התחבר
כאשר אנו דנים בסיבות להגעתם של בני העדה הנוצרית להתיישבות בארץ ישראל, מזדקרות הסיבות הבאות, הנוצרים בעיקר אלא שעזבו את הדת הקתולית ,חשבו כי היהודים לא שמרו מספיק טוב על הארץ לקראת ביאת המשיח ,ולכן חשוב שהם יגיעו להתבסס בארץ ישראל לקראת בואו.
הסיבה השנייה היא תסמונת ירושלים ,והאמונה המעבירה אדם על שפיותו והמחליט ,כי בארץ ישראל כמקור הנצרות ,הוא המקום הקרוב לאמונתו ולמקום הולדתו של ישו.
כיוון שאנשים מאמינם אלו, מאמינים שהאמינו בביאת המשיח לארץ ישראל,על מנת לקבל את פניו עלו לארץ ישראל אנשי הקהילה האמריקאנית הפרוטסטנטית ,שהתגוררו מחוץ לחומות העיר העתיקה ,הן במושבה האמריקאית והן באזור אבו טור מתחת להר הצופים.
בית הקברות המשיחי-הבין לאומי ממוקם ,ברחוב עמק רפאים פינת רחל אימנו במושבה הגרמנית בירושלים,כאשר החלו למות ראשוני אנשי הקהילה הפרוטסטנטית , כתוצאה מהתנאים בארץ ישראל לאדם המערבי הייתה קשה ,חלו חלקם ומתו , נדרשו אנשי הקהילה לבית קברות על מנת לקברם.
על מנת לרכוש את השטח לבית הקברות,נאספו כספים בין המאמינים באמריקה,ונשלחו לחבריהם שיוכלו לרכשו,האדמה נרכשה מידי בעליה שהיה תושב הכפר הערבי בית צפפא בשנת 1910.
למרות ששטח האדמה לבית הקברות נרכש בשנת 1910 ,בפועל החלו הקבורות בשנת 1835-40 ,בשנת 1905 הועבר שטחו של בית הקברות לידי בני העדה הפרוטסטנטית המשיחית , המאמינים כי כולם עובדים את האל ללא הבדל מין גזע ולאום.
בית הקברות המשיחי –הבין לאומי ,משמש כיום לקבורה לנפטרים ללא התייחסות ללאום,לדת או לעדתו של הנפטר, שטח בית הקברות נרכש בתחילת המאה התשע עשר (1910) ,מידי בעלי הקרקע הערביים שהתגוררו בכפר בית צפפא .
הבדל מהותי גדול בין בתי הקברות הטמפלרי ,המשדר את היקיות הפרוסית , בסדר לימין שור במצבות ובסיפורו המיוחד לאנשים שנטמנו בו, לעומתו בית הקברות של הקהילה המשיחית הדל באמצעים ,משווק סיפורים מתולדות ההתיישבות במדינה ומהאפשרות לכל אדם באשר הוא ,ללא קשר לדתו או צבע גופו ולאמונותו ,להיכלל בין הקבורים במקום כמקום של שפיות.
בבית הקברות המשיחי ,קבורים קרוב לשלוש מאות וחמישים נפטרים במספר רבדים, קברים אלו , כוללים קברי ילדים יתומים בני המתיישבים, חלק מבני המושבה האמריקאנית ביפו, בני המושבה האמריקאנית שהובאו והועברו מבית הקברות הפרוטסטנטי שבהר ציון.
נפטרים בני העדה הארמנית,חיילים תורכים ממלחמת העולם הראשונה,חיילי מהמושבות הבריטיות שלחמו לצד הבריטים וחיילים בריטים ממלחמת העולם השנייה,מוסלמים ויהודים משיחיים ,בשנים האחרונות נקברים גם אנשים מהעלייה הרוסית האחרונה .
בעת הביקור בבית הקברות נתחיל במעבר על פני חלקת הילדים היתומים שבה קבורים 22 ילדים,שנקברו בשנים ,1934-37 ,ילדים שגילם בין 5-12 שנה,חריג אחד הוא התינוק שחלקתו מוקפת בסבכת ברזל, אין כמעט מידע על ילדים אלו
לאחר מכן בשביל הימני ,מתנוססת מצבה לבנה גבוהה,של הכומר ג'ון סטנלי גראול, בראש מצבתו הלבנה בבית הקברות המשיחי ,חקוקים שני מגן דוד, בסמלה של המדינה וצה"ל ושני עוגנים בתחתית המצבה ,מתחתיה הכתובת בעברית כול המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם ומלואו מתחתיה צלב ומתחתיו שמו באנגלית של הכומר ג'ון סטנלי גראוול ובעברית הכתובת יוחנן הכומר , 1917-1986 , המילה אקסודוס 47 ומתחתיה שוב הכתובת אקסודוס.
