ירושלים רחוב יפו 39-41 ראינוע קולנוע ציון

צריף ראינוע ציון הוקם בשנת 1912 , פעילותו נמשכה לאורך שישים שנה עד שנת 1972, בעת שהוקם הראינוע , כאשר נכבשה הארץ בידי הבריטים הם הקימו כיכר בחזית הראינוע והשם של הכיכר נקרא ציון על שם הראינוע ולא על פי הסברות ,ככיכר סנסור כשם בית סנסור שהוקם כעשרים שנים מאוחר יותר.

צריף הראינוע הוקם על אדמה בבעלות הכנסייה היוונית האורתודוקסית,את הרעיון לראינוע יזם תושב ירושלים בשם גוריני ששכר את השטח מהכנסייה ובנה עליו צריף שהכיל כארבע מאות מושבים, גוריני ניסה את מזלו בהפעלת הראינוע ונטש את הרעיון לאחר שנה ובשנת 1913 העביר את הראינוע לידיו של היזם הטמפלרי סמואל פייג,שקבע את שמו כראינוע פייג.

פעול הראינוע בידיו של פייג נמשך עד מלחמת העולם הראשונה  ובשנת 1916 מכר את המקום לישראל גוט, בעת שרכש את הראינוע פנה גוט לבנקאי קוקיא במטרה לעניין אותו בשותפות ,אך קוקיא דחה את ההצעה בנימוק שהוא עוסק בבנקאות ורכישת אדמות ולא במסחר, לאחר סירובו ולאחר מלחמת העולם הראשונה בשנת 1919 צרף גוט אליו את השותף יצחק פרץ  .

גוט עצמו יהודי שעלה מרוסיה בשנת 1911 ,למד אומנות בתחום המתכות והברזל ברוסיה , שם שוכנע בידי בוריס שץ לעלות לישראל ולהקים ולנהל את מחלקת הברזל האמנותי, בשנת 1916 לקח את הראינוע לידיו, הוא אף ערך נשף גדול בצריף בשנת 1919 לעריכת חוזה שביתת הנשק בסיום מלחמת העולם הראשונה .

אגדה ירושלמית לראינוע ציון
כאשר לקחו לידיהם האחים גוט את הראינוע ציון בתקופה התורכית , הם התקינו בו את המקרנה שנקראה אז קינומאטוגרפי מכשיר פרימיטיבי מתחילת הסרטים בעולם התמונות הנעות ,האדם שהביא את המכשיר לירושלים והציע אותו לבעל בית הקפה פייג ,במושבה הגרמנית שהתחיל להקרין בו סרטים ,אך תוך תקופה קצרה סגר את אולם ההקרנה בבית הקפה.

את מכשיר הקינומאטוגרפי, רכשו האחים גוט בעבור הקולנוע שפתחו בכיכר ציון,הבעייה הראשונה שנתקלו בה היה שנשאר רק עותק אחד של סרט ברשותם , את אותו העותק הקרינו מספר שבועות, אלא שלצופים נמאס עמדו והתלוננו בפני השלטון התורכי בירושלים שדרש להפסיק את הקרנת העותק הבודד.

זקני העיר מספרים כי על פי האגדה מצאו האחים פטנט גאוני והחלו להקרין את העותק מהסוף להתחלה, כיוון שאת התושבים לא עניין תוכנו של הסרט ,אלא לראות תמונות זזות על המסך, נמשכה הבדיחה הפנימית עוד תקופת מה, עד שבעלי הראינוע מצאו סוכנות שתספק לראינוע סרטים נוספים.

עוד הוסיפו זקני העיר וספרו כי השלטונות התורכים החליטו כי מכשיר ההקרנה ובמיוחד הדינמו ,מסוגל היה להתקשר למכשירי מודיעין בריטיים כמכשיר קשר,אי לכך בכול יום לאחר ההקרנה הושם מפתח הדינמו במטה המשטרה עד למחרת , כיוון שהמכונה נדרשה לתיקונים ולטיפול תחזוקתי קבוע , החלו ויכוחים בין בעלי הראינוע לבין התורכים למסירת המפתח בשעות היום, כיוון שהבינו הבעלים כי התורכים מפחדים, יצרו מפתח נוסף ואתו היו משתמשים לתיקונים ועל מנת להסוות מפתח זה ,אחד האחים ניגש למשטרה לבקש את המפתח לתיקונים.

