התחבר
ים המלח ספור מחנה העובדים היהודים בסדום
מחנה העובדים במפעל בסדום הוקם למרגלות הר סדום ,בתחילה שוכנו העובדים הגברים והנשים שעבדו במטבח ובמשרד באוהלים , חלקם במערת המלח שהורחבה ,לאחר מכן הוקמו בנגריית המפעל צריפים בני קומה אחת ,צריפים עם רצפת פרקט מעץ ,קירות עץ וגגות מלוחות עץ ,לעובדי המפעל הוקם חדר אוכל ומבנה מבטון שכלל מחסן נשק, משרדי המפעל חדר קשר ומרפאה.
לצריפים אלו הוכנסו מיטות ברזל שהיו גבוהות במיוחד ,על מנת ליהנות ממשב הרוח מהחלונות בערב ולמניעת פגיעה מנחשים עקרבים ודומיהם , לכול מיטה הוצמדה כילה מעליה ושולחנות לכתיבה ובילוי בשעות הפנאי, לאחר הקמת הטורבינות חוברו הצריפים למערכת החשמל הפנימית.
את דרכם ממחנה העובדים שנבנה למפעל ,דרך בת ששה קילומטר ,עשו העובדים בקרוניות הרכבת הקטנה שנעה על מסילה בין המפעל למגורים .
בנוסף למחנה העובדים היהודיים, נבנה בסמוך מחנה עובדים קטן ,בעבור העובדים הערבים מחברון ומחנה עובדים נוסף ,כקילומטר מזרחית למחנה היהודים ששימש את יתר העובדים הערביים שהגיעו מעבר הירדן וממצריים.
באפריל 1947 החליטו מנהלי חברת דרום יהודה , לפתוח קווים על דרכי עפר שנפרצו למחנה מפעל המלח בסדום , האריכו את הקווים הדרומיים עד בית אשל שממוקמת לפני באר שבע, לביר עסלוג ורביבים , אנשי החברה הפעילו מודדים גאולוגים ומומחים ,למציאת הדרכים לקווים דרומה לסמנם, ואף הוציאו מפת דרכים למסלול הקווים, מפה זאת ציינה גם את כול ההתיישבותיות החדשות בערבה ומרחקי הנסיעה, ויצרו גם היסטוריה בהגיעם לקרבת המצדה להובלת מטיילים אירוע היסטורי שלעצמו.
עד שהחלה סלילת הכביש בשנת 1950 מבאר שבע לממשית – כורנוב ומשם לסדום ,הוליכה דרך ששמה היה דרך הנפט שהוליכה מבאר שבע לממשית דרך תל ירוחם שאורכו 55 קילומטר והדרך השנייה שנסללה ונקראה דרך הנבטים שאורכה היה אמור להיות 42 קילומטר .
ים המלח בתי האלומיניום המוכנים
לאחר מלחמת העולם השנייה נוצרה בעיה להשגת חומרי בנייה להקמת מזורזת של בתים שנהרסו במלחמה, במיוחד של אזרחים מדלי העם ומהמעמד הבינוני, המחסור בחומרים של התעשיות הכבדות ,ברזל ופלדה לבניה לגובה או בנייה מהירה ,או השימוש בעצים שתעשייתו צומצמה עקב המלחמה .
לתעשיית העץ לבניה חסרו ידים עובדות, וכול יצרנית המחצב הזה נשמר לטובת המדינה עצמה עקב צרכיה המיידיים לאחר המלחמה , ראשי המדינות חיפשו חומרים תחליפים ליצירת בתים מוכנים להצבה בעריהם.
גם חברת האשלג בים המלח בתקופה שלאחר המלחמה ,חפשה דרכים לשפר את מגורי עובדיה במפעל שבדרום ים המלח (סדום) , בעת חיפושיה למגורים תחליפים ,מחומרים שניתן היה להשיג בכמויות ובמהירות ,החברה הבריטית אלמין ,יצרה את "הדירה הטרופית" של מבנה יביל ונייד.
