התחבר
ים המלח דרכו של המפעל בסדום לאחר ההלאמה
לאחר ההלאמה שהחליטה מדינת ישראל בשנים 1952-3,שהמפעל בסדום והאזור שמסביבו הוא אוצר מדינה מדינת ישראל (הזיכיון המנדטורי הסתיים ) ,רכשה המדינה לאחר ההלאמה את הזכויות והמפעל המבנים והמכונות ,מידיו של המהנדס משה נובומייסקי וחבריו הבריטים בשנת 1952-3.
בחוזה החדש שנחתם במשרדי החברה הראשיים בלונדון ביולי 1952 ,נחתם ההסכם שמדינת ישראל ,תרכוש כחמישים אחוז ממניות החברה החדשה ,כמניית זהב שערכה כחמישים ואחת אחוז בהצבעות של ההנהלה, לחברה הישנה יישארו כשש עשר אחוז מהמניות החדשות ,ואגרות חוב שאינן מקנות זכויות הצבעה, שאר המניות במזומן ימכרו לציבור כהשקעה.
עיקר ההסכם והמהותי ביותר,היה ביטול הזיכיון לשבעים וחמש השנים שניתנו לחברה הישנה ,ומסירת זיכיון חדש ,ממדינת ישראל לחברה הממשלתית החדשה שתתפעל את המפעל, ההנהלה החדשה של מפעל המלח בסדום ,הורכבה מרוב נציגי ממשלת ישראל ובראש החברה החדשה נתמנה א.זיפשטיין.
אפיזודה משעשעת הייתה בעת חתימת ההסכם ,כאשר החותמים נאלצו לחתום כשלוש מאות חתימות וראשי תיבות לחתימות, על כול דפי ההסכם שהיה ספר עב כרס, בן שלוש מאות דפים וזאת ללא הנספחים הנלווים.
עוד אפיזודה משעשעת הייתה במינוי חבר ההנהלה הלורד גלינקוגר, שהיה יושב החברה הישנה וחבר הנהלה בהחברה הירדנית שבגדה המזרחית הירדנית ,באמצעות החברה הבריטית אימפריאל כימיקל אינדוסטריס ,כך שהיו לו שני כובעים ויכולת לגשר בין שתי החברות .
לאחר הרכישה ,הקימה המדינה את החברה שנקראה מפעלי ים המלח ,שנתיים לאחר הרכישה , החל לפעול המפעל בסדום בתפוקה מלאה שגדלה כתוצאה מהכנסת ציוד משוכלל יותר והגדלת שטחם של בריכות האידוי והצרת קו החוף של ים המלח .
זיכיון ממשלת ישראל ,שניתנו בשנת 1961 לחברת מפעלי ים המלח בחוק והזיכיון להפקה וכרייה ,העבירו להם גם מונופול להפקה מלחים וכימיקלים ובעלות על שטח קרקעי שכלל מעל לשש מאות אלפי דונם באזור סדום , בקרבה לאזור המפעל הוקמה רצועת בתי מלון .
בשנת 1968 החליטה מדינת ישראל, לאחד את תעשיית הכימיקלים בארץ ,תחת כנפי "חברת כימיקלים לישראל" ,למפעל בסדום נוספו מתקנים ומפעלים חדשים, כמו מפעל מקלף שפעל בשיטה שונה לשיטת האידוי המסורתית, שיטה שחסכה בשטח והגבירה את קצב הייצור, במקביל נפתח מפעל רותם לעיבוד האשלג, שהוקם במישור רותם (צפע) מפעל שאליו מוליך מתקן שינוע לאורך 18 קילומטר ,שלאחר עיבודו של החומר במפעל ברותם הוא מועמס על קרונות רכבת בדרכו לנמל אשדוד ליצוא .
בשנת 1995 בתהליכי ההפרטה שהחלו בישראל ,נתקבלה החלטת מדינה להפריט את "חברת כימיקלים לישראל" והחברה הוחכרה לחברת "החברה לישראל ", בשליטת משפחת אייזנברג ,שהעבירה את הזיכיון לאחר ארבע שנים בשנת 1999 לידי משפחת עופר.
על מנת להגדיל את ההפקה, נחסמו קטעים בים על מנת ליצר בריכת אידוי גדולה בין המפעלים בסדום ,לבריכה מוזרמים מים מהים בתעלות הולכה ,מצב זה יצר של שאיבת המים הנוספת והזרמתם לבריכת האידוי ויצירת מעברי אדמה הסוללות בין חלקי הבריכה.
מעברים היוצרים הקטנת שטח המים, בנוסף להנמכת מפלס המים בים המלח במטר שלם לתקופה של חמש שנים, ולתופעת יצירת הבולעניים ,כתוצאה ממחסור במים שמתחת לפני הקרקע ,המהווים איום ממשי לרצועת המלונות .ולסכנה של הצפה של מים וחדירת מים ליסודות בתי המלון .
בדיחה מסופרת על דייג שהתיישב על גדות האגם עם חכה ,ועשה פעולות של דייג והכנסת שלל לתרמיל האיסוף, עבר יהודי סקרן, החנה את מכוניתו והתקרב לדייג , עמד בהה, צפה ולבסוף מסקרנותו שאל את הדייג איזה דגים הוא דג, השיב הדייג ,אתה הדג המאה שאני דגתי.
תודה לאנשי מפעל ים המלח לסרטון.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.