התחבר
ספורם של בני משפחת בלובשטיין
איסר לייב בלובשטיין אביה של רחל המשוררת
תודה לדוקטור אורי מלשטיין ,לעזרה בכתיבת מאמר זה.
נולד כבנם היחיד של משפחת יצחק בלובשטיין, שחבקה עסקים ברוסיה עצמה ומחוצה לה,עוד בצעירותו נחטף בידי חייליו של הצאר ניקולאי הראשון, נשלח לאזור כפרי בסיביר למשפחה נוצרית ,על מנת שיתחנך ויקבל חוסן גופני כהכנה לגיוסו כשיבגר בצבא הצאר.
כשנודע להוריו גורלו (מכיוון שהיה בן יחידי) מתו הם מצער וממחלה,על רכושם הרב הניחו ידם שליחיהם של הצאר ועושי דברו ,ולעשה רכוש המשפחה ועסקיה ירד לטמיון,כשבגר איסר גויס לצבא הרוסי עד שהשתחרר מהשרות.
בעת שרותו הצבאי בתחילה כאיש חיל רגלים פשוט, משך את תשומת לבם של מפקדיו והוא הועבר לשרת ביחידות מיוחדות ,ביחידות אלו הצטיין במיוחד במלחמת קרים, הוא סרב ללכת לקורס קצינים כשם שסרב לנטוש את יהדותו למרות הקשיים.
בחזרו משרותו הצבאי לביתו הישן ,לאחר שרות של עשרים וחמש שנים ובגיל 33 ,מצא איסר שוקת שבורה והחל את חיו מחדש,איסר ניחן באומץ לב,בחוזק פיזי בכושר המצאה והתמצאות ונחשב לפותר בעיות שנתקל בהם בדרכו,במיוחד בעת שרותו כחייל בצבא שהרות בו היה קשה למדי.
לאחר שרותו בצבא הקיסר,ורכישת הניסיון כמנהיג לוחמני ובלתי מתפשר ,עוצבה אישיותו לשארית חיו,כיוון שהצטיין בשרותו הצבאי,הצליח להשיג חלק מרכוש הוריו,בעזרת כסף זה השתקע ונישא לרעייתו סופיה,שהייתה בתו של הרב של קהילת ריגה ברוסיה, ואחיה שהיה רופא מפורסם, לאחר נישואיו נולדו לו בתחילה ארבעה ילדים .
איסר בלובשטיין החל לעסוק במסחר וראה ברכה בעמלו, הוא רכש נכסים ,סחר במתכות יקרות ובאבני חן,משום שזכר את חטיפתו דגל בהקמת משפחה מרובת ילדים,רכושו גדל מאוד ולצערו מתה רעייתו הראשונה.
לאחר מות אשתו נשא איסר את אשתו השנייה שנקראה סופיה גם כן,ושהייתה צעירה ממנו בעשרים שנה ,בצעירותה כאשר החלו לנשוב ניצני הציונות והמהפכה ברעיון השוויוני החליטה סופיה ללמוד את מלאכת החקלאות בכפר איכרים ,אך נתקלה בשנאה וגזענות במיוחד כלפי היהודים ,נטשה את הכפר ועברה אל העיר .
שם הצטרפה למחתרת היהודית המהפכנית והשתתפה בתכנון הרצח של הצאר ניקולא השני באמצעות מוקש, אל סולקה מההנהגה למורת רוחה ,כאשר החליטה להינשא לאיסר בלובשטיין שהיה מטופל בארבעה ילדים מנישואיו הראשונים,למורת רוחם של חבריה ,לאחר הנישואים נולדו להם שמונה ילדים נוספים, עד שמתה ממחלת השחפת שקבלה בילדותה.
ילדותיה הראשונות של סופיה האם החדשה,שנולדו ,היו :ליזה ,רחל,שושנה ובת שבע,למרות החינוך הדתי הסכימו ההורים לכניסת הקדמה שהחל לנשוב בעולם המערבי לביתם לכן למדו גם רוסית ושפות נוספות כולל עברית,בין באי ביתם היו מנהיגים יהודיים שעלו בעלייה השנייה והשלישית לארץ ישראל.
