שוק מחנה יהודה אגדות בימי הצנע

אגדת השמן בשוק

לא כול סוחרי שוק מחנה יהודה היו ישרים ,ידועה האגדה על עזרא דאבח משנות השלושים בעל זיכיון חברת שמן החיפאית בשוק מחנה יהודה בירושלים שהתפתה לרכוש שמן במקומות אחרים, התהדר בשמה של חברת שמן ומכר במחיר מלא, את השמן שרכש מאיכות גרועה, לאחר שהכניס לפחי השמן המקוריים.

לאחר שנתפס בידי מנהלי חברת שמן אולץ לפרסם כתב התנצלות למעשיו הנלוזים ואף הוסיף בקשת סליחה לחברת שמן, אפילו שלטונות המנדט החלו להילחם בהפקעת המחירים בידי סוחרים בשוק ודנה אחד מקצבי השוק בעוון ספסרות והפקעת מחירים והטילה עליו קנס גבוה למען יראו וירעו .

אגדות הנעלים בשוק מחנה יהודה

אגדה חמודה מתקופת הצנע במחנה יהודה ,שראשיתה בתפיסת נער מוכר זוג נעלים ללא נקודות , בעת החקירה הגיעו לאביו של הנער שהיה סוחר נעלים ידוע ובחיפוש בביתו נתגלו עוד 21.000 זוגות נעלים מוברחים שהיו מיועדים למכירה בשוק השחור, לאחר חקירה נוספת נתגלו היבואנים מכלל סוחרי תל אביב שהיו אחראים להברחת הנעלים לארץ, הנעלים שנתפסו הוחרמו ועוברו למחסני ועדת הצנע.

סיפורי הכייסים בשוק בשנות החמישים

כייסים אלו שהכניסו ידם לכיסי הלקוחות שלפו כספם ונעלמו, אחד הסיפורים הוא על הכייס אברהם כהן שקרתה לו תאונת עבודה בעת ששלף ארנק שהכיל מעל לשלושים לא"י , ניסה להימלט ונתפס בידי העוברים ושבים והוסגר לשלטונות השיפוט בבית המשפט ניסה להשתחרר אך התברר כי לא אלמן המכויס היו לו חברים לצרה.

אגדת הילד המקלל

אגדה ירושלמית מספרת על אם וילד שעברו בסמטאות השוק , האם פסעה בצעדים רחבים אך הילד שחוויות השוק, מראה החמורים, החתולים הרבים על שאריות הבשר של הקצבים השתרך מאחור האם שמיהרה אחזה בזרועו של הילד וצעקה שיגביר את קצב ההליכה אך הילד שהחוויה שלו הופסקה ,החל למרר בבכי תוך כדי שהוא צועק לאמו " אני מצפצף עליך" האנשים מסביב נעצרים ומשתאים ,האם פונה אל הילד איך תעז לומר לי פרא אדם שכמוך כך , אז הילד מצייץ בתשובה זה מה שאבא אומר לך , נו הבנתם חוכמת ילדים .

אגדת הברחת הבדים

אגדה נוספת מספרת על נער שנתפס בשוק מחנה יהודה כאשר סיבל גליל בד בדרך לביתו של מעבידו החייט לאחר חקירה הגיעו החוקרים לביתו של מעבידו החייט ומצאו בו גלילי בדים שאותם התכוונו החייט ועוזרו להעבירם לבית החייט על מנת שיתפור בגדים לחברים בניגוד לחלוקת הבד על פי נקודות.

אגדת מכירת הדלעת

אחד מירקני השוק סרב למכור לצרכנים דלעת למרות שהייתה על הדוכן , אחד הלקוחות התלונן ונפתחה חקירה ובביתו של הירקן בשכונת בית יעקב הסמוכה נמצאו עוד קרוב לשמונה מאות קילו של דלעת מוברחת, שמיד הוחרמה מידיו, בקיצור על זה נאמר אל תהיה חזיר.

אגדת הנשים הכורדיות התגרניות מהקסטל

נשות הכורדים והעיראקים מתושבי הקסטל החלו לגדל ירקות בחצרות בתיהם ולהעבירם למכירה בשוק מחנה יהודה כשם שעשו זאת נשות הפלאחים לפניהם בתחילת המאה עד מלחמת השחרור ,ספור המחצלת והסחורה החקלאית עליה משכה את תשומת לבם של משטרת המצרכים שתפסו יום אחד צבריה אברון נתפסה בעת שספסרה בקילו אחד של עגבניות ,( לידה נתפסו עוד עשרה קילוגרם) כאשר דרשה ללא תלושים ,מחיר מופקע של 800 פרוטות במקום מאתים חמישים כמקובל.

ספור אבקת החלב בשוק הירושלמי

מעשה אבקת חלב הגיעה לשווקים וחולקה בירושלים לילדים בסביבות שנת 1944 ,בימי מלחמת העולם השנייה האבקה באה לפתור את בעיית ההובלה והאחסנה של חלב טרי שנבצר להביאו לשווקים ממחסור במשאיות וממקומות קירור לאחסנתו, המוצרים הגיעו מבריטניה בעת המצור של הגרמנים על האי ,יש להתייחס אליו כתחליף לחלב טרי כמו אבקת הביצים או אבקת הפירה מתפוחי האדמה, שנוצרו גם כן כפתרון תחליפי לאוכל טרי שאינו בנמצא בימי מלחמה .

