התחבר
אחת מאגדות מפעל ים המלח בסדום ,קשורה ליוחנן פלד ששימש כשנה כקצין הקשר בתחנת האלחוט של סדום והיה אחראי גם הקשר עם המטוסים הנוחתים והממריאים ,יוחנן אשר שהה במקום ,לאחר שהחל מבצע יואב לכיבוש הנגב שפתח בעקבותיו ,את הדרך היבשתית לסדום דרך מעלה העקרבים לאחר כיבוש באר שבע, חלק מכוחות צהל ,המשיכו בדרכם לדרך הערבה ,על מנת לכבוש את אילת
האגדה ממשיכה את הסיפור ,בניסיונותיהם של אנשי סדום למרות המצור והלחימה ,להגדיל את שטחי השליטה של הישראלים באזור, ומיקוש בשטחים רחבים יותר ,מסביב לסדום ובהקמת עמדות רחוקות יותר מהמפעל, באחד מתקופות ההפוגה, החליטו פקחי האו"ם, שהם רוצים לסמן במפות ,את גבולות הגזרה ,על מנת להכריז על הבעלות על השטח בין היתר גם במפעל סדום וגם בעין גדי , , לאחר שסומן הגבול באזור מפעל סדום, החליטו המפקחים לסמן גם את הגבול של עין גדי לשטחים ממלכת ירדן.
אנשי מפעל סדום ,יידעו את פקחי האו"ם , כי הדרך להגיע לקבוץ עין גדי ,היא בשיט בסירה בדרך שאורכת ארבע שעות, משעלו המפקחים על הסירה בדרכם לעין גדי, ובמקביל הודיעו באלחוט לאנשי הקבוץ כי הפקחים לסימון הגבול בדרכם אליהם.
אנשי הקיבוץ קבלו הוראה מיידית , להרכיב חולייה שהעמיסה על גבה, אוהל, מוט לדגל גבוה , שפתחה במסע רגלי על המצוק צפונה ככול שיוכלו, לאחר הליכה של כעשרה קילומטר, עצרה החולייה והקימה את האוהל ,ונטעה לידו את עמוד הדגל .עם הדגל המתנופף ברוח.
כאשר הגיעו פקחי האו"ם לקבוץ עין גדי, לקחו אותם חברי הקבוץ והראו להם מרחוק את גבולו החדש של הקבוץ והמדינה , כיוון שאנשי האו"ם התעצלו להגיע פיזית ,לנקודה החדשה בצפון עין גדי , עמדו הפקחים הרימו משקפת ,לכוון הדגל והאוהל ,וסימנו על המפות את הנקודה על פי המרחק שאמדו. במשקפת.
עין גדי מפעל המשחות כנגד התקרחות
הקדמה לעץ תפוח סדום הרעיל
בעת שיורדים דרומה אנו נתקלים לאורך הגדה המערבית של הירדן לאורך כביש 90 , בנקודות שהמים נמצאים בהם ,בעץ הנקרא תפוח סדום , לצורך קיומו נדרש חום ולחות , פירותיו ועלוותו של העץ הינם רעילים ביותר, ויכולים לגרום לשיתוק לפרקי זמן שונים ,תלוי בחוזק הרעל ,ובכמות שהייתה במגע עם האדם או החיה , ולמעשה פרט לחרק בודד הנקרא קושן ארסי , נוקטים בעלי החיים לכתת רגלם מקרבתו .
הצמח הגיע לישראל ממזרח אפריקה , גזעו של העץ בנוי כמו שעם , גדילים , הגדילים המתפצלים בתוך גזעו , בגזעו משתמשים כחומר בידוד לבנייה ,עלוותו ירוקת עד בכול השנה , הצמח נפוץ בנאות מדבר בערבה ובנגב , כיוון שעליו הם ירוקי עד ,החלו אנשים לשתלו בגינותיהם ולדעתם של מומחים הם שוגים בהחלטה זאת. פרחיו של תפוח סדום יפים .
חמשת עלי הכותרת סוגרים על השחלות ,העלי והאבקנים , אך מאפשרים לחרקים להיכנס ולהעביר אבקה מהאבקנים מעלי אחד למשנהו על מנת ליצור את הרוויה , כאשר חש הפרח כי הגיע הזמן לפקוע , הפרח פוקע מתוך הפרי הריק הוא נפתח מתגלה בצד אחד מעין רשת בצורת מפוחית, ובכול חור מסתתר גרעין הצמוד למצנח כמו שערות משי, בעת שהרוח נושבת הם מתעופפים ונוחתים באזורים לחים ומתחילים מחזור חיים חדש.
עוד מימי התנ"ך ומתקופות שונות ,לקחו התושבים את שערות הגדילים , שזרו מהם פתילים ששימשו למנורות השמן הקדמוניות כפתיל, מי שבעיקר עסק בנושא האיסוף היו השבטים הבדויים שמכרו את תוצרתם בעיקר בשווקים בעזה.
ספור מפעל יצור המשחות מחלב עצי תפוח סדום
תחילתו של הרעיון להקמת המפעל בקבוץ ,החל לאחר מלחמת השחרור , ונקשרה ליזם יהודי , שרקח משחה שיועדה להצמחת שערות לאנשים מתקרחים , חלק מפרנסת אנשי קבוץ עין גדי בתחילתו קשורה הייתה לתפוח סדום , מתברר שכאשר שוברים את עלה עץ תפוח סדום מופרש ממנו חלב , הם נהגו לחתוך את העלים להניח תחתם כלי איסוף ,כמו שחולבים את עץ הקאוצוק – הגומי ,או המייפל הקנדי .
את התוצרת ,היו מוכרים ליזם ,שרקח את המשחה ,ומכר את תוצרתו בבקבוקים בארץ ובעיקר בחו"ל, אחרית דבר שהיזם נשאר קרח תרתי משמע ,מחוסר ההצלחה ומאובדן כספו, את שערותיו הוא הפסיד מתלישת שערותיו מחוסר מזלו.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.