התחבר
על פי האגדות של זקני העיר, מה עונה הירושלמי לשואלים אותו איך מגיעים לשוק מחנה יהודה
נשים מהמגזר היהודי הדתי ישיבו כי השוק בקרבה לבית החולים שערי צדק הישן, נהגים יספרו לשואלים כי השוק בנקודת המשטרה ששימשה כמשטרת התנועה בטרם החליפה ידיים והפכה למשטרת האבדות והמציאות, ברחוב יפו שליד השוק אברכים ודתיים יספרו כי השוק נמצא ליד ישיבת עץ החיים ,שנמכרה והפכה להיות אזור מגורים ומסחר, נערות ונשים בירושלים יספרו כי השוק ליד בית הספר למל לנערות (אללה ירחמו) , ילדים יגלו כי השוק הוא במקום שמוכרים ממתקים ותפוח מצופה במעטפת אדומה על מקל, ירושלמי אסלי ישיב בשאלה וישאל אותך איכן אתה מתגורר ( מה אתה לא יודע איפה השוק) .
האגדות הירושלמיות, יודעות לספר כי בעת שנערך הצבא העותומאני לקרב הבלימה כנגד כיבוש ירושלים בשנת 1917 על שטחו של וולירו ( שוק מחנה יהודה) הוצבה סוללת תותחים לקדם את צבאו של הגנרל אלנבי בבואו על דרך יפו ,סוללת תותחים זאת החלה להרעיש את הכוחות הבריטיים בדרכם לכיבוש העיר , אך תותחים אלו לא מנעו את כניסת הכוחות הבריטים לפאתי העיר בתחילה ,כאשר באור יום נעלמה סוללת התותחים ביחד עם הכוחות הנסוגים מהעיר.
בל נשכח את סיפורי הכייסים שחלפו ,הלמו והכניסו ידם לכיסי הלקוחות שלפו כספם ונעלמו, אחד הסיפורים הוא על הכייס אברהם כהן שקרתה לו תאונת עבודה בעת ששלף ארנק שהכיל מעל לשלושים לא"י , ניסה להימלט ונתפס בידי העוברים ושבים והוסגר לשלטונות השיפוט בבית המשפט ניסה להשתחרר אך התברר כי לא אלמן המכויס היו לו חברים לצרה.
אגדת היהודי המרקד על החבל
ספור אגדה שנלחש בידי זקני השכונה ( כלחש בחש) ,למניעת פריצות לדירות בשכונה, בעיר ירושלים התפרסם להטוטן יהודי שהיה מתפרנס מהליכה על חבל הקשור מעל בתים, כיוון שפרנסתו לא הייתה מספיקה ,היה נוהג להשלימה בכניסה לבתים בעזרת כשרונו ולנקות את הבתים ממונם.
יום אחד נפוצה השמועה ,כי בעת ליל ניסה הלהטוטן את מזלו באחד מבתי שכונת מחנה יהודה ,התעוררו בעלי הבית וירו בו למוות כדין פורץ , החלה חרושת השמועות לפלס דרכה כגלים בים ,חלק מהתושבים מכחיש כי אירוע כזה נעשה בשכונה וחלק אף מאדירים את הספור בפרטים המצוצים מן האצבע, כיוון שכך נחלקו השמועות עדיין בשכונה מחפשים את האקדח המעשן.
אגדה ירושלמית מספרת על אם וילד שעברו בסמטאות השוק , האם פסעה בצעדים רחבים אך הילד שחוויות השוק, מראה החמורים, החתולים הרבים על שאריות הבשר של הקצבים השתרך מאחור האם שמיהרה אחזה בזרועו של הילד וצעקה שיגביר את קצב ההליכה אך הילד שהחוויה שלו הופסקה החל למרר בבכי תוך כדי שהוא צועק לאמו " אני מצפצף עליך" האנשים מסביב נעצרים ומשתאים ,האם פונה אל הילד איך תעז לומר לי פרא אדם שכמוך כך , אז הילד מצייץ בתשובה זה מה שאבא אומר לך , נו הבנתם חוכמת ילדים .
