התחבר
פנחס היה בנו של צבי גרייבסקי ,ששימש כמורה בעיר סלונים וצאצא למשפחת רבנים ,אימו חיה רחל לבית שלמד , שיכלה את בעלה הראשון יעקב גולדמן שהיה ממייסדי הקהילה היפואית , סופר ,עסקן ומזכיר הקהילה היהודית ביפו יעקב גולדמן נהרג בידי שודדים בעת ששרת בסלוניקי כשד"ר מוסדות דת בירושלים , לאימו חיה רחל היו בנים ובנות מבעלה הראשון והוא היה אחד מהם .
פנחס עצמו היה דור שלישי למייסדיי ההתיישבות היהודית ביפו, בצעירותו למד פנחס בחדר, למד מפי אביו ולמד בישיבת עץ החיים ,שם למד גם את אהבה לזולת ולבני העליות החדשות, למד כתיבה ,עסקנות ציבורית ועזרה לזולת, בהמשך נשא לאישה את נחמה שרה בתו של גבאי ומלמד בישיבת עץ החיים ,למרות שסיים את לימודיו בישיבת חפץ חיים המשיך ללמוד את פוסקי הדור וסדרי תורה.
בשנת נתבקש פנחס בן צבי גרייבסקי בידי הרב שמואל סלנט ,לשמש כעוזרו של מיכל פינס בעת שהתמנה להנהלת בית החולים בקור חולים ,פנחס עצמו עבד במוסד לאורך שנים רבות כמפקח המוסד ומנהלו האדמיניסטרטיבי למרות עבודתו לא השתכר פנחס הרבה וחי בצניעות .
סיפורו הקמת בית החולים בקור חולים מתחיל בשנת 1860 כאשר קבוצת גבאים רכשה מגרש בתחילת רחוב חב"ד בעיר העתיקה והקימה עליו מבנה בן שלוש קומות שהיה מיועד לטיפול בשישים חולים בעת אשפוזם .בין מניחי אבן הפינה למבנה בית החולים היה משה מונטיפיורי ,שאף תרם כסף לרכישת ציוד רפואי חדיש לבית החולים וכך כתב בספר בית החולים בביקור נוסף בשנת 1875 ,"אני מביע התפעלותי מהסדר והניקיון השוררים בבית,שאינו נופל מכל בית חולים אשר באירופה,המצטיין בסדריו המודרניים וחדרים מרווחים,החולים מקבלים טיפול רפואי חינם.
ספר בית החולים מציין בין דפיו את התורמים והאישים שהשתתפו ועזרו בהקמתו ,כולל פסוקי הברכה שכתב הרצל, הלורד רוטשילד ולורד סמואל , על דפי ספר בית החולים חתמו וכתבו אישים רבים ונציגי קונסוליות כולל היפני ורבנים כמו הרבי מגור, הרב קוק, את ספר בית החולים בקור חולים כתב וערך פנחס גרייבסקי לאורך שנות עבודתו הרבות במוסד.
פנחס בן צבי גרייבסקי ,היה תושב שכונת ימין משה משנת 1932 ,אליה הגיע ממקום מגוריו בבתי מחסה בעיר העתיקה, תחביבו הגדול שבו ראה מטרה לחייו הייתה אספנות ומשמר תעודות ומסמכים הקשורים ליהדות , חומר רב קיבל מידידיו במנזרים ובכנסיות, כתב חיבורים שהמפורסמים בהם זיכרון לחובבים ראשונים,גנזי ירושלים .
בין תפקידיו שאינם ידועים הייתה היותו הרב הצבאי של הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה,בנו א.ל.גרייבסקי המשיך את מסורת אביו לניהול הסדר והבאת מצרכי המזון לקראת חג הפסח ,באמצעות אנשי האו"ם לשוטרים במובלעת היהודית בהר הצופים,בשעת הסעתו להר ,נהגו הלגיונרים לכסות את עיניו במטלית ,והוא הוסע ברכב של האו"ם להר עם המשלוח.
האגדות מספרות ,כי לאנשי האו"ם נמאס מיחסם של אנשי הלגיון,בכסות עיניו של בנו של פנחס בנסיעה להר, בסמרטוט מלוכלך ,ולכן טרחו והביאו מטפחת לבנה אטומה אך נקייה (דרגת השקיפות עברה את ביקורת אנשי הלגיון) ועיניו מעתה ואילך כוסו במטלית לבנה ונקייה.
בנוסף לעבודתו בבית החולים בקור חולים בירושלים העתיקה, החל פנחס גרייבסקי כותב מאמרים בעיתונים ובהוצאות של ספרים, באחת מכתבותיו, מתאר פנחס את המספר המועט, של המתפללים בבית הכנסת הקראי ביום צומם,בבחינת האם יש הצדקה לבית הכנסת הקראי או לעדה בכלל בירושלים.
פנחס גרייבסקי נהג לכתוב מאמרים אחד הזכורים שכתב בסוף שנת 1924 שבה התפלסף על יום הצום בעדה הקראית לנוכח שאלתו האם נותרו קראים בירושלים,כך מתאר פנחס את היום שבו ביקר בבית הכנסת של העדה הקראית ביום צומם.
