עמק יזרעאל רמת ישי ספח לספור רכישת אדמות ( ג'דה)

תודה לזקני עמק יזרעאל ולעיתונאי עופר פטרסבורג על העזרה והמידע לכתבה זאת.
מארגני ומקימי הגרעין ואגודת מנור בפולין ,היו האחים בני משפחת מרדכי מוט'ל וצבי הרמן רוזנברג והתעשיין יעקב סטארינסקי (וידיסלבסקי ),שהגיעו עם רעיונם לארץ ישראל בשנת 1924 לאחר שקיבלו עידוד לתכניתם מהמוסדות הציונים בארץ, כאן פנו למשפחת חנקין ,על מנת שימצאו שטח אדמה לרכישה שעליו יוקם מפעלם.
חנקין מצא בעבורם שטח של כחמשת אלפים דונם באדמות הכפר הערבי ג'דה ,על פי הרעיון המסחרי כלכלי ,יקלטו בעבודה במפעל ,חלוצים מגלי העלייה הרביעית וחברי הגרעין שעדיין המתינו בפולין לעלייתם ולהתיישבותם בנקודה ,עוד הוחלט שיש לקלוט לעלייה ליישוב גם בעלי מקצוע טכניים שישתלבו ביחד עם האורגים שחלקם יוכשרו לעבודה במקום ,בכדי להקים את המפעל התעשייתי החקלאי ביישוב.
נקבעה גם מכסת השטח שיחולק לכול חלוץ מחברי גרעין מנור, שיכלול יותר מעשרה דונם, וכדונם וחצי לבעלי המקצוע הטכניים והניהול שיתיישב ביישוב, הבעיה היחידה שעמדה לרועץ בזמן לחברי גרעין "מנור" הפולני, שקופות הכסף לרכישת אדמות בידי הארגונים מהכשרת היישוב וקק"ל ,היו חסרות מזומנים לרכישת הקרקע מידי משפחת סורסוק .

אי לכך ,אנשי גרעין "מנור" מסרו את נושא רכישת אדמות ג'דה ,שבבעלות משפחת סורסוק לתווכו של חנקין ,שהשתמש בכספם של החברות "חברת קהילת ציון האמריקאית " שהוקמה בשנת 1914 ,שפעלה לרכישת אדמות מערבים בארץ ישראל ,בעבור יהודים מאמריקה ,חברה זאת ,הקימה חברת בת שנקראה "משק" ,שרכשה בארץ ישראל אדמות בעבור יהודים ממזרח אירופה ,כמו לחברי אגודת מנור זאת.

חברת הבת "משק ",אספה כספים מיהודים עשירים, מהתנועות החלוציות בגולה ומחלוצים שרצו לעלות ולהתיישב בארץ ישראל ,בכספים אלו בעיקר השתמשה החברה לרכישת כעשרת אלפים דונם מהאדמות שבכפר ג'דה שבעמק יזרעאל.
בתווך בנק אפ"ק ,חתמו היזמים על חוזה להקמת היישוב המשותף " מנור " ומבנה בית החרושת, לכול משפחה של חברי הגרעין תוכנן : בניית מבנה מגורים, רפת, לול , ואולי אף דירים לעדרי כבשים ועיזים ובחצר הבית שטח חקלאי שבו יטפל בעליו בהקמת גן ירק ומספוא לבעלי החיים שיגדל.

לאחר הגעתם לארץ ישראל ,של כחמישים המשפחות הראשונות ,מאנשי גרעין מנור התעשייתי בשנת 1925,חברי גרעין שהשקיעו מכספם ,בעבור רכישת האדמות ולהקמת בתי המגורים ,חלוצים אלו התיישבו על האדמות שנרכשו ממשפחת סורסוק ,חלקות האדמה ומיקומם ,נחלקו לאחר הגרלה שנתקיימה בשטח, אלא שבמקום לרכז את הנחלות למגורים בצורה מרוכזת ,פוזרו הנחלות על פני השטח שהיה בן 10,000 דונם, תחילה נבנו צריפי מגורים ובתחומי היישוב נחפרו שלוש בארות למציאת מי שתייה ,השקיה , ולצרכי תהליך האשפרה של יצור הבדים .

50 משפחות מגרעין מנור מפולין ומספר רווקים ,הוו את הקבוצה הראשונה שהתיישבו באדמות ג'דה בארץ ישראל ,מיד לאחר עלייתם ,החלו חברי הגרעין בארץ לפעול ,להמשכת הגדלת מספרי חברי הגרעין שנותרו בפולין ,ולהמשך גיוס כספים לפיתוח רעיון החרושת והחקלאות , תחילת ההתיישבות של בני הקבוצה הראשונה בג'דה, לא הייתה קלה ותנאי הכלכלה והמחלות פגעו ביישוב ובאנשים ,שלא היו מורגלים לתנאים הקשים באזור ששרץ ביצות ומחלות.