אגדה נוספת מספרת על נער שנתפס בשוק מחנה יהודה כאשר סבל גליל בד בדרך לביתו של מעבידו החייט ,לאחר חקירה הגיעו החוקרים לביתו של מעבידו ,ומצאו בו גלילי בדים שאותם התכוונו הסבל ומעבידו להעבירם לבית החייט על מנת שיתפור בגדים לחברים בניגוד לחלוקת הבד על פי נקודות.
אגדות נעלים הנקראת אגדת הנעלים המהלכות
באחד הבקרים הגיעה לקניות בשוק מחנה יהודה לונה חרוש , הוציאה את נעלי שני ילדיה מהתיקון בסנדלרייה המשיכה להתנהל בשוק להמשך רכישת ירקות, כאשר הגיעה לדוכן הבצל, הניחה את סלה ולידו את שני זוגות הנעלים ועמדה ובדקה את הסחורה לקניית מנת הבצל, שלפה הפנקס שבו ניקב הירקן את קצבתה לבצל ופנתה להניח את הבצל בסלה אלא שומו שמים הנעלים תפסו מרחק והחלו בפסיעה מהירה בסלה של עליזה ויסמן ממעברת תלפיות.
מובן שהז'נדרמריה הוזמנה ,נערכה חקירה קלה ולפי תאורה של לונה הרוש הבינו במהרה השוטרים במי מדובר , הגיעו לביתה של עליזה ויסמן וראה זה פלא שני זוגות הנעלים הגיעו באותו זמן ההליכה לביתה במחנה תלפיות ( מחנה אל אלמין).
אלא שלטענתה הירקן הוא האשם והוא שהניח את הנעלים בסלה , צא ולמד הירקן היה צריך לצאת מאחורי הדוכן לעבור לצדו השני להתכופף ולהרים את הנעלים ,שחנו ליד סלה של גברת הרוש והופה בדחיפה קלה לתוך סלה שלה לחזור בחזרה מעבר לדוכן ולהמשיך לשרת את הקונים , על זה נאמר על ראשי הנעלים בוער הגנב .
סיפור הנעלים הנעלמות
אחת האגדות העסיסיות בשוק מספרת על גנבת נעלי הבית של אחד מסוחרי השוק הוותיקים ,תחילת הסיפור היא בארוחות הצהרים שהביאו ילדיהם בסיום הלימודים בכלים לחנות של האב , לאחר שנגס ואכל האב ,היה מתיישב ורגליו על ארגז ריק, ומנמנם מעט במנוחת הצהרים.
יום אחד החליט בנו של בעל החנות הסמוכה לגנוב את נעליו שהוריד מרגליו לפני המנוחה, כאשר הסוחר נמנם חטף את הנעלים ורץ לשוק הפשפשים שליד מסעדת רחמו ומכר אותם לאחד הרוכלים משהתעורר הסוחר צעק שמו שמים הנעלים נעלמו.
בצר לו סר הסוחר לשוק הפשפשים, וראה פלא הנעלים היו על שמיכת המכירה ,כאשר ניסה להשיבם לחיקו כשהוא מסביר כי אלו נעליו, החלו דין ודברים בין הרוכל לסוחר , בה טען הרוכל כי קנה את הנעלים מנער, לא עזרו הצעקות ,טמן הסוחר את ידו בכיסו, ושלשל את המחיר המבוקש בעבורם כמובן עם העמלה של הרוכל .
אחד מירקני השוק סרב למכור לצרכנים דלעת למרות שהייתה על הדוכן , אחד הלקוחות התלונן ונפתחה חקירה ובביתו של הירקן בשכונת בית יעקב הסמוכה ,נמצאו עוד קרוב לשמונה מאות קילו של דלעת מוברחת, שמיד הוחרמה מידיו, בקיצור על זה נאמר אל תהיה חזיר.
רוכלות הנשים הכורדיות
נשות הכורדים והעיראקים מתושבי הקסטל החלו לגדל ירקות בחצרות בתיהם ולהעבירם למכירה בשוק מחנה יהודה כשם שעשו זאת נשות הפלאחים לפניהם בתחילת המאה עד מלחמת השחרור ,ספור המחצלת והסחורה החקלאית עליה , משכה את תשומת לבם של משטרת המצרכים שתפסו יום אחד צבריה אברון נתפסה בעת שספסרה בקילו אחד של עגבניות ,( לידה נתפסו עוד עשרה קילוגרם) כאשר דרשה ללא תלושים ,מחיר מופקע של 800 פרוטות במקום מאתים חמישים כמקובל.
