התחבר
הערבה אטרקציות וסיפורים מצומת הערבה עד העיר אילת
הערבה אטרקציות מצומת הערבה דרומה על כביש 90 לכוון אילת
כאשר אנו חולפים על כביש 90 בדרך הערבה ,בואך לכוון אילת ,אנו מדמים את עצמנו לנהגי מרוץ שאצה להם הדרך, על מנת שהדרך למלון הקריר באילת יגיע מהר, בימי הטרוף הגדול מתקופת העבר הרחוק ,כאשר המסלול עבר בין תחנות הדלק הפזורות לאורך הכביש ובחנייה בגלידה של יוטבתה ,זמנים אלו חלפו מן העולם.
לידיעתכם ידידי זה אינו סוד ,שבשנים האחרונות השתנתה התמונה במאה שמונים מעלות, עשרות אטרקציות ,מסעדות ובתי קפה נפתחו לאורך דרך הערבה, אין צורך לדהור כמו אדם שיכפהו שד ,אלא לעשות זאת את הדרך בלגימות קטנות ליהנות משלל האטרקציות לאכול ברמה אירופאית ,חלקם הגדול במחירים שפויים למחירי הארץ, ולדעת שאין להסתפק רק בסנדוויץ בקיוסקים הצמודים לתחנות הדלק, שהוריו יוצריו נעלמים ,או בחומוס שחלפו ימיו ואפילו ליהנות משירותים ,שלא כול תושבי המדינה בדקו את הניקיון החסר שלהם.
ובכן ידידי ,הערבה משתנה לנגד עיננו ,מוטב לעצור וליהנות, צריך להיות מעט סרוט בכדי להגיע להשתקע ולחיות תחת השמש היוקדת בערבה, אבל האוויר הצח, השקט והשלווה מספקים תמורה הולמת ומלאה לקושי הפיזי.
גם הפרנסה לתושבים בערבה אינה קלה , חממות הגידולים והחקלאות תלויות בתנאי הטבע המהתלים במגדלים הנחושים, למרות שכיום חל שינוי של הסתמכות רק על חקלאות עתירת ידע תושבי הערבה מגוונים את מקורות הפרנסה בחוות סלולריות ליצור חשמל מן הטבע, מפתחים חקלאות ימית לגידול אצות ודגי נוי ,בקיצור להטות את הטבע בעזרת הטכנולוגיה והמדענים לטובתנו.
בשנים האחרונות החלו יוזמות תיירותיות חדשות לקום בערבה לאורך הכביש ,המאפשרות לנו לקום ממרבצנו ממושבי הקופסאות הנעות שלנו ,להניח את רגלנו באדמת הלס לעצור לשאוב לריאותינו לוג אויר נקי ,אומנם תחת השמש המקפחת אבל כשצריך אז צריך.
הערבה המשמשת כחממת הניסוי והגידול של מוצרי חקלאות שהדמיון האוריינטלי ,יכול ליצור ממוחם של התושבים שהשמש קופחת על ראשם, משחק עם הטבע והבריאה בשיתוף המדע והקדמה, מה שהאגרונומים שלנו שכחו יכולים ללמוד אנשים בתבל.
כאשר דנים באיכות המוצרים מהגידולים החקלאיים ובחידושים לצערנו הם אינם מופיעים במחוזותינו בחנויות הירקות, עקב הרצון למכרם במחירים גבוהים שלא בעונה בארצות הקור, האפשרות היחידה שלנו להתעדכן בחידושים המופלאים ,קיימת בעת ביקור בחממות הפזורות בישובים שלצידי כביש 90 בואך אילת לאורך הערבה.
אחד המקומות המיוחדים הללו היא מרכז המבקרים ויידור ,הממוקמת בחוות הניסיונות מו"פ ע"ש יאיר גוראון ז"ל , ממקימי מו"פ ערבה ומנהלה הראשון, כאשר הבינו אנשי חוות מו"פ יאיר ,שיש להקים מרכז מידע מסודר, שמטרתו להקנות חוויה לחולפים בדרך.
הביקור משמש נקודת אתנחתא לחולפים בדרך , על מנת שיעצרו ימתחו את רגליהם, ינוחו מעט במרפסת המרכז ,,וייהנו מכוס שתייה צונן ,ועל הדרך יחוו חוויה במרכז דרך אולם המבואה ,הסרטון באודיטוריום המפואר ,משם עוברים לחצר כלי החקלאות הישנים, בדרך לחממות הניסוי וההדגמה בהענקת המידע על הערבה ,יושביה והגידולים והתעשייה המתפתחת בערבה.
רשימת הישובים מצומת הערבה דרומה לאילת
1 נאות הכיכר ועין תמר,2 עידן והסכר, 3 חצבה ועין חצבה, 4 עין יהב, 5 ספיר והפארק, 6 צופר, 7 צוקים 8 פארן, 9 יהל , 10 לוטן 11 קטורה 12 גרופית , 13 יוטבתה, 14 סמר, 15 תמנע , 16 אליפז, 17 באר אורה, 18 איילות ,19 אילת
ערבה חקלאות ימית ובריכות לגידול דגים
הקדמה (חקלאות ימית בערבה) תודה למו"פ יאיר בערבה למידע
השילוב של המילה דגים וחום הערבה מעורר מחשבה שאולי החום השפיע על הכותב, אלא שהמציאות הקיימת מוכיחה שהשילוב ניתן לבצוע ,שילובן של מספר מכוני מחקר בארץ לגידול וטיפוח דגים הוליך את ברעיון לשלב הביצוע עוד בשנת 1981 כאשר הוקמה ברכת הדגים הניסויית הראשונה בישוב עין יהב בראשונה בערבה.
