עמק יזרעאל קבוץ משמר העמק (אדמות אבו שושא)

חברי גרעין השומר הצעיר שהתלכדו בעת סלילת כביש נווה שאנן וחיפה וחברי קבוץ א' (ממייסדי בית אלפא ) עם חבריהם ויצרו את קבוץ ב' ,שיישב והקים את שער העמקים, קבוץ שהוקם בידי גרעין מהשומר הצעיר בשנת תרפ"ז 1927,בעת ההתארגנות של הגרעין בשנת 1922 הם עברו לנהלל ועבדו ביבוש ביצות ולאחר מכן הם התיישבו בנווה שאנן ליד חיפה.
לאחר מכן בשנת 1925 התיישב הגרעין שמנה כשישים חברים וששה ילדים, בתחומי האדמות של עפולה ,שם חיכו לקרקע שהובטחה להם ,התנחלות זאת בוצעה ,למרות התנגדות אנשי עפולה שטענו כי זאת הסגת גבול מכוון שעל השטח תכננו לבנות את בית האופרה.
בשנת 1926 נתקבל האישור לעלייה על הקרקע באבו שושה ,וחמש עשר חברים יצאו להקים את נקודת היישוב , כמקום שנבחר כנקודת עליית הקרקע לקיבוץ שער העמק ,היה רחוק מעט משאר הישובים על הכביש שבין חיפה למגידו ,כיום על כביש 66 ממערב למזרח ומכיוון ששנה גשומה הייתה בזמן הקמת היישוב , הממטרים הרבים שירדו גרמו לנתק היישוב ולמחסור במזון ומצרכים.
לא מעט מתנגדים היו להקמת היישוב משמר העמק שכונה משמר השומר הצעיר ,מבין עסקני ארץ ישראל ,כנגד הלחצים שהופעלו בידי ההסתדרות להקמת היישוב במהירות ובחופזה, אחד המתנגדים למהלך היה סמילנסקי שטען שיש לתת את הדעת למיקום היישוב ואין ליישב תחת לחץ של גופים בהסתדרות וחולמי החלומות ,כיוון שהיישוב היה מרוחק מישובים אחרים והדרך אליו הייתה בעייתית.
הסכסוכים עם השכנים הבדואים מהסביבה ,החלו מיד לאחר עלייתם לקרקע של חברי הקבוץ ,רועים ערביים נהגו להעלות על שדות הקמה את עדריהם בתקרית שהחלה במחצית 1929,כאשר ניסה אחד העובדים לגרשם התנפלו עליו הערבים והחלו להכותו ,אל המהומה הצטרפו שני השומרים וניסו להניס את הערבים בירי מהרובים, אך במספרם הרב של הערבים יכלו הם לשומרים והם נתפסו על נשקם והועברו לידי המשטרה הבריטית שהחלה לחקור את המקרה.
כיוון ששנת 1929 הייתה שנת פרעות ,התבצעה התקפת כנופיות ראשונה בעת הפרעות על היישוב באוגוסט 1929,(שחזרו גם בפרעות 1936) המשטרה בחיפה הוזעקה ונשלחו כשמונה שוטרים ערבים להגנת היישוב כנגד עשרות חברי כנופיה ערביים חמושים, באותה העת היו במשמר העמק כחמש עשר חלוצים, (כיוון שבשלב הזה של ההתיישבות היא רק התחילה) מכיוון שעדיין לא נבנו המבנים הציבורים מאבן, נאלצו המגנים להסתתר מאחורי עמדות שקי התבואה.
ההתקפה הראשונה שלוותה בירי נכשלה והערבים שהגיעו מהכפרים: בופרין ,רוביה ,וכפר השקרטים ,נסוגו עם אבדותיהם, לאחר הפוגה חזרה ההתקפה בשנית על נקודת היישוב גם התקפה זאת נכשלה ,בשלב הזה ניתנה הוראת פינוי למתיישבים היהודים .
אנשי שער העמקים העמיסו על שתי עגלות מעט מהמטלטלים ובלווי משטרתי יצאו לכוון עפולה דרך נהלל, בישוב נשארו ארבעה שומרים ערביים על הרכוש ,אך הם לא הצליחו למנוע שרפת המתבן ,השדות ורכוש שנותר בנקודה הנטושה.
