סיציליה האי סן פנטליאו mezzo – San Pantaleo

על מנת להגיע לשרשרת האיים,שבין העיירות Trapani והעיירה  Marsala, לאי יש לקחת מעבורת (סירה) ממזח שליד מוזיאון המלח בתשלום כחמישה יורו ,שייט של 10 דקות למזח האי mezzo, תשלום נוסף של תשעה יורו (שנת 2015), משלמים בעת ההגעה לאי, ביקור של כשלוש שעות,כאשר היקף הסיור מסביב ובאתרים כקילומטר.
האי הקטן mezzo או Motya, הממוקם בחלק המערבי של סיציליה,השייך כיום לקרן ויטקר,שקיבל את שמו מידי הפניקים ,שהקימו על האי את העיר Motya ,על שם טחנת הרוח שניצבה על האי ששימשה לעיבוד צמר,גם מפעלי כריית מלח ועיבודו נעשו על חופי האי.
האי mezzo הוא אחד מארבעת האיים הנקראים Stagnone ,אי שיושב במאה השמינית לפני הספירה בידי הפניקים ,הנקרא כיום San Pantaleo, שם שהוענק לו בידי הנזירים מכת Santa Maria della Grotta di Marsala, שהתיישבו עליו בימי הביניים.
(אי נוסף הנקרא קנטרום,נחשב לקטן שבין ארבעת האיים,עליו ניתן לצפות בשלושה בתי חווה חקלאית נטולי גג)
האי mezzo ממוקם בתוך הלגונה ,שעליו בנו הפניקים התיישבות כבר במאה השתים עשר לפני הספירה ונקודת מעבר לאוניות מסחר פניקיות,כהתיישבות אסטרטגית המוקפת מים רדודים,כיוון שהיוונים גילו דווקא עניין בתחילה בחלק המזרחי של האי סיציליה,עלתה חשיבותו כמקום מעגן לאוניות בדרכם ,שמחוץ לשליטה היוונית.
דווקא תכונה זאת ,משכה את בני קרתגו ואת היוונים במאה השמינית לפני הספירה ולכן בוצר האי ,בחומות הגנה במאה השישית לפני הספירה, כולל מגדלי שמירה שעדיין ניתן לראות את שרידיהם ושרידי החומות ,במיוחד בבסיס המגדל המזרחי הכולל מדרגות לטיפוס.
שני שערים שאפשרו כניסה לעיר המבוצרת ,שובצו בחומת ההגנה,מאחורי השער הצפוני של העיר,ניתן לראות את שרידי הרחוב הראשי כולל חריצי גלגלי העגלות שהובילו את סחורת היין,הרחוב היה מספיק רחב ,למעבר שתי עגלות אחת לצידה של השנייה,כיוון שהרחוב המוליך מהיבשת נמצא רובו מתחת למים ,אבל ניתן לאנשים סקרנים להלך על אבני הסלע שמהם נסלל, כשרגליהם שקועות מעט במים.
לאחר המעבר בשער הצפוני,שלשני צדדיו מגדלים ניתן לראות שרידי שלושה בתים נטולי גג,שעל פי ההשערות שימשו לצרכי דת,בסוף הרחוב היה המגדל הדרומי שגם מצדדיו היו מגדלי שמירה ,עוד ברחוב בית הפסיפסים שבו נמצאו שני פסיפסים שנוצרו מחלוקי אבן בגוונים שחור ולבן,יצור מכונף רודף אחרי צבי והשני אריה התוקף שור..
לבסוף בסוף המאה הרביעית מושלה דיוניסיוס של סירקוס ,שם מצור על האי וכבשו ומאז הוא ננטש,תושבי האי ברחו ונקלטו במושבה Lilybaeum ,העיר מרסלה כיום,במאה האחד עשר בתקופה הנורמית, ניתן האי לנזירי מסדר Santa Maria della Grotta di Marsala שהקימו עליו מנזר.
באזור חופי האי ,נתמלאו המים הרדודים בחלק מהלגונה בסחף חול,כתוצאה מכך נתקעו מספר אוניות ועלו על השרטון החולי,חלקם ממלחמת הפונית הראשונה ,בין קרתגו לבין צי רומא במחצית המאה השנייה לפני הספירה,אחת מספינות או נשלטה והועברה למוזיאון בעיר מרסלה,בין שרידי הספינות גם אונייה פניקית.
במאה השש עשר עבר האי לשלטון הנזירים הישועים,באותה תקופה ובמאות השמונה עשר והתשע עשר, אף החלו חפירות ארכיאולוגיות לגילוי שרידי העיר Motya ,שנתגלו בידי החוקר Coglitore , אז נתגלו פסלי שני אריות התוקפים שור, את ממצאי החפירות ניתן לראות כיום במוזיאון משפחת Whitaker על האי.
ההתיישבות החדשה על האי הנטוש mezzo ,התרחשה במאה הקודמת בעת שמשפחת Giuseppe Whitaker האנגלי,ארכיאולוג שרכש את האי במאה העשרים,על מנת לקדם את החפירות בצורה מעמיקה שהתנהלו בשנים 1909-1929, חפירות אלו נמשכו גם בשנים 1955 ואילך בידי חוקרי האוניברסיטה האנגלית של לידס,בנוסף על הקים יוסף ויטקר, את עסקי ייצור ושווק יין המרסלה שלו ,כיום על האי ניצב ביתו היפה של יוסף ויטקר,המשמש כמוזיאון ארכיאולוגי ליד הנמל.
במוזיאון ממצאים ארכיאולוגיים החל מהתקופה הפניקית,עוד מוצגים הם : מסכות חרס ומצבות מקברים, ציורים ותמונות הכוללות נשים בחצאיות משולשות,המוצג המפורסם של המוזיאון, הוא פסל שיש, המכונה Giovanetto di Mozia (הנוער של מוזייה)פסל מהתקופה היוונית העשוי משיש ,המתוארך לשנת המאה וחמישים שלפני הספירה.
שני בתי קברות שרתו את המתיישבים הראשונים ,אחד ממוקם בכביש השקוע במים על היבשת והשני הנקרפוליס ,הנמצא על האי ,שבו ניתן לראות מצבות וכדים ששימשו לשריפת גופות של ילדים ,שהוקרבו במקדש לאלים,מנהג רווח באי היה בהקרבת הילד הבכור .
למרות החפירות הרבות שנערכו על האי עדיין יש להמשיך לחפור,ולפתור את הנעלמים כמו מהו מאגר המים המלבני הגדול המכונה Cothon ,המחובר בערוץ לים ,האם שימש כנמל לסירות שהעבירו את הסחורה לאוניות הגדולות, או מקום פולחני שבו נערכו טכסי פולחן הקרבת ילדים, עוד על האי גשר שהוקם בתקופה הפניקית ועדיין נשמר.
גשר זה היה מחובר לדרך שסללו הפניקים בין היבשת לאי,ולמעשה עד שנת 1971 ניתן היה להגיע לאי בדרך יבשתית ששימשה את עגלות הסוסים בהוליכם את מטען הענבים מסוג ענבי המרלו ולתוצרת לייצור יין המרסלה, שסחרה בו משפחת יוסף ויטקר שרכש את האי.

מיקום