התחבר
ים המלח מפעל סדום מחנה מגורי עובדי המפעל הדרומי
תודה לערוץ ההיסטוריה.
מעבר לקבוצת ההקמה שעבדה במפעל עד שנתקבל הזיכיון גויסו עובדים מקרב חברי קבוץ רמת רחל וירושלמים ,לעבודה במפעל הצפוני שבקלייה , על מנת לעקוף את סירוב המנדט הבריטי להתיישבות והקמת ישובים חדשים עבריים באזור ים המלח ,שכנע הבעלים משה נובומייסקי ,את השלטונות המנדטוריים להתיישבות והקמת מבנים ליהודים בתואנה שאלו הן שכונת מגורים לעובדים ,באותה טוענה השתמש להקמת הקבוץ בית הערבה .
לאחר קבלת האישור נבנו מגורי העובדים ומבנים ציבוריים ששימשו הן את ההנהלה ואת משפחות העובדים, למרות שטרם קבלת הזיכיון נבנה במקום מבנה בן שני קומות מעץ שזכה לכינוי וילה נובו, ששימש הן למגוריו של המהנדס משה נובומייסקי והן של קבוצת הצעירים שחברו אליו בעת הבדיקות והניסיונות להפקת קרנליט בבריכות האידוי, בפועל התגורר במבנה מוסיה (משה) לנגוצקי ,ששימש כעוזרו הראשי של המהנדס משה נובומייסקי.
כיוון שתנאי המחייה באזור החם של המפעל היו קשים לעין ערוך מאזורים אחרים שבארץ ישראל ,נדרש היה להקים מחנה עובדים ,שמבניו יקלו מעט על אורח החיים והמנוחה לפועלים שעבדו מזריחת החמה עד צאת הנשמה, ממחנה זה נותרו שרידיו של צריף בן שתי קומות בקרבה למזח הנמל.
פועלי המפעל שבתחילה גרו באוהלים ,לטובתם הוקמו כארבעים צריפי עץ שהוקמו בקו אלכסוני לחוף הים ,שורת צריפים שלתכנונם נדרשו פתרונות מקוריים כמו : מיקומם וכיוונם ביחס לקו המים על מנת לנסות ולחסוך בחדירת קני השמש לצריפים ולאפשר פתחי יציאת החום בקירות ובמיוחד לקבע חלונות שדרכם יכנסו משאבי הרוח המגיעים מן הים בשעות הערביים ,על עבודת התכנון ניצח האדריכל ריכארד קאופמן.
מחנה העובדים התרחב כאשר נוספו אליו ארבעה מבנים בני שתי קומות לטובת כשלושים משפחות העובדים , מרפאה, צרכנייה, גן ילדים בית ספר ומגרשי ספורט ,שנה בטרם פרוץ מלחמת השחרור הוקמו עוד שלוש עשר מבנים נוספים דו קומתיים בעבור משפחות נוספות אך הוא לא אוכלס עקב קרבת מלחמת השחרור, בנוסף הוקם בית הנהלה של מפעל המלח בחלק המערבי שהיה מרוחק מערבה מחוף הים .
בשנת 1942 הצליחה מועצת הפועלים ,לחוקק את חוק ימי המחלה (בתחילה לשנה אחת) חוק שבו יקבלו העובדים היומיים יום מחלה בתשלום חלקי % 50-80 משכרם, החל מהיום השני למחלה או הפגיעה מהמפעל, למשך 24 ימי מחלה שנתיים ובהמשך ימשיך לקבל העובד את דמי המחלה מקופת החולים שאליה הוא שייך.
במחצית 1947 חברת האשלג חויבה לשלם פיצויים לעובד המפעל מאיר לונגורטר שנפצע בעבודתו במפעל שבסדום , החברה חויבה לשלם דמי נכות קבועים בסך 4 לא"י לשבוע, עוד הוסיף השופט שיש לשלם ךו בעבור הוצאות משפטו ואת שכרו של סנגורו.