סיפורו המיוחד הן כנוצרי אוהד ישראל והן בהיותו שותף לרכישת האוניה אקסודוס ,הן בקבלת רישיונות להכנסת 1200 ילדים יתומים מפליטי השואה לצרפת ,והן מבחינת עד ראייה ,שסיפורו לוועדת האו"ם ולעולם ,בנוסף עלו על האוניה 50 צעירים יהודיים דוברי צרפתית ,בקבוצה שהגיעו ממרוקו תוניסיה ואלג'יריה ,חברי תנועת הנוער הצופים ,שהגיעו בהפלגות לעיר מרסיי ומשם לטולוז על מנת לעבור הכשרה לקראת העלייה לארץ ישראל, לאחר שסיימו את ההכשרה העלו אותם אנשי הסוכנות על האוניה שעגנה בנמל סט שבצרפת, כיום סוף 2021 נותרו כארבעה מקבוצה זאת בחיים בישראל.
בהמשך כתב ג'ון ,דו"ח לטובת היהודים ורשמים מהפלגתו על יחסם של הבריטים לרצונם של פליטי השואה להגיע לישראל, באוניות רעועות, ,דוח זה שכתב השפיע על הוועדה המיוחדת של האו"ם לנושא פלשתינה,הביאה גילוי דעת ומחאה ליחסם של הבריטים לאנשי העלייה ב בדרכם לישראל.
מי הוא הכומר ג'ון סטנלי גראוול
ג'ון נולד במסצ'וסטס באמריקה כבן לאמה דתייה, אשר לא הייתה מוכנה להפרדת גזעים בין לבנים ושחורים לעד,כאמונת בדת האנגווליסטית .
בתקופת השפל של שנות השלושים ירדה משפחתו מנכסיה,גון החל ללמוד בסמינר פרחי כמורה תיאולוגי,סיים את לימודיו והתחתן ,אשתו נפטרה בעת לידת בנם ביחד עמו,דבר אשר גרם לגון לא להינשא שוב.
גון סטנלי החל לעבוד בקהילות עניות באמריקה ככומר ,כאשר החל תהליך עליית הנאצים התיידד עם ראשי היהודים ואף התיידד עם השופט יוסף גולדברג בניו יורק , גון סטנלי החל מפרסם מאמרים בזכות היהודים למדינה,במיוחד לאחר שסיפור השואה והמחנות החל התפרסם בעולם.
בתפקידו ככומר קהילתי באמריקה, הוא שוחרר מגיוס לצבא האמריקאי במלחמה, ג'ון החבר והתקבל לוועדה הנוצרית האמריקאית לפלסטין, בראשות הרמן קראל ווס ,ארגון שנוסד לסייע ליהודים באירופה ובישראל ,במסגרת זאת אף הוצע לו לנהל את הסניף בפילדלפיה.
בתקופה זאת ,השתתף בוועידת הקונגרס היהודי באמריקה ושם נחשף בראשונה לספור המחנות והרצח של היהודים,משם הדרך הייתה קצרה להתנדבותו לסייע כיועץ בסניף מחתרת ההגנה באמריקה בסניף בניו יורק והחל בפעילות מחתרתית ממש לסיוע ועזרה שנדרשה לארגון ההגנה.
במפגשים השבועיים שלו לפרקים , ישב עם גדולי האומה היהודית, שנשלחו לאמריקה כמו דוד בן גוריון,גולדה מאיר , מאיר וויסגל ועוד ,הוא עזר באיסוף כספים למגביות ,שערכו חברי הוועדה על מנת לרכוש אוניות להעלאת מעפילים,תחמושת ונשק ,עד אשר נקרא לסניף ההגנה ושם נמסר לו ,כי נרכשה אוניה גדולה על שם הנשיא האמריקאני גרינפלד שבהמשך נקראה יציאת מצרים ולבסוף אקסודוס שעמה יעלו מעפילים לישראל.
