התחבר
ים המלח הקמת המפעל הדרומי בסדום
על פי הזיכיון התברר לבעלי מפעל המלח כי ברשותם שטח קטן יותר במפעל הצפוני על מנת להקים בריכות אידוי ,ולעומתם בזיכיון היה שטח גדול יותר בדרום מערב ים המלח החליטו השותפים להקים מפעל חדש .
ועל מנת להפיק יותר כרייה של הקרנליט (שממנה מפיקים את האשלג ) וההחלטה לגדול נפתח במחצית שנת 1934 ,מפעל נוסף באזור סדום, תחילתו של המפעל הייתה בהגעה דרך הים על סירות ,של כשלושים אנשים בראשותו של יהודה קופילביץ אלמוג ,כעשרה מהקבוצה נימנו על עבדי המפעל הצפוני, אליהם הצטרפו חברים מתנועת הקבוץ המאוחד, אנשי גדוד העבודה מקבוץ רמת רחל ,ובהמשך חברים מקיבוץ בית הערבה.
לחלוצים האלו בקבוצה הראשונה ,הצטרפו לאחר פנייה של חברי קבוץ רמת רחל ופניית בעלי המפעל שעבדו במפעל הצפוני, לחבריהם בתנועת הקבוץ המאוחד, לקבל על עצמם מקום עבודה בסגנון גדודי העבודה .
הקשר בין המפעלים בצפון ים המלח לבין המפעל הדרומי ,נערך באמצעות סירות ודוברות בדרך הימית, מאוחר יותר ניסו עוד חברי הקבוץ המאוחד ,להקים היאחזות בקרבת מקום למפעל בסדום בדמות הקבוץ בית הערבה הצפוני, אך מלך ירדן סרב להרשות הקמת היאחזות הדרומית הזאת והיא נגנזה.
מיד שירדו לחוף שמתחת להר סדום, במפעל שהוקם בחלקו הדרומי של ים המלח, החלו העובדים להקים את שטח המגורים ,בד בבד עם הקמת ביצורי מגן , בשטח המחנה הוקם מגדל שמירה גדול מעץ ,להגנת המפעל וחיי העובדים בהמשך נבנו מבני הבטון בעבור תחנת השאיבה, חדר הטורבינות ומשרדי ההנהלה ,עד 1936 הוקמו הצריפים למגורים (חלק מהעובדים חיו בתחילה במערת הקמח שהורחבה ) ובאוהלים ,מכון להפקת חשמל , מזח עגינה ושינוע, נחפרו בריכות האידוי הראשונות והוקם בית החרושת, להפקת האשלג בדרום שהחל לפעול בשנת 1937.
בנוסף למפעלי ים המלח בסדום ,ניתן זיכיון אנגלי להפקת מלח לבעל חברת שוקרי דייב בע"מ, שהיה גם בעל סוכנויות מכוניות ברחוב ממילא בירושלים, מפעלו פעל באזור הר סדום בצפון המפעל הדרומי, שיטותיו להפקה היו פרימיטיביות והתנהלה בחציבת פיסות ממדרונות הר סדום ,מעבירם לטחנת , שם היה טוחן אותם , ממלא בשקים כמו קמח והיה מוכרם בשווקים בשקים.
באפריל 1947 החליטו מנהלי חברת האוטובוסים דרום יהודה , לפתוח קווים על דרכי עפר שנפרצו למחנה מפעל המלח בסדום מבאר מנוחה , בעלי החברה האריכו את הקווים הדרומיים ,עד בית אשל שממוקמת לפני באר שבע, לביר עסלוג ורביבים , אנשי החברה הפעילו מודדים גאולוגים ומומחים ,למציאת הדרכים לקווים דרומה לסמנם, ואף הוציאו מפת דרכים למסלול הקווים, מפה זאת ציינה גם את כול ההתיישבותיות החדשות בערבה ומרחקי הנסיעה, ויצרו גם היסטוריה בהגיעם לקרבת המצדה להובלת מטיילים אירוע היסטורי שלעצמו.