לאחר שצפה מושל העיר ירושלים כרים בק באחת ההקרנות , ניגלה לו חיזיון שבעלי הקולנוע מציבים מאחורי המסך דמויות המשחקות בשעת ההקרנה וקרן האור של מכונת ההקרנה איננה אלא רמייה עקב האיום להפסיק את ההקרנות ,פנה גוט בעל האזרחות הגרמנית לקונסול גרמניה בירושלים שיעץ לו לבנות מכונה מחלקים נעים וצינורות מאחורי המסך , שיאשרו אצת הסברה של המושל שיש משהו מאחורי המסך.

המושל הוזמן באופן פרטי לראינוע ציון ואז גילו לו האחים גוט את הפטנט הסודי של התנועה מאחורי המסך ,במכונת הפלאים שיצרו, המושל התרשם מהגילוי לאוזניו ולמראה עיניו שאושש את דעתו על העבודה בעיניים של הסרטים ובעלי ראינוע ציון קבלו רישיון לצמיתות

עולם הקולנוע החל ליצר סרטים המחולקים לעשרות מערכות וקטעים  של סרטים היסטוריים ומלחמתיים ולכן נדרש בית הקולנוע שאיחד אותם למערכה אחת להציג בפעם אחת לאורך של מספר שעות רצוף לפעמים מעל לשש שעות הקרנה., אי לכך החלו גם בעלי הקולנוע להרוויח יותר בזכות מכירות מוגברות של הקיוסק של הזכיין באולם הראינוע.

מאגדות הווי ההליכה לקולנוע
משפחות היו מופיעות עם כרים ושמיכות ,סלי מזון ושתייה ויש אפילו שהביאו את הנרגילות וכך החלו ערביים ארוכים וממשוכים שבו הילדים היו ישנים והוריהם צופים באפיזודות החולפות על המסך , יש שהיו משתתפים בעלילת הסרט בצעקות אזהרה לגיבורים הראשיים להיזהר ,חלק אף ירה בלהט הצפייה בבני הבלייעל במסך, אחרים שרקו ברגע הופעות הדמויות הנשיות בראינוע ובכלל התפשטות של דמות נשית מאחורי הפרגוד , עוררה את הצעקות עוד הפעם .

סיפורים ידועים היו במלאכת התרגום שמחוץ לגוף הסרט, לעבר תמונות העלילה שהקשר בינם היה מקרי בהחלט , והמבנים והמשכילים טרחו לידע את המקרין בטעותו ,בקיצור קומדיה דה לארטה ( המתחרזת למילה חרטה).

בשנת 1920 עברה ירושלים תקופת חורף קשה שכללה ירידת שלג כבד שנערם על גג הצריף וגרם לגג לקרוס, לאחר שקרס הגג החליטו השותפים לבנות מבנה מאבן בסגנון מודרני ,הגדילו את שטחו וקבעו בו שש מאות מושבים , חימום בהסקה, אמצעי תאורה מודרניים , בנוסף הקימו בימת הופעות בקדמת האולם ,כך שיכלו להסב את אולם ציון למקום שנערכו בו אספות ,מופעי אופרה ותיאטרון .

זקני ירושלים מספרים על קונצרט באולם ציון, שנערך במאי 1920 שבו הופיע וניגן הילד מאיר שטרנברג בן השנתיים על תוף ,זאת הייתה הופעתו האחת עשר בארץ ישראל קונצרט לחליל בן שלושה חלקים, שאביו אריה לייב שטרנברג חילל בו בחלילו , החלק המשעשע שאביו נשאו על כפיו בהעמידו אותו על הבימה .

