מעיינות מים בארות גבים בישראל

אגמים ושמורות, אטרקציות, טיפים ועצות, מידע כללי, מסלולי טיול, מסלולי סיור רגליים, מעיינות, פארקים וגנים, פעילות אקסטרים, שמורות טבע אטרקציות, מרכז מידע ישראל

סקירה כללית
מיקום
הוסף חוות דעת

אתר מלון בכל מקום ריכזה עבורך את כל המעיינות הכי יפים בישראל מהצפון והדרום והכל בחינם!!!

תודה לוותיקים שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , תודה לספריה הלאומית ,לעמוד ענן ולמקורות השונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו, באם שכחתי מפאת גילי המבוגר לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

1 מעיינות בכול רחבי הארץ מרמת הגולן עד אילת לפי אזורים בקישורים למאמרים.

2 שלוליות ובריכות מים חורפיות עונתיות

שלוליות החורף נוצרות בעקבות ירידת הגשמים בעונת החורף ברובם הן משמשות כבית גידול למגוון יצורים ביולוגיים וצמחיית מים, מיקומם בשקעים שנוצרו בטבע בידי אדם וגאולוגיה , בקרקעיתם שכבה אטימה לזליגת המים, ועל כן נאספים המים בשקעים הללו.

עומקם של השלוליות בדרך כלל רדוד , שמושפעים משינויים אקלימיים הגורמים לטמפרטורה משתנת של מימי הביצה ולאידוים מחום השמש, בעבר שלוליות אלו הופיעו במספרים גדולים באזור החוף והשפלה, בגליל וברמת הגולן , משום קיצור זמן הישארות המים בשלוליות , אין צופים דגים בהן, אך כן נראים דו חיים בהן.

בעבר מנו בריכות החורף כשש מאות, אלא שכיום נותרו כמה עשרות בודדות ,מספרם של השלוליות ,פחת לאורך השנים כתוצאה מכיסוי חלקם בעפר או ייבושם לצרכי פיתוח וחקלאות .

בארות מתקופות קדומות ומתקופת המנדט , נחפרו (תמילות) בידי בדויים תושבי המדבר, באמצעות חפירה על גדות הנחלים.

3 בארות אנטיליות בישראל

האנטיליה היא מערכת לשאיבת מים מבאר, ששמה הגיע מהמלה היוונית אנטליון, כך נקראו כדי המים שהיו קשורים לחבל שאליו קשרו את הכדים , על מנת שיעלו את המים , וישפכו לבריכת אגירה .

שלושה חלקים פעלו ליצירת מערכת האטיליה לשאיבת המים :באר אנטילה כללה פיר עמוק (לעתים קרובות 30 מטר ויותר) שממנו הועלו המים , המערכת משלבת באר עמוקה, מערכת גלגלי שיניים, ושרשרת רבה של דליים (כדים) המופעלת ומעלות בעזרת תמסורת של גלגלי שינים (בתחילה מעץ ,שהוחלפו בהמשך בגלגלי שינים מברזל) ,שהפעילו את פעולה השרשרת ,באמצעות סיבוב בעלי החיים , לרוב על ידי בהמה (גמל או חמור) שסבבה סביב הבאר.

מעל לבאר נבנה מבנה עם תקרה קמרונית ,וחיבור עליון לשרשרת המים העולה, שנשפכה לתעלה ומשם לבריכות אגירה ומשם המשך הזרמה בתעלות להשקיה , או בשקתות להגמעת בעלי חיים.

המים נשאבו באמצעות מסילות עולות ויורדות מעומק הבאר, שצמודים להן כלי קיבול למים. כאשר הכלי מגיע למעלה המסילה, הוא מתהפך והמים נשפכים לתעלה בנויה, ומשם זורמים לבריכה המשמשת להשקיית מטעים. שם המכשיר נגזר מהמילה היוונית

בארץ ישראל השתמשו בבארות אנטיליות עוד מימי בית שני, לפני כאלפיים שנה. מערכות מעין אלה פעלו בפרדסים מאז סוף המאה התשע עשר ,בארות אלו נבנו בעיקר בתקופה העותומאנית

לאחר מחקרים, ניתן להבחין בשני סוגי אנטיליות ,שנבנו בידי מומחים שידעו לחשב , את גודלן , את תנאי השטח, את אורכו של היצול, גודל המסלול המעגלי ,ואת יחס גודל גלגלי ההתנעה ,שבין הכתר לתוף לספיקת המים :

אנטיליה עליונה

האנטיליה העליונה העלתה מים לגובה של מספר מטרים, בעזרת עיגול ממסרת עליון , ומערכת העלאת מים בכדים , מים שנשפכו בנקודה הגבוהה ונשפכו לתוך בריכת אגירה (בית באר) ומשם המשך ההזרמה לשקתות ולשטחים חקלאיים.

