שוק מחנה יהודה ניקור הבשר לאחר השחיטה

ספור ניקור הבשר לאחר השחיטה באטליזים ובמשחטה

מלאכת הניקור בבעלי חיים כוללת : הוצאת החלב, גיד הנשה ,וגידי הדם , פעולה הכרוכה בהקזת דם רבה , המוזרמת לרחוב תוך יצירת מפגע תברואתי מהמעלה הראשונה ,שחלקה נעשית בחדרי בתוך האטליז או ישר על המרכות שבפתחי האטליזים , בדרך כלל השמידו את החלב והגידים  , אך המנקרים ובעלי האטליזים העשירו את כיסם ,ומכרו את החלקים שהוסרו  לנשים הערביות שהמתינו ליד האטליז , כאשר ברור היה כי שאריות אלו שימשו לתעשיית המזון .

בד בבד עם העירייה בשנת 1981 ,החלה הרבנות הראשית בירושלים להילחם בעבודת הניקור ,שנעשתה באטליזים שבשוק, לטענתה העבודה לצרכי הכשרות ,נעשתה בתנאים סניטריים גרועים ,כפי שהגדירו את זה לסלק מן המדרכות את הניקור, ולהעבירו לאולם נפרד בבית המטבחים העירוני , זאת בעקבות שיגור מכתב מטעם הווטרינר העירוני ,לרבנות שבו התריע על הניקור הנעשה בתנאים ירודים ובצפיפות שהדעת איננה מקבלת.

לטענתו  שטח האטליזים בשוק קטן, ולכן מנקרי הבשר עושים את עבודתם על המדרכות מחוץ לאטליזים  , ומכיוון שהעובדים הם עובדי המועצה הדתית בירושלים, יש להעבירם לבית המטבחים העירוני .

אי לכך החל הרב זלוטי לטפל בנושא , על פי הפסוק בתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם " ,כאחד מדיני התורה החשובים, מעבר לניקיון ולתברואה ,עלה החשש לנושא הכשרות, כאשר חלק מהמנקרים מערבבים עם החלב והגידים  טוחנים את זה ומוכרים כבשר טחון , ולדעתו בבית המטבחים יעשו סידורים להרחיק את החלב ולהשמידו.

לאחר בדיקה התברר גם ,כי ליד חלק מהמנקרים ,מתקבצות ערביות הנוטלות את החלב והגידים ,טוחנים ומעבדים אותם ביחד ,וחלק מהסחורה חוזרת לשוק המזון בשוק מחנה יהודה., הן המנקרים והן בעלי  הקצביות , החלו להגיע לרבנות בניסיון לשנות את רוע הגזרה, ושלא לשנות את ההסדר הקיים.

לפונים השיב הרב זלוטי ,כי באטליזים יש תנאי היגיינה ירודים יחסית למרכולים הגדולים, ולדעתו התקנה טובה, שתחזיר חלק מהקונים שעקב התברואה הירודה הדירו את רגליהם מחנויות השוק, מובן שהקצביים נקטו בצעדי מנע הכריזו על שביתה ,וחלקם הגיעו לבית המטבחים ,בניסיון למנוע בכוח את הניקור והשחיטה בבית המטבחים .

למקום הוזעקה המשטרה ,שהסירה את המצור וההפרעות בעבודה, על פניו נראה כי המנקרים שעשו עסקים מהצד, יפסידו את ההכנסה הצדדית , ועל כן התנגדו לתקנה החדשה, על פי דיני הרבנות הניקור בחלקים האחוריים ,איננו כלול בהתחייבות כלפי הרבנות ,והם עושים זאת כעבודה פרטית.

יש לציין ,ששכרם הנמוך של המנקרים והתנאים הקשים בעבודתם ,יצרו מחסור במספר המנקרים ,והנותרים השלימו את משכורתם ,במכירת השאריות לקהל , הרבנות החלה לשפר את משכורתם של המנקרים בבית המטבחים ,בתקווה לעודד את מנקרי השוק לעבור לשם, ובנוסף לפתח דור חדש של מנקרים.

