מושבה גרמנית סיפורו של החאן הירושלמי

סיפורו של החאן הירושלמי
סיפורו של החאן הירושלמי מתחיל בתקופה הממלוכית שאז נבנה והורחב ושופץ בתקופה העותומאנית החאן נבנה כתוצאה ממחסור במקומות לינה לצליינים ובעיקר לפתור את בעיית הלינה לעוברי אורח , לסוחרים ולצליינים בעת ששערי העיר העתיקה נסגרו בשעות הלילה והאנשים שנותרו מחוץ לחומות העיר היו נתונים לחסדי כנופיות הליסטים שפעלו באזור.
מיקומו של החאן בין העיר בית לחם לעיר העתיקה סיפק מקום מחסה מפני השודדים למבקרים הצליינים בבית לחם לסוחרים ולשיירות מסחר כמקום לחניית לילה והגנה כאשר שערי העיר נסגרו.
כיוון שהחאן היה רכושה של הכנסייה היוונית האורתודוכסית בירושלים כמו מרבית השטחים באותה העת החליטו להפכו במחצית המאה ה 19 למפעל לגידול זחלי משי לצורך יצור פקעות משי ביצור בגדי משי לגלימות הכמורה, לצורך זה אטמו את פתחי החלונות זכרון לאותם ימים הוא עץ התות הענק הצומח בחצר החאן .
בחלקו השמאלי של הכניסה לחאן ממוקמת כניסה המוליכה למערה חצובה במעמקי הסלע שאנשי החאן הפכו אותה לאולם מופעים קטן מיד שיורדים במנהרה החצובה המוליכה לאולם ישנם מדרגות המוליכות למרתף נוסף תת קרקעי המשמש כיום כבית מלאכה לאנשי התחזוקה ומסנון לשמאטס.
כאשר הגיעה הרכבת לירושלים בתקופה העותומאנית החליט הטמפלר לנהולט ואשתו שהיו דור שני לטמפלרים במושבה הגרמנית , לשכור את המקום ולפתוח במקום מרתף ליצור יין וכמבשלת בירה, כול זאת בראייה של השימוש לטובת דיירי השכונה הגרמנית הטמפלרי לאור געגועיהם לבית המרזח שבו בילו לעת ערב לאחר העבודה למנוחה אחרי יום עמלם והן לטובת הנוסעים הצמאים לאחר הנסיעה ברכבת .
בדיחה ירושלמית עתיקה מספרת על מהירות הצב של הרכבת בסיפור הזה, יום אחד הילך תושב העיר בדרכו לירושלים לאורך המסילה והרכבת האיטית חלפה על פניו ,פנה אליו נהג הקטר ואמר לו עלה על הרכבת שלא תתעייף, השיב לו הירושלמי תודה אבל אני ממהר לפגישה .
לאחר שהתעייף לנהולט הטמפלרי לייצר יין במרתף החאן,עזב את העסק ופנה למסחר והקים בביתו פנסיון מסעדה ובית מרזח לרווחת התושבים, כיוון שהמקום ננטש נכנס בתחילה למבנה מפעל ליצור ארונות קרח ובהמשך מקררים בחלקו הדרומי של המבנה בחזית המבנה ישנם שני מחסנים נעולים שדרך החלונות המסוגרים ניתן לראות את שאריות המפעל ולאחר מלחמת השחרור התווספה הנגרייה של בראון עד למלחמת ששת הימים שימש המקום כנגרייה ,היא גם הייתה אחת הנגריות המכניות חשמליות הראשונות בירושלים.
בשנת 1972 לקחה הקרן לירושלים את המבנה והפכה אותו לתיאטרון החאן.

מיקום