בתחילת ינואר 1936 נפל וצנח יחזקאל בק בפינת יפו שכונת נחלת שבעה .עולה מעירק שעלה בשנות העשרים ,להגשים את חלומו לכיסופים בארץ ישראל ,יחזקאל בק חי וגר עם משפחתו בחור מעופש בעיר העתיקה, מיום שעלה לישראל הגשים רק את סעיף חלומו לעלות לארץ ישראל,אדיר נכון ? והפרנסה מאין ? פה נגענו בלב הבעיה ובסיכום סופי זירו ( כלומר אפס בלשון העם) בפתרונה.
שתי אפשרויות לפרנסה ניצבו בפני העולים החדשים בארץ ישראל ניצבו בפניהם : כספי החלוקה שניתן היה לקבלם באם השתייכת לחצר או לזרם המתאים ,או השתכרות מיגיע כפיים, אין אנו יודעים מדוע החליט או נכפה עליו להתפרנס מיגיע כפיים , מכיוון שהעבודה קשה הייתה ושכרה זעום ומנגד הבטן המקרקרת דרשה את שלה, מצא יחזקאל בק פרנסה בעבודת היי טק נדרשת ,חוטב העצים ושואב המים של שכונת נחלת שבעה.
כאשר בוחנים את פרטי האירוע , אגדות השכונה מספרות כי לאחר שצנח כעץ גדוע ברוח, פונה באמבולנס לבית החולים הדסה- רוטשילד ברחוב הנביאים,נבדק אושפז לזמן קצר והוסע אחר כבוד לביתו בעיר העתיקה, לא עברו אלא שעות נוספות ויחזקאל בק נדרש לביקור בשמים.
בעת שעלה לשמים מנו את גילו כחמישים, בפי מעבידיו אנשי שכונת נחלת שבעה כונה אבו סלח ,בגדים ומעט מזון היה מקבל בחסדי תושבי השכונה בעיקר מבין העניים שבינם, ביום שצנח קיבל עבודה להעביר חבילה מהשכונה לכוון העיר העתיקה , בדרכו מחולשתו ומעומס החבילה צנח ברחוב יפו.
אה נכון שאלתם מה הקשר לארבע לירות ,לא אחזיק אתכם במתח ואמשיך באגדה , כיוון שצנח ואושפז, הגיעה בבהלה אשתו לדלפק הקבלה של בית החולים ,שם החליט הרופא כי נדרש אשפוז לחולה ששכב על האלונקה בחדר המיון ,התמורה ארבעה לירות קש בקופה ,חיטטה האישה בכיסיו של יחזקאל בק ומצאה בכיסו מעות אחדות,פנתה בחזרה לדלפק הקבלה בתחינה , וקבלה תשובה מהירה כי אין תמורה לאגרה ומיד נמצא הפתרון ,היא הועמסה יחד עם בעלה בחינם אלא מה, באמבולנס היישר לביתם בעיר העתיקה ( ועוד אומרים שיהודים הם רחמנים בני רחמנים).
בביתו שבעיר העתיקה עוד זכה למיץ תפוזים סחוט מאחד השכנים ולאות תודה נפח נשמתו ,צא ולמד שארבע לירות שווים חיי אדם בתקופתו.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.