התחבר

ימין משה משפחת וענונו אבן מאבני רפדי ירושלים

אטרקציות, בתי כנסת, מידע כללי, רחובות, מדרחוב ושדרות אטרקציות, מרכז מידע ימין משה

משפחת וענונו

משפחת וענונו סיפור שלוש דורות של מותג ירושלמי ברפדות

הקדמה

סיפור סאגת משפחת וענונו הרפדים ,מתחילה בסוף המאה התשע עשר ,כאשר אביו מסעוד של אברהם וענונו ,עלה ממרוקו והתיישב בירושלים העתיקה , בסוף המאה התשע עשר , שם הכיר את אסתר ,שהגיעה גם עם משפחתה ממרוקו ,לאסתר ומסעוד נולדו שני ילדים אברהם ויצחק שנפטר בגיל צעיר.

סיפור חיו של אברהם וענונו

כאשר מלאו לאברהם 10 שנים ,נפטר האב והילד אברהם ,נותר בבית עם אימו האלמנה אסתר ובעיות הפרנסה, האם אסתר, שהביא איתה כלי בישול ,בעת שעלתה משפחתה ממרוקו, בישלה קוסקוס ומכרה לתושבי הרובע בעיקר לאשכנזים , בנוסף הייתה מתפרנסת מכביסה בבתי היהודים, משום בעיות הפרנסה נאלץ בגיל 10 אברהם הבן לצאת ולחפש עבודה  אצל היהודים בעיר העתיקה.

בעלי הבתים היהודים ,נהגו מעשה נבלה ,כלפי הילדים הצעירים הללו ולא שילמו להם את שכרם מטענות שונות ומשונות , כיוון שהיה מחסור בעבודה, ומספרם הרב של הילדים שחיפשו עבודה היה רב, הרשו לעצמם בני עמנו לרמותם , כאשר ביקשו הילדים משכורת נאמר להם שמה שכבר עבדו לא חשוב ואם הם רוצים להמשיך לעבוד הם יוכלו ואם אינם רוצים שיעזבו מיד.

בצר לו חיפש אברהם וענונו עבודה חדשה והתקבל לעבודה בקהילה הטמפלרית בעמק רפאים, הוא עבד ולמד את מקצוע הרפדות והרצענות , במקום העבודה הזה ,לפחות למד אברהם מקצוע וקיבל את שכרו, כך שיכול היה לעזור בפרנסת הבית .

סיפורו של החייל המגויס בצבא התורכי אברהם וענונו

כאשר החלו הגיוסים בשנת 1916 ,של צעירים יהודיים בירושלים לצבא העותומאני ,גויס אף וענונו אברהם הצעיר ונשלח לשרת בעיר חלב , האגדה מספרת כי כלי הנשק שלהם היה נבוט כתוצאה ממחסור ברובים, בעת שירותו הצבאי עיר חלב ,חלה אברהם במלריה והושכב בחדר הגוססים, שם הבין מיד ,כי המחוסר בטיפול רפואי מתאים סופו  מות , לכן החליט לערוק ( למרות הסכנה מתפיסה והוצאה להורג) הרים את עצמו ממיטתו ,וגרר עצמו לתחנת הרכבת, שם עלה עלייה ,והגיע בחזרה לביתו בעיר העתיקה בשכונת המוגרבים  .

אימו אסתר האלמנה החביאה אותו בעליית הגג בביתם , ומכרה את תכשיטיה, על מנת לשלם למלשין היהודי בכול חודש ,על מנת שלא יסגירו לשלטונות , עד אשר הכריז הפאשה בכרוז ( עקב מחסור בחיילים ), על חנינה ,למי שיסגיר את עצמו וישרת שוב בצבא , על מנת לתת תוקף ,למה שיהיה גורל העריקים ,החליט הפאשה על הוצאה להורג של חמישה צעירים בתלייה בחזית שער יפו, על מנת להראות כלקח את העריקים ,ואכן בפקודתו נתלו חמישה צעירים שני יהודים ,ושלושה ערבים .

האגדה הירושלמית מספרת ,כי לאחד הצעירים  שנתלה ,הייתה תעודת שחרור בעת שנתפס אך היא הוחבאה בביתו בידית של העלי , וללא בדיקת הנושא , ומחוסר זמן הוא נתלה ומשפחתו מצאה את כתב השחרור ,שהוחבא לאחר מותו בידית ,איך החיים הפכפכים .

