שוק מחנה יהודה השוק הסיטונאי

בתחילת 1946 החל משא ומתן ביו תנובה לאנשי המנדט בירושלים ,במסגרת פיתוח המקום לאחר מלחמת העולם השנייה, לפתיחת שורק סיטונאי לירקות  ,פירות, חלב ובשר בשוק מחנה יהודה, משא ומתן זה , יצר את האפשרות בהמשך להקמתו של השוק הסיטונאי, לאחר המנדט בתחילת שנת 1948 ,החליטה עיריית ירושלים להקים את השוק הסיטונאי ,ואף לשפר את השוק הישן

השוק הסיטונאי בשוק במחנה יהודה אמור היה לשמור את הירקות והפירות ברמת קירור לטווח ארוך יותר ,לחסוך בזמני משלוח ובתובלה מהשדות לשוק, ושמירה על המחירים , תפקיד נוסף היה להילחם בהצפת השוק בפירות וירקות,

בחלקו המערבי של השוק , באזור רחוב האשכול  השקמה והרחובות מסביב , כאן החל להתפתח מעין שוק עממי שקיבל את השם בורסת הירקות והפירות , חנויות שהקימו סיטונאים וחברת תנובה ,שמכרו לסוחרי השוק את התוצרת שהגיעה מכול רחבי ארץ ישראל, תוך קבלת רווח בין מחיר הקנייה לבין דמי המכירה שכונה קומיסיון.

לסוחרים אלו היו רישיונות ומחסני סיטונות בבורסה לרכישת ירקות ופירות מחקלאים, בשנת 2018 נסגרו משרדי השוק הסיטונאי והשוק במיקומו שבמחנה יהודה .

סיטונאי מחנה יהודה היהודיים ומלחמתם ברכישת הסחורות מערבים

בשנות השלושים החלה להשתרש תופעה של חנוונים יהודים ב שוק שרכשו את הסחורה מערביים , משום שהמחיר אצלם היה נמוך משל הסיטונאים היהודים, בנוסף הסיטונאים היהודים  טענו כי התופעה מורחבת יותר בקרב החנוונים הספרדיים , משום קרבתם לשפה הערבית ומנהגיה דומים למדינות שבו התגוררו בטרם עלו לישראל.

הסוחרים היהודים טענו כי הכספים שמשולמים לערביים משמשים לצרכי רדיפת היהודים והפרעות, ומחלישים את המסחר היהודי כמפעל ציוני בישוב היהודי.

אל החרמת הסיטונאים היהודים ,הצטרפו גם חנוונים ערביים שרכשו סחורות מיהודים בעבר, טענות מצד הסיטונאים היהודים הופנה גם לארגון הסוחרים הזעירים שבירושלים שהוקם בשנת 1931 ,הנותנים יד לתופעה במקום להילחם בה .

עוד הלינו הסיטונאים שאינם  מאוגדים ,בכדי להילחם בתופעה , ועל כן עליהם להתאחד כגוף אחד , סיטונאים אלו פנו אל לב החנוונים היהודים לחדול לרכוש סחורות מערביים ולחזור לרכוש סחורה מיהודים המשתמשים גם בתובלה יהודית.

עוד בשנת 1929 החלה תנובה לפרסם הודעות על סניפיה ,ובפרט שוק מחנה יהודה שבו מיקמה את סניפה והמחלבה בבית קטטן מול משטרת מחנה יהודה ,בטרם עברה לשכונת גאולה, במודעה הכריזה תנובה כי סחורתה היא המשובחת והיגיינית ביותר בשוק, אין בה סחורה שאיננה מחקלאים יהודיים או מעבודה עברית, על הסחורה העברית היא נותנת אחריות, בסניף של תנובה בשוק הסיטונאי נמכרו : חלב, חמאה שמנת ,גבינה קפיר לבן (לבניה) ,ירקות, פירות, עופות ,ביצים, דבש ועוד.

אלא שבשנת 1968 נתגלה הסוד ,כי תנובה רוכשת ירקות ופירות למחסניה בצורה מרוכזת ממגדלים ערבים , והראיה הייתה שניתן היה להבחין במחירים דומים גם בשוק של העיר העתיקה, למרות הניסיון להמעיט בנושא ,נראה היה שהסחורה ממשיכה לזלוג למחסני תנובה בשוק מחנה יהודה .

