התחבר
מפעל ים המלח הצפוני בקליה המפעל הראשון שהוקם
המפעל הראשון הוקם בצפון ים המלח באזור צפון צומת קליה , כיום לאחר שקו מפלס המים נסוג דרומה ,וחסימת הדרך למפעל מסיבות ביטחוניות , אין אפשרות גישה חופשית לשרידי המפעל למזח ולבית הקברות הישן.
בתחילה לצורך כריית המלחים והאשלג, במפעל הצפוני שבקלייה נחפרו מדרום ומצפון לשטח המגורים שעל החוף ,בריכות אידוי שהדפנות שלהם הורכבו לבולי עת מחודדים בקצה שהוחדרו לקרקעית ,בשתי שורות שביניהם הוכנס חצץ מסלעי גיר שנחצבו מהמצוק העתקים שהקיף את הים מצד מערב, אל הבריכות הוזרמו מי הים מצינור שאורכו כשמונה מאות מטרים שהיה בתחתית קרקעית הים בעומק של מעל לחמישים מטר, צינור מתכת שצופה מבפנים ומבחוץ באספלט.
לאחר שמי הים התאדו ,נאספו רבדי וגושי המלחים ,שנקצרו באסדה שעלייהן הותקן גלילים משוננים, שקצרו את שכבת הקרנליט ומשם הועברו למפעל שבמתחם, שם עבר טיפול הקרנליט עיבוד ולאחר מכן שינוע מערבה לים התיכון, בנוסף הוקם במתחם מפעל ליצור ברום שתוצרתו החל להישלח לבריטניה.
לקראת סוף שנות הארבעים באחת ההרצאות שנתן המהנדס משה נובומייסקי ,בסיומה של ההרצאה ,נשאל משה נובומייסקי לגבי ייצור המגנזיום לתעשיית המתכות ,השיב להם משה כי לצורך הפקת מגנזיום ,יש צורך בתצרוכת מוגברת של חשמל, אלא שברוב המדינות המדינה מספסדת את הפקת המגנזיום ליצור עצמי של מתכות, בהוזלה לייצור החשמל ובארץ ישראל מחיר שימוש בקילוואט חשמל, הוא מהיקרים במדינות העולם.
עוצמת הייצור של ברום מגנזיום ואשלגן ,התגברו בסוף שנות הארבעים והוכפלו, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה כולל משלוחים לאמריקה שהזדקקה מאוד לאשלגן , כיוון שמכרות המלח בגרמניה הפסיקו לשגר אשלג ליצוא ,המכרות בצרפת שכנו בחבל אלאס שבקרבה לגבול הגרמני ולקו מז'ינו והמכרות בספרד היו קטנים יחסית ,כיוון שכך הפכה ארץ ישראל למעצמת אשלג בעולם.
על מנת לשאוב את מימי ים המלח לבריכות האידוי , הושקע בים צינור מתכת שצופה מבפנים ומבחוץ באספלט ,אורכו של הצינור היה קרוב לתשע מאות מטר והוא הושקע בעומק של מעל לחמישים מטר על מנת להגיע לרובד התחתון שאליו שקעו חומרי הגלם הטובים שהיו כבדים מהמים.
על מנת ליעל ולזרז את הכרייה בבריכות האידוי ,של רובד הקרנליט שממנו ייצרו את האשלג, השיטו על מימי הבריכה דוברות שחיברו אליו בחזיתו מערכת מחפר עם צלחות משוננות שפורר את השכבה המוצקה בקרקעית והעלו אותה בעזרת שאיבה בצינורות לאזור איסוף וממנו לתנורי ייבוש במפעל להמשך הייצור.
שיטפונות ים המלח
על מנת למנוע ולהתריע על השיטפונות בימי הגשם באזור , הוצבו צופים בדויים מעל המצוק הצופה לים המלח ,שתפקידם היה בעת ששמעו את זרימת המים לכוון הים, להדליק מדורות אש לסימון התקרבות המים למפעל הצפוני, בהינתן האות לשיטפון נסגרו הסכרים של הברכות במפעל , כמו כן נחפרו תעלות ניקוז ושאורכם בין 3-5 קילומטר שתפקידם היה ,ניתוב זרם המים לאורך הדרכים במפעל,
תודה לוותיקים שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , תודה לספריה הלאומית ולמקורות השונים שעזרו ביצירת מאמר זה, באם שכחתי מפאת גילי המבוגר לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.