ירושלים רחביה רחוב אוסישקין מספר 21 ביתו של יצחק שריון זלקינד

חנות למוצרי נייר באזור שער יפו בעיר העתיקה
אליהו יצחק שריון ( זלקינד )נולד בשנת 1871 ברוסיה ,כאשר עלה לירושלים בדרך של תחתים על הים ביחד עם אפשטיין בהמשך בעל הדפוס, הגיע ליפו ומשם עבר לירושלים לדודו שמואל זלקינד,גיסו של דודו משה ויטנברג סידרו לו מגורים בדירה בשכונת ניסן בק , אז חלה בקדחת ויצא להבריא באוויר של העיר חברון, כאשר שהה בחברון החליט לשנות את שמו לשריון על פי הפסוק  ( וילבש צדקה כשריון ) בתקווה ששיריון זה יגן עליו בחחיים בארץ ישראל .
יצחק שיריון חזר לירושלים והחל עובד בבנק של דודו שמואל זלקינד בעיר העתיקה ,בנק שטיפל בנושאי מסחר עם ערים ברוסיה, בשנת 1880 נישא לאשתו ציפורה ,כיוון שגר בביתו של דודו והסתמך על שולחנו ,מאס בזאת ופנה לדודו על מנת שייתן לו משכורת על מנת שיוכל להתחיל בחיים עצמאיים, כיוון שסירב ולאחר מאמץ קיבל סכום פיצויי כספי לעבודתו בבנק ויצא בשנת 1891 לחיים חדשים בעיר העתיקה בחצר ויטנברג שבה אף הגיש תביעה לפיצויי פרעות בשנת 1920 על רכושו שנפגע בפרעות.

כיוון שהפרנסה וחיי העוני בין חומות העיר העתיקה לא היו משופרים , החליט שיריון יצחק לשכור חנות בשנת 1891 ,באזור שער יפו ליבוא מוצרי נייר, את חנותו שכר בהלוואה שלקח בגמ"ח ירושלמי, כיוון שיצחק דיבר וקרא מספר שפות הוא חיפש ומצא מוצרי נייר חדשניים על פי אופנת אירופה והחל לייבאם,מוצרים אלו שהיה חדשניים בארץ ישראל יצרו במהרה קהל לקוחות קבוע וטוב.

בהמשך החל מספק נייר לבתי הדפוס בירושלים ,כאשר החל ברעיון חדשני גם כן ,להדפיס על נייר דק יותר , וכריכה דקה יותר כך שמשלוח בדואר יופחת בגלל המשקל ובדרך זאת בגלל הוזלת מחיר הנייר ,ימצאו קונים רבים יותר כך שגם המדפיסים וגם הוא ירוויחו יותר העסקה הראשונה עשה עם גד פרומקין שהיה עורך עיתון החבצלת ובעלך בית דפוס.

מובן שהרעיון הביא לו הכנסות גדולות יותר ועוד לקוחות יותר גדולים ,כיוון שבדרכו זאת ניתן היה להכין חוברות ולא רק ספרים דבר שהוזיל את הוצאות ההדפסה ,הנייר והכריכה ונתן אפשרות גם לרבנים וסופרים שידם בעבר לא הייתה משגת לפרסם את עבודותיהם להפיץ את אשר כתבו.

כאשר החלו ההכנסות להיכנס בצורה מסודרת ,החליט יצחק שיריון לפתוח חנות לכלי בית , כלי מטבח, מנורות ועששיות ,ומחסן נוסף לרהיטי ברזל , שוב השתמש יצחק שיריון ברעיון המידע שהשיג מעיתוני העולם וייבא סחורות מודרניות וחדשניות ,חנויות אלו הביאו אליו אנשים אמידים בעלי בתים מפוארים ומוסדות שאירחו אנשים כמו בתי מלון ופנסיונים .