בעת ביקורו של מנהל המפעל נובומייבסקי לאחר המלחמה באנגליה 1946-7 , פנה הוא למפעל אלמין שייצרה מטוסים תוך שימוש באלומיניום, לאחר שצפה במבנה של "הדירה הטרופית ",לדוגמא ,הזמין מאה וחמישים מבנים למפעלו בסדום במחיר של 980 לא"י ליחידה, תוכנית המבנה כללה : צנרת מוכנה למים חמים וקרים בתוך הקירות, חומר בידוד כנגד קור וחום , שקעים והכנה למכשור ותאורה חשמליים .
בעת הסבת המפעלים ליצור מטוסים , ליצור אזרחי ,תוך שימוש באלומיניום נאלצו מהנדסי החברות למצוא פתרונות ,כמו הלוחות המוקצפים שבין הקירות ,הגגות והרצפות, אל מפעלים אלו שוקמו צורפו מפעלים נוספים שיצרו לוחות אלומיניום, חומרים מבודדים ,חלונות ודלתות ועוד.
החלונות הוגנו בזכוכית כנגד קרינת השמש הרבה , המודל הבסיסי לדירה הטרופית שכלל 4 חדרי שינה, שני בתי שימוש ומטבח והקיפה אותו מרפסת מקורה עם עמודי תמיכה , רצפת הצריף הייתה גם כן מאלומיניום ,והמבנה תוכנן להקמה על משטח מבטון, גג עם מרזבים ודלתות אטומות לרעש ולחום .
למפעל בסדום נשלחו שלושה מבנים שישמשו כדוגמא , ובנוסף התקבלה ההחלטה ,להקים מפעל בנשר ליד בית החרושת למלט, לבתי אלומיניום ,בידי סולל בונה ומשקיעים מבריטניה, שישתמש בפטנט וייצר בארץ מבנים דומים בארץ, על מנת שיבנו בעבור ההתיישבות בקיבוצים במיוחד בנגב ,בערים ובשכונות בערים
בתחילה נקבע בחוזה כי החברה הבריטית תשלח לארץ ,את חלקי הבתים להרכבה העצמית במפעל סדום של 3 מבנים , לצורך זה שוגרו 3 מהנדסים מהמפעל בסדום לאנגליה על מנת ללמוד וללמד את המרכיבים בארץ ,בחיבור ובהקמת המבנים במפעל הדרומי.
בתחילה נבנו בתים בני קומה אחת ובהמשך , תוכננו בתי רבי קומות שתי קומות ואפילו מספר שיכונים בני שמונה קומות שכל חלקיהם היו מוכנים מראש, מיד לאחר החתימה על ההסכם הועברו שלושה בתים להתקנה בסדום ולאחריה התחייבה החברה הבריטית אלמין , לספק 30 חלקי בתים מוכנים בשבוע למפעל. בסדום .
זמן חייהם של המבנים תוכנן ל 40-60 שנים, מחירם היה זול יחסי ,עקב אי השימוש במתכות כבדות ובעצים או לבנים, וכמובן אלמנט המהירות היה פקטור לבניית הבית הטרופי.
ניסיון השלישי להתיישבות בים המלח ,נעשה בידי גרעין קדמה של הקבוץ המאוחד ,שהתחילו את דרכם כשכירים בעבודה חקלאית ליד היישוב בית יצחק, חלק מחברי הקבוצה נענו לקריאתו של משה נובומייסקי מנהל מפעל ים המלח הארץ ישראלי בשנת 1941 ,להגיע למפעל ים המלח בסדום ממניעים ציונים כעובדי כפים במפעל.
מיד לאחר הגעתם הקימו הם מחנה עבודה משלהם בקרבה למפעל, במטרה להתגבש ולגבש אורח חיים עצמאי, לקראת הקמת התיישבות בשם קדמה ,ליד המפעל הדרומי כדוגמת הקבוץ בית הערבה שבקלייה.
בחיפוש להקמת היישוב החליטה הקבוצה ,להקימו בחלק הדרום מזרחי של ים המלך באזור הממלכה הירדנית ליד העיירה והמעיינות א' א' סאפי, התוכנית נפלה מסירובו של מלך ירדן להתיישבות בשטחו ,ומבעיה חברתית שנוצרה והתפלגות ,כיוון שחלק מגרעין הקבוצה נשאר באזור נתניה וסרב להצטרף לחבריו שבים המלח.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.