התחבר
זוכרים אנו את עגלות בלוקי הקרח שסבו בשכונות העיר בשנות הארבעים , מעיין צריפי עץ על עגלות, המוכר בעת שעבר בשכונות צלצל בפעמון וזעק בשארית קולו מהחום קרח קרח , קרוניות קרח אלו סיפקו בלוקי קרח לחנויות ובתים פרטיים.
ליד העגלון ישב נער צעיר כשוליה ,כאשר הגיע העגלון לנקודת חלוקה ,היה יורד מכיסאו בעגלה ועמו השוליה שאחז בשק שעליו היה מניח העגלון רבע או חצי בלוק ושולח אותו לבית הלקוח בבתים שבחלקם היו בני כמה קומות בלווי צעקה אל תתעכב ,משחזר השוליה נעמד שוב ליד העגלון וקיבל שוב את ההזמנה שאותה מיהר לספק לבתים ,יש והיה מקבל לידיו שנים שלוש הזמנו למשפחות שונות באותה הקומה ,ואז היה חוזר שוב ושוב עד שההזמנות בחנייה הזאת סופקו, שכרו של השוליה נע בסביבות העשרים גרושים ליום עבודה .
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.