לאחר מספר ימים חזרו חברי משמר העמק לראות את הנזקים שנגרמו ליישוב ולסביבה, בנזקים יער השומר הצעיר שבקרבת היישוב נעקר ברובו ונשרף (גם בפרעות 1936 חזרה תופעת הפגיעה ביער) ,בנוסף הושמדה סוכת השומר וקלחי התירס שנקטפו והוכנו לאחסנה נשדדו וחלקם נשרפו בשדות, בחיפוש שנעשה בידי המשטרה הבריטית בכפרי הערבים הסמוכים ,נתגלו קלחי תירס שנגנבו מהשדות, כתוצאה מכך נעצרו כשלושים חברי כנופיות ונשפטו על גניבה.
מיד לאחר הנטישה בעת הפרעות, ומשנרגעו הרוחות החליטו 82 חברי הגרעין של השומר הצעיר ב' ו 12 מתנדבים פועלים שישבו בעפולה ,לעלות ולהתבסס בנקודת ההתיישבות בשנת 1930,בניגוד למהלך ההכנה שבו ישבו כשלוש שנים במקום, רק קבוצה קטנה שמנתה כחמש עשר גברים.
רק לארבעים מבניהם הייתה עבודה בשטח ובענפי הקבוץ והשאר עבדו ביערנות בנטיעה וחלקם במסגרת גדוד העבודה בבניין , אנשי המשק עיבדו כאלף שלוש מאות דונמים של פלחה, שעליה נבטו חיטה ושעורה ,אך היבול נפגע ממכת עכברים מכרסמים, על השטח נשתלה אספסת ששימשה להאבסת הרפת לפרות חולבות והלול שהוקמו ,עוד נזרעו שטחי תירס ,נשתלו גפנים מזנים שונים, ניטע פרדס ,הוקם גן לירקות ,בנוסף הוקמה משתלה גדולה שבהם הועסקו בעיקר הנערות שסיפקה שתילי עצי יער לשתילה ביערות הסמוכים .
לאחר העלייה לנקודת היישוב ,החלה עבודה ענפה בניקוז המים מהביצות הסמוכות , על מנת להילחם בתופעת מחלת הקדחת שפגעה במתיישבים לאחר התחלת הייבוש וההקפדה על הניקיון ירדו מספרי החולים שנזקקו לאשפוז בבית החולים בעפולה .
בשנות השלושים ערכו הבריטים חפירות ארכיאולוגיות בתל מגידו, לצורך העבודה נסללה דרך עפר מחיפה לתל מגידו , לכבודו של רוקפלר שרצה בעת ביקורו בארץ ישראל להתבונן בעתיקות ,דרך נוספת שאפשרה לחברי שער העמקים ,לקצר את דרכם ולעקוף את המעבר ליד כפרים ערבים עוינים ,דרך שזכתה לכינוי דרך רוקפלר.
אלא שהבריטים אסרו על מעבר בדרך אלא רק לרכבים של החפירות הארכאולוגית ,הדרך הנוספת גם מנעה חסימת הכביש הראשי לקבוץ ,שהיה נחסם בעת ירידת גשמים כתוצאה מהצפתו , כמובן שמיד הוגשה בקשה לבית המשפט במטרה להסיר תקנה זאת למעבר בדרך החפירות.
כיוון שההכנסות למשק עלו ממכירת התוצרת החקלאית בשנת 1931,נתבקשה האסיפה הכללית ,להעלות את ההקצבה האישית לכול מתיישב ,ולהקצות כסף לבניית שלושה מבני אבן חדשים לענף הלול ,ולהכניס עדר כבשים שירעה בשדות המשק .
בעת התערוכה החקלאית לפירות בתל אביב שנערכה בשנת 1932, שבה השתתף קבוץ שער העמק זכו אנשי המטעים בפרס ראשון לשזיפים ואפרסקים ובפרס השני והשלישי לזני ענבים ,כמובן שדוגמאות מהפרות שזכו נשלחו לנציב העליון בארץ ישראל.
בעת חידוש המרד הערבי כנגד הבריטים והפרעות בשנת 1936 ,החלו שוב ההתקפות וחסימת הדרך העיקרית לישוב שער העמק , נמשך בירי על נוטעים מהיישוב ביערות שמסביב, בידי הכנופיות הערביות ותושבי הכפרים הערבים הסמוכים, גם הגשמים הרבים שירדו דרדרו אבנים מהמדרונות לכביש וחסמו את המעבר בכביש חיפה עפולה , עוד בהתנכלויות בתקופת המאורעות ,היו ניתוקי קווי הטלפון מהישובים היהודים בעמק יזרעאל וניסור העמודים שעליהם נמתחו הכבלים.