אנטיליה תחתית ,כאשר באנטיליה התחתית ,הכוח להפעלתה מגיע מלמעלה , כאשר בהמות בית , מסובבות גלגל משונן הכתר, ששיניו נמצאות בחלק התחתון של גלגל ההינע (ממסר) , המניעות תוף תוך סיבוב שבחלקו טמון בקרקע, ובהמשך ציר אופקי חיבר למערכת העלאת המים, מעל מסלול העלאת המים ,נקבע מסלול ההליכה הסיבובי של בעל החיים, לאחר העלאת המים הם הוזרמו לתעלת ההשקיה, ללא בית באר לאיסוף ראשוני.

יתרונה של המערכת התחתית בהוזלות בהתקנה , ובגודלה הקטן יחסית כמערכת שאיבה, קיימים גם מספר יחידות שהותקנו על גגות בתי הבאר , כולל מסלול הסיבוב של בעלי החיות שנקשרו ליצול הסיבוב.

על מנת למנוע קריסת חפרי הבארות ,בעת החפירה לעומק באדמה חולית , פותחה השיטה לדפן את קירות החפירה , מלמעלה כלפי למטה , בניגוד לשיטה הקודמת ,של התחלת הדיפון מלמטה כלפי מעלה , בתהליך החפירה למציאת המים בבאר, על פי השיטה החדשה החלו לדפן באבנים ,קטע אחר קטע ,תוך כדי עבודת החפירה , בכול קטע שכזה, נקבעה טבעת אבנים קשיחה בדיפון .

תוך כדי פעולת השאיבה , נתגלו כי ישנם מגבלות של עומסים ,על שרשרת החבלים ,שעליה נקשרו כלי האיסוף מהחרס הכבדים ,בטרם הועלו המים למעלה, שיטת הכדים ,גם הגבילה את כמויות המים שהועלו עד אז בכלי חרס, לצורך זה חוזקו או הוחלפו היצולים, בתחליף ברזל שחיזק את המערכת ואפשר החלפת כדי החרס, בתיבות עץ .

לאחריהן, החלו להגיע לארץ מספר משאבות קיטור ,בשנות התשעים של המאה התשע עשר, להגברת הספק כמויות המים הנשאבים מהבארות, שהחליפו את השימוש בשיטה הראשונה של היצול הרתום לבעל חיים ,או הנדחף בידי אנשים.

כאשר נוצרו מנועי הקרוסין (בהגדרת מנועי הגז), הם החליפו את שיטת היצול עם בעלי החיים ,כמקור לתוספת אנרגיה להעלאת המים, לאחר מכן החליפו מנועים של בערה פנימית (שהונעו בקורסין) את המנועים, אלא שהיו מנועים קטנים בעלי תפוקה קטנה יחסית ,וכול ניסיון להגביר את מהירות ,בסיבוב המנגנון גרם לכישלונם.

מלחמת העולם הראשונה גרמה לבארות אנטילית ,שהופעלו בידי מנועים ,נעצרה עקב מחסור בקורסין , ונוצרה מגמה לחזור לשיטות הישנות, במקביל נוסו מספר בארות אנטילות , ליצור כוח לשאיבה בעזרת כנפי רוח ,כמו בטחנות הקמח, ניסיון שלא צלח במיוחד.

לאחר מחמת העולם הראשונה ,ובעת שהשלטון היה מנדטורי , ניסו לייבא משאבות קטנות בעלות הספק גדול יותר מערכות לשאיבה מתוצרת אנגליה, ומתקני שאיבה מברזל ולא מעץ, על מנת להפעיל את הבארות הקיימות ,לצרכי השקיית שטחים חקלאיים ופרדסים, אך הן הוגבלו לשאיבה מבארות שעומקם 25 מטרים.

כאשר נדרשה שאיבה מבארות עמוקים יותר, עברו למשאבות חשמליות , שלהן היה הכוח המספק להעלאת המים, והבריכות האטיליות הישנות , שהפכו לאחר שנים של הזנחה , לשחזורים לצרכי תיירות, ולסיפור סיפורם בארץ ישראל.

4 חלוקת לאזורי הארץ לעיינות ,בורות, גבי מים, מפלי שיטפונות, מאגרים , בארות אנטיליה ,חופי רחצה ועוד עוד.