התחבר
לצורך קבלת הזיכיון הוקמה חברה בלונדון שמטרתה לרכוש זיכיון מהשלטון המנדטורי בארץ ישראל ,ומשלטונו של המלך עבדאללה מירדן ,של רצועת חוף בחלק הצפוני מערבי של ים המלח, שאורכה כחמישה קילומטר מרובעים, הזיכיון נחתם בתחילת שנת 1930 ,לתקופה של 75 שנים, חתמו עליו מייסדי החברה המהנדס משה נובומייסקי ושותפו מיג'ור תומאס גרגורי טולק .
הזיכיון כלל זכויות על המים המינראליים, החומרים המינראליים שבים, והחומרים שישאבו מהים לצורך הפקת המלחים, בתמורה תשלם החברה תמלוגים מרווחיה בהפקת החומרים והאשלג בנוסף לדמי חכירה ודמי הזיכיון .
הזיכיון לים המלח
סעיפי הזיכיון שנחתמו בידי מנהלי החברה כנגד הנציג בנרי למברט מטעם הכתר הבריטי, סעיפים נוספים לזיכיון לכריית פוספטים בים המלח לחברת האשלג לא"י בשנת 1929-30 כללו :
1 הרחבת השטח למפעלים בים המלח לצרכי כריית המלח.
2 קבלת זכויות למלח ,לחומרים הכימיים הנמצאים במי הים ועל קרקעית הים.
3 מים לשתייה נקיים ולצרכי העבודה (שטיפת ציוד) יתקבלו מנהר הירדן או מנהר אחר בתנאי שמימי הנהר אינו משמש ליצור חשמל .
4 זיכיון לקדוח ולחפש מים טובים לשתייה בנקודות קידוח באזור לצרכי החברה .
5 קבלת זכות להפעלת סירות עסקי בים המלח להובלות תוצרת המפעל .
6 זכות לבניית מסילות ברזל לרכבת בשטחי המפעל ולקו מסילת רכבת או לבית שאן או לירושלים לצרכי הובלת תוצרת המפעל לשווק ולתובלה לנמלים במסילות הרכבת שבהמשך , לצורך זה הממשלה תפקיעה את שטחי האדמה להנחת פסי הרכבת בעבור המפעל.
7 מתן זיכיון ל 75 שנים , גם באם ייסוג הים לאחור , להמשך כרייה גם בשטח שיובש .
8 המדינה לא תאשר עד שנת 1940 ,זכויות חזקה או חכירה .
דמי הזיכיון כמס לממשלה יהיו:
המס על האשלגן (פוטאסיום כלוריד) כחמישה אחוז ממחיר מכירתו, מעבר לכך יקבלו השלטונות חלק מרווחי המפעל לאחר הפחתת דמי הזיכיון , הוצאות המנהלה והפקידות, והריבית על ההלוואות שיילקחו לצרכי הפעלת ובניית המפעל.
בנוסף לכול אלה ,התווספו תקנות למקרים של אי עמידה בתנאי החוזה, סעיפים לנושא שביתות, מלחמות ועוד.
הזיכיון לא כלל:
1 חציבת מכרות זהב או כסף ,מתכות מסוגים שונים, או חציבת אבני חן שמנים מינרליים, שימצאו מתכת לפני הים או מתחת לאדמות הזיכיון, אלו יהיו שייכים לשלטונות.
חברת האשלג לא"י , מתחייבת לייצור אשלגן (פוטאסיום כלוריד ) כשמונים אחוז תפוקה ממאה קילו של חומר, כאשר החל מהשנה השלישית תייצר החברה כאלף טון לשנה ,בשנה הבאה 1500 טו בשנה החמישית 3500 טון, בשנה העשירית 10.000 טון והחל מהשנה האחד עשר כחמישים אלף טון לפחות לשנת יצור וכרייה.
עוד הוסיפה הממשלה סעיף האוסר : לערוך שינוי בחוזה הכרייה או לצמצם את כמויות החומר שנכרה ,או לשנות או להעלות את מחירי המוצרים ללאו אישורה , סעיף זה הוסף למניעת התקשרות וחבירה לחברות הכרייה הגרמניות או לצמצום הייצור.
הממשלה מתחייבת להמשיך לסלול את הכביש מירושלים ליריחו ולסיימו במפעל הכרייה שבלידו שלחוף ים המלח.
מנהלת המפעל הורכבה מהמנהל הכללי של המפעל המהנדס משה נובוייסקי , האחראי על השינוע מיג'ור טולק , ואת המנכ"ל פריזלנד בלונדון ,כן מונו מהנדסים ומנהלי עבודה .
עד לקבלת הזיכיון ערכו משה נובומייסקי ומתנדבים ניסויים באזור ים המלח ליצור אשלג ומלחים אחרים וברום מהזרמת מים לבריכות אידוי, בחינת כלים הנדסיים שעוסקים בכרייה, ביקרו במפעלים דומים ברחבי העולם ,ערכו ניסיונות הפקה ובדיקת המלחים השקועים בדרגת מליחות גדולה.
לאחר קבלת הזיכיון ,חצבו בריכות לאידוי, הקימו מערכת הזרמת מים ושאיבתם לבריכות האידוי הקימו מפעל הפקה לברום ומכון ליצור חשמל להפעלת הציוד, בשנת 1931 הגדילה החברה את שטחי בריכות האידוי בהקמת בריכות נוספות, על מנת להבטיח הפקת כעשרת אלפים טון אשלג וכשמונת אלפים טון ברום .
כאשר החלו לשווק את תוצרתם התברר כי התוצרת טובה והם הצליחו למכור את כול התוצרת ברחבי העולם ובארץ ישראל, על מנת לשנע את הסחורה מהמפעל ,נסלל כביש אספלט משופר בשנת 1931 בידי שלטונות המנדט ,כביש שקיצר את הדרך לתחנת הרכבת הירושלמית ,לצורך הסלילה נעזרו השלטונות בהלוואה של 5000 לירות ,שנמסרה מהמנהלת המפעל לידי השלטונות המנדטוריים ושחזרתה של ההלוואה תופחת מדמי הזיכיון שישולמו .
חברת כריית המלח הצפונית חתמה על העדפה ותשלום הובלה בתעריף מיוחד עבורם על מנת להוביל את הסחורה לנמלים : יפו, חיפה ולפורד סעיד.
תודה לוותיקים שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , תודה לספריה הלאומית ,ולמקורות השונים שעזרו ביצירת מאמר זה, באם שכחתי מפאת גילי המבוגר לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.