שפן הניסיונות לאבקת החלב היו ילדי ירושלים בבתי הספר שם סופקה כוס חלב לכול ילד, על מנת לעודד את צריכתו החל אגף המזונות המנדטורי לדחוף את השימוש בו, על מנת להכינו נדרשה כוס אבקת חלב אחת ביחס של 12 כוסות מים, דרך ההכנה הייתה להרתיח מים לחכות להפשרה חלקית, כמו שמכינים בקבוקי חלב מאבקות לילדים כיום, את המים מכניסים לכלי עם האבקה ומערבבים לבל יצרו גושים ,לבסוף מעבירים במסננת וקדימה ללגימה למבוגרים ניתן להוסיף קפה או קקאו לתערובת.

אגדת לחמניות החלב ממלחמת השחרור

הראש הציוני ממציא פטנטים כך מילות השיר המפורסם, על לחמנית החלב הירושלמית אני רוצה לספר, תחילת האגדה בלחמנייה שהייתה מורכבת מקמח ובמקום מים התווסף לקמח אבקת חלב מהולים במים , משקל הלחמנייה היה בן 60 גרם ורבע ממשקלה היווה רבע כוס אבקת חלב בלחמנייה ,משקל אבקת החלב ששולב בלחמנייה ,זקני העיר מספרים כי הפטנט לצרוך פחמימות ועמילן ביחד ,מצא חן בעיני הירושלמים כמו המעורב הירושלמי מאוחר יותר עד שכול ירושלמי אסלי צרך כלחמנייה ביום בממוצע ( במשקל היום יומי אצל ילדינו לחמנייה ושוקו).

התקנאו תושבי תל אביב בירושלמים ומיד אימצו את הפטנט , עד כדי כך שנמכרו ביום מעל 70.000 לחמניות בירושלים ובתל אביב, התקנאו שאר תושבי המדינה ומיד החלה מכירת לחמניות החלב בכול רחבי הארץ, במהרה הועלה משקלה של הלחמנייה והיא ומשקלה הועלה ל 75  גרם , נוספו צורות שונות ללחמניות ומחיר נקבע ל 10-12  פרוטות, קפצו על העגלה האופים והחלו לאפות עוגות חלב ומוצרים נוספים כמו חלות שבת , במקביל המשיכו לייצר את הלחמניות מקמח רגיל ללא תוספות אבקת חלב .

אלא שלרבנות הסתבר במהרה כי אנשים בבתים ובקיוסקים אכלו לחמניות חלב עם נקניקיות, או שילדים נשלחו לבתי הספר עם כריך לחמניית חלב ופרוסת נקניק תחובה בה חלק מבעלי הקיוסקים טענו להגנתם ,כי לקוחותיהם דרשו את השילוב הזה והם מכרו מוצר על פי דרישה .

בקיצור אנשים התייחסו ללחמניית החלב ,כעוד סוג של לחמנייה, בלא לשם לב להיותם עשויות גם מאבקת חלב, אך הרבנות ערכה מלחמה של ממש ,שתפסק הכנת חלות לשבת בשלוב אבקת חלב ,כיוון שארוחת יום שישי הייתה לרוב ארוחה בשרית, וחלות אלו נחשבו כעירוב חלב עם בשר ,כתוצאה מכך הופסקה אפיית חלות חלב לשבת.

בשנת 1950 בשנת הצנע ,הוחלט עקב המחסור שבירושלים ,תתבצע חלוקת מנת חלב רק לתינוקות, בשנת 1953 מספרים זקני ירושלים, כי על העיר עברו ימי חמסין נוראיים ,כתוצאה מכך ירדה תפוקת החלב מהפרות לממדים קטנים, אי  לכך במקום לחלק כשלושים וחמישה אלף ליטר בירושלים ,במקום זאת חולקו רק ששת אלפים ליטר לתינוקות, בסניף תנובה בחנויות ובחלוקת החלבנים.

אגדת פרסת המזל של יוסף יחזקאל

בשנות החמישים פתח יוסף חנות לירקות עם שותף באחת מסמטאות השוק ולא במקום מרכזי , כאדם מאמין פנה יוסף אל גמליאל רב הידוע ומקובל לענייני מופתיות  וברכות, וביקש את עזרתו להקנות לחנותו ברכה והצלחה, ובעבור שתי לא"י ,רכש ממנו פרסת סוס וקיבע אותה מעל משקוף הכניסה לחנותו.

אלא שהריחוק ממרכז הפעילות ,לא גרמה לו לשגשג ולפרוח, בשיחה עם שכניו בשוק הפריחו אלו רעיונות מדוע הפרסה איננה מבצעת את עבודתה, ובצר לו פנה שוב למקובל והחל זועק כי הפרסה איננה מביאה את המזל לרווחים , ועל כן הוא דורש פיצוי כספי.

הבעיה הובאה בפני מקובלים נוספים ,על מנת בהליך של בוררות למצוא פתרון לבעיה, מקובלים אלו והמקובל גמליאל שמכר את הקמע פרסת הברזל ,יצאו ובאו לחנותו של יוסף ואז גילו כי יוסף תלה את הפרסה כשהקצוות כלפי למעלה ולא כלפי למטה כמקובל.

לאחר שהמקובל גמליאל תלה כיאות את הפרסה , החלה היא לעשות את מלאכת והביאה קונים לחנותו של יוסף ,שבטח בברכתו של המקובל מההתחלה.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

מיקום