עקב גודלו היחסי אולם ציון שימש לאספת הקמת הוועד הלאומי ( אספת הנבחרים) הגוף המייצג לעם היהודי במולדתו החדשה ישנה ארץ ישראל ,בעלי האולם נהגו להשכיר את האולם למופעים שונים כמו להקה התאטרון הערבית מצרית ,קיש קיש ביי ,ששכרה את האולם לשבוע ימים בשנת 1921.

עקב בעיות כספיות קשות של הכנסייה היוונית האורתודוכסיות , בשנת 1922 היא העמידה למכירה גושי שטחי אדמה נרחבים בירושלים , בתנאי שהמכירה תימסר לגורם אחד שיקנה את כול הגושים, התחרות הייתה בין היהודים לערבים על רכישת האדמות , הגופים היהודים המיישבים קקל והכשרת היישוב התאחדו והציעו הצעה מפתה והיהודים זכו בקרקע .

שטח האדמה שנקרא גן אנטימוס ,שנכלל בו הראינוע הועבר מהכנסייה לידי חברת הכשרת היישוב, לאחר רכישת השטח הרשתה חברת הכשרת הישוב לחברת הנשים הצעירות העבריות בראשות הגברת הלפרן, להקים מגרש משחקים לפעילות ילדים בכול ימות השבוע בחלקו האחורי של הראינוע ציון, במגרש המשחקים הופיעו פעמיים בשבוע תזמורות נוער להנאת הילדים.

האם הזכרתי כי הראינוע לא הציג בימי תשעה באב , בשנת 1928 החליטה הנהלת הראינוע ציון כי ברצונה לערוך סקר דעת קהל לבחירת הסרטים המתאימים לטעם ולדעת הקהל הירושלמי המלומד, לכן נקבע כי הסרט " לשם התהילה " ישמש לבוחן הטעם,הובטח לצופים כי האנשים שיכתבו את מאמר האבחנה המשכנע ,שיבחן בידי שלושה סופרים מפורסמים, יקבלו פרסים הראשון כרטיס חינם לשלושה חודשים , השני לחודשיים והשלישי לחודש חינם ,בשנת 1929 החליטו בני העדה התימנית לערוך נשף בראינוע ציון בעקבות הנשף השנתי מהשנה הקודמת .

בחודש אוגוסט 1929 הודיעו בעלי הראינוע ציון על חידוש מהפכני , גג הקולנוע הוסב לגג נפתח לאוויר הירושלמי שיפתח בעת הצגות אחר הצהרים ובימי קיץ חמימים על מנת לספק לקהל תחושת שהייה בחלל החופשי, בשנת 1930 התמנתה אהרוני פיק  כמנהלת לבית הקולנוע ציון וקולנוע אביב .

עם התפתחות הטכנולוגיה והופעת הסרטים המדברים בשנת 1930 , הוסיפו בעליו של בית הקולנוע ציון מערכת הגברה ושמו של הראינוע הפך לבית קולנוע, עם התפתחות הטכנולוגיה והופעת הסרטים המדברים בשנת 1930 , הוסיפו בעליו של בית הקולנוע ציון מערכת הגברה ושמו של הראינוע הפך לבית קולנוע, על מנת לעודד צפייה בבית הקולנוע החלו להקרין שני סרטים במחיר של אחד, בדרך כלל סרט מתח או מלחמה והשני סרט רומנטי  .

כיצד תואר אחד מהסרטים שהוצג : הסרט האלמנה העליזה, דרמה אופרה קלסית, בתוספת תמונות מרעישות של חיי ההוללות ,של האצילים רודפי התענוגות המנסים לכבוש את לבה של רקדנית יפה וענייה.

קונצרט מעניין התקיים בראינוע בשנת 1928 ,שנקרא נשף פלאי נגינתי ,בקונצרט ינגנו בכלי מוזיקה חדשני המנגן במעבר כף היד מעל למכשיר, שהומצא בידי המהנדס הרוסי טרמין ,לעידוד ההגעה לקונצרט צוין כי הצלילים המופקים מהמכשיר נעימים הבעיה היחידה שנותרה בשאלה היא : האם זה קונצרט מוזיקה או מכשיר אומנותי.

