בפועל בשנים 1928-30 ממש לפני הפרוק הסופי ,הן של הצריפים והן חלוקת השטחים מחדש ,בעת שהמוסדות המיישבים החלו בתהליכי את התיישבות בהר כנרת , החלו תושבי קבוצת כנרת לטעון כי איכרי המושבה כנרת החלו לספח לעצמם בשינוי סימון גבולות שטחיהם ודרשו שישלחו מודדים לבדיקת הנושא .
בתקופה זאת על ההר נותרו התושבים שדרך חייהם הייתה הטבעונות והצמחונות, ישראל שרייבר ורעייתו ,שלמה ברקוביץ איש העלייה השלישית ורעייתו שהגיע בשנת 1927 לנקודה, והתימהוניים משה ליכטנפלד שהתפרנס מצייד תנים ,פשיטת עורם ומכירתו, הלבקן נפתלי קניגסברג הטבעוני שהיה בא ונעלם וחוזר חלילה להר הכנרת, האמריקאני המוזר פריד שהיה עובד אצל האיכרים או בקיבוצים בתמורה לקבלת מזון .
ברקוביץ ושרייבר התאחדו נטעו גפנים על שטח של חמישה דונם וגן ירק בהר כנרת ,אך זה לא הספיק לפרנסתם כיוון שגם המים המליחים במעיין קדיש (פורייה) לא היו טובים להשקיית חלקת הגן ירק, לכן יצא לעבוד גם אצל שכניו בישובים הסמוכים,קיצו של שלמה ברקוביץ הגיע כאשר חלה וסרב לקבל תרופות שאינן מהטבע ,רעייתו עליזה חולה כמוהו נגררה ברגליה למושבה כנרת ומשם ניסתה להשיג עזרה לפנותו לבית חולים מחוסר הכרה ושם לאחר שפונה מצא את מותו בשנת 1929 ונקבר בבית הקברות של כנרת.
כול מוזרי הר כנרת ,ניסו באמצעות שרייבר לפנות לשלטונות ולקבל עזרה והרחבת השטחים שלהם לגידולים חקלאיים לטובת הקמת ישוב טבעוני בישוב הר הכנרת , כאשר נמאס הדבר על הארגונים המיישבים נשלח שמעון מקלר לבצע את הפינוי ומסירת בעלי החיים , הדבר לא עבר חלק עקב סירובם של שותפיו של יהושוע כהן למסור את בעלי החיים בטענה שזה רכושם ,חלק מהצריפים נמכרו לתושבים התימניים בחוות כנרת,לצריפים הנותרים נכנסו עובדי פלוגת העבודה שסללו כבישים ומהעבודה נגמרה נותרו מעט הצריפים שוממים, החלקות המעובדות נזנחו והתייבשו , ברקוביץ שעוד נאחז בקרקע בשנת 1929 שוכנע עקב מאורעות 1929 לרדת מן ההר אך חזר אחר ימים ספורים כיוון שלא היה יכול להיות בקרב אנשים והעדיף את ההתבודדות .
אלא שבמאורעות 1929 החלו הערבים לשרוף שדות וגידולים חקלאיים בהר כנרת ,כנגד השרפה ניסה ברקוביץ להלחם וסופו של דבר נכווה ונפצע, וגם אז סרב לקבל טיפול רפואי בתרופות שאינן מן הטבע, אחרי מותם של ברקוביץ ומושקוביץ החליט שרייבר להתפנות מהר כנרת ועבר ונטע פרדס בחבצלת השרון ונשאר נאמן לטבעונות.
אחרית דבר
בשנת 1930 נעזבה לחלוטין התיישבות הר כנרת מתושביה,במקום נותרו שני צריפים שנותרו מהשרפה ממאורעות 1929 חלקי עץ ופח מהצריפים החלו להעלם מפעילות גניבה של הפלאחים הערביים,אי לכך פרקו את השאריות ונלקחו לקיבוץ כנרת,ובכך עם העברת השטחים של הר כנרת לידי קבוצת כנרת וחלקם שסופח בדרך לא דרך לאדמות איכרי המושבה כנרת נגמר סיפור ההתיישבות הר כנרת.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.