אגדת הארוחה המשביעה הן לגנבים והן לנשדדים
בשנת 1953 יצאו עובדי ארגון הסיטונאים במשרדם במחנה יהודה ,לארוחתם במסעדה בשוק, נעלו את הכספת הניחו אותה בארון העץ נעלו את הארונות והמשרד , הארוחה הייתה משביעה, כן הובא שביעות רצון של הגנבים שניצלו את זמן הארוחה ונטלו את כספת המתכת עמם , השלל: שבע מאות לא"י ושבע מאות לא"י בצקים ,כסף שיספיק לגנבים לכמה ארוחות משביעות.
מחנה יהודה בנין מוריה בחנויות המבנה נמצאת חנות הספרים של מנדל יצחק ובניו , נמכרים אצלו גם טליתות, פמוטים ,כוסות לקידוש, תפילין מזוזות ועבודות בצלאל.
האגדות מפליגות ומספרות שגדולי האומה נראו מהלכים וסלים בידיהם, הנשיא לשעבר יצחק נבון בטרם הפך לנשיא, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, בן גוריון ורעייתו פולה , ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול ,פרופסורים מפורסמים ,שרי אוצר ועוד.
לאורך השנים סוחרים בשוק בעיקר אוהדי ביתר ,נהגו לצעוק משמש מלמיליאן ,שהפך לשסק ובהמשך לאפרסק, גם מוכרי הדסקית צעקו בפתח החנויות הכול בלירה ,והגדילו לעשות מוכרי התמר הינדיאי , או משקה הלוז ,הלא הוא משקה השקדים המרים, אך אלא יש להוסיף את הברכות ,הניחוחות הטעמים וריח התבלינים.
אגדה חמודה מתקופת הצנע במחנה יהודה ,שראשיתה בתפיסת נער מוכר זוג נעלים ללא נקודות , בעת החקירה הגיעו לאביו של הנער שהיה סוחר נעלים ידוע ובחיפוש בביתו נתגלו עוד 21.000 זוגות נעלים מוברחים שהיו מיועדים למכירה בשוק השחור, לאחר חקירה נוספת נתגלו היבואנים מכלל סוחרי תל אביב שהיו אחראים להברחת הנעלים לארץ, הנעלים שנתפסו הוחרמו ועוברו למחסני ועדת הצנע.
רכילות ואגדות בנושא היושר
לא כול סוחרי שוק מחנה יהודה היו ישרים ,ידועה האגדה על עזרא דאבח משנות השלושים בעל זיכיון חברת שמן החיפאית בשוק מחנה יהודה בירושלים ,שהתפתה לרכוש שמן במקומות אחרים, התהדר בשמה של חברת שמן ומכר במחיר מלא, את השמן שרכש מאיכות גרועה, לאחר שנתפס בידי מנהלי חברת שמן אולץ לפרסם כתב התנצלות למעשיו הנלוזים ואף הוסיף בקשת סליחה לחברת שמן, אפילו שלטונות המנדט החלו להילחם בהפקעת המחירים בידי סוחרים בשוק ודנה אחד מקצבי השוק בעוון ספסרות והפקעת מחירים והטילה עליו קנס גבוה למען יראו וירעו .
קזינו דה פריז בשוק מחנה יהודה השוק הגרוזיני ( סוד קטן מהשוק)
המוסד קזינו דה פריז בלב שוק מחנה יהודה שימש כמועדון קצינים בריטיים בשנות השלושים והארבעים בעת ששימש כבית מלון קזינו ובית בושת ,הכול כלול באותו מבנה ,המוסד ממוקם בחצר של השוק הגרוזיני ,חצר סגורה בין רחוב עץ החיים המקורה לבין רחוב מחנה יהודה הפתוח, הכניסה לשוק הגרוזיני בפנייה הראשונה ימנה מכוון רחוב יפו ברחוב עץ החיים.