כתוצאה ממעשה התלייה ,פחד אברהם וענונו הצעיר ,והסגיר את עצמו ולידי השלטונות, למזלו הקצין התורכי לפני ששלחו לחזית שאל מה מקצועו ואנונו השיב כי הוא רפד ורצען , מיד חוש השלמונים הריח באפו של הקצין התורכי, הוא השאיר את אברהם ואנונו לידו , במסגרת תפקידיו בממשל גם לגביית מיסים וחובות ,נהג היה להגיע ,לחנויות של מוכרי בדים בעיר העתיקה ,להחרים את הסחורה בתואנות שונות, לאחר מכן העביר את הבדים לאברהם שתפר מהם דברים שונים.

לאחר מכן ,נהג הקצין לשלוח את אברהם , למכור את הסחורה המוגמרת , לפעמים גם לאותם סוחרים שמהם הוחרמו הבדים , הכסף מהממכר של הסחורה המוגמרת ,נחלק וחלקו נשאר בידיו  , כך יכול היה אברהם וענונו ,להישאר ליד אימו ,ולפרנס את בני הבית בתקופה קשה זאת.

לאחר מלחמת העולם הראשונה , המשיך אברהם וענונו לעבוד במקצועו ,ובעבודות מזדמנות והתחתן עם צעירה רווקה בשם רוזה אנגל , שעלתה לארץ ישראל בודדה , מהעיר סלוניקי בשנת 1920 ,החתונה של אסתר ואברהם ,התקיימה בשנת 1921 ,לזוג נולדו תשעה ילדים כאשר האב אברהם היה המפרנס היחידי.

עסקי הרפדות של אברהם וענונו בירושלים בין השנים 1920-1972

לאחר שעבד בעבודות מזדמנות ,בתקופה של אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה , שכר אברהם וענונו בשנת 1920 ,צריף קטן באחת מהחנויות שהוקמו ,לאורך החומות ליד שער יפו , לחנותו רכש מכונת תפירה ,והחל לעבוד כרצען ורפד ,וסיפק את תוצרתו לבעלי העגלות הן כריפוד המושבים בעגלות, הן ביצירת ותיקון רסנים ואוכפים, וכאשר הגיעו המכוניות והאוטובוסים טיפל גם בהם הן מבחינה מוטורית והן מבחינת הריפוד .

בחנותו זאת ליד חומת העיר עבד עד כעשר שנים עד שנת 1929-1930 ולאחר המאורעות בשנת 1929  , שכר מבנה בגורת אל ענב ,עם שותף יווני שנקרא שרה פופוליס השותף היה אחראי על צביעת רכבים וכלים וואנונו המשיך בעבודתו כרפד , בין השנים 1929-30 לבין שנת 1936 שאז החלו מאורעות 1936 .

במאורעות  בשנת 1936 ,שהתנהלו גם בירושלים העתיקה בעידודו של המופתי חג אמין , החליטו כמאה סוחרים יהודים , שעסקיהם היו בעיר העתיקה בירושלים , באזור הנוצרי שוק הבטרק ,ובאזור היהודים ברחוב דוד שליד שער יפו  ,לעזוב את העיר העתיקה ולעבור למרכז המסחרי ( ממילא) .

אברהם וענונו עזב את חנותו, בג'ורת אל עינב בשנת 1936,לאחר העזיבה  עבד בעבודות מזדמנות שנתיים ,עד אשר שכר חלק ממבנה בקומת הקרקע בשנת 1938 ,בבית שנקרא בית יעיש ברחוב שמאי שבמרכז העיר , החנות הייתה בשטח של 60 מטר מרובעים ,כך שיכול היה במבנה החדש, לטפל במכוניות הן מבחינת צביעה והן מבחינת רפדות, מפאת גודלה של החנות יכול היה אברהם וענונו לטפל בשתי מכוניות בבת אחת  ,בחנות עבדו גם פועלים ערביים .

את החנות ברחוב שמאי סגר אברהם בשנת 1962,בעת שהעירייה פינתה את בעלי המלאכה מהרחוב , אברהם וענונו עבר לחנות חדשה ברחוב תובל 4 ברוממה ,ליד מבנה הטלוויזיה הירושלמי, בחנות הזאת המשיך לעבוד יעקב לעבוד כרפד ביחד עם הבן משה שעבד בפחחות ובצביעה עד שנפטר, הבן משה המשיך את העסק עד שנת 2009,אלא שבשנה זאת נפטר , והעסק התחסל ברוממה.

