ישראל המושבה האמריקאנית בכפר אטרס והר התקווה חלק 1

הניסיון השלישי להתיישבות בארץ ישראל נערך בשנת 1851-2 ,בהתיישבות המיסיונרית אמריקאית החקלאית , קשורה למושבה החקלאית של קלורינה מינור האמריקנית, אשתו של סוחר עשיר מפילדלפיה  ,אשר עמדה בראש קבוצה פרוטסטנטית מהעיר פילדלפיה ,בעלייתם לארץ ראו כהגשמת המשיחות נוצרית לגאולת הארץ וברצון לחזור למקורות ולעבדה תחת הנצרות,ולהכינה לקראת הופעתו המחודשת של ישו ,בנוסף בכת האמינו בני הקבוצה ,כי יש לכבד את יום השבת למנוחה ולכן כונו כת שומרי השבת.
הגעתה לארץ של המנהיגה והקבוצה, קשורה למנהיג וילאם מילר חקלאי מאזור ניו יורק,בעל חינוך בטפיסטי  שחזה כי העולם ייחרב עוד בשנת 1843,בעת הזאת על פי אמונתו יחזור ישו ויתגלה ,הוא פרסם את משנתו במיליוני חוברות וחברו אליו מאמינים רבים , כיוון שבחלוף תאריך זה ,לא התגשמה אמונתו, המטיף מילר ניסה להסביר כי טעה בחשבון והאירוע יתחולל בשנת 1844
התפוררה עדת מאמיניו לאור האכזבה,אך אצל קלורינה מיינר כישלון זה הנבואי חיזק את אמונתה,והיא החלה להטיף שלדעתה יש להכין את הארץ והקרקע לשובו של ישו  ולהגשמת הרעיון יש לחזור ולהתיישב בישראל  ולמציאת מקום להנחלת הרעיון הנוצרי בארץ ישראל ולשיקום ארץ ישראל מחורבותיה ,תוך שמירת יום המנוחה היהודי בשבת .
לצורך זה ערכה סיור ראשוני בשנת 1849 בארץ ביחד עם אחד מחברי הכת שלה , היא לנה בבית המלון של משולם יוחנן ליד שער שכם, בעת הביקור שוכנעה קלורינה בידי המומר היהודי יוחנן משולם , להתיישב עם קבוצתה בחוותו בכפר ארטס שאותה הקים בשנת 1948 היא חזרה לפילדלפיה על מנת לאסוף כספים להקמת המושבה ולגבש את חברי הקבוצה לעלייה ולרעיון ההתיישבות .
בחודש נובמבר 1951 , הוגשם חלומה והיא הגיעה עם בנה צרלס וקבוצתה לנמל יפו ,בעצם עלייתם קיימו חברי הקבוצה את החלטתם להתיישב בישוב הערבי ארטס ,באזור דרום העיר בית לחם , רעיונה היה למשוך את תושביה העניים של ירושלים וללמדם חקלאות ,על מנת להנחיל להם את השיבה לעבודת האדמה ולעבודה יצרנית ולהנחיל עליהם את הנצרות הפרוטסטנטית ,זאת בניגוד להתפרנסות היהודית שחיו מכספי תרומות – כפי שאנו קוראים כספי החלוקה, מיהודי הגולה שתמכו בקיום היהודים שגרו בישראל ובירושלים ,צפת וטבריה בפרט.
בזכות אמונתה זאת בנובמבר שנת 1951, התיישבו בני הכת בתחילה בכפר הערבי ארטס ליד בית לחם ,תוך חבירה ליהודי המומר יוחנן משולם שביחד עם בנו פטר שנפטר בשנת 1898, וחתנו המומר שמואל וייסמן, החליטו על הרעיון להקמת התיישבות חקלאית שתשמש כדוגמא לחוות חקלאיות נוספות.
הקמת החווה בארטס התאפשרה במאמצי הקונסול האמריקני פין וגופים פרוטסטנטים שתרמו כספים להקמת החווה,חיבור זה של קלורינדה ליהודי המומר יוחנן משולם הביא אותה ואת בני קהילתה להתיישב בחוותו של יוחנן משולם שגידל בכפר תבואה ונטע כרמי יין, הוא אך הכניס שיטות וציוד חקלאי חדיש לתקופתו כמו המריצה בעל הגלגל .
בני הקהילה של שומרי השבת הפרוטסטנטים הקימו בתים בארטס, אך החיבור לא צלח עקב מריבות והשותפות התפרקה, לצורך השכנת שלום בית התערב הקונסול האמריקאי דאז פין אך גם מאמציו כשלו כיוון שצידד בצד של יוחנן משולם, משום שהוא כקונסול האמריקאי בישראל , ששכנע את יוחנן בבואו לישראל,לפתוח את החווה החקלאית בכפר ארטס, כאשר תווך חד צדדי זה כשל ,עברו בני הקבוצה בראשות קלורינה מיינר לעיר יפו בפרק ב , להקמת מושבה חקלאית אמריקאית .