בשנת 1945 נערך הקיבוץ לארח את חיים ויצמן שנבחר לנשיא המדינה שבדרך, המבנים בקבוץ קושטו וילדי הקבוץ עמדו עם שרי פרחים ודגלים לקבלו בשנת 1947 סיירה במקום וועדת האו"ם על מנת להתרשם מהישובים בעמק יזרעאל על מנת להגיש את המלצותיה לנושא חלוקת הארץ .
בסוף שנת 1947 הוחלט על הקמת מרכז טלפונים שתקשר את היישובים היהודים שמסביב לשער העמק למרבה הפלא גם הישוב הערבי אום א זינאת ביקש לצרפו למרכזיה זאת , למרות שזרם הפגיעות ביישוב ,החלו להתגבר מהכפרים הערביים שבסביבה אבו שושא ואבו זרייק ,הממוקמים על כביש שבין יוקנעם לבין שער העמקים ,הטרדות אלו כללו גם הקמת מחסומי דרכים וירי על מכוניות , ירי על רועי הצאן של שער העמקים ועוד.
כתגובה על התקפות ירי אלו החלו חברי ארגון ההגנה והפלמ"ח בפעולות תגמול ,שכללו פיצוץ בתים מהכפרים שמהם הותקפו הישובים היהודיים, זקני שער העמקים מספרים כי ארבע עשר בתים פוצצו ויושבי הכפר רוביה נסו ולא חזרו לכפר.
באפריל 1948 ,נערכה התקפה גדולה של ערבים בכוח שמנה כאלף חברי כנופיה מצבא ההצלה הערבי שבפיקוד פאוזי קאוקאג'י מגדוד הירמוק,שהגיעו רכובים על כשבעים משאיות מאזור ג'נין מצוידים בנשק כבד על הישוב שער העמקים ,בתחילת ההתקפה חסמו פורעים אלו את הכביש המוליך לישוב משני צדדיו, על מנת למנוע הזרמת תגבורת ליישוב, ניתקו את הקשר הטלפוני לאחר מכן החלו להתקדם לעבר היישוב ,תוך ירי נקל כבד מששת השריוניות של הלגיון הירדני שעמדו מול שער היישוב, בתוספת לירי של מרגמות ותותחים .
מצבה הטופוגרפי האסטרטגי של שער העמקים ,היה נחות לעומת היישובים הערבים שישבו במרומי הגבעות שהקיפו את היישוב ,בהתקפה הערבית שנהדפה בהמשך, נהרגו אם ובתה התינוקת וקשיש ונפצעו מספר חברים
החלק העצוב בהתקפה היה השימוש של צבאו של קאוקג'י בעת ההתקפה, בשריוניות בארבעה תותחים ובשש מרגמות, שסופקו ללגיון הערבי בעבר הירדן ,ועברו לידי צבא ההצלה שבפיקודו של פאוזי קאוקאג'י בעת שתקף את שער העמקים וישובים נוספים, ובסך הכול נורו מעל ל 300 פגזים על היישוב.
כוחות המגן שהוזעקו מהישובים היהודים הסמוכים, הגיעו לאזור מכוונים שונים, חלקם תקפו מאחור את הערבים שהתבצרו היער הסמוך וגרמו לנסיגתם, יחידה אחרת פוצצה את גשר הקישון בכביש וחסמה דרך נסיגה לאחור לכלי הרכב הערביים מכוון חיפה לגנין, לאחר בריחת אנשי ההצלה התמקמו כוחות המגן מחוץ להגנה ההיקפית של הקבוץ ובכך הרחיקו את התותחים והמרגמות שננטשו בידי צבאו של קאוקאג'י ,ועברו לידי חברי הכנופיות מחוץ לטווח הירי.
למחרת בבוקר, חודשה ההתקפה של כוחות ההצלה הערביים ,מכוחות שהובלו באוטובוסים מהעיר ג'נין ,בבוקר שלמחרת ולאחר קרב שנמשך שעות נסוגו שוב התוקפים , אחר הצהרים תקפו שוב הערביים מהכפר אבסוטה שהצטרפו לפורעים ,שיירה של טרקטור עם מכלית למים ורכבים שיצאו למעין הסמוך שמעבר לכביש , על מנת לשאוב מים לישוב המותקף, לעזרת המותקפים הגיעה יחידת הגנה ופתחה בהתקפת נגד .