כיוון שהמנקרים עבדו כעובדי הרבנות ,הם הגיעו לבית המטבחים לעבודה ,אך פתחו בשביתה איטלקית , למרות זאת נעמדה הרבנות על רגליה האחוריות והזהירה שאם לא יתבצע הניקור בבית המטבחים ,לא תתבצע שחיטה בירושלים., והוא יושבת .

על מנת להקל על המנקרים ,הוכן בבית המטבחים אולם ובו שולחנות נירוסטה  וציוד הנדרש לעבודה , אולם גם ברבנות, התגלו חילוקי דעות בין הרב זלוטי לבין הרב אדלר יו"ר המועצה הדתית ,שטען שאין בידו תקציב להכשרה של מנקרים חדשים, לכן הוא לא השתתף בבהילות שנוצרה להעברה.

משהחלו הוויכוחים ,הוזמנו רבני העיר והשכונות ,לדיון מרוכז על מנת להחליט מה עושים, כאשר הגיעו הרבנים לישיבה הם גילו הודעה על דלתו של הרב הראשי, שהישיבה נדחתה עקב שהותו מחוץ לעיר, מובן שהרבנים נעלבו כשהתברר כי את ההזמנה ,יזם הרב אדלר שלא על דעתו של זלוטי , למרות חילוקי הדעות נפתח הקורס למנקרים החדשים.

בשנות השמונים בימי החמישי ,התנהל מסחר בפרות, שהובאו על ידי המגדלים לחצר בית המטבחים, שם בחנו אותם בעלי האטליזים ,מיששו כרו אוזנם על בטן הפרות ,הביטו על צפרני הבקר , והחליטו מה מתאים להם לרכישה , וחתמו על העסקאות ,לאחר שסימנו חלקים בגופם בצבע או סימן ידוע שלהם.

ביום ראשון , ניגשו השוחטים פושטי העור על הבקר ,והכינו את הנתחים והחלקים לקצביים הרוכשים ,על מנת להעבירם לאטליזים בשוק מחנה יהודה, למעשה לאחר השחיטה נותרו רק החלקים הקדמיים, שהוכרזו כחלקים כשרים  ונארזו  כנתחים למשלוח, ואילו לחלקים האחוריים ,נדרשת פעולת ניקור לצורך קבלת הכשרות , שאותה עשו מנקרים באטליזים של הרוכשים ,בפועל על המדרכות שליד האטליזים .

בפועל טענו גורמים ממשלתיים, כי ניתן להשתמש בחלקים האחוריים למכירה ובאותו מחיר לשחיטה, ,אך הרבנות נעמדה על רגליה , בהתנגדותה לטענה זאת, ובכך מנעה רווח נוסף למדינה ממיסים על הבשר שאיננו כשר עד הניקור.

לאחר השחיטה ,שבוצעה בידי שוחטים ספרדיים לבעלי אטליז ספרדיים ושוחטים אשכנזים בעבור האטליזים האשכנזיים , חולק גוף הבקר לארבעה נתחי בשר ,התלויים על אנקולים לצידם היו היה תלויים הכבד, הראות ושאר החלקים הפנימיים, אז גם החלו עסקאות חדשות ,בין הקונים לבין בעלי האטליזים ,והבשר החליף בעלויות ,לצד ניתחי הבשר ניצבו מכלים, שהכילו חלקי בקר אחרים כמו זנבות, רגלים ,מוח ולשון ועוד ,וחלב השומן המיועד ליצירת הסבונים .

יש לזכור כי המנקרים פעלו כגוף סגור ,שלא היה מעוניין לצרף מנקרים חדשים לשרותיו, כתוצאה מבעיית הניקור לחלקים האחוריים, הורשו הקצביים לרכשם כמעט ללא הפקת רווח ממיסים למדינה .

בשטח בית המטבחים ,עמדו סוחרים ערביים ,וחיכו שחלקי בקר לא יעברו את תהליך הכשרות ,ורכשו חלקי בקר במחיר מוזל, כאלה שנשאו את הכתובת טריפה, ונפסלו בעיקר מפגם שנתגלה כמו ריאות פגומות, או בעיה במעטפת הבטן.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

מיקום