בזכות עושרו קיבלו ילדיו של איסר חינוך ושהייה ,באוניברסיטאות הטובות בגרמניה ובאיטליה ,שם למדו מקצועות :רפואה,כלכלה, הנדסה ואומנות,על שלושת אחיותיו הצעירות השפיע אחיהם המחונן יעקב ששימש להן גם כאב רוחני,עקב עיסוקי המסחר הרבים של האב.
כאשר מתה רעייתו השנייה של איסר בלובשטיין והוא בן למעלה משישים שנה, חפש אם לבנותיו ,הוא מצא כפי שכתוב באגדות אם חורגת מכשפה במלוא המידה,ששמה היה מאשה (אתה עלה לארץ ישראל מאוחר יותר) יחסה הקשה לצאצאיו של איסר היו הטריגר ,לחיפוש התחליף בחיי ביתם בעלייה חלוצית לארץ ישראל.
אחיהם יעקב הגדול של האחיות, שכנע אותם להעמיק בפעילות בתנועות הנוער הציוניות,הדרך שתוביל אותן לביקור בארץ בדרך לאוניברסיטה באיטליה,ולהחלטה להשתקע בארץ ישראל כחלוצות .
אביה שעלה לארץ ישראל בשנת 1910,גורש בתקופת מלחמת העולם הראשונה לרוסיה וחזר לארץ ישראל לאחריה,הקים שני בתי יתומים לילדים ברמת גן ובתל אביב,כיוון שהגיע עם ממון,רכשו אביה איסר ורעייתו השלישית מאשה (האם החורגת המרשעת),שש דירות כאשר נפטר האב בשנת 1923,הוריש את רכושו לבתי היתומים,לאשתו ולחמשת בניו נתן דירה ,לבנותיו הנשואות הוריש איסר בלובשטיין חמישים ליט"ש ,וליתר בנותיו הרווקות הוריש חמש לירות,עוד בצוואתו מסר זכות לחדר מגורים לבנותיו הרווקות בדירות שהוריש לבניו.
חדר לבתו רחל הייה בבית אחיה הבכור יעקב,אלא שרעייתו לוטה של יעקב ,סירבה להכניסה למגורים בחדר המיועד ,עקב מחלת השחפת שבו חלתה רחל,האגדות מספרות כי בשלב הזה של חייה הצטרפה ללמד חקלאות במושבה פתח תקווה ,משם עברה למגורים בירושלים על מנת לעבוד בחוות העלמות של רחל ינאית בירושלים ,אך נאלצה לעזוב ולהתגורר בצריף של משפחת האנט ברחוב הנביאים.
שושנה בלובשטיין החלוצה (אחותה של רחל המשוררת)
שושנה בלובשטיין שחייה בשנים 1889-1975,הייתה אחותה של רחל המשוררת ,עלתה עם אחותה בשנת 1909 ,בגלי העלייה השנייה לארץ ישראל מרוסיה,עבדה עם אחותה בפרדסי האיכרים היהודיים ברחובות .
שלושת האחיות לבית בלובשטיין :רחל,שושנה ומאוחר יותר האחות בת שבע , גרו בבית ששכרו בבית יעקב ברוידא בעת ששימש כראש אגודת "מנוחה ונחלה ," הבית קיבל מאז את הכינוי בית שלושת האחיות ו במושבה רחובות ,שם החלו האחיות את דרכן כחלוצות שרצו לעבוד בחקלאות ובעבודת האדמה כחבריה החלוצים .
כיוון שהחליטו האחיות בשבועה לדבר רק עברית (ברוסית כתבו רק מכתבים למשפחה ברוסיה) החליטו ה אחיות רחל ושושנה ,כי עברית נכונה ללא השפעות של הגלות יש ללמוד בקרבה לגן הילדים, לכן כאשר התפנה זמנם ,בילו האחיות בהאזנה לעוללים בגן חנה וייסמן ברחובות.
לאחר שהסתיים פרק העבודה החלוצית ברחובות עברו רחל ואחותה שושנה לחוות העלמות של חנה מייזל בחוות כנרת,לאחר מכן כתבה שושנה את הספר "עלי כנרת" ,המספר את ספור חוות העלמות וחיי בני העלייה השנייה בכנרת.
לאחר מותה ערירית ובודדה ,נקברה שושנה בבית הקברות קריית שאול בתל אביב, בשנת 2011 בלחצה של רחל סבוראי חברת קיבוץ רביבים ,בתה של שרה סבוראי התאפשרה העברת עצמותיה לקבורה לצד אחותה בבית הקברות של קבוצת כנרת .