ספור המגורים בשכונת ימין משה של משפחת וענונו אברהם

בשנת 1927 חלה רעידת אדמה בארץ ישראל וביתם של משפחת וענונו בעיר העתיקה ניזוק אז החליט האב לעבור להתגורר בשכונת ימין משה בתחילה בבתים הקיצוניים של ימין משה ליד בית עבדאללה , שם גר במשך שנתיים עד 1929 ,עד ימי המאורעות שבו ניסה המון ערבי ,לכבוש ולשרוף את בתי שכונת ימין משה ,אז החליט אברהם וענונו להתגורר בבית חדש בשכונה, ברחוב מלכי 4 ( רחוב יהודית) ,ליד בית הכנסת הספרדי ,בבית השמאלי לבית הכנסת בקומה השנייה, בקומת הממסד ,גרה במבנה משפחת תורגמן ,ההורים והילדים – ישראל איש האצל,  והבנות ידידיה ומלכה .

בעת הפרעות בשנת 1929 ,כאשר החלו הפורעים להגיע לאזור ביתו באזור בית עבדאללה שבפאתי שכונת ימין משה ,שהו בביתו שני אנשי ארגון הגנה , על מנת להבריח את ההמון המוסט ,הם זרקו רימון על המתפרעים וירו מספר יריות והמון הערבי  נסוג , אברהם שהיה באותה העת בבית בהפסקת צהרים ,מילא כיסו באבנים ואיים שיזרוק רימונים על ההמון .

לאחר ההתקפה הזאת בשנת 1929 ,החליט אברהם וענונו כי הוא רוכש אקדח להגנתו , האדם שמכר לו את האקדח היה ממוצא ערבי , לאחר המכירה רץ מהר הערבי ,לידע את השלטונות הבריטיים שוענונו מחזיק באקדח, מובן שנערך חיפוש בביתו בימין משה למציאת האקדח וכאן פעלו שני דברים לטובתו .

הסתבר שהמלשין לשלטונות הבריטים ,מסר שם שגוי לקונה האקדח , והסיבה השנייה שבעקבות ההלשנה ,נערך חיפוש בביתו בידי משטרת המנדט,  אך האקדח לא נמצא בחיפוש , כיוון שהוסלק בסליק בצורה טובה  ,האקדח הוחזק בידי ואנונו עד שנת 1948 ונמסר לשלטונות הצבא לאחר קום המדינה.

בעיתון דואר היום מתאריך  6.11.1935 ,התפרסמה ידיעה כי שוטרים בריטיים כולל שוטרת הגיעו לחנותו של אברהם וענונו ליד שער יפו, לקחו אותו מבית מלאכתו לביתו בימין משה שם עשו חיפוש למציאת נשק, השוטרת עשתה חיפוש על גופה של רעייתו ,בתום החיפוש לא התגלה נשק.

לאחר מאורעות 1936 , החליט אברהם וענונו לעבור ולהתגורר בבית חדש בשכונה, ברחוב מלכי 4 ( רחוב יהודית) שבו גרה המשפחה עד שנת 1938 ,ליד בית הכנסת הספרדי ,בבית השמאלי לבית הכנסת בקומה השנייה, בקומת הממסד ,גרה במבנה משפחת תורגמן ההורים והילדים – ישראל איש האצל,  והבנות ידידיה ומלכה .

בבתיהם השכורים בשכונת ימין משה , התגוררה המשפחה בין השנים 1927-38  ,שאז עזבה משפחת אברהם וענונו את השכונה , לטובת מגורים בשכונת נחלת שבעה ,שהייתה קרובה למרפדיה ,ששכר ברחוב שמאי בבית יעיש .

סיפורו של יעקב וענונו בנו של אברהם וענונו הרפד

יעקב וענונו נולד בשנת 1927 בארץ ישראל ,היה אחד מתשעת ילדיהם ,של הזוג רוזה ואברהם וענונו, זאת גם השנה שבה עברה המשפחה להתגורר בשכונת ימין משה בירושלים ונחשב לכבשה השחורה של המשפחה , עקב עקשנותו כילד ונער צעיר , בשל אופיו זה  ומרדנותו ,נהג אברהם אביו להכותו ,ולקשור אות במרפסת הצופה לכוון הר ציון ,על מנת לחנכו ,נוהג זה פסק בגיל 11 ,בעת שהבן יעקב הודיע לאב, שאם יכה אותו שוב הוא יחזיר .