כתוצאה מההתקפות הערביות ,לאחר ארבעה ימים , השתלטו כוחות ההגנה והפלמ"ח על שלושה כפרים ערביים סמוכים, רוביה ,אבו שושא ודרמריה, ובהתקפות של הפורעים בניסיון לכבשם בחזרה ,איבדו התוקפים הערבים כשלושים לוחמים, עוד השתלטו כוחות ההגנה על נקודות שולטות על השטח והפכו אותם למשלטים.
יומיים לאחר הדיפת שלושת ההתקפות בתחילת אפריל , בעת הפסקת האש, הועברו ילדי המוסד החינוכי וילדי שער העמקים תחת אבטחה למקום מבטחים, הבריטים שלחו כוח של שריוניות שתפסו עמדות בכביש ולועי התותחים כוונו לעבר הכפרים הערביים, דבר שגרם להפסקת אש כללית, עוד שלחו הבריטים מטוסים שעברו מספר פעמים ביעף מעל לכפרים הערביים על מנת להפחידם .
כתוצאה מכך ביקשו כוחות ההצלה הערביים הפסקת נשק, והיו מוכנים להשיג את הכוחות מהאזור בתנאי שחברי ההגנה באזור לא יפעלו לפעולות תגמול כנגד הכפרים הערביים, לאחר תיווך בריטי נקבעה הפסקת אש ל 24 שעות ,שבהמשכה בקשו הערבים הארכה אך המשיכו להתבצר ולהכניס כוחות לשטח.
שיירת האספקה שהגיעה בעבור המשק לאחר חמישה ימי לחימה, סורבה בתחילה למעבר כיוון שהבריטים טענו שמעבר שיירה זאת כמוה כהפרת הסכם שביתת הנשק ,אך לאחר מו"מ ארוך הסכימו שהשיירה תכנס עם ההספקה למשק הנצור.
ההתקפות על הישוב התחדשו מיד לאחר ההפוגה ונהדפו שוב ,בהתקפות אלו נפלו עוד חברים שחשו לכבות שריפות ושעמדו בעמדות ההגנה בעת ההתקפות החוזרות של הערבים כוחות ההגנה השיבו בהתקפה וכבשו גם את הכפרים הערביים אבו זורייק וכופרין והחלו לפוצץ בתי מגורים ,לאחר שהרגו ערבים מבין חברי הכנופיות ,שניסו להימלט מתוך הכפרים הללו, כיבוש זה נערך, על מנת למנוע השתלטות חוזרת של חברי כנופיות ,על השטח וירי מתוכם.
בסך הכול נכבשו או נתפסו הכפרים שבחלקם תושביהם הערבים ברחו בעת הקרבות : אבו שושה, ריחניה, דליית א רוחה ,בוטימאת , גרגריה ,כופרין רוביה אל פוקה ,רוביה אל תחתה, אבו זריק ומנסי .
בקרבות הללו נהרגו מעל למאה חברי כנופיות ועשרות נפצעו, חבלני ההגנה המשיכו בפיצוץ בתי הערבים בכפרים אבו שושה ואבו זורייק ,שנכבשו וששלטו מלמעלה על הישוב שער העמקים ועל הכביש המוליך ליישוב, ההגנה החלה בהתקפות על עמדות התותחים, שהפגיזו את היישוב ופוצצה כמה מהם, במתקפות הנגד נפלה לידי לוחמי ההגנה מכוניתו האמריקאית של פאוזי קאוקאג'י, שבה היו מסמכים ומפות והיא הובלה אחר כבוד למסע ניצחון ברחובות תל אביב .
האגדות הערביות כיד הדמיון המזרחי ,לתיאור הסיבות לתבוסתם ,החלו להישמע מיד לאחר ההתרברבות להצלחתם ,בקרבות והכיבושים שעשו ושלא נבראו ,הקו החדש של הדמיון סיפרה על כוחות סובייטים גדול, שהגיע מרוסיה לעזרת חברי השומר הצעיר ושהגנו על היישוב ,באגדות שהפיצו הם הרגו את המפקד הרוסי וסגנו ותעודותיהם שנתפסו יוגשו לאו"ם על מנת להוכיח את טענתם .