בערוב ימיה כתבה שושנה בלובשטיין את ספור חייה בארץ ישראל כחלוצה ובעיקר את תקופת החלוציות בחוות כנרת ,ספרה "עלי כנרת ",שהוקדש לאחותה רחל במשפט "עלים מעץ אשר בצילו ישבנו" מספר את זיכרונותיה מתקופת חוות כנרת (חצר) לימוד החקלאות בחוות העלמות של חנה מייזל כאחותה רחל.
לאחר שעזבה את כנרת ,החל שושנה לעבוד כמוזיקאית וכמורה לפסנתר ,בהמשך עבדה שרה גם ,בצריף בית העם בתל אביב ברחוב בן יהודה שניהל אחיה הגדול יעקב, ,בד בבד עם טיפולה בקליטת יהדות תימן.
שושנה בלובשטיין התגוררה בתל אביב ,בביתו של אביה ברחוב לילנבאום 36 , בבית זה נערכה פריצה בשנת 1971 ונגנבו ממנו ארכיונה של המשוררת אלישבע שהופקד למשמורת,תקליטים יקרי ערך בנדירותם של הפסנתרנית אלה גולדשטיין בת דודתם של האחיות בלובשטיין ,כתבים נדירים ותמונות של אחותה רחל המשוררת,מסמכים ותעודות שקשורים לספריה שכתבה.
ספרה הנוסף של שושנה בלובשטיין נקרא "עלי תימן " שאותו כתבה בשנת 1943 ,שבו כתבה על החלוצים התימניים במיוחד על העולים התימניים שהגיעו לחוות כנרת לעבודה בספרה מתארת שושנה את קשיי קליטתם בארץ ישראל, שושנה ליוותה את קליטת עולי תימן .
אחיהם הגדול יעקב בלובשטיין (סלע)
נפטר בשנת 1935 נישא לרעייתו לוטה שמתה לפניו
תרגם לעברית את הספר מקור החיים,השתתף כמרצה באלפי הרצאות להמונים בקרן שיסד נחמן ביאליק,ומטעם ועדת התרבות של ההסתדרות של הפועלים,
יסד בארץ ישראל את רשת בית העם והיה מנהלם של בית התרבות בזיכרון יעקב ובתל אביב בצריף ברחוב בן יהודה ,בבית העם הזה עבדה שרה כמורה לפסנתר ,בד בבד עם טיפולה בקליטת יהדות תימן
אביה שעלה לארץ ישראל ,הקים שני בתי יתומים לילדים ברמת גן ובתל אביב,כיוון שהגיע עם ממון,רכשו אביה איסר ורעייתו השלישית מאשה (האם החורגת המרשעת),שש דירות כאשר נפטר האב בשנת 1923,הוריש את רכושו לבתי היתומים,לאשתו ולחמשת בניו נתן דירה ,לבנותיו הנשואות הוריש איסר בלובשטיין חמישים ליט"ש ,וליתר בנותיו הרווקות הוריש חמש לירות,עוד בצוואתו מסר זכות לחדר מגורים לבנותיו הרווקות בדירות שהוריש לבניו.
חדר לבתו רחל הייה בבית אחיה הבכור יעקב,אלא שרעייתו לוטה של יעקב ,סירבה להכניסה למגורים בחדר המיועד ,עקב מחלת השחפת שבו חלתה רחל,האגדות מספרות כי בשלב הזה של חייה הצטרפה ללמד חקלאות במושבה פתח תקווה ,משם עברה למגורים בירושלים על מנת לעבוד בחוות העלמות של רחל ינאית בירושלים ,אך נאלצה לעזוב ולהתגורר בצריף של משפחת האנט ברחוב הנביאים.
האחות בתיה בלובשטיין
נישאה לקלמן מלרוביץ התגוררה ברוסיה
האחות בת שבע בלובשטיין
סיימה בית ספר למוזיקה ברוסיה ועלתה בעקבות אחיותיה כחלוצה לרחובות,שם רכשו פסנתר לביתן שהפך מקום משיכה לחלוצים שגרו ברחובות
בת אחותה של רחל שרה בלובשטיין (מילשטיין)
בעלה אברהם מתנדב בריטי במלחמת השנייה , בן מפורסם אורי מילשטיין
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.