כאשר הגיע יעקב לגיל הלימוד ,ובשנת 1934 נשלח יעקב ללמוד בבית הספר כי"ח – אליאנס בבית הספר הרגיל לא באגף המקצועות ,כיוון שלאביו לא היה מספיק כסף ,לתשלום הלימודים גם בעבורו ,(אחיו הבכור מסעוד ,למד וסיים את אליאנס ,וגם אחותו ידידיה למדה באליאנס לבנות ממול),על כן נאלץ יעקב לעזוב את הלימודים לאחר חצי שנה , ועבר ללמוד בבית הספר במנזר רטיסבון ,שברחוב הנגיד 26, שם המשיך ולמד בין שנים 1934-42 .

בית הספר של הנזירים במנזר רטיסבון רחוב הנגיד

בית הספר של האחיות מציון ברטיסבון ,הנהיג משמעת נוקשה כלפי התלמידים בשעות הלימוד , ( תלמידיו היו ממשפחות קשות יום , ערבים מוסלמים בעיקר כולל מהעיר העתיקה ומשטחי הגדה וחלקם יתומים שגרו בפנימיית המנזר) ,דרכי הענשה של התלמידים כלל : חדר ענישה במרתף שבו ננעלו התלמידים לשעות ארוכות, תלמידים שנתפסו בגנבה מחבריהם או נתפסו בסיפור שקרים , נאלצו להסתובב לאורך שעות היום ,עם שלט תלוי על החזה שבו נכתב תלמיד גנב או תלמיד שקרן על מנת לביישם.

יום הלימוד בבית הספר של הנזירים במנזר רטיסבון ,החל בשעה 7 בבוקר ונמשך עד השעה 16:30 בכול יום, סדר הלימודים כלל לימודי גאוגרפיה ,ציור, חשבון, מדע ההתנהגות שבו חונכו התלמידים לחיי היום יום והנוהגים והמנהגים , שפות : עברית ערבית, צרפתית ואנגלית מקצועות הלימוד היומיים נערכו בשפות שנלמדו במתכונת הבאה : שעת עברית, שלוש שעות צרפתית, שעתיים אנגלית, שעה ערבית.

תחילת יום הלימודים של התלמידים בתלבושת אחידה עם כובע על הראש, בכיתות מעורבות של ערביים , יהודים ונוצריים ,התחיל בעמידה של כול התלמידים בעת שהילדים ממוצא הנוצרי התפללו תפילת הבוקר עם הכומר , לאחר מכן התיישבו והחלו את יום הלימודים, שעת הלימוד הייתה בת שעה שאז היו יוצאים תלמידי הכיתה בצורה מסודרת בשורות לחצר המנזר להפסקה של עשר דקות .

על הלימוד הופקדו כמרים של הכנסייה ועל כיתת הגן הופקדה נזירה, המורים לעברית היו יהודים כמו המורה בן נון והמורה ממשפחת סופר בימין משה ,שכנה של משפחת וענונו ברחוב מלכי במבנה משמאל לבית הכנסת בקומה השנייה.

לצערו יעקב לא השלים את לימודיו ברטיסבון ,והוא נאלץ לעזבו בשנת 1942 ,שנה טרם סיומם , ועל כן לא קיבל תעודת סיום בעת שעזב ,לאחר עזיבתו ,הוא מצא עבודה כשליח בדואר המרכזי המנדטורי, שליח על אופניים ,בשכר של ארבע לירות לא"י שבועיות , מתוכם היה תורם כשתי לירות לביתו ,כיוון שרצה להתקדם ולקבל תוספת שכר ,החליט לשפר את ידיעתו בשפה האנגלית ,והחל ללמוד אנגלית במקביל לעבודתו בבית הספר לשפות ברליץ.

לצערו של יעקב, בבחינה הראשונה שניגש אליה ,לאחר שנת הלימוד הוא נכשל ,וניתנה לו האפשרות לעשות בחינה נוספת ,לאחר חצי שנה נוספת, אך בתקופה זאת ,פרצה מלחמת העצמאות ,ויעקב גויס לפלוגה ג של גדוד מוריה הירושלמי, איתה נלחם בעיקר בירושלים ובעוד פרק לחימה, באזור הדרום באזור כיס פלוגה .