ספור קצר על העלאת העולים על האוניה
בצרפת ארגן ביחד עם שולמית אלרוזורוב אישור מעבר לאלף מאתיים ילדים יהודיים להגיע לצרפת ,חלקם יועדו להפליג באוניה ,הוא גם נרשם כימאי ואיש צוות על האוניה ,כיוון שהאוניה הפליגה בפתאומיות מהנמל הצרפתי עקב הלחץ הבריטי על שלטונות צרפת לעצור את האוניה בכדי לחבור אליה ,עבר הכומר יוחנן לאיטליה והועלה בידי אנשי ההגנה בסירה לאוניה למרות שהבריטים הפעילו לחץ אדיר על האיטלקים לעכב את האוניה בתחומי מימי איטליה .
האוניה עוכבה והוקפה באוניות מלחמה איטלקיות למשך שבעה שבועות , רק זיוף מסמך וקשריה של עדה סירני עם השלטונות באיטליה , שיחרר את האוניה לדרכה ,היא חזרה לנמל הצרפתי דה בוק ,שם הועמסו עליה העולים, שהמתינו בשבעים ושתים משאיות ובעזרת גוררות הועברו לספינה .
בשלב העמסה והעזרה לעולים לעלות לאוניה ראה הכומר מראה שזעזע אותו,הוא ראה מספר ממחנה הריכוז, על ידה של ילדה , למרות שעל סיפונה היו אמורים להיכנס 650 אנשים נדחסו בה מעל לארבעת אלפים וחמש מאות עולים,מתוכם למעלה מארבע מאות נשים הרות .
לאחר העמסת העולים, השוטרים הצרפתיים בנמל לא אפשרו לאוניה לעזוב, תוכנית בריחה הוכנה והשומרים הוזמנו למסיבה ,שוכרו וקבלו מתנות ובשלב הגילופים של אנשי משטרת הנמל, האוניה ברחה והפליגה, לאחר ההפלגה מהנמל הצרפתי ,הוחלף שמה של האוניה לאקסודוס ודגל ישראל התנוסס בראש התורן .
ארגון ההגנה החליט שכיוון שהכומר יוחנן היה נוצרי , הוא יפליג עליה על מנת לכתוב ולתאר את סיפור ההפלגה ,בידי אדם שאיננו יהודי ,לאנשי האומות המאוחדות ולקהל העולמי במטרה לנסות לשנות את חסימת הארץ לעליה בידי הבריטים ולקביעת גורל המדינה שבדרך.
לאחר הפלגתה וכאשר התקרבה לחופי ישראל, הוקפה האוניה בספינות מלחמה בריטיות שטענו כי האוניה חדרה לתחום המים הטריטוריאליים של פלסטין,מיד לאחר מכן ננגחה הספינה בידי משחתת בריטית והחל שלב ההשתלטות, למרות שהכומר יוחנן הציג עצמו כעיתונאי אמריקאני הוא הוזהר שאם יפריע הוא יירה.
הספינה ננגחה מספר פעמים נוספות, הקרב להכנעתה נמשך כשעתיים ,ולבסוף במחיר של 200 פצועים ושלושה הרוגים נכנעה האוניה והחלה להיגרר לחיפה שם הורדו ההרוגים וחלק מהפצועים .
לאחר העגינה ,החלו הפעולות להעלות את המעפילים מאקסודוס, על שלוש ספינות גרוש בריטיות, לנקודת המוצא בנמל בנמל דה בוק אשר בצרפת משסירבו העולים לרדת בצרפת ,רכזו הבריטים כוחות צבא גדולים והעמיסו את המעפילים מהאוניות לרכבת ,שהחזירה אותם לשני מחנות עקורים על אדמת גרמניה ובחורף למחנות קבע של עקורים בגרמניה.
בשלב הזה של ההשתלטות הבריטית על האקסודוס ,שבו נהרגו עולים ואנשי צוות מתא ההגאי בעזרת ירי באש חייה על המעפילים, החל הכומר יוחנן לצעוק ולהשתולל , משום כך נעצר יוחנן ונחקר בידי הבריטים במחנה צבאי בחיפה והועבר לבית מלון סבוי בחיפה למעצר בית תחת שמירה.
במלון סבוי שהיה מלא כתבים , החל לספר את סיפור האוניה וההשתלטות הבריטית עלייה שבע עשר קילומטר מחופי פלסטין לעיתונאים הרבים שהחלו לדווח לעולם בעיתוניהם מתיאור ראשון מהשטח .
לאחר כעשרה ימים חזר הכומר ג'ון סטנלי גראוול לאמריקה , המעפילים שנעצרו הועלו על שלוש אוניות והוחזרו למחנות בגרמניה דרך צרפת.