בשוק הסיטונאי היו החנויות של : צדוק לוי סיטונאות למכירת ירקות ופירות ,במקביל הייתה לו חנות ירקות ופירות בחנות של אורי חמוצים כיום, סיטונאים האחים פאשה , קצב עזרא סיטונאות ירקות ופירות, סיטונאות קנטי לירקות ,פירות ודגים ועוד.

בתחילת מרץ 1949 החליטה העירייה לשפץ ולהגדיל את  שוק מחנה יהודה , הערכה הייתה כי יידרש סכום של למעלה ממאה אלף לירות ,  כאשר הכספים יגיעו מהקופה הציבורית ומהון פרטי, סניף תנובה ירושלים ,השקיע כשליש מהכסף , שבתמורתו קיבל זכויות על רבע מהחנויות והמחסנים בשוק הסיטונאי, שאר החנויות הוחכרו  לעסקים, ובתי מלאכה זעירה.

עד היום נזכרים האנשים בבורסה ובתנובה שמיקומה היה בשטח בשוקיניון של היום ,ובהסברם לאובדים בדרך כי המקום שהם מחפשים ממוקם ליד או מול תנובה ,בהמשך נוסף שוק סיטונאי נוסף באזור שכיום נבנה השוקיון ברחוב אגריפס.

מאבק דיירי רחוב השקמה בשוק הסיטונאי

בתחילת מרץ 1949 החליטה העירייה לשפץ ולהגדיל את  השוק, הערכה הייתה כי יידרש סכום של למעלה ממאה אלף לירות ,  כאשר הכספים יגיעו מהקופה הציבורית ומהון פרטי, סניף תנובה ירושלים השקיע כשליש מהכסף , שבתמורתו קיבל זכויות על רבע מהחנויות והמחסנים בשוק הסיטונאי, שאר החנויות הוחכרו  לעסקים, ובתי מלאכה זעירה.

השוק הסיטונאי בשוק במחנה יהודה אמור היה לשמור את הירקות והפירות ברמת קירור לטווח ארוך יותר ,לחסוך בזמני משלוח ובתובלה מהשדות לשוק, ושמירה על המחירים , תפקיד נוסף היה להילחם בהצפת השוק בפירות וירקות,

בחלקו המערבי של השוק , באזור רחוב האשכול  ,השקמה והרחובות מסביב , ניפתח השוק הסיטונאי, כאן החל להתפתח מעין שוק עממי שקיבל את השם בורסת הירקות והפירות , חנויות שהקימו סיטונאים וחברת תנובה ,שמכרו לסוחרי השוק את התוצרת שהגיעה מכול רחבי ארץ ישראל, תוך קבלת רווח בין מחיר הקנייה לבין דמי המכירה שכונה קומיסיון.

לצורך הפעלת השוק הסיטונאי הוקם ארגון הסיטונאים במחנה יהודה בשנת 1950, שכלל סיטונאים לפירות, ירקות ,עופות ודגים ,בשנה זאת החלו תושבי רחוב השקמה ,מאבק כנגד הקמת השוק ותפעולו גם ברחוב השקמה .

רחוב השקמה שהיה צר ואוכלס במאות דיירים בטרם הוקם השוק, הדיירים סבלו מצחנה ומחוסר אוויר נקי , מלכלוך במשך שעות היום ולאחר יום  העבודה הם סבלו מהרעש בימים ובלילות בעת שהסחורה פורקה מהמשאיות לחנויות הסיטונאים, מהעדר מתקנים ציבוריים של שירותים, השתמשו הסבלים והעובדים בשוק לצרכיהם בחצרות הבתים,  בחדרי המדרגות .

למרות מצבם ותלונתם כלפי שלטונות העירייה בעזרת אישי ציבור דרכם לא צלחה והחיים של תושבי הרחוב בתנאים ירודים אלו נמשכו, אל אלה נתגלתה אזלת ידה של המשטרה בטיפול במפגע ובחריגות מפאת האיסור שהעירייה הטילה עליהם לפעול בשטח , פקחי העירייה נמנעו מלהגיע לשטח ולטפל בחריגות , וכול סוחר עשה את מה שעלה על רוחו למען פרנסתו .

