ירושלים שכונת יגיע כפים

שכונת יגיע כפים

האגדות מספרות כי בשנת 1900 התאגדו מספר בעלי מלאכה שנתמכו בידי אגודת ועד הפקידים (אגודת הפקידים והאמרכלים מאמסטרדם) אגודה אשכנזית שתמכה בעדה הספרדית ,בהנהגת שלמה אלפרט , בתחילה כאגודה לעזרה הדדית ,ובהמשך במטרה להקים שכונה לאנשים שעוסקים במלאכת ידים לפרנסתם, ושנטל יוקר המחיה והשכירות הוו עול גדול על כתפיהם., ועל מנת לשפר את מצבם הפיזי והכלכלי .

האדמות להקמת השכונה נרכשו בשנת 1906 , בידי אגודת יגיע כפים, ממוקמת בין שכונת זיכרון משה לשכונת אחווה ,שמה של השכונה נקבע מהפסוק "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך " שבספר תהילים.

לצורך זה קבלה האגודה ,הוגשה בקשה להלוואה לבניית 25 הבתים על השטח שנרכש, בתים אלו נבנו כנחלה פרטית עם חצר מסביבם וללא בורות מים ,ועל כן לא היו קופצים רבים לקחת אותה מצד מתיישבים שרצו לגור בשכונה.

ההלוואה ניתנה גם בהפקדת 20 פרנק מראש לאגודה בעבור דמי רישום ,ניתן היה לקבל סכום כסף להלוואה לבניה כמעט ללא ריבית.

לדברי הקונים האדמה שנרכשה עלתה ממון רב , ולאחר ביצוע חלוקת השטח לחלקות ,היו חלקות שמחירם האמיר עד 1000פרנק לחלקה , אלא שההלוואה שהייתה אמורה להיכנס לאגודה ,לא נתקבלה , וכך נותר השטח עזוב בתחילה וצבר ריבית הפסד על מחיר הקנייה ששולם אך לא נמכר.

לבסוף הצליחו חברי הנהלת האגודה ,לקבל הלווה קטנה שהספיקה רק לבניית מספר בתים על השטח, וכול מי שהחל בבניה נאלץ להוסיף במזומן מכיסו סך של 400 פרנק, אחד הקבלנים היה דוד שלמה האשכנזי .

בשכונה התגוררו בני עדות המזרח בעיקר , מעט אשכנזים ובהמשך נכנסו לשכונה בני העדה הגאורגית (הגרוזינית) , שעליהם נמנה תורם גרוזיני ,שתרם כספים רבים להקמת בית הכנסת יגיע כפים , ברחוב פינס 20 .

בתחילה נבנה מבנה בן קומה אחת , שבהמשך כאשר לא הספיק המקום לתפילת התושבים ,החליטו לקבץ תרומות להקמת קומה נוספת לבית הכנסת, קומה שנייה שנבנתה בתרומת מיכאל בן דוד ביניא ,מבנה ששופץ בשנת 2017 , בעקבות הסכנה שבריקבון תמיכותיו והקרשים שתמכו בגג הרעפים .

לאחר בניית הקומה השנייה שהפכה לבית הכנסת המרכזי הספרדי בשכונה ולסביבה , נפתח בית הכנסת הקטן במטרה לספק למשכימים לתפילת שחרית.

השכונה נבנתה  בשנת 1909, בידי חברי אגודת יגיע כפים סניף ירושלים, רחוב ראשי על שם הרב פינס ,שממנו יוצאים רחובות קטנים בצורה אי סימטריים כמו רחוב יעקב מאיר ,רחוב שדה חמד , מארבעת שורות השכונה ,נבנו בתחילה רק מספר בתים בכול שורה, שאר מגרשי הבניה שעליהם נבנו יתרת הבתים נבנו באיטיות, והתמזגה בהמשך בשכונת זיכרון משה.

שמות רחובות השכונה יגיע כפים הגיעו מחכמים שדגלו בעבודת כפים לפרנסה , תושבי השכונה נמנו על עדות המזרח ועל כן נבנה בשכונה בית הכנסת הספרדי יגיע ידים , על פי האגדות המוכתר של השכונה בימי התורכים והבריטים היה אהרון הוכשטיין בעל אזרחות אמריקאית

בשנות העשרים פנו נכבדי השכונה ,לעיריית ירושלים בדרישה לקבל תאורת רחוב, הגיעו גובי העירייה ודרשו מיסים בעבור התאורה, התאגדו תושבי השכונה וסרבו לתשלום בטרם יקבלו את התאורה והכריזו על שביתת מיסים.

בעת שהעירייה החלה להחליף תשתיות צנרת מים במספר שכונות בירושלים, נתקלו התושבים בסירוב להחלפת הצנרת ,מחוסר תקציב בעירייה , אל התושבים הופנתה דרישה לממן את הפרויקט מכיסם , אלא שמצבה הכלכלי החלש של התושבים נדחתה פעולת ההחלפה והתושבים נותרו עם רגשות קיפוח ,כנגד הענות לשכונות מסוימות ולא להם, נוספה עוד בעיה של מחסור במים בשכונה ,כתוצאה מפעילות של סגירת השיבר ,כפעולה נגדית של העירייה שבראשה ראש העיר הערבי נשאשיבי .

בעת פעילות של אימונים בשנות השלושים ,במגרש ליד השכונה של חברי ארגון ביתר, לאחור האימון עמדו הצעירים ושרו את התקווה אלא שאז התאספו אנשי השכונה סביבם ,בצעקות רוצחים ואף השליכו אבנים על הצעירים שבעה צעירי ביתר נפגעו ופונו לטיפול רפואי.

בשנות השלושים החל להנהיג את תושבי השכונה בהנהגה הדתית ,הרב דוד שלם וטיפח את הנוער בשכונה בדרכי הדת והאמונה.

לאחר הצפות חוזרות ונשנות החליטה העירייה בשנת 1939 לטפל בצנרת הביוב והמרזבים בכדי למנוע הצפות בעת ירידת הגשמים, עקב התשתית הרעועה בשנות החמישים ,של קווי אספקת המית נקבעה תוכנית  וזמני חלוקת מים לתושבי השכונות ולשכונת יגיע כפים גם.

בשנות החמישים נקבע כי על פי חוק העמותות העותומאני ,נוסדה האגודה בית הכנסת יגיע כפים , משרדי האגודה התמקמו ברחוב מיכל פינס פינת רחוב רבינו תם.

מטרות האגודה שהוקמה התרכזו להפיץ יראת שמים בין חבריה ולשלוט על הקדשים שימסרו לאגודה ,על מנת לטפל בהם ולשמרם, לצורך ניהול האגודה נקבעו חמישה חברים.

בשנות השישים החליטה חברת האוטובוסים המקשר ,להימנע ממתן שרות הסעות לשכונה בטוענה שהקו אינו רווחי, גם שרות ההסעות לצבר השכונות הסמוכות מקור ברוך, רוחמה ,וזיכרון משה הופסקו .

זאת בניגוד למה שהיה מקובל לגבי התובלה הציבורית בירושלים שכול בעל אוטובוס קבע לעצמו מסלול וחזקה על שכונה , ומרגע שהמקשר צירף אליו מספר חברות קיקיוניות כאלה, הוא שלט בחלק גדול של ההסעה להמונים בירושלים.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

מיקום