התחבר
משכנות שאננים ספור תחילת בתי הכנסת
שני המבנים של משכנות שאננים ,נבנו על כשליש מגוש השטח שנרכש בשנת 1860 , על החלקה נבנה המבנה הראשון המלבני המוארך ולאחריו המבנה השני שעל פי האגדות יועד לבית מרפא, במבנה שוכנו שש עשר משפחות חציים אשכנזים וחציים ספרדים (שתי דירות נוספות בקצוות המבנה הארוך שימשו כבתי כנסת אשכנזי וספרדי) בהמשך נבנו עוד ארבעה בתים ,כן הוקם במבנה בית חרושת לאריגת בדי משי ולצורך זה ניטעו עצי תות שחלקם נמצאים עד היום בחזית המבנה.
שני מבני משכנות שאננים נבנו כמבנים מבוצרים ,מונטיפיורי של מטה כפי שכונו , או החצרות הארוכים ,המבנים כללו שש עשר דירות ושני בתי כנסת ,8 לספרדים ו 8 לאשכנזים שתי הדירות הקיצוניות במבנה ,שימשו כבתי כנסת אחד לספרדים ואחד לאשכנזים .
קירות המבנים היו עבות ,דלתות מעץ קשה הותקנו בפתחיהם ומנעולים מתוצרת אנגליה הושמו עליהם, כיוון שבתחילה לא העזו יהודים להיכנס לדירות המרווחות יחסית לעיר העתיקה מפחדם מכנופיות השודדים הערביות ,שהטילו אימה על סביבות ירושלים ,כיוון שכך הוקמה חומה ושערים מסביבם ואף הוקם משמר הגנה שמנה עשרה אנשים חצי ממוצא אשכנזי וחצי אשכנזיים.
לאחר שעברו להתגורר היהודים במשכנות שאננים ,נהגו התושבים החדשים להתפלל בבתי הכנסת במבנה ולאחר מכן בשעות היום יצאו, לעיר העתיקה לעיסוקיהם, קניותיהם ,או למקומות העבודה וכמובן לצורך לימודם בכוללים ובישיבות ,כך שלמעשה שימשו חלק גדול מהדירות במשכנות שאננים רק ללינת לילה, מנהג זה לא תאם את ציפיות מונטיפיורי לסוג המגורים בשכונה ,מטרתו הייתה ליצור קהילה החיה ,לומדת ומתפרנסת בתחומי השכונה.
על פי אגדות ירושלים במבנים הראשונים של משכנות שאננים ,( השם נבחר מפסוק בתנך ),למבנה הוכנסו 8 משפחות ספרדיות ו 8 משפחות אשכנזיות לדירות של חדר וחצי למגורים של שלוש שנים ואז החלפה לקבוצה חדשה של משתכנים, שתי דירות הקיצוניות במבנים יועדו לבתי הכנסת הספרדי והאשכנזי .
בשנת 1869 החליט משה מונטיפיורי להקים עוד ארבעה דירות במבנה שנקרא משכנות שאננים הקצר ,בתים אלו שנקראו בתי טורא נבנו ואוכלסו לאחר שהיו שוממים רק בשנת 1875,דירה אחת הוענקה לרב שמואל סלנט אך הוא לא התגורר בו מעולם, אחת הדירות יועדה לפתיחת בית מרקחת – מרפאה , מונטיפיורי ביקש ללמד את תורת האריגה ליהודים ושקל לפתוח בבית נוסף מפעל לאריגה ולימוד.
סוכך הקדמי מעל למרפסת המבנים הוספה לאחר מכן בעקבות השמש היוקדת לתוך הבתים בעת הזריחה ,העמודים התומכים בסוכך מרפסות חזית המבנים ,שימשו גם כמרזבים לאיסוף מי הגשמים והכנסתם לבור המים המרכזי של משכנות שאננים.
עד שהוקמו בתי כנסת הראשונים הספרדי והאשכנזי ,במבני הרכבת של משכנות שאננים – בתי טורא , שישמשה תחנת הרוח בימין משה ,שנבנתה הראשונה בשכונה, כבית כנסת מאולתר ,שימש בה כחזן וגבאי חכם אהרון ששון .
בית הכנסת האשכנזי במשכנות שאננים כונה "השולקה של רבי אברהם " בדרך כלל התפללו בו צעירי השכונה בעיקר שחרית בטרם יציאתם ,גם בנו של שמואל דוד כהן ,אבי השכונה האשכנזית בימין משה חיים בנימין כהן וולייבש גולדברג יאדלר שהייה בשנת 1947-8 ממפקדי ההגנה בשכונה.
הקמת בית הכנסת הספרדי
את בית הכנסת במבנה הקבע ברחוב מלאכי שנבנה על ההר הטוב ,חנכו רבניה ונכבדיה של ירושלים ,בית הכנסת הוקם בכספי ועד השכונה וכספים שנתרמו בידי ועד הרבנים בראשם של שמואל מיוחס יצחק אשכנזי ואליהו פאנגיל , מבנה תיבת התפילה נבנה מאבנים שנחצבו באזור בית לחם.