ים המלח מגורי העובדים וספור בתי האלומיניום המוכנים 1946
לאחר מלחמת העולם השנייה נוצרה בעיה להשגת חומרי בנייה להקמת מזורזת של בתים שנהרסו במלחמה, במיוחד של אזרחים מדלי העם ומהמעמד הבינוני, המחסור בחומרים של התעשיות הכבדות ,ברזל ופלדה לבניה לגובה או בנייה מהירה ,או השימוש בעצים שתעשייתו צומצמה עקב המלחמה .
לתעשיית העץ לבניה חסרו ידים עובדות, וכול יצרנית המחצב הזה נשמר לטובת המדינה עצמה עקב צרכיה המיידיים לאחר המלחמה , ראשי המדינות חיפשו חומרים תחליפים ליצירת בתים מוכנים להצבה בעריהם.
גם חברת האשלג בים המלח בתקופה שלאחר המלחמה ,חפשה דרכים לשפר את מגורי עובדיה במפעל שבדרום ים המלח (סדום) , בעת חיפושיה למגורים תחליפים ,מחומרים שניתן היה להשיג בכמויות ובמהירות ,החברה הבריטית אלמין ,יצרה את "הדירה הטרופית" של מבנה יביל ונייד.
בעת ביקורו של מנהל המפעל נובומייבסקי לאחר המלחמה באנגליה , פנה הוא למפעל אלמין שייצרה מטוסים תוך שימוש באלומיניום, לאחר שצפה במבנה של "הדירה הטרופית ",לדוגמא ,הזמין מאה וחמישים מבנים למפעלו בסדום במחיר של 980 לא"י ליחידה, תוכנית המבנה כללה : צנרת מוכנה למים חמים וקרים בתוך הקירות, חומר בידוד כנגד קור וחום , שקעים והכנה למכשור ותאורה חשמליים .
בעת הסבת המפעלים ליצור מטוסים , תוך שימוש באלומיניום נאלצו מהנדסי החברות למצוא פתרונות כמו הלוחות המוקצפים שבין הקירות ,הגגות והרצפות, אל מפעלים אלו הוקמו מפעלים נוספים שיצרו לוחות אלומיניום,\ חומרים מבודדים ,חלונות ודלתות ועוד.
חלונות זכוכית מוגנים מקרינת שמש, צריף ובו 4 חדרי שינה, שני בתי שימוש ומטבח והקיפה אותו מרפסת מקורה עם עמודי תמיכה , רצפת הצריף הייתה גם כן מאלומיניום ,והמבנה תוכנן להקמה על משטח מבטון, גג עם מרזבים ודלתות אטומות לרעש ולחום .
למפעל בסדום נשלח מבנה שישמש כדוגמא , והתקבלה ההחלטה להקים מפעל בנשר ליד בית החרושת למלט, לבתי אלומיניום ,בידי סולל בונה ומשקיעים מבריטניה, שישתמש בפטנט וייצר בארץ מבנים דומים בארץ, על מנת שיבנו בעבור ההתיישבות בקיבוצים במיוחד בנגב ,בערים ובשכונות בערים
בתחילה נקבע כי החברה הבריטית תשלח לארץ ,את חלקי הבתים להרכבה העצמית במפעל סדום , לצורך זה שוגרו 3 מהנדסים מהמפעל בסדום לאנגליה על מנת ללמוד וללמד את המרכיבים בארץ ,בחיבור ובהקמת המבנים במפעל הדרומי.
בתחילה נבנו בתים בני קומה אחת ובהמשך , תוכננו בתי רבי קומות שתי קומות ואפילו מספר שיכונים בני שמונה קומות שכל חלקיהם היו מוכנים מראש, מיד לאחר החתימה על ההסכם הועברו שלושה בתים להתקנה בסדום ולאחריה התחייבה החברה הבריטית אלמין , לספק 30 חלקי בתים מוכנים בשבוע למפעל. בסדום .
זמן חייהם של המבנים תוכנן ל 40-60 שנים, מחירם היה זול יחסי ,עקב אי השימוש במתכות כבדות ובעצים או לבנים, וכמובן אלמנט המהירות היה פקטור לבניית הבית הטרופי.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.