בתיאורו מספר כי ראה רק זקן וצעיר וארבעה זקנות בעזרת הנשים ביום הצום ,כאשר שאל פנחס את הקראים מדוע הם מעטים ואיכן חבריהם, הם השיבו כי אין פרנסה ולכן אין מתפללים בבית הכנסת.
פנחס כתב את הסדרה הגדולה שנקראה "גנזי ירושלים" ,שכללה כשישים חוברות תוכנן כללה מידע למאורעות היסטוריים ,בתי כנסת ואישים , שטרות חוב ואיגרות,כתבי חרמות והמלצות,אישורים ורישיונות עותמאניים (פירומנים) .
סדרת החוברות אבני דרך כללה סיפורים על הקדשים,מוסדות דת ותולדותיהם וסיפורי מצבות של גדולי תורה,סדרת בנות ציון וירושלים מספרת על מעשיהם ותעסוקתן של נשים בירושלים ,סדרת החוברות שנקראה "זיכרון לחובבי ציון " כללה את סיפורי גואלי האדמה ובניית שכונות עבריות שמחוץ לחומת ירושלים ומושבות כמו פתח תקווה,פנחס גם כתב על הרמב"ם,רבי עובדיה מברטנורא,רבי ישראל משקלוב.
בשנת 1927 החל להוציא פנחס חוברות לזכרם של אישים יהודיים ,שגרו בעבר ובהווה בארץ ישראל,החוברת הראשונה שהוצאה ונקראה "החובבים הראשונים "דנה במאה שנה האחרונים וביהדות אשכנז שחיו בארץ ישראל, האישים שהופיעו בחוברת היו :ישיעהו ברדקי,זלמן צורף,האחים ישראל וניסן בק,אליהו מני,יוסף ריבלין ושלמה פח, מחוברות אלו יצר פנחס גרייבסקי את הספר מאה שנה בשנת 1938 (ספר הזכרון לחובבים הראשונים) בעריכת אליעזר שטיינמן ואברהם יצחק טויפוקס .
אגדה שכתב פנחס גרייבסקי בספר מספרת כי בעת שביקר בארץ הקיסר פראץ יוסף , הוא התלווה לביקור בעיר העתיקה עם רבני העיר ונכבדיה, כאשר עברה הפמליה ליד בית הכנסת תפארת ישראל ,סיפר הרב בק לקיסר פראנץ יוסף ,כי בית הכנסת הסיר את כיפתו לכבודו, הבדיחה מצאה חן בעיני הקיסר והוא תרם אלף פראנק לבניית כיפה מעל לגג בית הכנסת ,הוסיפו השלטונות העותמאניים והעניקו רישיון ,להריסת בית הכנסת תפארת ישראל הקטן שהיה צר מלהכיל את מתפלליו ,ולבנות במקומו מבנה גדול יותר ושעליו תבנה הכיפה שאת כספה תרם הקיסר הגרמני.
בשנת 1933 החל פנחס גרייבסקי לאסוף את כתבי רבי יחיאל פינס ,שפנחס היה עוזרו שנים רבות (פינס היה מראשי חלוצי הארץ וממפרשי כתבי הרמב"ם),פנחס אסף את מאמריו וכתביו של רבי יחיאל פינס (רימפ"ס) , על מנת להוציא אוסף כול כתבי פינס בצורה מסודרת כעשרים שנה לאחר מותו, אלא שבני משפחתו של פינס הוציא מכתב האוסר עליו לערוך ולהוציא כרך עם כתבי פינס ,כיוון שהן עוסקים בכתיבת ספר לפועלו.
בכתב תשובה לבני המשפחה מציין פנחס גרייבסקי כי עברו כבר כעשרים שנה ממותו של פינס,ולכן כיוון שהמשפחה לא טרחה לאסוף את כתביו ולפרסמם ,שלדעתו חוסר הפרסום מהווה חטא כבד שאין לכפר עליו, זאת לאחר שניסה לקבל מהם לאורך שנים עזרה בהכנת ספר כתבי מאמרי פינס.
לחיזוק ידו של פינחס לאיסוף ופרסום כתבי רבי יחיאל פינס,כתב חנן נחמן ביאליק כי הוא מחזק את ידי פינס ומתחייב לרכוש הראשון בכסף מלא את סדרת הספרים שיצאו לאור, עוד מברך אותו ביאליק לרעיונו לגאול ולפרסם את כתביו של רבי יחיאל פינס.
בסוף ימיו החל פנחס גרייבסקי לכתוב את ספרו הגדול דיוקנה של ירושלים ,למרות עבודתו הרבה בכתיבת הספר נפטר בטרם סיים את עבודתו .
תודה לזקני ירושלים , לעיתונות העברית, ולעוזרים במלאכת הכנת המאמר, באם שכחתי להזכיר מי שהוא מהמקורות ,אשמח לתקן טעות זאת.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.