מאחר ונפתחו עוד בתי קולנוע בירושלים החלו מלחמות ההשמצה בין בעליהם של קולנוע עדן וקולנוע ציון  ,כאשר לחלק מההקרנות של הסרטים,, פרסמו בעלי בתי הקולנוע ,כי הסרטים שיוצגו בבתי הקולנוע ,הם גרסאות ישנות שהוצגו באולם ציון ובעלי הקולנוע החדשים הסבו את שמם ומציגים אותם כסרטים חדשים, כאשר הבינו כי הם מזיקים לעצמם החליטו להפסיק את מלאכת ההשמצות .

בחודש אוגוסט 1929 הודיעו בעלי הראינוע ציון על חידוש מהפכני , גג הקולנוע הוסב לגג נפתח לאוויר הירושלמי שיפתח בעת הצגות אחר הצהרים ובימי קיץ חמימים על מנת לספק לקהל תחושת שהייה בחלל החופשי, אולי התחרות של קולנוע אביב הפתוח הסמוך הביא את החידוש.

בשנת 1941 פעל במבנה צמוד לקולנוע בית הקפה אוניברסל ,בהנהלת יצק לכוביצקי ,שמכר גם משקאות חריפים

אגדת הסרטים בימי שישי בראינוע ציון
מסיפורם של זקני ירושלים ,כך סיפרו : האברכים השומרים על הדת ( שבאס) , שהיו עוברים בימי שישי ברחוב יפו אצל בעלי החנויות ,על מנת לזרזם לסגור את בתי העסק מפאת קרבתה של כניסת השבת, בעת שעברו היו עושים את מלאכתם בצעקות וברכות על ראשי המאחרים ,כאילו כול העולם עומד על מצוותם לסגירת העסקים בשבת, שמא יגלשו שעות הפתיחה מעבר לזמן הקובע של כניסת השבת.

והנה ,בעת מעברו ברחוב ליד קולנוע ציון ,רואה אחד הצדיקים הצעקנים כי בקולנוע ציון דולק האור לאחר כניסת השבת, מיד הזעיק את חבריו לקולנוע ציון בצעקות ,ראו קולנוע ציון משחק סינמה בזמן שבת, הגיעו האברכים הצעקנים לפתח הקולנוע ודרשו להיכנס כאשר הם צועקים חלול שבת ( סטייטש) יצא אליהם בעל הבית והסביר כי פקידי המנדט ושוטריה צופים בסרט כגוף צנזורה בטרם יצא אל האקרנים.

לא עזרו הסבריו לצעקנים, כיוון שכך ענה להם בעל הבית ,באם חשקה נפשכם דווקא לצפות בסרט בשבת ,הרי אתם מוזמנים בכבוד ובחינם, אך תדעו שאין אני אשם באם תראו אישה ערומה למחצה מוקרנת על המסך ,נכנסו הצעקנים לבית הקולנוע בברכתו של בעליו שאמר לכה דודי לקראת כלה פני סינמה נקבלה .כיסו בידיהם את העיניים ונכנסו מבעד לזוויות עינם הבחינו בשורת כפתורי הקצונה של כותפות הצופים , סבו לאחור וברחו מהפחד.

למרות שנסו החוצה ,הכריזו כי בכוונתם לרוץ לרבם ,על מנת לספר לו על מעשה הפריצות הנורא,הם גם החליטו להביא את הרב על מנת שיראה במו עיניו את מעשה הנבלה, כיוון שהתקיימה מהומה התאספו יהודים רבים מקהל ירושלים לראות ההצגה הטובה שבעיר.

בינתיים הסתיימה ההקרנה , קציני המנדט יצאו מהפתח הראשי , הקצין היהודי נעלם מבעד הכניסה האחורית של המקרינים , הקהל התפזר והאברכים עד היום מנסים לשכנע את רבם להגיע ולמחות על הפריצות, אין אני יודע האם האזהרה של בעל האולם שמא יראו נשים חצי עירומות על המסך גרמה להם להיכנס לראות את ההקרנה או שבאמת ובתמים הם מחו .