ג'ון סטנלי גראוול המשיך את עבודתו ככומר באמריקה,שמר על קשרים רבים עם צמרת המדינה,כאשר נפטר בשנת 1986 בניו גרסי הועברה גופתו לקבורה בבית הקברות המשיחי במושבה הגרמנית בירושלים.
בחלק הימני שליד החומה מתחת לציור אברהם ושרה,נמצאים ארבעה קברים המתוחמים באבנים,נבחין במסגרת הימנית השנייה,חקוקה על אבן המילה s.e.dowd,ותאריך 8,4,1896.
דולה בן יהודה
מקס נפטר בשנת 2002 ודולה נפטרה בשנת 2005 בגיל 104 שנה, במותם הורישו את רכושם לאוניברסיטה העברית בירושלים ,את גופתה תרמה דולה למדע, שני בני הזוג קבורים בחלקת קבר אחד דולה קבורה מעל בעלה
דולה בן יהודה הייתה ביתו של אליעזר בן יהודה ששמו האמיתי היה אליעזר יצחק פלרמן, מחייה השפה העברית.
כשם שהיו לה אוהבים רבים, כך היו לה אויבים רבים לדעותיה ולמלחמתה לשימור השפה העברית , בעיקר מקרב הציבור הדתי ומלחמתה בכפייה הדתית, בשנת 1990 נבחרה ביתו דולה להדליק משואה ביום העצמאות.
בשנת 1891 מתה דבורה אשתו של אליעזר בן יהודה משחפת, עם אשתו זאת עלה לארץ בשנת 1881 נולדו להם חמישה ילדים,מתוכם נפטרו שלושה בשנת 1892 שנים מהם תוך אחד עשר יום, את אביחיל בן ה 11,שלומית בת השנתיים ועטרה בת השנה.
בשלב הזה ,אליעזר פנה לאחותה ביילה שתעלה מרוסייה ותינשא לו , כיוון שנותר עם שני ילדים בן ציון ששינה את שמו לאיתמר בן אבי והבת ימימה שנישאה לקצין סקוטי נוצרי שלא סלחה לאחותה דולה לעולם ,על שהיה לה רומן עימו, בניגוד לילדי המשפחה ימימה קבורה בסנהדריה ולא באחוזת הקבר המשפחתית.
ביילה אחותה של דבורה ,נענתה לבקשתו לעלות לארץ ישראל ,לאחר עלייתה שנתה את שמה לחמדה, לאחר נישואיהם נולדו להם עוד ששה ילדים,אחת הבנות במשפחה נקראה דבורה אשר בגיל צעיר שינתה את שמה לדולה, אחיה אהוד נפטר בגיל שנה ולבן שלאחריו קראו גם כן אהוד שנפטר בשנת 1983 ,אחותה זלפה סבלה ממחלת נפש, האחות עדה קבורה בהר המנוחות .
לאחר שעלתה משפחת בן יהודה לארץ בשנת 1881, בתחילה התגוררו בירושלים ,אצל חברו פינס בשכונת אבן ישראל ולאחר מכן ברחוב החבשים בשנים 1909-1915 בקומה העליונה של הבית ברחוב החבשים 11.
בשנת 1915 בעת מלחמת העולם הראשונה הבריחה חמדה את המשפחה לארצות הברית,לאחר המלחמה חזרו ,לגור שוב בביתם ברחוב החבשים 11 בשנים 1918-1922 אז גם בנו את ביתם בתלפיות ברחוב עין גדי שלם לא זכה בן יהודה לעבור לגור כיוון שנפטר בשנת 1922 לפני שהושלם הבית.
בשנת 1926 נסעה חמדה עם ביתה דולה לפריז ושם הכירה את מקס ויטמן הגרמני בנו של תעשיין גרמני, והפציר בדולה לבקרו בגרמניה ואכן בשנת 1931 היא הגיעה לביקור בגרמניה, והם התגוררו בבית אביו ליד שטוטגרד, לימים בעת עליית הנצים הבין מקס כי באם רצונו לשמור על דולה היהודייה עליהם לעזוב את גרמניה.
בתחילה חשבו בני מהזוג להתגורר באיטליה ,אך מהר מאוד החליטו לעלות לישראל פלשתינה דאז,בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה,בני הזוג עברו לגור בשכונת תלפיות ברחוב עין גדי ממול לבית המשפחה במספר 28 , כאשר עבר מקס לישראל למד עברית ועבד בסוכנות היהודית, במהלך המעבר לישראל , הפסיד מקס את ירושת אביו.
