה מתיישב ורגליו על ארגז ריק, ומנמנם מעט במנוחת הצהרים.
יום אחד החליט בנו של בעל החנות הסמוכה לגנוב את נעליו שהוריד מרגליו לפני המנוחה, כאשר הסוחר נמנם חטף את הנעלים ורץ לשוק הפשפשים שליד מסעדת רחמו ומכר אותם לאחד הרוכלים משהתעורר הסוחר צעק שמו שמים הנעלים נעלמו.
בצר לו סר הסוחר לשוק הפשפשים, וראה פלא הנעלים היו על שמיכת המכירה כאשר ניסה להשיבם לחיקו כשהוא מסביר כי אלו נעליו, החלו דין ודברים בין הרוכל לסוחר , בה טען הרוכל כי קנה את הנעלים מנער, לא עזרו הצעקות ,טמן הסוחר את ידו בכיסו, ושלשל את המחיר המבוקש בעבורם כמובן עם העמלה של הרוכל .
אגדת החינוך בנבכי השוק לסוחר מתחיל
ההורה המוכר בשוק ניסה להקנות לבנו את רזי המכירה , וכך אמר ,לפלחיות תמכור את הסחורה הישנה , שים עינך על הקונים הכורדים והתימנים ,המבזבזים את זמנך בוויכוחים רבים על מחיר הקנייה ,ולבסוף עוברים הלאה, לעומתם אל האשכנזים תאיר את פניך, תדגיש במכירה את איכותו ותקבע מחיר גבוהה יותר, באם ינסה להתמקח תומר לו זהו דבור אחד וזה המחיר, והאשכנזי הפתי ישלם כול מחיר שתבקש. כמו שנאמר בספניולית או בלדינו : טודוס אישכנזים בובס.
אגדת מתחזי בעלי הרכב
אגדה מצחיקה וכואבת מספר כי ברחוב היורד מרחוב מחנה יהודה לכוון מסעדת רחמו , היה בעברו פתוח לנסיעת רכבים כאשר רכבים נכנסו מרחוב אגריפס ופנו לרחוב , האגדה מספרת על רכב פרטי שפנה לרדת ברחוב בשנות התשעים , פגע ברכב חונה ברחוב הצר, ירד הנהג הפוגע לבדוק את מידת הנזק, ונתקל בשני אנשים שאחד מהם טען שהוא בעל הרכב, החל דיון בגודל הפגיעה ובסכום התיקון , הנהג הפוגע הסכים לסגור עסקה במזומן לתקון ללא ערכאות או הגשת תלונה, שלשל ליד של הנהג שהציג עצמו כבעלים , מאה וחמישים שקל , לאחר התשלום עזבו והתרחקו שני האנשים שנפגעו , לכאורה לעסוק בעניינם .
במקרה עבר במקום לאחר עזיבתם קצין משטרה שיעץ לנהג הפוגע להשאיר פתק על שמשמת הרכב שנפגע , הפוגע חייך ואמר כי הכול מסודר והוא נתן לאדם שהציג את עצמו כבעלים סכום כסף לתיקון , למקום הגיע בעליה של האמתי של המכונית הנפגעת ודרש לקבל את פרטיו של הפוגע, למזלו של הפוגע קצין המשטרה ראה את שני המתחזים והרמאים שהכיר ושחלפו לידו כאשר הגיע למקום בדרכו לאכול, ביקש השוטר שתוגש תלונה במטרה ודאג שהבלשים יגיעו לאנשים שביצעו את התרמית.
לקח לעתיד תמיד לבקש ניירות המציינות את הבעלות של הרכבים בעת תאונה.
סיפורי הכייסים בשוק שחלפו
כייסים אלו שהכניסו ידם לכיסי הלקוחות שלפו כספם ונעלמו, אחד הסיפורים הוא על הכייס אברהם כהן שקרתה לו תאונת עבודה בעת ששלף ארנק שהכיל מעל לשלושים לא"י , ניסה להימלט ונתפס בידי העוברים ושבים והוסגר לשלטונות השיפוט בבית המשפט ניסה להשתחרר אך התברר כי לא אלמן המכויס היו לו חברים לצרה.
בשנת 2015 החלה תופעה מתגברת של כייסים ופריצות לחנויות בשוק מחנה יהודה , וועד השוק בראשותו של שמעון דרוויש ,פנה לעירייה ששלחה אותם למשטרה שתציב מצלמות אבטחה ברחבי השוק, חוליות של לוכדי כייסים סמויות החלו להגביר את נוכחותם בשוק .