במעבר להקמת המושבה – חוות הר התקווה ביפו, חברו לרעיון הקמת החווה, קבוצה שהגיעה מגרמניה בשנת 1849 ,בעיקר בני משפחת סטייבק, הקהילה הגרמנית של סטייבק  התחילה את דרכה בעיר ירושלים ,אך במהרה עברו בשנת 1851  לעיר יפו.
שתי קבוצות הנוצרים הפרוטסטנטיים ,האמינו כי בזכות התיישבותם בארץ, הם יקרבו את הגאולה, למעשה רק בשנת 1855 הצליחו אנשי כתות,  לרכוש את האדמות בדרום תל אביב, על אדמה זאת הוקמה חוות הר התקווה.
כרגיל תושביה הערביים של סביבתם, בעיקר מהכפר סלאמה,( מוכר ממלחמת השחרור),לא קבלו אותם ברצון והחלו להתנכל להם ,נוספו לבני הקבוצה, המחלות שגופם לא חושל כנגדם כמו המלריה , מונטיפיורי שריחם על אנשי החווה סיפק לחלק מחבריה עבודה בפרדסו ששכן בשכונת מוטיפיורי כיום .
ובסוף 1855 בעת שמייסדת החווה והעלייה קלורינה נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 46 ונקברה מתחת לעץ השקמה על מצבתה נחרט –  לזכר הגברת ק. ס. מינור מפילדלפיה, מארצות הברית, השליחה לפיתוח התעשייה והעבודה אצל היהודים, בנה צרלס ניסה להמשיך את דרכה אך נכשל וחברי הכת נטשו רובם את הארץ וחזרו לאמריקה.
בשטח החווה נותרו שלוש משפחות שהורכבו מנישואים שנעשו בין שתי הקבוצות של משפחת סטיינבק ומשפחת הכומר דיקסון מהקבוצה האמריקאנית ובני משפחת הכומר דיקסון, מחליפה של קלורינה ובנה צרלס לאחר העזיבה, היה פרדריך סטייבק .
מעט על משפחת דיקסון
הרעיון של הכנת הארץ להופעתו של ישו ושילובו ברעיון החקלאי של ארץ ישראל בחזרה למורשת החקלאית בישראל ,שימשה את פיליפ דיקסון הבן כאידאל הנוצרי הדתי להתיישב בישראל, הוא הפליג מבוסטון בשנת 1852 לישראל בלוית אשתו , בחלומותיו ראה דיקסון את יציאת השלטון העותומאני מישראל והקמת הממלכה הנוצרית החדשה בהתגלות ישו.
חזונו של פיליפ דיקסון נגוז כאשר נפטר בשנת 1853 לאחר שהות קצרה מאוד ביפו , אשתו שהגיע עמו החליטה לעזוב ולחזור לאמריקה, אך למשפחת דיקסון הגיע מחליף בדמות אביו וולטר דיקסון אימו ושתי אחיותיו שנדבקו מרעיונותיו,  על גבי הספינה גוהן ווינטרופ בשנת 1854 , שתי אחיותיו של פיליפ ,נישאו בהמשך לבני משפחת סטייבק שהקימו יחד אתם ועם קרולינה מיינר את החווה החקלאית הר התקווה.
בשנת 1858 התנפלו השכנים הערבים על החווה , שדדו ,אנסו ורצחו , בנקודה הזאת לחצה הקונסוליה האמריקאנית על השלטון התורכי , כתוצאה מלחץ זה נעצרו מספר ערבים ונידונו למאסר.
מעשה ההתנפלות והרצח בחוות הר האושר ,גרמו לנשארים בחווה לארוז את מיטלטליהן ולחזור לאמריקה ובזאת נגוז החלום הראשון להתיישבות אמריקאנית באזור, בעת ההיא רכש מונטיפיורי את חלקת הכרם שלהם שנקראה כרם משה ומסרה לעבודה עברית לפועליו שעיבדו את פרדסו בשכונת מונטיפיורי  ,בשנת 1869 נרכש השטח בידי טמפלרים, כאשר עד אמצע שנות הארבעים נותרו תמונות המתארות את המבנה העיקרי של החווה שלידו עץ שקמה גדול ומתחתיו מספר מצבות של תושבי הר התקווה שמתו במקום, לאחר שהטמפלרים פינו את שרידי חוות הר התקווה במלחמת העולם השנייה  .
בשנת 1942 הוקם על שרידי החווה, בית הספר לילדי תושבי שכונת התקווה בתל אביב, בית הספר המקצועי שבח שבחצרו קיים עד היום שריד אחד לחווה עץ שקמים , יש הטוענים כי שמה של שכונת התקווה ניתן לה משמה של ההתיישבות הר התקווה.

מיקום