ניתן היה לסגור את ההסכם שנים קודם לכן ,כי בעצם טיוטת ההסכם שהוגשה לשני הפלגים בידי צוות שלושת המתווכים הראשון ,לא נתקבלה וכול צד נעמד על רגליו, נלחם בשיניו ובאגרופיו הוציא הון עתק לעורכי הדין ,ולבסוף באקט של סיום לאחר חמש שנים ,תוך חודש של משא ומתן הסתיים החוזה בשינויים קלים ,ליצני הקבוץ טוענים כי מה שלא השכל עשה הזמן, ובעצם הנפש שנקעה מהשנאה והסכסוך ,על כן צא ולמד שהיה ניתן לחסוך הון עתק על ההתחפרות המיותרת ,בעמדות הרעיוניות המפלגתיות ולא באדם האישי.
ומי אנו העם היושב בציון ,שנדרש להשקיע הון עתק מהכיס של מדינת ישראל ,על מנת לטפח את האשליה של חברי הקבוץ המאוחד ,כי הוא אחראי על המסורת והערכים שעל פיה הוגשם רעיון ההקמה של גדוד העבודה ,להקמת ישוב יהודי חדש על אדמת ארץ ישראל שלושים שנה לאחור ואילו הפלג השני של האיחוד זכה לבנייתו מחדש על חלק מהאדמות מכספי המדינה ולא נאלץ לעזוב ולעבור בהתפלגות כמו ישובים אחרים שהתפלגו.
ליצני הקבוץ הוסיפו ,כי בליל הסדר המשותף הראשון שלאחר חתימה על החוזה , בעת ששואלים את הקושיות התווספו לשאלות כשאלה הראשונה : אחד מי יודע ויענו קבוץ אין חרוד שהיה משותף ואיננו עוד, שתים מי יודע , שתים הם שני הקיבוצים שנוצרו מאחד, שלוש מי יודע הם שלושת החלקים לחלוקת המשק, ארבע מי יודע השנים שבוזבזו בריב ומדון אידאולוגי.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.