בשנות השישים ,צעירים שנפלטו ממסגרות חינוך בני 13-16 ויותר , שהגיעו מבתים חסרי כול , התאגדו ככנופיות שכונתיות והתפרנסו ממעשי כייסות וגניבה מחנויות , נערים אלו שנאו את הממסד ושליחיו והחליטו שהם אינם מאזינים יותר ,למילים היפות ודברי המוסר של המבוגרים ונציגי העירייה והמדינה , אב המשפחה היה חסר עבודה לרוב, אדם שעיסוקו בהימורים ושתיה של משקאות חריפים וחלקם אף השתמשו בסמים לצרכיהם.
כנופיות נערים אלו למדו שניתן להתפרנס ממעשי כייסות ,גניבה ופריצה לכלי רכב ,שהביאו הכנסות מהירות וגדולות לכיסם יותר מעבודת כפים , גם המאסרים ומוסדות השיקום לא עזרו ,בשובם חזרו נערים אלו מיד לאורח חייהם הקודם, ברור שהמיקום במדרג והמעמד בכנופיה היה ברור ,והרדיפה אחר הכבוד הייתה חשובה ההשתייכות נוצרה על מנת לפצותם על תסכולם מהחיים .
תיאורי הצעירים לדרכם הנלוזה ניתן היה לשמוע מפיהם , בדרך כלל התארגנו מספר נערים ונכנסו לשוק מחנה יהודה , התבוננו בנשים בעת הקנייה והמיקוח , שלפו מתיקי הנשים את ארנקם ,ונעלמו בסמטאות השוק, חלקם נכנסו לחנויות ופנו והעסיקו את בעל החנות בשאלות ,וחלק מהם גנב מעל למדפים סחורה ,יצאה כול הכנופיה מהחנות ,הלכו כרגיל ברגל על מנת לא למשוך תשומת לב עד קצה הרחוב ונמלטו בריצה.
חלקם גילו כי בפריקת משאית אבטיחים למשל, יכלו לקבל סכום כסף נכבד ,יותר מאשר מעבודת כפים רגילה, צבא לא התאים לדרכם ,והם עשו הכול על מנת להשתמט , גם להם הייתה הסיבה שקודם יגייסו את בחורי הישיבות ואז אולי ישקלו גם הם להתגייס.
סדר יומם היה שינה עד שעה מאוחרת ,אכילה מתבשילי הבית ויציאה אל הרחוב, משחקים ,מתפלחים לבית הקולנוע או הולכים להמר, לרובם אין חברה קבועה , מכיוון שזאת הוצאה יום יומיומית נכבדת להזמינם לבילוי, הם העדיפו לשלם לפורקנם לבעלת המקצוע העתיק לפריקת המתחים.
אגדת הילד המקלל
אגדה ירושלמית מספרת על אם וילד שעברו בסמטאות השוק , האם פסעה בצעדים רחבים אך הילד שחוויות השוק, מראה החמורים, החתולים הרבים על שאריות הבשר של הקצבים השתרך מאחור האם שמיהרה אחזה בזרועו של הילד וצעקה שיגביר את קצב ההליכה אך הילד שהחוויה שלו הופסקה ,החל למרר בבכי תוך כדי שהוא צועק לאמו " אני מצפצף עליך" האנשים מסביב נעצרים ומשתאים ,האם פונה אל הילד איך תעז לומר לי פרא אדם שכמוך כך , אז הילד מצייץ בתשובה זה מה שאבא אומר לך , נו הבנתם חוכמת ילדים .
אגדת הברחת הבדים
אגדה נוספת מספרת על נער שנתפס בשוק מחנה יהודה כאשר סיבל גליל בד בדרך לביתו של מעבידו החייט לאחר חקירה הגיעו החוקרים לביתו של מעבידו החייט ומצאו בו גלילי בדים שאותם התכוונו החייט ועוזרו להעבירם לבית החייט על מנת שיתפור בגדים לחברים בניגוד לחלוקת הבד על פי נקודות.
אגדת מכירת הדלעת
אחד מירקני השוק סרב למכור לצרכנים דלעת למרות שהייתה על הדוכן , אחד הלקוחות התלונן ונפתחה חקירה ובביתו של הירקן בשכונת בית יעקב הסמוכה נמצאו עוד קרוב לשמונה מאות קילו של דלעת מוברחת, שמיד הוחרמה מידיו, בקיצור על זה נאמר אל תהיה חזיר.
אגדת הנשים הכורדיות מהקסטל
נשות הכורדים והעיראקים מתושבי הקסטל החלו לגדל ירקות בחצרות בתיהם ולהעבירם למכירה בשוק מחנה יהודה כשם שעשו זאת נשות הפלאחים לפניהם בתחילת המאה עד מלחמת השחרור ,ספור המחצלת והסחורה החקלאית עליה משכה את תשומת לבם של משטרת המצרכים שתפסו יום אחד צבריה אברון נתפסה בעת שספסרה בקילו אחד של עגבניות ,( לידה נתפסו עוד עשרה קילוגרם) כאשר דרשה ללא תלושים ,מחיר מופקע של 800 פרוטות במקום מאתים חמישים כמקובל.