בשנת 1903 פתח חנות בשם ניר ,לממכר מוצרי נייר,מעטפות,כלי כתיבה,ילקוטים ברחוב יפו שמחוץ לחומות . מחירי החנות היו זולים למחירי המוצרים המקבילים בירושלים, בחנותו זאת שימש כסוכן מכונות כביסה אוטומטיות בשנת 1931 ,מכונות ששם היה דוד כביסה אוטומטיות, בשנת 1936 היה סוכן של מקררי לויט מהמפעל בארץ ישראל ,בחנותו ברחוב ממילא .

כאשר החלה תנועת ההתנגדות לחברת חשמל שהעלתה את מחירי חשבונות החשמל הצטרפו רבים מסוחרי ירושלים העתיקה ושכונות יהודיות מחוץ לחומה כמו שכונת מקור חיים ,יצחק שריון היה בין סוחרי העיר העתיקה שהצטרף לחרם שבו המתנגדים לא צרכו חשמל וחזרו לימי העששיות .

לאור הצלחתו פתח יצחק שיריון סניף בעיר תל אביב, שעסק בנושאי הנייר והדפוס וסיפק את תוצרתו לערים ומושבות ברחבי ארץ ישראל.אך לא הרחיב את היקף הסחורה המיובאת ועבד בפרופיל לא גבוה ,דבר שנתן לו מספיק זמן גם בעבור פעילות ציבורית ועזרה לעולים חדשים רוסיים כיוון ששלט בכתיבה ובדיבור בשפה .

רוסיים שעלו לארץ ישראל והשפה הרוסית היית מה שאנו קוראים כפרית מדוברת ולא שפת המסחר או ההתכתבות הרשמית , תושבים רוסים אלו הפנו כתבי בקשה לקונסול הרוסי בירושלים, שקבל את המכתבים והבקשות המשובשות ודחה אותם על הסף, כיוון ששמו של יצחק שיריון עלה על רקע עבודתו בבנק של דודו, אל מול השלטונות הרוסיים בנושאי התכתובת של הבנק, נלחש שמו באוזני העולים הרוסיים ,שהחלו אלו להפנות בקשות לעזרה בכתיבת המכתבים בצורה ובשפה הנכונים ,על מנת שהקונסול הרוסי יתייחס אליהם בצורה הראויה.

תחילה עזר לאנשי העלייה הסובוטניקית הרוסית בארץ ישראל, כיוון שהצאר ברוסיה ,הצר את רגליהם ,משום שאמצו את דת היהדות בשמירת השבת ובהמשך בשאר המצוות , אי לכך הגלה אותם לקווקז , משם החלו להגיע טיפין טיפין לארץ ישראל (דוגמת ראש פינה ) .

מזכירו של הקונסול החל ברצונו לעזור לבני עמו הפנה את האנשים ליצחק שיריון על מנת שיכתוב בעבורם את המכתבים, מאנשים עניים אלו לא לקח תמורה לעבודתו , אך משהגיעו אליו אנשים אמידים מבוכרה ,או ממקומות אחרים ברוסיה וכמובן מסוחרים שסחרו עם רוסייה ,ראה יצחק הצדקה לקחת מהם תשלום בעבור עבודתו, אך הקפיד להשאיר מעשר מרווחים אלו לפעולות צדקה לעם היהודי בארץ ישראל ובירושלים בפרט.
אך כול זאת נגדע בעת מלחמת העולם הראשונה שרוסיה ותושביה בארץ ישראל הוכרזו כאויבים והוכרחו לעזוב את ארץ ישראל ואף קונסול רוסיה בארץ ישראל הוכרח לחזור למדינתו .

בשנת 1895 הגיע אחיו הצעיר לארץ ישראל ,יצחק מיהר ובעזרת קשריו הצליח להעלות בתחבולות את אחיו ,העניק לו מקום מגורים ועבודה בבית המסחר שלו ,עד שעמד על רגליו ופתח עסק משלו בירושלים .
כיוון שפעילותו למען הרוסיים הופסקה ,פנה יצחק שיריון לפעילות למען הקמת שכונות חדשות מחוץ לחומות ובעזרה ליהודים עניים בירושלים ,בשנת 1891 החליטו אנשי ציבור ובעלי ממון להקים את אגודת אחווה, שנועדה לעזור לצעירים לצאת ממצב של תלות בכספי החלוקה,על מנת שילמדו מקצוע ויעבדו לפרנסתם בכדי לא להיות תלויים בזולת ובכספו.

