כאשר הבריטים החליטו לא לבצע את התוכנית הגרנדיוזית לבנייה מחדש של השוק , הם החלו להילחם בבעלי הסטות והתגרנים של השוק, בהצרת רגליהם, ובהוצאת צווי הריסה למבני הפח והצריפים שבשטח של שוק מחנה יהודה, בפרק זמן של חודשיים, בקבעם כי במקום יפעל שוק במבני אבן שבנייתם תאושר בידי השלטונות בלבד.
בשנת 1939 פשטו כוחות שיטור של המנדט ,בעקבות תלונות רבות ונשנות שהצטברו ממחלקת הבריאות , על מגרש ריק בכניסה לשוק מכוון רחוב יפו, בפשיטה סולקו דוכנים מאולתרים שולחנות בסטות ועוד ,ששימשו להנחת סחורות הרוכלים, קהל הבסטונרים כלל גם רוכלים מאנשי עדות המזרח , שמכרו בהם ירקות ופירות ,ובסוף היום נותרה האשפה שלהם על הרצפה, מכיוון שהעירייה לא טיפלה בפינוי האשפה.
למרות אי התחלת הבנייה החדשה מאבן ,על בסיס התוכניות שתוכננו בידי האדריכל צארלס רוברט אשבי, הוציאו הבריטים בשנות השלושים , צו פינוי לחמישים דוכנים ארעיים של סוחרי ירקות יהודיים ,להרוס את הדוכנים ופקדו עליהם להסתלק מהשטח , זאת למרות צעקות הסוחרים העניים ,התעקשו השלטונות לבצע את הצו.
בעקבות הפינוי ,פנו הרוכלים לוועד הקהילה שיעזור להם בנושא, אל מול השלטונות, על מנת לאפשר את המשך השוק המאולתר ,דרשה העיריה כי השטח ירוצף ,על מנת שעובדי העירייה יוכלו לנקות ולפנות מדי פעם את הפסולת שהצטברה.
לאחר שהבריטים החלו לסלק את הרוכלים הערבים משוק מחנה יהודה כחלק לבנייתו מחדש ,החליטו חלקם של הסוחרים הפלאחים הערבים, לפתוח שוק מאולתר חדש באזור רוממה, והתחרו במחירי בשוק מחנה יהודה ,חלק מהיהודים שהורגלו לסחורה הזולה של הירקות ,הטריחו את עצמם והגיעו לשוק הירקות והפירות החדש שנפתח עבורם ברוממה .
השוק בשער יפו בשער שכם ובעיר העתיקה ,המשיך במקביל להתקיים ,אלא שלאחר מאורעות 1929 ובשנת 1936 חדלו היהודים להגיע לשווקים בעיר העתיקה, באותה העת ,נסגרו חנויות רבות של יהודים בתחומי העיר העתיקה ונוצר הצורך הגדל והולך לאספקת מזון טרייה ,למספר היהודים שגדל בירושלים ושנזקק לשרותיי השוק.
הצורך בפתיחת חנויות נוספות , גרם לפיחות זוחל, לכוון שטחים נוספים שצורפו לשוק ,חנויות חדשות נפתחו ,עולים חדשים וסוחריה של העיר העתיקה שעברו לשוק מחנה יהודה ,החלו גם הם לדחוק את הסוחרים הערביים מהשוק.
בתחילת שנת 1936 פרצה שביתה של כחמישים סוחריה היהודים של שוק מחנה יהודה הרקע לשביתה הצפת השוק בתגרנים ערביים שאינם משלמים מיסים לשלטונות ושכירות לחנויות בשוק.
בעיקר יצא זעמם של הסוחרים מהעדר הגנה של השלטונות כנגד התופעה, תגרנים אלו שהגיעו מיישובי הערבים שמסביב לירושלים ומהערים חברון ובית לחם ,שפגעו כלכלית בסוחרים היהודים ,במוכרם ירקות והפירות בכול קרן רחוב וסמטה בשטח השוק, במחירי הצף זולים יותר ,ממחירי הסחורות בחנויות ובדוכני הסוחרים היהודיים.
אל התגרנים הללו הצטרפו סוחרים ערביים שרכשו פירות וירקות מוזלים בעיר העתיקה ,והביאו את הסחורה לשוק שם מכרו אותו במחירים זולים , קבוצה מבין הסוחרים השובתים התקבלה לשיחה עם ראש העירייה ,במטרה לשטוח בפניו את הבעיה בשוק .
לאחר דיון בנושא החליטה העירייה להודיע לכול הסוחרים שהשכירו את חלק מהחנויות לסוחרים ערביים לסלקם תוך שבוע מהשוק, לעומת זאת נקבע כי התגרניות מהכפרים שבירושלים יהיו רשאיות למכור את סחורתם בדוכנים עד השעה 15 בכול יום.
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.