ההתקפות הירי על משמר העמק נמשכו גם בחודש מאי , בידי הכנופיות הערביות אך שכחו לאיתם כאשר כוחות ההגנה הידקו את השליטה על השטח ובסיום מלחמת השחרור נותרו השטחים בידינו על פי הסכם רודוס, פליטים שברחו ומצאו מפלט בישובים ערביים באזור, נאספו והועברו מעבר לגבול שנרבע ביננו לבין ירדן, בסך הכול לאורך כול הקרבות ,נפלו על הגנת שער העמק 18 מכוחות ההגנה ביישוב.
בשנת 1949 הוקמה מחדש המרכזייה האוטומטית ביישוב ,ששימשה גם את יישובי הסביבה כאשר כול ישוב קבל מספר טלפון משלו בנפרד, הקמת המרכזייה אפשרה חיבור טלפוני ליישובים שחלקם חיכו שנים רבות לחיבור והקמת תשתית לטלפונים ביישובם.
לאחר סיום מלחמת השחרור בשנת 1949 ,המשיכו גרעיני צעירים מתנועת השומר הצעיר לקבל את הכשרתם להקמת יישובים חדשים בישוב משמר העמק, אלא שהאידאולוגיה המפלגתית והנטייה של חלק מהצעירים לכוון אמא רוסייה והצטרפותם למפלגת מקי, גרמו לסערה בקיבוץ ובהנהגת הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר, וחלקם גורשו מההכשרה ומהקיבוץ.
המחלוקות המפלגתיות ביישובי עמק יזרעאל ,המשיכו להפריע לעזרה בחיי היום יום שבאה מצד ישובים ותיקים לטובת הישובים החדשים שהוקמו על שטחי הכפרים הערביים שננטשו, קבוץ משמר העמק נאלץ להפסיק את הסיוע שנתן לישוב קרן ישע ,למחנות העולים ולישובים שבחסות מפלגת העבודה שהתיישב באדמות אבו שושה ובעמק.
קבוץ שער העמק כיום
הקבוץ הוא אחד משישים וארבעה קיבוצי השומר הצעיר, מספר חברי הקבוץ בימים אלו עולה על 1200 איש , בבעלות הקבוץ מפעל תמה ליריעות ורשתות פלסטיק .
מערת הפלמח בקבוץ משמר העמק
המערה ממוקמת בקבוץ משמר העמק ,איך להגיע קיבוץ משמר העמק נמצא לצדו של כביש מספר 66 המקשר בין צומת מגידו לצומת התשבי ליד יוקנעם, בכניסה הדרומית של הקיבוץ, נכנסים בשער הראשי של הקיבוץ ונוסעים על פי השילוט בכביש העוקף את שכונות המגורים ממזרח.
טלפון לתאום 04-9898946 , 052-4471109 , לאה או ישע
מערת הפלמ"ח הממוקמת בחלקו המערבי של הקיבוץ, פתחה מוסתר בצמחיה, היא בסיס לאתר תיירות פעיל המשמש כבסיס לטיולים ברחבי האזור, במערה ניתנת הדרכה למקום היווצרות היחידות המיוחדות של הפלמ"ח בימי המאבק לעצמאות ישראל, בראשיתה מערת רועי צאן בדואים,
לאחר עליית מתיישבי קבוץ משמר העמק בשנת 1921 הפכה המערה לנחלת שטחי הישוב, בשנת 1941, כאשר הוקם הפלמ"ח ,שימשה המערה לבסיס האימונים המיוחד של הפלמ"ח, כמו יחידת המסתערבים, היחידה הגרמנית ועוד מבצעים שעדיין חסויים.
לאחר המלחמה עמדה המערה שוממה ,ובשנת 1989 הוחלט להפכה למקום אשר ינחיל את מורשת הפלמ"ח בראשית דרכו, המערה מושכת מבקרים מן הארץ ומחול, במערה תצוגת נשק וציוד שהיה בשימוש הפלמ"ח, סרטון המתאר את ההווי המיוחד, תיאור התקופה.
הסיור המודרך כולל סיפורים על התקופה, תצפית מראש ההר הגעש ,נקודת תצפית על נופי האזור ועמק יזרעאל, מצדו הדרומי של הקבוץ.

מיקום