במחצית 1952 ביקרו ברחוב אנשי משרד הבריאות , והגישה דו"ח לעיריית ירושלים ,המאושש את תלונות הדיירים , והוסיפו אף סעיף : שהבעיה מסוכנת וקשה, אך כידוע הכלבים נובחים והשיירה עוברת, ואין פתרון לבעיה .

בשנת 1943 הונח מארב של שוטר ועובד ,במחסני הירקות של תנובה שבשוק הסיטונאי, עקב תלונות רבות של גניבות בשוק מחנה יהודה בלילות, שני הגנבים שנתפסו הניחו סולם מאולתר לאחד מחלונות המשרד , הגנב לוי נכנס מבעד לחלון והוציא ארגזי עגבניות החוצה לשותפו, בזמן הגניבה נתפסו שני הגנבים ונלקחו לחקירה,

בשטח שבו הקימו הבריטים משטחים  מבטון על מנת שהשוק הסיטונאי ירד אליו אך הניסיון לא צלח ,אי לכך הציעו לרוכלים בשוק ובמיוחד לרוכלים הערביים לעבור ולפעול בעזרת בסטות וסככות שיבנו על משטחים אלו כשל גם הוא לא צלח, אומנם מספר תגרנים ירדו למשטחים וניסו למכור שם את סחורתם, אך לאחר שבועיים ,חזרו לשוק באומרם כי רק בשוק ניתן להתפרנס.

בצו חדש שהוצא בידי מנהל המזונות במנדט  בשנת 1943 ,שבו נקבעה הגבלת מחיר הירקות והפירות בשווקים , בתגובה הפסיקו החקלאים למכור סחורה לסוחרי השוק  לרכוש ירקות ופירות , מעט הירקות שבשוק נעלמו כאינם, וסחורה חדשה שלא הגיעה גרמה למחסור בשוק.

אנשי השוק השחור חברו למגדלים ורכשו מהם סחורה רבה שאותה מכרו במחירים מפולפלים לצרכנים, מצב מדאיג זה גרם לפניית לוועד הישוב שמיהר ומחה בפני השלטונות על המחסור , לאחר שיקול מחודש של התקנה ,ואובדן הכנסות של מיסים למוסדות המנדטוריים החלו השלטונות לעצום עין בסוגיה.

כאשר השלטונות היהודיים ,הטילו בשנות החמישים את צו קביעת המחירים ,בתנובה שבשוק הסיטונאי נוצר מצב של מחסור ,סוחרי השוק החלו להגיע מוקדם יותר, על מנת שיוכלו להשתתף במכרזים לרכישת הירקות והפירות, כול זאת בעקבות החזרת הפיקוח על המחירים בשוק , בפועל תנובה סיפקה רק כמחצית מכמות הירקות שנמכרות בשוק,  תנובה השתדלה למכור את הסחורה המצומצמת רק לסוחרים הקבועים שלה בשוק.

על כן נאלצו מחצית הסוחרים לפנות לסיטונאים הפרטיים על מנת לרכוש סחורה לחנויות, בעיקר למתחרים של תנובה כמו הסיטונאיים חברת אספי המספקת כשליש מהתצרוכת לשוק ,או חברת עמיר ביעף , שמכרו ירקות ופירות של התאחדות האיכרים , האבסורד הגיע כאשר חייבה החברה סוחר לרכוש סלק בנוסף למלפפונים שרצה לחנותו בשיטת ההצמדה , החברה נשפטה על המעשה וקיבלה קנס של 300 ל"י ממשרד המסחר.

חלק גדול מזני הפירות אינם נמכרים בתנובה , כתוצאה מהחזרת הפיקוח ,מסרבים החקלאים לספק ירקות ופירות לסיטונאים הפרטיים שעובדים תחת הפיקוח ועל כן ,החלו להגיע לשוק הסיטונאי ולתנובה, סוחרים שנמנעו בעבר לרכוש סחורה אצלם.

משחטת העופות של תנובה שפעלה עד שנת 1981 ברחוב בית יעקוב 4 ונסגרה עקב לחץ העיריה לנוכח התברואה הירודה, אך קדמה לסגירה השתלטות סוחרי עופות בשוק על המבנה שבו מכרו עופות כמו תנובה בשנים 1971-81 , במקום משחטת תנובה נכנס הסיטונאי של חברת ויסוצקי לתה .

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

מיקום