התחבר
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
תקופת הצנע במדינת ישראל, שהוכרזה בשנים 1949-1959 ,תפסה את החנות למכירת מזון בסיסיים בתלושים שבהם שובצו נקודות , שחולקי על פי הקצבה ומפתח הקצבות על פי גודל המשפחה, נשים הרות ,ילדים, נכים ועוד , אל אלא נוספו הגבלות לכמות הכסף הזר שנוסעים לחו"ל יכלו לרכוש בטרם נסיעתם, בצו גם נאמר כי היוצאים לחו"ל יחזירו את פנקסי התלושים, לדרכון יצורף דף עם חותמות המאשרות את החזרת פנקס התלושים למזון.
משטר הצנע והקיצוב נוצרו בכדי לאפשר למדינה את קליטת מאות אלפי היהודים שהגיעו למדינה החדשה ,ולתת להם מזון במשורה שיספיק לכולם ואחידות אל מול התושבים הוותיקים , לצמצם את הגרעון במדינה ולמנוע אינפלציה, תחנת הפיקוח על הצנע ,מוקמה בבית המרקחת שבשוק.
בנוסף הוקצו על פי המלאי בישראל ,כמויות משתנות של סבון לכביסה ורחצה, ביצים שוקולד ,דגים מלוחים ,אבקת חלב ריבה מרגרינה וחמאה, במקביל הופעל הצנע גם הקיצוב לפריטי הלבשה וריהוט , תחת תלושים טקסטיל לכול , הבגדים נתפרו מבד פשוט וזול שיוצרו במפעלי ,אתא לודג'יה גוטקס .
משרד המסחר והתעשייה מינתה סוחרים בכול עיר ועיר על פי סוג הסחורה שמכרו בחנויות כמו :דגים בשר, קטניות ועוד ועוד, סוחרים אלו מכרו מזון על פי תלושי הלקוחות , החנות של סלים ונאג'ח כמכולת קבלו זיכיון כזה .
על מנת לרכוש את הסחורה מהיבואנים או המשווקים נדרש מבעל החנות לקבל רישיון רכישה ממשרד המסחר והתעשייה בעירם, מספר חנויות בכול עיר קבלו אישור ורישיונות למכסה לחנותם לרכישת קמח אורז ,דגים , בירושלים בהקצאת הרישיונות היה ממונה אליהו מלמד.
בעזרת התלושים שחילקה ממשלת ישראל על פי מפתח של מספר נפשות במשפחה ,ילדים, נכים ,תוספות לחולים עם אישורים רפואיים , גודל המנות החודשיות ,היו תלוית בגודל הייבוא ובמלאי במחסנים, בהערכות רפואיות לצריכה לנפש לקיום, המצרכים שהוקצבו על פי תעריף קבוע שגם הוא השתנה לפרקים, שנקבע על ידי הממשלה בשנת 1949 למשפחות.
לאור החלטתו של יוסף ספיר על חוק הצנע שכלל את שוק מחנה יהודה , נותרו נשות ירושלים בבעיה ,ולמרות שבכול יום נשמעות מעל גלי הרדיו ,איזה מנות מחולקות ובאיזה דפים בפנקס המזונות יש להשתמש , הסתבר לנשים בזמן שהגיעו לנקודות החלוקה שהסחורה חסרה.
תורים ארוכים של צרכנים בירושלים ,עמדו שעות מול פתחי נקודות החלוקה של החנוונים שמונו על פי מפתח שכונות בתקווה לקבל את מנותיהם, צרכנים אלו ,הפנו את טענותיהם ומירורם כלפי הסוחרים, ולא כלפי אזלת ידם של אנשי משרד האספקה והקיצוב, לחלוקה נאותה של מצרכי המזון במידה מספקת .
תורים השתרכו לפני פתחי החנויות בשוק מחנה יהודה : הדגים ,הירקות ,מוצרי היסוד, חנויות הבשר והעופות, שנקבעו לחלוקת המזון, התור הגדול ביותר נשתרך מול פתחי חנויות העופות ,אנשים אלו עמדו תחת חום השמש והגשמים.
את זמנם בהמתנה העבירו הלקוחות בתלונות ועצות לאנשים חסרי האוזניים שבממשל, לגבי שיטות החלוקה דרכי החלוקה ודעתם על הצנע, הצעקות התגברו כאשר הוברר לחלק מאנשי התור ,שהכמות שהגיעה לא תספיק לכולם, והרי הם עמדו שעות ארוכות בתור לחינם.
אנשים אלו המשיכו במונולוגים , כי בפועל ידע משרד האספקה ,כי הכמות שבידו איננה מספיקה לכול הזכאיים, בקיצור שיח חרשים שאינו פותר אפילו בעיה אחת, המחסור בעופות ניכר במיוחד ,והמצחיק הוא שבתנובה שבשוק הסיטונאי בשוק מחנה יהודה האחראית על החלוקה המתינו כלובי תרנגולות חיות ,אך אלה לא פוזרו ,כיוון שעל פי חוקיהם כול עוד לא מגיעים עופות חדשים למלאי ,יתרה העופות במחסנים משמשים כמלאי , משנמאס לקונים הסברים אלו וידיים החלו להתעופף .מיהרו תנובה לחלק את יתרת העופות לחנויות, על מנת להקל במעט על הלחץ.