החלוצים בני העלייה השנייה והשלישית, שקדמו להם ושהקימו את יישובי עמק יזרעאל ,לא אהבו שאדמה חקלאית בעיקרה תהפוך לאדמת בעבור מפעל לתעשייה ,כיוון שראו בעבודה שאיננה חקלאית, משהו זר לרעיון ההגשמה הציוני הפשוט .
באותה תקופה עברה על ובארץ ישראל ובעולם תקופה קשה ומשבר כלכלי קשה , היזמים לא הצליחו לממש את החזון ,של השמשת מפעל האריגה האנשים שהשקיעו ממיטב כספם לרכישת האדמות ולהקמת היישוב התעשייתי עוד בפולין ,איבדו את כספם שלא היה מבוטח בעת המשבר הכלכלי שחלף בארץ ישראל ובעולם.

המשקים החקלאיים שבחצרות בתיהם עדיין לא הוקמו ,ובלית ברירה ,חלק מהתושבים חברי הגרעין ,התארגנו לעיבוד במשותף ,חלקה גדולה של קרוב לשבע מאות דונם ,על מנת שיוכלו להתפרנס ולהתקיים, חלק מהחלוצים חיפשו עבודה שכירה לפרנסתם, חלקם נטשו את הנקודה בחזרה למולדתם פולין .

בשלב המשבר הזה נתקעו המוסדות הציוניים המיישבים בבעיה כפולה ,אחת לא היה כסף בכיסם להמשיך ולכסות את תשלומי ההלוואה ,שניתנה לרכישת האדמות ולהקמת הכפר התעשייתי, והבעיה החמורה יותר שנוצרה ,היה הצורך לתמוך בחלוצים ,שנותרו קרחים מכול הכיוונים וחסרי כסף לקניית אוכל למשפחתם, בשלב הזה החלו המוסדות והחלוצים ,להעביר או להשכיר, שטחים לחקלאות לידי חקלאי המושבות הטמפלריות בית לחם הגלילית והמושבה אלוני אבא (וולדהיים) הסמוכות ולאיכרי היישובים היהודים הסמוכים כמו נהלל.

בשנת 1929 נכנסה חברת קרן היסוד בכדי לפתור את הבעיה ולקחה עליה, את יתרת חובות המתיישבים מאגודת "מנור" לרכישת הקרקעות בג'דה והמפעל שפשט את הרגל, על מנת למנוע, נפילת האדמה היהודית לידי זרים, שני שליש מהשטח שנקנה בעבר מהכפר הערבי ג'דה ,אדמה זאת הועברה למשמורת בידי הקק"ל, שהעמידה חלק ממנו לצרכי הקמת היישוב בית שערים הסמוך.

במחצית 1931 ,רכשה את יתרת השטח שנותר בידי המתיישבים, ושנקנה בכספם ובהלוואות שנלקחו מחברת "משק" והמטווייה שנקראה מנור רכשו אותם אגודה תעשייתית שיתופית בשם " חברת נול " , שצרפה לשרותיה חלק מהחלוצים הראשונים שנותרו על הקרקע ,וביחד הרימו מחדש והקימו והשמישו את בית החרושת ,שאליו הוכנסו בתחילה קרוב לחמישים נולים, אלה שבעת שהקימו אותו מחדש ,נותרו שמישים כעשרים וחמישה נולים עובדים ,בהנהלת המפעל ישבו גם נציגי הכשרת היישוב ואנשי הקק"ל.

סיפור עלום לגורל האדמות שנרכשו בג'דה והגזל.
חלק מחברי האגודה מנור שהוקמה בפולין ושרק מחציתם, הגיעו בשלב הראשוני להתיישב על אדמות ג'דה (רמת ישי) , נותרו בפולין למרות ששילמו מכספם לאדמה זאת והמשיכו לשלם את מרבית פירעון ההלוואה ,שניתנה לרכישת האדמות מחברת משק (חברת בת של אגודת "חברת קהילת ציון האמריקאית ".

כשהתמוטט היישוב כלכלית והמפעל המטוויה מנור פשט את הרגל , בשנת 1929 נכנסה חברת קרן היסוד ,בכדי לפתור את הבעיה הכספית ולקחה עליה, את יתרת חובות המתיישבים מאגודת "מנור" לרכישת הקרקעות בג'דה והמפעל שפשט את הרגל.

