התחבר
עובדת העיר הנבטית בדרך הבשמים
הגן הלאומי שבו ממוקמת העיר עבדת ,פתוח בימי השבוע לביקורים בתשלום ,בין השעות 08:00-17:00 בקיץ, בחורף שעה פחות, הגן ממוקם בין שדה בוקר למצפה רמון ,בצדו המזרחי של כביש 40 כשלושה עשר קילומטר ממדרשת שדה בוקר , מהכביש מוליך כביש סלול למעלה ההר שעליו ניצבת העיר, לפני כן יש לעבור במבנה הכניסה, לצפות בסרטון המתאר את העיר והמבנה ,להציץ בתצוגת ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו במקום , לרכוש כרטיס הפותח בפני המבקר את שער הכניסה לכביש העולה.
העיר הנבטית עבדת ממוקמת בראש מצוק שמעל לנחל צין, בגובה של 625 מטר מעל גובה הים , העיר שמשה כנקודה שבין האחרונות להשלמת המסע של דרך הבשמים שבין פטרה לנמל עזה , קטע זה שמתחיל בעבדת שאורכו כשלושים וחמשה קילומטר לחולות חלוצה ומשם עוד כחמישים קילומטר לנמל עזה .
עיר מסחר מרכזית נבטית ,שתחילתו במאה השלישית לפני הספירה ,המשיכה בתקופה ההלניסטית היוונית שממנה נותרו המקדש לאל לאפיס המצרי, ומקדש המצופה אבן לבנה לאפרודיטה אלת האהבה, ומערת הקברים שבמדרון הדרומי מערבי שבה נתגלו כתובות ביוונית .
העיר נשלטה בידי הנבטים במאה הראשונה לאחר הספירה עד המאה השלישית ,ובמאה הרביעית נכבשה העיר בידי הרומאים ,ולשיא תפארתה הגיעה בתקופה הביזנטית שהחליפה את השלטון הרומאי.
במאה השישית נחרבה העיר ברעידת אדמה שהתחוללה באזור וירדה מגדולתה וננטשה במחצית המאה העשרים החלו משלחות ארכיאולוגיות לחפור ולשחזר חלק גדול משרידי העיר , העיר ממשית ,שפטה והעיר עבדת הוכרזו בידי אונסקו כאתרים בעלי מורשת לדרך הבשמים והנבטים.
הגן הלאומי עבדת ,שוחזר ושופץ על מנת לשמר את שרידה לאורך מאות השנים ,ולהבליט את מפעלם של הנבטים הרומאים והביזנטיים ,שהקימו עיר גדולה שבה חיו כשלושים אלף תושבים בימי תפארתה ,כמו כן לספר על חיי המסחר המבנים ולספר את סיפור השיירות שעברו בה בדרך הבשמים והתבלינים.
בסוף המאה התשע עשר ,גילה החוקר הצ'כי אלואיס מוסיל ,שהיה אחד מחוקרי הנבטים על דרך השמים ,כתובת ביוונית על שרידי אחד ממגדלי השמירה של עבדת ,שבה נכתב " במזל טוב זבס עבדת עזור לארנאיוס אשר בנה את המגדל הזה באותות טובים, בשנת 188 .
החוקרים משערים שאת שמה של העיר עבדת, היא קבלה מאחד משלושת המלכים הנבטים ששמם היה עבדת , ומכן חשיבותה של הכתובת המציינת את שמה של העיר על מבנה בעיר, שהאל אליו הם סגדו נקרא זבס , כתובת זאת שהייתה על מגדל שמירה רומי ,נעלמה לאורך השנים כאשר המגדל התמוטט ,ורק הכיתוב של החוקר אלואיס נותר כמקור יחיד באותה תקופה להמצאות הכתובת.
בשנות השישים עת נערכו חפירות במקום ,פונו גלי האבנים שהתמוטטו מסביב למגדל וכיסו את הכתובת ובעקבות פינוי של אבני המגדל נתגלתה הכתובת מחדש בצדו הצפוני של המגדל , שחלקו הגדול נותר למרות רעידת האדמה שחווה.
בעת החפירות נתגלו גם חרסים מהתקופה ההלניסטית במאה השלישית לפני הספירה, מטבעות מהתקופה הנבטית מהמאות השנייה והשלישית לספירה ,לאורך תקופת שלטון הנבטים על העיר משלו בה שלושה מלכים שבנו בה מקדש לאל שצורתו דומה למקדשי הישראלים כנענים מאותה תקופה, מקדש הממוקם בין שער המצודה מהתקופה הרומית המאוחרת-ביזנטית והכנסייה הדרומית .
שרידי המקדש כוללים אולם שנותרו בו רק היסודות ,היכל שממנו נותר קיר תמך עגול ששימש לבניית הכנסייה בהמשך להקרבת קורבנות ואזור הדביר ששימש לעבודת הכוהנים שהפך בהמשך למגדל שמירה במתחם המצודה של היום, בחלק המערבי הוקם המקדש הגדול של העיר שהוקף בחומה שבה נפתחו שלושה שערים לכניסה ,מהמקדש נותר כיום שני שערים והרצפה המרוצפת של האולם.