הגבאי הראשון ששרת בבית הכנסת היה החכם יעקב חי בשמו השני בכור ניסים ביחד עם הגבאי יוסף פרץ ששרת בבית הכנסת כחמישים שנה , שמשים נוספים היו מאיר אל בלנטי ומאיר חי גינו ,רבנים ששרתו בבית הכנסת היו :הרב יוסף מרדכי הלוי,אברהם פילוסוף וחנניה גבריאל והחזנים שמואל מיוחס ,בכור ניסים ,יצחק דאסה ,חיים פיררה ,יוסף בורלא,מרדכי סוזין ,כעזר כנגדם כפייטנים שימשו חכם אברהם רומנו ודוד בנבנישתי, השמש טיאנו אברם שתפקידו להכריז לנשות השכונה על כניסת השבת והזמן להדלקת העששיות לשבת.
בית הכנסת הספרדי (התורכי )ממוקם כיום ברחוב הנקרא כיום רחוב מלכי ,בתחילת דרכו כפועל למתיישבי השכונה הספרדיים ,התיישבו בה אנשים גדולי תורה ורבנים חשובים שהתפללו ולימדו תורה בבית הכנסת.
מנהג תפילת תיקון חצות התנהל שני מישורים ,רבנים ספרדיים למדניים ערכו את התיקון בביתם,אך בעלי הבתים בשכונה נהגו להגיע לבית הכנסת הספרדי על מנת לערוך אותו שם,נערכו בבית הכנסת כיתות לימוד חזנות ,פיוטים ותפילה בנוסח ספרדי לצעירי המקום על מנת להכשירם לשמש בבית הכנסת בימי חול ומועד.
הקמת בית הכנסת האשכנזי
תחילת רעיון בית הכנסת האשכנזי במקומו כיום החל בשנת 1895, כאשר שלמה זלמן פרוש עבר להתגורר בשכונה , מבנה בית הכנסת החל כבית מגורים (האגדות מספרות כי זה היה ביתו של משה מונטיפיורי שאותו הקים למגוריו בתקופות שביקר בארץ ישראל) אך אין סימוכין לכך .
אך מה שכן ידוע כי עד היום רשום הנכס בטבו ( אולי כהקדש) תחת השם הקרן של סבג מונטיפיורי ( אחיינו של משה מונטיפיורי ויורשו),המבנה שנמסר להקמת בית הכנסת היה מבנה מגורים בן קומה אחת, הועד האשכנזי הראשון בשכונה כלל את :שלמה זלמן פרוש,נתנאל לוריא, יצחק חזיג ( בעל עסקי הנייר בירושלים) ושמעון אשר הכהן ( שותפו של ברמן בטחנת הקמח בשכונת גורת אל עינב ), הגבאי הראשון שנבחר לבית הכנסת שנבנה בשנת 1898 ,היה הרב שרגא פייבל פרנק ולאחריו עד מלחמת תש"ח כיהן הרב בן ציון יאדלר כגבאי בית הכנסת האשכנזי.
המבנה הנוכחי של בית הכנסת ,נבנה בידי הקבלן יעקב מאן, שבנה בעברו מספר בתי כנסת, האגדות מספרות כי היה יושב מתחת לעץ קרוב לומד תורה וגמרא , ומנוקדת מושבו פיקח על הבניה, עוד מוסיפה האגדה לספר ,כי בסוף יום העבודה, היה עולה על חמורו ,ממשיך ללמוד בספר התפילה והחמור מצא את הדרך לביתו ולאבוסו .
המבנה שהוקם בשילוב בית המגורים הקיים, כלל מבנה בן שתי קומות ובשלב מאוחר יותר צורף אליו מבנה לעזרת הנשים ,בתחילה עם גג שטוח ובהמשך נבנה ג רעפים אדום כפי שאנו רואים כיום,בקומת הממסד התפללו את העדה החסידית שנת תש"ח , בקומה העליונה שנבנתה שימשה את עדת הפרושים ( המתנגדים ), בבית מתחת לבית הכנסת במה שכיום נקרא בית ון ליר ,יסד בן ציון יאדלר את תלמוד התורה לאברכים ירושלמיים.
בית הכנסת הספרדי ישמח משה
תחילתו בעזיבת ארבעת מתפללי בית הכנסת הספרדי ,עזיבתם קשורה כמובן במחלוקות רגילות על דבר מה בכך, הכבוד והרכילויות , דוגמא לסכסוך עקב ענייני כבוד ולהקמת בית הכנסת הספרדי ישמח משה בשנת 1955 ,נוצרה כאשר ארבעה מבני הקהילה עזבו את בית הכנסת הספרדי הגדול התנחלו בבית נטוש ברחוב של פלא יועץ בשכונה האשכנזית ופתחו בית כנסת ספרדי חדש.
נוטשי בית הכנסת הספרדי ,היו משפחת ניסים חסון הרוח החיה לעזיבה משפחת חסון ,מורנו שחזר לאחר זמן ,כיום בנו משה חיי חזר להתפלל בבית הכנסת הספרדי ,הצטרף לעוזבים פרנסיס שנפטר בשנת 1989 שמשפחתו מוצאם לפני תורכיה בצרפת.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.