ים המלח בתי האלומיניום המוכנים 1947
לאחר מלחמת העולם השנייה נוצרה בעיה להשגת חומרי בנייה להקמת מזורזת של בתים שנהרסו במלחמה, במיוחד של אזרחים מדלי העם ומהמעמד הבינוני, המחסור בחומרים של התעשיות הכבדות ,ברזל ופלדה לבניה לגובה או בנייה מהירה ,או השימוש בעצים שתעשייתו צומצמה עקב המלחמה .
לתעשיית העץ לבניה חסרו ידים עובדות, וכול יצרנית המחצב הזה נשמר לטובת המדינה עצמה עקב צרכיה המיידיים לאחר המלחמה , ראשי המדינות חיפשו חומרים תחליפים ליצירת בתים מוכנים להצבה בעריהם.
גם חברת האשלג בים המלח בתקופה שלאחר המלחמה ,חפשה דרכים לשפר את מגורי עובדיה במפעל שבדרום ים המלח (סדום) , בעת חיפושיה למגורים תחליפים ,מחומרים שניתן היה להשיג בכמויות ובמהירות ,החברה הבריטית אלמין ,יצרה את "הדירה הטרופית" של מבנה יביל ונייד.
בעת ביקורו של מנהל המפעל נובומייבסקי לאחר המלחמה באנגליה , פנה הוא למפעל אלמין שייצרה מטוסים תוך שימוש באלומיניום, לאחר שצפה במבנה של "הדירה הטרופית ",לדוגמא ,הזמין מאה וחמישים מבנים למפעלו בסדום במחיר של 980 לא"י ליחידה, תוכנית המבנה כללה : צנרת מוכנה למים חמים וקרים בתוך הקירות, חומר בידוד כנגד קור וחום , שקעים והכנה למכשור ותאורה חשמליים .
בעת הסבת המפעלים ליצור מטוסים , תוך שימוש באלומיניום נאלצו מהנדסי החברות למצוא פתרונות כמו הלוחות המוקצפים שבין הקירות ,הגגות והרצפות, אל מפעלים אלו הוקמו מפעלים נוספים שיצרו לוחות אלומיניום,\ חומרים מבודדים ,חלונות ודלתות ועוד.
חלונות זכוכית מוגנים מקרינת שמש, צריף ובו 4 חדרי שינה, שני בתי שימוש ומטבח והקיפה אותו מרפסת מקורה עם עמודי תמיכה , רצפת הצריף הייתה גם כן מאלומיניום ,והמבנה תוכנן להקמה על משטח מבטון, גג עם מרזבים ודלתות אטומות לרעש ולחום .
למפעל בסדום נשלח מבנה שישמש כדוגמא , והתקבלה ההחלטה להקים מפעל בנשר ליד בית החרושת למלט, לבתי אלומיניום ,בידי סולל בונה ומשקיעים מבריטניה, שישתמש בפטנט וייצר בארץ מבנים דומים בארץ, על מנת שיבנו בעבור ההתיישבות בקיבוצים במיוחד בנגב ,בערים ובשכונות בערים
בתחילה נקבע כי החברה הבריטית תשלח לארץ ,את חלקי הבתים להרכבה העצמית במפעל סדום , לצורך זה שוגרו 3 מהנדסים מהמפעל בסדום לאנגליה על מנת ללמוד וללמד את המרכיבים בארץ ,בחיבור ובהקמת המבנים במפעל הדרומי.
בתחילה נבנו בתים בני קומה אחת ובהמשך , תוכננו בתי רבי קומות שתי קומות ואפילו מספר שיכונים בני שמונה קומות שכל חלקיהם היו מוכנים מראש, מיד לאחר החתימה על ההסכם הועברו שלושה בתים להתקנה בסדום ולאחריה התחייבה החברה הבריטית אלמין , לספק 30 חלקי בתים מוכנים בשבוע למפעל. בסדום .
זמן חייהם של המבנים תוכנן ל 40-60 שנים, מחירם היה זול יחסי ,עקב אי השימוש במתכות כבדות ובעצים או לבנים, וכמובן אלמנט המהירות היה פקטור לבניית הבית הטרופי.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.