אגדת הארוחה המשביעה הן לגנבים והן לנשדדים
בשנת 1953 יצאו עובדי ארגון הסיטונאים במשרדם במחנה יהודה ,לארוחתם במסעדה בשוק, נעלו את הכספת הניחוה בארון העץ נעלו את הארונות והמשרד , הארוחה הייתה משביעה, כן הובא שביעות רצון של הגנבים שניצלו את זמן הארוחה ונטלו את כספת המתכת עמם , השלל: שבע מאות לא"י ושבע מאות לא"י בצקים ,כסף שיספיק לגנבים לכמה ארוחות משביעות.
אגדה משפטית לשכירות חנות בשוק מחנה יהודה
חוק הגנת הדייר הייטיב עם השוכרים , למרות שהקניין היה רשום על שמם של הבעלים , ובמקרה של מכירת הנכס השוכר נהנה מהגנת החוק ואי אפשר להוציאו, אך החוק השאיר מוצא לבעלי הרכוש להכניס סעיף בחוזה הכולל איסור מסוים , הרי שאם השוכר עובר עליו יש אפשרות לבטל את החוזה והדייר היה חייב לפנות את הנכס.
האגדה מספרת כי בעל נכס ערך חוזה שכירות עם סוחר לפתיחת חנות בשוק מחנה יהודה, בהמשך הדרך צרף השוכר שותף ,ובהסכם ניתן למשכיר סכום כסף לפצותו, אלא שהשותף החדש עזב לאחר זמן ,ובעל הנכס החליט כי הייתה הפרת חוזה ועל כן השוכר צריך להתפנות מהנכס.
השוכר סרב להתפנות וטען שלא הפר את החוזה ובמליא קיבל המשכיר סכום כסף בעת כניסת השותף, החלו דיונים בשלושת הערכאות : שלום ,מחוזי ועליון ,שלושת הערכאות דחו את תביעת המשכיר , מאחר והדייר היה 20 שנה במעמד שוכר וזאת פרנסתו, לטענת בית המשפט לא גרם השוכר שום נזק, ועל כן אין זאת עילה לתביעת הפינוי וחריגה מההסכם, המשכיר נאלץ לשלם תשלומי הוצאות בעבור תביעותיו לפינוי בבית המשפט .
במחצית שנת 1949 נתפסה אישה כבת 70 מוכרת כיכרות לחם בשוק מחנה יהודה ,לחמים בעטיפה שעלייה הופיעה האות צ' (צהל), בחיפוש שנערך התגלו עוד כ 180 כיכרות לחם צהליות, לאחר חקירה מסרה האישה כי קבלה את הלחם מחותנה ,בחקירתו סיפר החותן כי רכש את כיכרות הלחם , מאפסנאי באחד ממחנות צה"ל , האפסנאי נחקר בידי המשטרה הצבאית , והאישה הזקנה הואשמה בהחזקת רכוש גנוב.
זוטות מהשוק
מחנה יהודה בנין מוריה בחנויות המבנה, נמצאת חנות הספרים של מנדל יצחק ובניו , נמכרים אצלו גם טליתות, פמוטים כוסות לקידוש, תפילין מזוזות ועבודות בצלאל.
במחצית שנות השישים הוצף השוק בתפוחי עץ במחיר נמוך של אגורות ספורות, מבצע יזום ממשלתי והמועצה לשיווק פרי למניעת זריקת הפרי לזבל ומכירתו במחיר זעום על מנת שמשפחות ותושבי ירושלים ייהנו , שנה לאחר מכן נרכשו עודפי ענבים ושווקו גם הם במחיר מוזל ,אלא שאלו היו מבצעים חד פעמי שנגמרו.
בסניף בנק לאומי שברחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה ,התבצע בסוף שנת 1979 ,שוד תחת איומי אקדח על הטלרים, השודד נטל מעל למאתיים אלף שקל ונעלם בין קוני השוק.
במחצית שנת 1978 הוצפה העיר במטח גשם גדול, מספר חנויות בשוק מחנה יהודה הוצפו ,כתוצאה של תחזוקת מערכת הביוב שהיו בחלקם סתומים, האגדות מספרות על דיירים ברחוב השקמה 4 ,שדירתם הוצפה וכול בני המשפחה הצטופפו בחדר אחד ובכול הלילה שאבו את המים מחוץ לדירתם .
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.