חלק מאדמות אלו הועברו למשמורת מקרן היסוד לידי הקק"ל ,בתנאי שתשמור על זכויות על הקרקעות ,כיוון שאלו שילמו בעבורם את רוב ההלוואה שנלקחה לרכישתם ,עוד התחייבה הקק"ל להחזיר את האדמות הללו ששולמו בעבורם לידי יורשי האנשים שרכשו את האדמות או תעניק להם אדמה חילופית, בחלקות אלו ששטחם מעל לשבעים וחמישה דונם ,היו שייכים ל 28 מחברי גרעין מנור שנותרו בפולין ולא עלו לארץ ישראל (רובם בהמשך הושמדו בשואה).

אנשים אלו לא עלו לאדמתם ,בעיקר משום שלא התאפשר להרחיב את היישוב מחוסר מים ואפשרות להתפרנס כלכלית מהמפעל (המטוויה) שדעך גם מהתחרות ,של ייבוא הבדים והטקסטיל ,ממושבות אחרות של האנגלים ברחבי העולם בעיקר מהמזרח הרחוק (הודו) ששם מחירי חומרי הגלם והייצור היו זולים יותר .

לאחר מלחמת השחרור, הועברו אדמות אלו ,שהיו רשומים על שמות הרוכשים הנעדרים ונפקדים רשמית לידי האפוטרופוס הכללי בארץ ישראל, כיוון שהבעלים נהרגו בתקופת השואה והמסמכים לרכישתם נעלמו אף הם, והאירוניה הייתה שצאצאיהם לא היו מודעים לבעלות על הרכוש המשפחתי .

אדמות אלו נשארו בידי הקק"ל למשמורת ,ובשנות התשעים ערכה הקק"ל הסכם חדש עם האפוטרופוס הכללי בארץ ישראל ,למשמורת על אדמות( ג'דה רמת ישי, בהסכם החדש התחייבה הקק"ל להשיב את הקרקעות למשפחות הרוכשים או לצאצאים באם תגיע דרישה כזאת .

מכוון שהמידע לא נחשף ליורשים על הבעלויות , והסיפורים על האדמות היו אגדות בקרב סודות המשפחות ,לא נעשו פעולות להחזרת הרכוש באדמות ג'דה ,פרט למקרה של משפחת שמעון מרמור ז"ל שנספה בשואה ,בשנת 2005 כאשר הוקם ארגון השבת הרכוש היהודי של נספים בשואה בארץ ובחו"ל , נתגלו לצאצאים במשפחות שבהם הסתובבו האגדות של הרכוש שאבד ונעלם, ולחלקם היה גיבוי במסמכים לרכושם של משפחתם שנעלם , החלה מלחמתם להשבת הרכוש המשפחתי לידיהם.

הסיפור שהחל בדרישתו של דוד הולנד בשנת 2006 ,שהיה ידוע כיורשו היחידי של דודו שמעון מרמור ז"ל ,מרוכשי אדמת (ג'דה) רמת ישי ,הדרש הן מקק"ל והן מחברת השבת הרכוש ,את האדמה ששייכת למשפחתו ,ושהופקדה בידי הקק"ל למשמורת עד שתידרש בידי היורשים .

בשנת 2006 ,הגיש דוד הולנד בקשה לקק"ל ולחברת השבת הרכוש בקשה מסודרת לקבל לידיו את האדמה ,על פי ההסכם המשמורת שבוצע עם האפוטרופוס הכללי בארץ ישראל וקק"ל , אלא שאז התברר כי חברת החזרת הרכוש היהודי וחברת הקק"ל ,ביצעו מהלך בשנת 2009 שבו נמכרו 28 החלקות בכפר ישי לידי הקק"ל , והחברה באופן תמוה ,העדיפה לקבל כסף לקופתה ממכירת האדמות , למרות שכבר בשנת 2006 הוגשה בקשה מסודרת להחזרת האדמה לידי יורשי המשפחה .

למרות שהחברה להחזרת הרכוש ,ידעה לכאורה כי לאדמה זאת, יש דרישה מסודרת של יורש ,העדיפה להמיר את כול האדמה בממון ,בלא לשאול או לידע את היורש לרצונו, למרות שהחברה הוקמה על מנת להחזיר לצאצאים את הרכוש היהודי שלהם.

התובע דוד הולנד ז"ל ,נפטר בגיל 96 בשנת 2015 , צדק מאוחר יותר ,נעשה עם המשפחה בבית המשפט ,שפסק במחצית 2017,על החזרת אדמה חליפית או כספית על פי החלטת המשפחה ,בהחלטתו זאת של בית המשפט, בוצע צדק עם משפחת שאבדה בשואה .

מיקום