בעת שהוקם המבנה בן השלוש קומות בשנות השלושים ,הוא חופה מבחוץ באבן ירושלמית ,המבנה שימש את בוניו כעסק סיטונאות לייבוא בעיקר מהמזרח הרחוק, מעל לקומת הממסד גרו וחלק מהמקום היה מחסני סחורות ,רצפות המבנה היו מסוג משטחי הארמנים המעוצבות בצורות שונות, אלא שכאשר נמצא המבנה לאחר שנים נגנבו מרבית המרצפות ונעלמו הלכלוך שלט וערימות האשפה חגגו .
המוסד שהוקם בימי המנדט ( משהו דימיוני מהסרטים) שימש אבן שואבת לחיילי הוד מלכותו ולאזרחים שהתמימות עברה להם, זקני העיר מספרים כי מחוץ לכוס הקפה והבירה ומשטח המחולות על גג המבנה שימשה הקומה השנייה והשלישית של קזינו דה פריז למטרות שונות ובעיקר השימוש במרפסת הצופה מעל לשוק ,בה ניתן היה לשזוף ולבדוק את מפת גופם של נערות היהודיות והערביות שהעניקו מחסידיהם ,בעת שערכו סיורי תיירות בחדרי המלון בקומה השנייה, מרפסת המלון שימשה כמקום הצגת הסחורה , שלא הובאה מגן הירק אלא הגיעה למקום לא במשאיות.
במקום נערכו משחקי קלפים ,הימורים ורולטה כטוב לבם של המבקרים בעת שלגמו מהמשקה התוסס והצורב בגרון,בעת שהמנדט הלך לדרכו נסגר המוסד כמלון ובית קפה, אלא שבמקומם התיישבה ישיבה ולידה המשיך לפעול המוסד הנשי.
למרפסת קזינו דה פריז עולים במדרגות אפלות בעלות ריח בגוון השוק, כאשר נאחזים במעקה הברזל של המדרגות מבחינים כי הוא עוצב במיוחד.
צייריה המתוסכלים של ירושלים השאירו חותמם על הקירות לאורך המדרגות, כאשר נוחתים על המרפסת ניתן לראות את בית הכנסת שערי חמה ,ברחוב יפו הסמוך, ומנגד ברחוב מחנה יהודה הפתוח, למשכימים קום מובטחת חווית התעוררות השוק בעת שהסחורה נדחפת מהמשאיות לחנויות, לבעלי הדמיון עצמו עיניים ושוו בנפשכם כי השפה מסביב היא אנגלית.
סיפרו על אהרון ארטושס סוחר הדגים הנודע והאגדה בשוק
בתקופה שקדמה למלחמת השחרור החלו סוחרי השוק , לאגור סחורות שאת חלקה רכשו מיבואנים וסיטונאים ערביים,על סוחרים אלו והמחסנים פשטו אזרחים מבוהלים ורכשו מזון ושימורים לקראת הבאות, מובן שהמחירים היו גבוהים ממחירי השוק ,כתוצאה מכך החלו תלונות רבות להגיע לעירייה על מנת שיחקרו ויפסיקו תופעה זאת.
כאשר החלו לנשב רוחות מלחמת העולם השנייה בשנת 1938 , החליט אהרון ארטושס להניח את הונו שיש שמספרים עלה על מעל שישים אלף לירות שטרלינג, ולרכוש פרודוקטים ( מוצרי מזון יסוד ) ולאכסנם במחסניו שחלקם היו בעיר העתיקה , את כול הונו השקיע ברכישת קמח, סוכר ,קטניות, ועוד בתקווה כי המלחמה שתגיע במהרה תשליש את כספו ממכירת חומרי המזון שבוודאי יהיו במחסור.
הבעיה הראשונה שנתקל בה הייתה שהמלחמה בוששה ולא פרצה אלא בשנים 1941-2 , הסחורה החלה להתיישן ולהתקלקל , בעיה שנייה שהמחסנים, נהנו משפע זואולוגי של מכרסמים ,שהגיעו לארץ המובטחת מבחינתם, הוסיפו את תנאי הטחב, הרטיבות והגשם והרי לכם מתכון בטוח לכישלון, כיוון שכספו שהשקיע בסחורת המזון העתידית לתקופת המלחמה אבדה , החלו הבעיות הכספיות מעיקות והביאוהו עד פשיטת רגל חנות אחר חנות החלה להימכר על מנת לשלם את החובות שנצטברו ולמעשה רכושו והונו אבדו .