אך צרת המחסור חלה גם על הירקות , צרכנים שגילו שאין ידם משיגה עופות ,מיהרו לחנויות הירקות ,על מנת לרכשם על מנת לבשל תבשיל אחר גילו כי גם מדפיהם ריקים .
למרות שכאשר מגיעים ירקות שאינם בקיצוב ,הם נעלמים מיד מעל לדוכנים בשיטת המרפקים והפרוטקציה , חקלאים מאזור ההר שליד ירושלים ,הגיעו לשוק ,על מנת למכור פירות שקטפו המטעים ובכרמים שלהם ,ושהביאו למכירה בשוק, סחורה זאת נעלמה עוד בטרם הונחה על המדפים, מחוסר אמצעי תעבורה להובלתם, נאלצו החקלאים לקטוף ככול שיכלו ולהעבירם בתחבורה הציבורית לשוק.
תופעה נוספת השתרשה בשוק בתקופת הצנע ,שתנובה בשוק הסיטונאי הירושלמי השתלטה על שוק הפירות מהחקלאים והיא אינה מאשרת לקטוף ולשווק אותם באופן עצמאי וכך כולם מפסידים ,מכיוון שהפירות נרקבים על העצים ובכרמים והם אינם מועברים לחנויות בשוק המשווע לפרות וירקות.
גם אנשי המעברות ,שחיו ליד בוסתנים נטושים של הערבים, לא הורשו לקטוף פרות אלו ולמכרם כיוזמה פרטית בשוק מחנה יהודה כתגרנים, כיוון שתנובה לא הסכימה שמישהו יפגע במונופול שלה, על מכירת ירקות ,פרות ,בצים ,חלב ,בשר ועופות.
על גורמי המחסור ,התווסף תפקודם של פקידי משרד האספקה ,שגררו רגלים ולא דאגו מספיק לכמות אספקה סבירה למשפחות על פי מפתח חלוקה שהם חוקקו, מידי פעם קם חכמולוג חדש במשרד וקבע שינויים בסוגי החלוקה ובכמויות , עקרות הבית עברו ללימוד כלכלה מאוניברסיטה של החיים ישירות לתואר השלישי.
תושבי ירושלים שחיו במצור על העיר ,התרפקו על תקופת המצור שבה כולם קבלו את הכמויות שהוקצבו בצורה שווה והוגנת , ואילו בתקופת הצנע יש השווים יותר ,אלה הקרובים לצלחת שהמחסור אינו חל עליהם, לביתם הגיע מזון רב וללא פיקוח מתאים.
האבסורד היה שהפקחים שמונו לפיקוח במשרדם שמוקם בבית מרקחת בשוק מחנה יהודה היו גם כן בעלי משפחות ובמקום לעשות את עבודתם, היו נעמדים בראש התור מקבלים את המנות והסתלקו מהמקום, לבקשת העזרה של המשטרה בעת שהורמו ידיים בעת הוויכוחים בתור ,השיבו כי אין להם מספיק כוח עבודה לטפל בקטטות.
ברור מאליו כי המצב הזמין את השוק השחור, והספסרים חגגו ומכרו את הסחורות שנעלמו וצצו מחדש במחירים מופקעים ובאם התמזל מזלם של תושבים להגיע בהזמנות לכינוסים של הקרובים לצלחת ,מובטח היה להם ארוחה שכללה את כול שחסר בשווקים.
ביצים בתקופת הצנע 1949-59
בתחילת תקופת הצנע בשנת 1948 ,החליטו במשרד הבריאות כי מנת אבקת ביצים מחיר מנת 100 גרם לנפש הייתה 130 מיל, לאחר מכן החלו להגיע באוניות ביצים מתורכיה שנמכרו גם כן בהקצבה של 2 ביצים לאדם מבוגר ,והמנה גדלה לכמות של 3 ביצים לאדם ושש ביצים לילדים, מחיר 24 מיל, כמו כן נקבעו נקודות החלוקה האזוריות ובמחנה יהודה ובתלושים לידי חנוונים מהשוק.
בשנות החמישים עלתה המנה ל 3 ביצים למבוגר ו 7 ביצים לילד , אנשים חולים ,קיבלו את הביצים ,במשרד הבריאות או בתחנות בריאות בעיר ,תמורת תלוש ורוד , וצמחונים מקבלים תמורת התלושים 5 ביצים לנפש בסניפי תנובה.
במחצית 1950 ירדה מנת הביצים לחלוקה לחמש ביצים לילד ולשתיים למבוגר, באוגוסט אותה שנה ,הצטמצמה המנה ל 4 ביצים לילד ושתים למבוגר, מחירה של ביצה בשוק השחור ,האמיר לעשר פרוטות , ולקראת החגים בשנת 1956 האמיר המחיר לשבעים אגורות ויותר לביצה , אף בשנת 1963 האמירו המחירים של הביצים בשוק ,לאחר תקופת הצנע.
בשנת 1956 פלשה חברה שנקראה מרו לאחד מחצרות הבתים במחנה יהודה, העמידה בשטח כלובי עופות ולול ,והחל למכור עופות חיים במקום, הדיירים פנו לעירייה ועדיין מחכים לתשובה.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.