מספר המצטרפים לאגודת אחווה גדל ונפתחו לאגודה סניפים בערים נוספות בארץ ישראל וברחבי הערים בעולם בקרב הקהילות היהודיות, בשנת 1909 החליטו ראשי אגודת אחווה ואנשיהם כי הם מקימים את שכונת אחווה מחוץ לחומות העיר העתיקה , בכספי החברים נרכשה אדמה בין מאה שערים ושכונת זכרון משה, אדמה זאת נחלקה לחלקות ואנשי האגודה החלו לבנות את בתיהם עליה, בהמשך נקנה שטח בעיר יפו ובעיר טבריה וגם עליהם נבנו בתים בחלקות של אדמת אגודת אחווה שנרכשו .

במקביל החל את פעילותו באגודה בני ישראל החדשה שהוקמה , החל פעילות בבית היתומים ציון שנועד לקבלת יתומים ללא הבחנה בין ספרדים לאשכנזים,לפעילות נוספת יצחק התנדב כחבר באגודת המכבים הקדמוניים שהוקמה באנגליה בידי אנשי רוח ועורכי דין יהודיים, קבוצה זאת הגיע לביקור בארץ ישראל, אחד מבני הקבוצה היה עורך הדין בנטויץ שלאחר זמן נדבקה ביתו נגנית הצלו המפורסמת שנישאה לאליעזר ילין האדריכל שבנה את ביתם הראשון בשכונת רחביה .

בשנת 1938 נבחר יצחק שריון לוועד בעלי הבתים בירושלים ובשכונות שמחוץ לחומות שהחל לשאת במשא ומתן אל מול העירייה בנושא זכויות המים וחיבור השכונות למערכת העירונית של אספקת המים.
מארבעת ילדיו של יצחק שיריון נותר רק אהרון יחזקאל ,שאר הילדים מתו עוד בינקותם, בנו סיים את לימודיו בסמינר המורים של ילין והצטרף לעסקיו..

בשנת 1943 הוציא יצחק ספר שנקרא זיכרונות שבו כתב את קורות חיו .

רחביה רחוב אוסישקין מספר 21 ביתו של יצחק שריון – זלקינד
את שטח האדמה לבניית ביתו רכש בעת שהשטח לבניית השכונה נקנה מידי הכנסייה הלבנה האורתודוכסית, על שטח זה בנה את ביתו .
שריון יצחק נבחר למועצת עיריית ירושלים הראשונה בשנת 1918 כנציג העדה האשכנזית ביחד עם אליישר שהיה נציג העדה הספרדית .
יצחק שיריון השכיר חדרים בביתו ליהודים בני העלייה השלישית בעיקר מגרמניה שהתיישבו בשכונת רחביה.
אנשים שהתגוררו במבנה בשנת 1935 : המהנדס ברין נתן , בררי א. , חרי בתיה,יזראלי חיים, פיילכנפלד ארנסט בעל קפה רחביה.
אנשים שהתגוררו במבנה בשנת 1936 : הרב אונא, בררי א. ,גוטהיימר מרים,האחיות חנה וטטה גרינבוים,יזרעאלי חיים.
אנשים שהתגוררו במבנה בשנת 1937 :בררי א. , העיתונאי גרביצקי יוסף.
כיום ניתן לראות ,מבנה מאבן כיום בן שלוש קומות,בחלקו השמאלי של שער ושביל המוליך לכניסה ובה מתחיל גרם מדרגות פנימי, מעל לכניסה סוכך בטון שהתמיכה המסוגננת שלו נותרה רק בחלקו השמאלי ,בתחילה הוקם המבנה כקומה אחת ושתי הקומות הנוספות התווספו לאורך השנים,את המבנה מקיפה גדר אבן ומעליה סורג מתכת.

בצידו הימני של גרם המדרגות חלון מלבני מחולק לחלקים להכנסת אור ,אך הוא מורכב מקומת הממסד והקומה הראשונה ,חלק עיצובי בולט.

מיקום