תקופת הצנע בארץ ישראל
הבעיה בחלוקת בשר העוף הייתה חוסר הידיעה מתי יהיו זמני החלוקה, באחד הימים כאשר הגיע משלוח עופות לקצבים במחנה יהודה ,רב סרן שמועתי החל לפזם ומיד התכנסו המונים בתור לחלוקת בשר העופות, אלא שהסוחרים מנימוקיהם סרבו למכור בשר זה בטוענה כי הבשר מיועד לחלוקה לחולים ,רב סרן שמועתי הוסיף כי הממשלה מבטלת את חלוקת המזון בתלושים ,ושהתלושים למעשה חסרי ערך ,שפיכת שמועה זאת בקרב הממתינים נתנה את האות לסערת הרוחות במקום פרצה מהומת אלוהים והמכות עפו חופשי עד שנזעקו שוטרי ירושלים והפרידו בין הניצים.
האגדות מפליגות ומספרות שגדולי האומה נראו מהלכים וסלים בידיהם, הנשיא לשעבר יצחק נבון בטרם הפך לנשיא, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, בן גוריון ורעייתו פולה , ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול ,פרופסורים מפורסמים ,שרי אוצר ועוד.
סינמה בלש בשוק מחנה יהודה כיום
אלא שתושבי ירושלים החילונים ,עדיין מחפשים את ההצגה הגדולה שבעיר, הפעילה חינם אין כסף בסדרת הסינמה בלש (לאחר שקולנוע ציון ובריכת ירושלים סגרו את שעריהם מזמן) מדי שבוע ניתן לראות את המשך ההצגה בשוק מחנה יהודה ,שאליו מגיעים אנשי סיירת השבת הנקראים גם מזהירי השבת, הנמנים כיום על חסידיו של הרב שטרן .
אברכים וחסידים אלו ,מגיעים זמן קצר לפני כניסת השבת לשוק , גם בסוף 2018 ומזרזים את הסוחרים לסגור את החנויות בצעקות , סוחרים שמתמהמהים במעט וגולשים לאיחור של דקות זוכים לצעקות שבת קודש ,אסור לחלל שבת, לדעתי מגיע להם פרס ירושלים על התמדתם .
אברכים אלו ,אף מגיעים במוצאי השבת לבחון ולמנוע פתיחת חנויות ומסעדות , אלא רק לאחר צאת השבת , ומדוע בכדי למנוע הכנסת סחורות חקלאיות טריות, או הגעת בעלי החנויות והמסעדות ברכבם בטרם יצאה השבת.
אגדת פרסת המזל של יוסף יחזקאל
בשנות החמישים פתח יוסף חנות לירקות עם שותף באחת מסמטאות השוק ולא במקום מרכזי , כאדם מאמין פנה יוסף אל גמליאל רב הידוע ומקובל לענייני מופתיות וברכות, וביקש את עזרתו להקנות לחנותו ברכה והצלחה, ובעבור שתי לא"י ,רכש ממנו פרסת סוס וקיבע אותה מעל משקוף הכניסה לחנותו.
אלא שהריחוק ממרכז הפעילות ,לא גרמה לו לשגשג ולפרוח, בשיחה עם שכניו בשוק הפריחו אלו רעיונות מדוע הפרסה איננה מבצעת את עבודתה, ובצר לו פנה שוב למקובל והחל זועק כי הפרסה איננה מביאה את המזל לרווחים , ועל כן הוא דורש פיצוי כספי.
הבעיה הובאה בפני מקובלים נוספים ,על מנת בהליך של בוררות למצוא פתרון לבעיה, מקובלים אלו והמקובל גמליאל שמכר את הקמע פרסת הברזל ,יצאו ובאו לחנותו של יוסף ואז גילו כי יוסף תלה את הפרסה כשהקצוות כלפי למעלה ולא כלפי למטה כמקובל.
לאחר שהמקובל גמליאל תלה כיאות את הפרסה , החלה היא לעשות את מלאכת והביאה קונים לחנותו של יוסף ,שבטח בברכתו של המקובל מההתחלה.
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.