בתחילת שנת 1948 החליט חייל בריטי כי חפצה נפשו להתנפש מהמתח ,בצפייה בסרט בשעות אחר הצהריים בקולנוע ציון,בעת שצפה בסרט נעלם לפתע נשקו, כאשר הבחין במעשה החייל , הוא הזעיק את חבריו שהטילו מצור על באי הסרט ומנעו יציאתם מהקולנוע,נ ערכו חיפושים בין באי הקולנוע אך הנשק הצמיח כנפיים ונעלם.

אל אולם הקולנוע הגיעו אנשי משמר העם והבטיחו לחפש ולהחזיר את הנשק בתנאי שיניחו לצופי הסרט ואכן אנשי משמר העם החלו בחיפוש באזור וחזרו עם הנשק שהתעופף, המשטרה הבריטית נטלה את הנשק האובד ושחררה את הצופים לדרכם.

אגדת ההתפלחות לקולנוע ציון
כיוון שהפרוטה לא הייתה בכיסם של ילדי ירושלים, אך תאוותם לראות הקרנות סרטים, החלו המוחות הצעירים לרקוח תוכניות ליהנות מהפרי הגנוב בהתפלחויות ,שיטה מפורסמת הייתה להצטרף כבן משפחה למשפחות מרובות ילדים ולהיכנס תחת מטריית המשפחה בעת העומס שהיה בעת הכרטוס בפתח האולם.

שיטה שנייה שהייתה מיועדת לבעלי גוף רזה , להידחק בין סורגי חלונות השירותים , השתחלות לרצפת השירותים והיידה פנימה ( לאחר זמן הכירו הסדרנים את המתפלחים) לפעמים נגמר בצעקות שבר של נשים בשרותי הנשים כשראו גברים משתחלים דרך הסורגים (אויה לבושה) .

בבית הקולנוע בשנות הארבעים ,פעל מזנון שמכר גם משקאות חריפים ודברי מתיקה בהנהלת בן ציון בלאווה שבילי ,
חברת הכשרת היישוב החליטה להקים מעל מבנה עוד קומות משרדים והמבנה הפך למבנה בן חמש קומות מימין לחזית הכניסה לקולנוע הוספה מימין חנות שנפתחה כקונדיטוריית קפולסקי ובחלק השמאלי הייתה מספרה של שמואל האזרחי בריסקר הכיכר בחזית המבנה הפכה להיות נקודה מרכזית בעיר ירושלים ,מסביב לכיכר הוקמו מעקי ברזל על למנוע פגיעת בהולכי הרגל בכיכר שחלפה בה התנועה לאורך ציר רחוב יפו.

הקולנוע המשיך בדרכו בהצגת סרטים ,בהופעות ,וכאולם לאספות , בשנת 1967 נערך באולם הניסיון הראשון של ארגון הפתח, להטמין מטען חבלה ולפוצצו באולם ההומה אדם בעת הקרנת סרט, תקלה טכנית מנעה את הפיצוץ ובכך ניצל האולם מאירוע חבלה, לאחר מכן נערכו מספר פיגועים בכיכר ההומה שבחזיתו ,סיפור האבטיח המתפוצץ ,המקרר ועוד.

המשך תולדות הראינוע
בשנת 1970 מכרה חברת הכשרת הישוב את הנכס והאדמה לקבוצת יזמים שבנו על השטח לאחר מאבק משפטי שנמשך עד שנת 1972 ,של בעלי הנכסים במבנה על זכויותיהם בעיקר החנויות בחזית, נסגר בית הקולנוע סופית , המבנה נהרס ובמקומו הקימו היזמים את מבנה בנק הפועלים ומאחוריו את המלון .

תודה לוותיקים שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , תודה לספריה הלאומית ולמקורות השונים  שעזרו ביצירת מאמר זה, באם שכחתי מפאת גילי המבוגר לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

מיקום