בשנת 1948 עברו מקס ודולה להתגורר באמריקה ,ובשנת 1970 חזרו לתמיד לישראל כאשר בעצמותיה בערה התשוקה לשמר את מפעלו של אביה לשפה העברית ובניסיון ללמד את השפה העברית לכל הסובבים אותה והנמצאים בקרבתה .
באותה עת התיידדה עם אישי ציבור בישראל ,כולל אשת הנשיא ונשיא האוניברסיטה העברית לשעבר חנוך גויטפרוייד , הוא אף שייכנע אותה לתרום את כול רכושם לאוניברסיטה העברית להקמת קתדרה לשימור השפה העברית ולמחקר, בשנת 1977 נפתח המוסד באוניברסיטה העברית בשנה ה 75 למותו של אביה אליעזר בן יהודה .
קברו של הטייס צארלס טי וינטרס
טבלת השיש הקטנה ממוקמת בתחילת החלק השמאלי של חלקת הקברים, מצבה פשוטה של אדם פרוטסטנטי ,שאינה מתארת את גדולת מעשיו של צארלס ,ששרת כטייס סיור במלחמת העולם השנייה .
צ'ארלס התנדב לאחר המלחמה ,לטובת העם היהודי וכונה הסנדק של חיל האוויר הישראלי. על מצבתו חקוק : צארלס חיי בשנים 1913-1984 ,בעל ,אבא וחבר אמיתי, הוא יהיה שלי בשלום לנצח.
צארלס סיכן את בטחונו האישי בהירתמו להגנת ישראל, בתקופה של הקמת המדינה מאפס את אשר עשה למען העם היהודי לא סיפר לעולם לבני משפחתו, למעשה רק לאחר מותו גילה בנו גימי וינטרס את עלילות אביו .
סיפורו של האב צארלס נתגלה לבני משפחתו,כאשר בנו רצה לרכוש נשק לצייד אך אביו לא הרשה זאת ,על מנת להסתיר את סיפורו למעשיו למען מדינת ישראל ,ומשום עזרה זאת נחשב כעבריין באמריקה.
צארלס במסגרת תפקידו בצבא ארצות הברית במשימות טייס וסיור , לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר החלה לנשב רוח העזרה, לעם היהודי ברחבי אמריקה , החליט צ'ארלס לעזור לידידיו היהודיים ללא תמורה , חברו באותה העת היה המהנדס אל שווימר הידוע הנחשב לאבי חיל האוויר הישראלי , על עזרה זאת שילם צ'ארלס במאסר של שנה וחצי בכלא כשנתפס .
למעשה כאשר הסתיימה מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 ,כשהסתיימה המלחמה החל צ'ארלס ,בעסקיו ברכישת ובמכירת ציוד צבאי שנותר במחסנים באירופה לאחר המלחמה,במיוחד העדיף לרכוש מטוסים ותחמושת מעודפי הצבא לאחר המלחמה.
צ'ארלס רכש עודפי מטוסים בתואנה כי הוא רוצה להקים חברת תובלה לפירות אקזוטיים מדרום אמריקה ,לצורך זה רכש שלושה מטוסים בשנת 1948 ובתוכנית הנסיעה היה רשום היעד פורטו ריקו.
צ'ארלס שלושת המטוסים מסוג בי 17 (דקוטות),המריאו מספר פעמים לפורטו ריקו רכשו פירות טרופיים והעבירו אותם לשווקים באמריקה ,לאחר מכן הוטסו המטוסים בפיקודו של צארלס לצ'כיה ,שם הועמסו עליהם רובים צ'כים שנקנו בידי אנשי ההגנה.
לאחר שהנשק הורד בישראל , נותרו מטוסים אלו ושימשו בחיל התובלה להפצצה בעיקר על כוחות מצריים והצנחת מזון לישובים הנצורים,יש הטוענים כי מטוסים שיצרו את טייסת 69 שכונתה הפטישים, שינו והטו את המאזן לטובת ישראל במלחמה כל פי כתביו של דוד בן גוריון .
לאחר שחזר צ'ארלס לאמריקה נאסר ,ולטענת הממשל האמריקאני שהגיש תביעה כנגדו הייתה כי צ'ארלס,הפר את חוק הניטראליות של אמריקה, בסכסוך בין הערבים ליהודים בישראל, הוא גם היה האדם היחידי שנשפט ונשלח לכלא באשמה זאת.
במשפטו אמר צ'ארלס , כי מעשיו נעשו ללא תמורה ,ושהסיבה להרשעתו כי היה נוצרי ולא יהודי ,והסיבה השנייה הייתה עזרתו לעם היהודי,ששימשה כסיבה האמיתית לעונשו בהמשך נשפט חברו למבצע הרמן גרינשפון לכלא, אך שוחרר בחנינת הנשיא גון קנדי .
