נחלת שבעה תוכניות ההריסה הראשוניות לשכונה

בשנת 1960 נוצרה תוכנית של העירייה להרוס את שכונת נחלת שבעה ,על שלל סמטאותיה הצרות ושאינן נקיות  ולהקים במקומה שכונת בתים בני שמונה קומות האחד ומרכז מסחרי ראשון , התוכנית הוכנה ואושרה בידי מועצת העיר פרט לנציגי חרות במועצה ,כאשר טענו כמה מחברי המועצה כי יש להשאיר חלק מבתי השכונה כהנצחה של השכונה הוותיקה שיצאה אל מחוץ לחומות כשכונה השלישית וגם משום עברה ההיסטורי , השיב ראש העיר איש שלום ,כי מקומם של מצבות הוא בבית הקברות, להריסה ולבניה החדשה נבחרה חברת הכשרת הישוב .
שני רחובות ראשיים הקרואים על שמות שנים מייסדי השכונה , מתחמים את גבולות השכונה  והמוליכים מצפון לדרום מרחוב יפו לכוון גן העצמאות ובית הקברות המוסלמי , רחוב יוסף ריבלין הוא הקרוב יותר למגרש הרוסים ורחוב יואל משה סלומון היוצא מכיכר ציון ,מרחובות אלו יוצאות סמטאות ומהם מגיעים לחצרות הקרויות על שם הבעלים שבנו אותם ,מעין ארג מסובך שנדרשת שהייה ממושכת בשכונה על מנת להתמצא בה ( מסכן הדוור) .
ההתנגדויות לביצוע הריסת השכונה ,צוברות תנופה ובמיוחד ,מתרעמים תושבי השכונה על הרצון להרוס גם את בתי הכנסת העתיקים,חלק מטענות התושבים נסבה כי על התוכנית להריסה ובינוי למדו מן העיתונות והחלו להישאל השאלות, כיצד לא הוזמנו נציגי השכונה לדיונים אלו בעירייה.
על פי התוכנית ינושלו ויפקעו הבתים של כמאה ושישים המשפחות ,הגרות בשכונה ויועברו לשכונת עיר גנים ליד קריית יובל,למלחמה זאת בהפקעה הוקם ועד שכונתי שבראשו עמד השען משה פרנקל מבין ותיקי השכונה,שעיקר טענתו שאין הוא מתנגד לפיתוח החדש אלא שרצונם של התושבים לקבל בתים חדשים בפרויקט ולהמשיך לגור בשכונה ולא בשכונה אחרת,בבחינת בית תמורת בית,עסק תמורת עסק,עוד הדגישו חברי הועד כי חלק מהמשפחות מונות לפחות עשר נפשות במשפחה.
אנשי העירייה דחו את רצונם של אנשי השכונה להמשיך להתגורר בשכונה והודיעו כי ברצונם לסיים את הפרויקט תוך שלוש שנים,לכן המשיכו אנשי השכונה במאבקם הצודק לטענתם ולא הניחו להתחיל בפעולות הפינוי.
שלוש שנים לאחר החלטה זאת החזירה חברת הכשרת הישוב את זיכיון השיפוץ לעירייה לאור הקשיים שעמדו בפנייה, במקומה החלו מגעים עם תורם אנגלי שריכז קבוצה שהיו מוכנים להשקיע בפרויקט שיקרא סיטי כשני מליון ליט"ש ,הקבוצה התחייבה להשאיר על כנם שני בתי כנסת ולבנות במרכז השכונה גן עירוני קטן לרווחת תושבי העיר.