בחלקה הצפוני של העיר נבנו מחנות לחיילים , שנחלקו לשני מחנות ליחידות השונות שסיפקו מגורים לכשמונה מאות חיילים ויותר, צמוד לחומות המחנות הצבאיים בחלקם הפנימי נבנו עוד מבני מגורים ומבני שרות לוגיסטיים כולל אורוות לבעלי חיים ,על מנת לאפשר מעבר מהיר של יחדות הצבא פולסו רחובות רחבים למעבר מהיר של כוחות , מחנה זה ננטש לאחר העלמות השלטון הנבטי .
בתקופה הרומית נבנו המקדש לאל לאפיס המצרי, ומקדש המצופה אבן לבנה לאפרודיטה אלת האהבה, כיום ניתן לראות כי מבנה המקדש הוסב לכנסיה הראשונה בעיר, בעת שהנצרות הגיעה לעיר בסוף השלטון הרומי ובתקופה הביזנטית שלאחריה הגיעו לעיר הכנסיות .
על מנת לספק מקום להתכנסות ובילוי לאנשי השיירות הם היו מתכנסים במקדשי העיר שבהם אף נערכו עסקאות כלכליות בין סוחרי העיר והראשי השיירות ובינם לבין עצמם בצמוד למקדשים ,פעלו מעין בנקים שבהם הפקידו אנשי השיירות את כספם ,או היו מושכים מהם כסף בעזרת מכתבי אשראי ,על מנת שלא לשאת סכומי כסף גדולים על גופם בנתיב השיירות כספים שהיו מיועדים לרכישות או להוצאות ומסים בדרכים ולמניעת גזלת כסף רב בידי שודדי הדרכים.
בעיר הוקמו מספר מרכזי אימונים לביות והכשרת סוסים , או גמלים לצרכי נשיאת משאות או לצרכיי לחימה והובלת כוחות צבא, עוד הוקצו בפרוורי העיר מכלאות לגידול בעלי חיים חוות חקלאיות לגידולים חקלאים לצרכי אוכלוסיית העיר , מהכבשים למשל חלבו חלב , השתמשו בבשרם למאכל וחלקו עבר תהליך שימור בעזרת מים שהובאו מים המלח בפרוותם השתמשו לביגוד ומעורם של הכבשים ייצרו כלים לנשיאת מים (נאדות) .
עיקר גאוות העיר היה מגידול גפנים שמפרותיו יצרו יין מסוגים שונים , חקלאי המקום אף גידלו חיטה, שעורה וקטניות, פירות וירקות לתצרוכת מקומית ולמזון בעבור אנשי השיירות , בחפירות נתגלו גתות ששימשו לסוגים שונים של ענבים ומתקנים לייבוש ענבים ופירות כצימוקים ותמרים.
כלי הבית שהוכנו מחרס בעיקר בתקופה הנבטית יוצרו במספר בתי מלאכה ששרידיהם נתגלו בעיר ולידם כבשני תבערה , בבתי המלאכה נתגלו כבשנים, מדפים להנחת המוצרים המוגמרים לייבוש בטרם יוכנסו לכבשן ,מקום ללישת ויצור החמר באובניים בחפירות נתגלו כמויות גדולות של שברי כלים מהתקופה הנבטית ,הרומית והביזנטית, כלי חרס הובאו מרחבי העולם וניכר שכלים אלו נבחנו ויוצרו בהתאם לחומרים הקיימים באזור.
כאשר הגיעו לאחר בהעלמות הממלכה הנבטית ,הרומאים הזכורים בזכות הקיסרים דיוקלטינוס ולאחריו וקונסטנטינוס הגדול במאה הרביעית ,והביזנטיים בעזרת הקיסר תיאודוסיוס שבתקופתם החלה החדירה הנוצרית לעיר שהתבטאה בביצור העיר והקמת מצודה , בניית כנסיות על מבני המקדשים , תוך שימוש באבניהם שפורקו אך עדיין נותרה זיקה לימי הנבטים בידי חלק מהתושבים.
שליטי העיר הנוצריים והרומים נתנו הוראה להעלים את המקדשים בפרוק המבנים אבן אחרי אבן, ושילובם ברצפות ובקירות תוך הקפדה להעלים את הצד הקישוטי ולטמנו בקרקע על מנת שלא יראה בידי המתפללים לזכרו של המקדש שפולחנו תפילה לאלילים .
סיור בעיר
ניתן לבצע סיור רגלי העולה לשער הכניסה או לנסוע באוטובוס בדרך המתפתלת לא לפנות לפניה הראשונה שמאלה לשער העיר אלא להמשיך ולנסוע עד בית המרחץ הרומי ובור המים שהשתמרו ושופצו בצורה יפה.
לאחר מכן ממשיכים בנסיעה עד מגרש החניה ,שממנו מתחילים את הסיור בשרידי המבנים ובכנסייה הצפונית הנחשבת לקדומה שבין כנסיות העיר לידה מצד מערב נתבונן על אגן טבילה ששוחזר, בחלקה הדרומי של נקודת הטבילה, נביט על שער אבן מרשים ששימש ככניסה למקדש נבטי ולידו מצפור.
העיר עצמה מחולקת לשני חלקים כאשר החלק הגבוה ( העיר העליונה) יותר הנקראת האקרופוליס.
תודה לחברת Wildlife Israel Yuval Dax לצפייה בסרטון.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.