לאחר שנה וחצי בכלא, עבר לאזור מיאמי התחתן והמשיך את חיו כסוחר בעסקי יבוא כאשר הוא אינו מספר למשפחתו על פועלו למען המדינה שבדרך, יש הטוענים כי שלד אחד ממטוסיו מסוג בי 17 ,מונח בשדה התעופה הצבאי הבריטי בכפר סירקין השני בקבוץ נירים.
בשנת 1961 שלחה גולדה מאיר כאשר שימשה כשרת חוץ, העבירה מכתב הזמנה לצארלס לטקס בעבור מעשיו ומעשי חבריו מתנדבי מח"ל , כאשר נפטר בשנת 1984 במהלך טקס ההלוויה ,התמלא הטקס בדגלי הלאום הישראלי, כאשר הועבר ארונו לקבורה בירושלים ליווה נציג ממשלתי את רעייתו וארונו, בדרכו האחרונה לקבורה בישראל.
בנו הגיש בעזרת חבריו בקונגרס ואישים מישראל והבימאי הידוע סטיב שפילברג בקשה לשנות את דעת הממשל האמריקאני ולתת לאביו הגיבור האלמוני, חנינה נשיאותית על פועלו למען ישראל שבדרך לעצמאות.
הנשיא בוש בהחלטה נשיאותית 24 שנה לאחר מותו של צארלס ,העניק חנינה לצארלס וינטרס בשנת 2008 ,האיש האמיץ ובעל הענווה שבמעשיו עזר למדינת ישראל שבדך.
קברו של רולה פלוייד אבי מורי הדרך בארץ
המושבה האמריקאנית ביפו בין השנים 1866-1868
סיפורם של המתיישבים האמריקאנים ,מתחיל בשנת 1865 ,כשנה לפני שקבוצת הנוצרים המורמונים ,הגיעו לישראל לצרכי עלייה,מייסד הכת גורג אדמס וחברו אייב מקנזי ערכו סיור מקדים בישראל , בעת הביקור בחלקה הצפוני של העיר יפו מצא חן בעיניהם פרדס שהיה מחוץ לחומות.
אדמס פנה ליהודי מומר הרמן לוונטל שהיה בדרכו למינוי כקונסול אמריקה בישראל , פנייה זאת הייתה לרכוש דרכו את הפרדס על מנת שיוכל להביא את הקבוצה להתיישבות, הכסף נמסר ואדמס הפליג להביא את מאמיניו.
בהגעת ספינת המפרש נלי ציפין בשנת 1866 לאחר מלחמת האזרחים האמריקאנית ,שעל סיפונה הפליגו קרוב למאה שישים נוצרים מורמונים בני כנסיית המשיח ,אוהבי ארץ ישראל ממדינת מיין בארצות הברית, בראש במאמינים ניצב יוזם וסוחף הרעיון להתיישב בארץ ישראל היה ראש קהילת משיח גורג אדמס .
על גבי הספינה הועמסו ציודים וחומרים שלדעתו יהיו נחוצים להגשמת ההתיישבות בישראל,הציוד כלל צריפי עץ חלקם בני שתי קומות, מבני צבור , ציוד חקלאי וזרעים, ציוד רפואי , בין המתיישבים היו בעלי מקצועות חופשיים, מורים ובעלי מלאכה/
כאשר הגיעה הספינה לנמל יפו , קידם המומר היהודי הרמן לוונטל את פניו של אדמס ובפיו בשורה קשה , שכיוון שהשלטון התורכי אסר למכור אדמות מחוץ לחומות העיר לתושבים שאינם מוסלמים , לכן לא הצליח לקבל את הרישיון לרישום הקרקע על שמם של בני הכת,אדמס שהבעיה הונחה על סף דלתו , הסתיר את האמת המרה ממאמיניו.
קשיים בירוקרטים, סכסוכים שפרצו בין המתיישבים לבין עצמם, מחלות ומגיפות שפקדו אותם ויבול מועט מהמצופה, הביאו עד מהרה את מרבית המתיישבים לקשיים כלכליים ולחצים שלא יכלו לעמוד בהם, ומרביתם חזרו למולדתם בשנים 1867-1868.