אגדה מיסטית ומסתורית על הרב יצחק בן מיכאל בדאהב בימין משה

את האגדה הזאת ,סיפר לי שכנו יעקב ווענונו ,שמשפחתו גרה בשכונת ימין משה בתחילה בשולי השכונה ולאחר המאורעות בשנת 1929 עברו להתגורר ברחוב מלכי 4 ,של היום אז רחוב יהודית ,  בבית הסמוך לדירתו של הרב בדאהב ,בנוסף בעת שחקרתי את תולדות שכונת ימין משה ,הצטרפו זקני השכונה ,וסיפרו ונשבעו כי האירוע אכן התרחש , כאשר סיפר לי יעקב את האגדה , הוא נשבע לי כי היא אמיתי מאחר והוא נכח וראה אותה במו עיניו.

תחילת האגדה בערב לפני החשיכה בשנת 1935 , בעת שנשמעו רעשים ,כתוצאה מנפילת אבנים גדולות בחצר של משפחת בדאהב ,בבית ממול לבית הכנסת , מטח הנפילות נמשך כמעט דקה כדרכם של הילדים ,הרעש של נפילת האבנים ,משך אותם לחצר של משפחת בדאהב , ואפילו הילדים חפשו בשדות הקרובים האם יש גרסה אחרת להגדה,והאם הושלכו האבנים בידי אנשים על השכונה והרחוב .

ספור האבנים הנופלות ,נמשך שלושה ארבעה ימים ,כאשר לא נמצא הסבר לתופעה ,פנו השכנים לרב יצחק בן מיכאל בדאהב ,שהיה ספון בחדר עבודתו בסמטת בדאהב ( משמאל בית הכנסת הספרדי) לפרש להם את התופעה.

לאחר שהקשיב לשאלותיהם של שכניו ,השיב להם הרב בדאהב ,כי את האבנים משליכים שדים הרוצים להתחתן במבנה של אחת המשפחות בשכונה  ,ולכן הם רוצים ומסמנים שברצונם שהמשפחה ,תעזוב בעת חתונתם את המבנה, עוד הוסיף כי השדים בסיום חתונתם תפסק השלכת האבנים ,בני משפחתו של הרב אשתו וילדיו ,עזבו את המבנה לשבוע ,וכאשר חזרו חזר השקט לשכונה שוב.

לאחר המלחמה ,חזר יעקב לעבודתו בדואר ,והחל לעבוד בשכר של שש לירות שבועיות , בסיום המלחמה ,פרחו עסקיו של אביו אברהם , בחנות שברחוב שמאי ,כאשר חלק גדול ממכוניות רופאי ירושלים ,ובעלי התפקידים בכירם בעסקים ובעירייה ,הגיעו לטיפולי צבע ורפדות בחנותו של האב, בשלב הזה בשנת 1949 ביקש אברהם מבנו יעקב, שיעזוב את הדואר,  ויצטרף לעבוד עמו בחנות – המרפדייה, בשכר של כעשרים לא"י לשבוע ,האב אברהם המשיך במלאכת הרפדות ,עד שנת 1978 שאז נפטר.

תוך שנת לימוד תפס יעקב הבן, את מקצוע הרפדות, כולל גזירת הבדים ,בונוס נוסף היה בעבודתו במרפדיה המשפחתית ,שהוא לא היה צריך ,לחלוק עם ההורים בשכר ,למרות שהמשיך להתגורר בבית המשפחה ונהנה, כפי שהוא מתאר : ממיטה, מכלכלה וביגוד , ולכן את שכרו החל לחסוך, ותוך זמן קצר ,היה בידו כחמש מאות לירות בחשבון הבנק שלו.

יעקב עבד עם אביו עד שנת 1958 ,בשלב הזה עזב את עבודתו בעסק המשפחתי , אביו ופתח עסק משלו שאותו שכר בדמי מפתח במרכז המסחרי בשכונת  ממילא ,לאחר שהחל הפינוי לאחר מלחמת ששת הימים ,של המרכז המסחרי בצו עיריית ירושלים ,עבר יעקב ופתח מרפדיה חדשה בשנת 1978 , בכסף שקיבל בעבור הפינוי, במרכז המסחרי של תלפיות, מרכז שהוקם לאחר מלחמת ששת הימים , לפני שנים הצטרף לחנות בנו של יעקב הבן אבי (הקרוא על שם סבו אברהם),לאחר סיום לימודיו והצבא ,וכיום מנהלים שניהם את העסק בתלפיות.

תכונות פילטר לוח

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.