רולה פלויד
נחשב לאבי מורי הדרך בישראל במאה ה 19 ,סיפורו המרתק מסתתר מאחורי מצבת אבן הממוקמת בצידו השמאלי של בית הקברות צמוד מימין לביתן האחזקה מתחת לחומת בית הקברות אשתו תיאודיצאה וילדו המאומץ אלברט קבורים בבית הקברות של המושבה האמריקאנית ביפו מאחורי בית משפחתו.
ביתו הראשון של רולה פלויד ממוקם ברחוב בר הופמן 16 במושבה האמריקאנית ביפו רולה ואשתו תיאודוציה פלויד ,הקים בית עץ בן שתי קומות וגג רעפים , במושבה האמריקאנית ביפו,רולה ורעייתו היו מהבודדים שלא ירדו מן הארץ ,כמו חבריו המורמונים לאחר כשלון הגשמת הרעיון של המושבה, למרות שבנו היה בין שמונת הילדים שנפטרו בעת השהייה במחנה הזמני לפני הקמת המושבה ביפו.
רולה פלויד הביא כרכרה להובלת נוסעים ,על האוניה שהביאה את בני הכת לנמל יפו, כוונתו הייתה להתפרנס מהסעת צליינים בין יפו לירושלים, אלא שהדרך לעגלות וכרכרות לירושלים נבנתה שלוש שנים לאחר הגעתו לישראל בשנת 1869.
למרות זאת הוא הצליח להגיע לירושלים בשנת 1867 והיה הראשון שהגיע עם כרכרתו לירושלים, שנה לפני שהסתיימה סלילת הדרך לירושלים בימי התורכים, במהלך זה יסד את קו המרכבות הראשון בארץ בקו בין יפו לירושלים, יש הטוענים כי במרכבתו הוביל אבני הרחיים לתחנת הקמח של מונטיפיורי בימין משה.
לצורך פתיחת הקו ,אף חתם רולה פלויד ,עם השלטונות העותומאניים בשנת 1868 ,על חוזה זיכיון , להולכת נוסעים לירושלים או על גבי בעלי חיים או בכרכרות אך כאשר השלטונות התורכים לא העבירו לו את המגיע לו בעבור הזיכיון , הוא הפסיק את ההתקשרות עמם.
כאשר רולה פלויד התגורר ביפו ,הוא החל את הקריירה התיירותית שלו בשמשו כמדריך לתיירים והעולים ומתרגם בסבכי הבירוקרטיה, בעת שהגיעו לנמל יפו , זאת לאחר שלמד גם את השפה הערבית ואת מקצוע מורה הדרך שנקרא אז דרגומן.
בין שרותיו הנוספים, היו הובלה לבתי מלון והדרכה בסמטאות העיר יפו לימים אף רכש סירות, שבהם השתמש להורדת הנוסעים מהאוניות לרציפי הנמל.
כאשר פורקה המושבה האמריקאנית וחבריה חזרו לאמריקה בשנת 1868-9 , העביר רולה פלויד את מגוריו לירושלים , ועבר עם חברו הרבט קלארק, שמונה בהמשך לסגן הקונסול האמריקאי בישראל .
רולה הצטרף לסניף הבונים החופשיים שנקרא אז אחוות ברקאי ובהמשך אף הפך להיות ראש הסניף,חברו לסניף היה הערבי נוצרי יליד לבנון אסכר עוואד שאינגלז את שמו לאלכסנדר הווארד, בעת ששימש כנציג חברת קוק לתיירות בארץ.
בעקבות החברות עם אלכסנדר , חתם רולה בשנת 1879, על חוזה התקשרות עם חברת קוק ,לשמש כמוביל ומדריך תיירים בעיקר צליינים בישראל, במסגרת עבודתו הוא שימש כמדריך לאישים ידועים בביקורם בארץ.
לאחר תקופה של עבודה משותפת ,עבר חתול שחור בין תומס קוק בעל החברה לרולה, כתוצאה מכך הפך רולה למדריך עצמאי בעל חברת תיירות משלו.
חברת קוק זעמה והחתימה את ספקי השרות שלה שלא לעבוד עם חברת הנסיעות של רולה , למרות זאת רולה צבר מוניטין בזכות הידע שלו וכושרו הארגוני, הוא הפך לאחד מגדולי סוכני הנסיעות בארץ ישראל ובמדינות הסמוכות.
לחברתו של רולה פלויד היו עשרות כרכרות ,עגלות מסע וסוסי רכיבה ,אוהלים ומערכות אוכל משובחות שעימם הגיש ללקוחותיו מזון בסיורים, רולה ארגן סיורים בכול רחבי המזרח התיכון כולל מצרים ועתיקותיה, לצורך הלנת לקוחותיו הוא חתם חוזים עם בתי מלון מעולים וטיפל בכול צרכיהם במסעם, סכסוך זה עם חברת קוק הסתיים בשנת 1902 רולה חזר לעבוד בחברת קוק .
לאחר המעבר לירושלים, רכש רונה פלויד חלקה ובית בירושלים , בפינת הרחובות אגריפס והמלך גורג מתחם קולנוע עדן , השטח שעליו ניצב קולנוע עדן , מנוחתו עדן .
כיום יוני 2012 אושרה תוכנית להרסו ולבנות מפלצת נדלנית בשטחו, שיכלול שני מבנים בני 24 קומות ומלונאות ,צחוק הגורל למורה הדרך והמלונאי רונה פלויד,קרוב לעשרים אלף מטר מרובע לכמאה ושמונים יחידות דיור , מעל לעשרת אלפים מטר מרובע למסחר וכחמשת אלפים מטר למלונאות.
הבית הפך למרכז המורמוני בירושלים ,במתחם ביתו בנה יחידות מגורים ששימשו למגורי לקוחותיו הצליינים ובהמשך בימי העלייה השנייה ,הושכרו הדירות בעיקר ללומדים בבצלאל ולחברי פלוגת הסתתים העבריים, שבן חבריה היו אלכסנדר זייד, דוד בן גוריון, רחל ינאית, יצחק בן צבי ועוד.
מספרת רחל ינאית כי בבואה לירושלים בשנת 1908 היא התגוררה בצריף בחצרו של רולה פלוייד,בקומונה החדשה שנותרה, קומונת ירושלים החדשה, שכללה את שרידי תלמידי הסתתים בהשראת בוריס שץ, ביחד עם תלמידים מבצלאל.
מטרת הקבוצה הייתה ליצור מקום להשראה ליצירת אומנות ותרבות ,ביחד עם רחל ינאית גר גם משה אינגברמן הסתת, לאחר שחזר מסג'רה, יצחק בן צבי, הציירת אירה יאן,זאב אשור, גד אביגדורוב, יוסף נחמני,קלמן מרמר ועוד, את קניית המזון לארוחות המשותפות רכשו חברי הקומונה בחנות בכניסה לחצר מגרש הרוסים.
אגדה ירושלמית מספרת על בנו המאומץ של פלויד ,שרכב על סוסתו ברחוב יפו בירושלים בשנת 1910 ,שיכור כלוט או בשפת העם מבוסם, בעת רכיבתו על סוסתו ,הציק והתגאה בעוברים ושבים, האזרחים שהילכו ברחוב, מיהרו להתלונן במשטרה התורכית .
השוטרים שהגיעו לקום ,מיהרו ועצרו את הנער המבוסם והשליכוהו לקישלה, כשנודע לאביו הוא פנה לקונסול האמריקאי שהיה חברו , הלה פנה למשטרה בדרישה לשחררו כיוון שהינו נתין אמריקאי, למרות הפניות בילה הצעיר מספר ימים בקלבוש.
בשנת 1911 ,שנה לפני מותו של רולה פלוייד בגיל 79 , אשר נפטר בשנת 1912 ונקבר בית הקברות המשיחי במושבה הגרמנית בירושלים , נערך חוזה בינו לבין המורמונים למכירת המתחם והבית לידיהם, אך לאחר מותו הושכר הנכס למורמונים בידי אשתו השנייה מרי גין קלארק לייטון, בתו של חברו הרבט קלארק סגן הקונסול האמריקאני בישראל, אשר רולה פלויד נישא לה בשנת 1899 כאשר אשתו תיאודוציה נפטרה.
בשנת 1913 בשטח המתחם , הוקם בית ספר לילדי המורמונים, אלמנתו ג'ין של רולה פליוד ובנם המאומץ אלברט עזבו את הארץ בפרוץ מלחמת העולם הראשונה,
לאחר מלחמת העולם הראשונה ,הקים הבן אלברט את קולנוע עדן בשטח המתחם , הקולנוע נפתח בשם ססינמטוגרף עדן הקולנוע היה מורכב מאולם שהוכנסו אליו שכלולים טכנולוגיים כפי שהודבק לו כי בזאת נפתח עידן של בית חיזיון עברי.
הסרט הראשון שהוצג, הסרטים נקראו חזיונות נקרא האלוהים האדם והשטן .
תודה לאייל יעקב אייזלר על עזרתו בתוספת המידע למאמר.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.