חברו לניסוי תנאים מיוחדים הקיימים באזורים מדבריים ששולבו להצלחת הרעיון, כמו מזג האוויר החם הקיים בערבה במשך רוב ימות השנה, קרקע פנויה, מתקנים מחופים לבריכות הדגים שהוקמו בחוות הגידול.
השימוש במים מליחים שאינם טובים לגידולים חקלאיים שנשאבו מבארות מים בערבה, המדמים במליחותם את מליחות המים בים, מים מלוחים אלו נטולים מזיקים ומחלות ומיטיבים עם גידול הדגים, שימוש במתקנים סולאריים ליצור חשמל הדרוש להפעלת מערכות גידול כמו חמצן ועוד.
בחממות הגידול מגדלים את הדגים בצפיפות (כיוון שאין סיכון גדול של מחלות)ונהנים מאפשרות של יבול גדול של דגים בשטח קטן (חסכני) רובם של הדגים הם דגי נוי קטנים, או קרפיונים ומושטים צבעוניים הנרכשים לבריכות נוי , חלקם לתצרוכת השווקים למאכל .
החממה הראשונה שנפתחה בעין יהב ,סימלה המשך פיתוח של הענף בגידולים של דגי נוי, דגי מאכל, סרטנים, סוסוני ים, אצות, אלמוגים בעוד ישובים בערבה כמו : חצבה ,יהל, נאות הכיכר ,כיכר סדום ועוד.
כיוון שבגידול הדגים ובמיוחד בצפיפות הגדולה בבריכות הגידול ,נוצר תהליך של פירוק חלבונים בגופו של הדג ופליטת חומצת אמוניה בתהליך זה, נדרש פתרון יעיל לנטרל ריכוז גדול של האמוניה מבריכת הדגים ,הן בהחלפת מים בבריכות לעתים קרובות יותר,(אלא שהמים בערבה אינם רבים) .
לפתרון בעיית האמוניה פותחה מערכת סננים מיקרוביולוגיים שהמים המשומשים עוברים בה וחוזרים לאחר הסינון לשימוש חוזר, עיקרה של המערכת ביצירת בריכות כמו בריכות אידוי למלח שעליו ממוקמות מצעים הידרופוניים שעליהם שתולים צמחי מים וצמודים עליהם בקטריות ,ההופכות בתהליך טבעי את האמוניה לגבישי ניטרט בשילוב המים והחמצן
הניטרט שנוצר מספק חנקן לשורשי הצמחים ובדרך זאת מספק לו מזון הדרוש לצמחים לגדילתם, מערכת סננים טבעית זאת מאפשרת לחילופי מים במספר פעמים במשך היום ומספקת גם חלק ממנה להשקיה חקלאית בחממות.
חיבור עולם ההייטק לדרכי הגידול של דגי הנוי שיפר את המבנה הגנתי שלהם ,שמאפשר עמידות גבוהה יותר ,בהעברה לארצות תבל לידי האספנים ומגדלי דגי הנוי , אך כאשר נחלשה המערכת הכלכלית העולמית , נאלצו לחפש המגדלים חליפות לגידולי דגי הנוי חקלאי הערבה מצאו את התחליף בגידול סרטנים ושווקום למזרח הרחוק לצורכי מזון למסעדות.
אחד הגידולים הימיים המעניינים הוא גידולם של סרטנים כחולים שהובאו מאוסטרליה ,שם גדלו במים מתוקים ובישראל הותאמו לגידול במים המליחים של הערבה, בישוב צופר הוקם מתקן לגידול סרטנים לנוי ולא למאכל במשקו של יוסי בן חוה, במהלך הגידול שופרה דרך גדילתם של הסרטנים והואץ מחזור הגדילה באחוזים ניכרים ,כיוון שביתו של הסרטן עשוי ברובו מסידן ,נוצרה האפשרות לשימוש בסידן הרב המופק מגופם לצרכי האדם בבניית עצמות שנפגעו בתהליך רפואי מואץ.
גידול אלמוגים בישוב עין יהב
בעבר בחווה התרכזו בגידול דגי נוי ,כמו קרפיונים צבעונים שמחירם הגיע מעל לחמשת אלפים דולר לדגים בודדים נדירים , רובם נמכרו לברכות נוי ברחבי העולם, ההתייקרויות של התובלה ומחיריהם גרמו להאטה ברכישתם, אי לכך עבר רוב חלקו של גידול דגי הנוי לגידול האלמוגים, ,כאשר החליט להקים חקלאות ימית חליפית אלטרנטיבית לגידולי הירקות ,אסף החל את גידול האלמוגים בשנת 2008 באלמוג יחיד שרכש, בשיטתו הצליח לדל אלמוגים בקצב של שלושה סנטימטר בחודש ,לעומת גידול טבעי בים בגודל של שלושה סנטימטר בשנה.
בחוות גידול ,הממוקמת במחסנו של אסף שחם מהישוב עין יהב בתוך אקווריומים ,לאחר שהחליט להקים ענף חקלאות ימית חליפית אלטרנטיבית לגידולי הירקות, כיום מתרכז אסף בגידול האלמוגים שאותם החל לגדל בשנת 2008 באלמוג יחיד שרכש, בשיטתו הצליח לגדל אלמוגים בקצב של שלושה סנטימטר בחודש ,לעומת גידול טבעי בים בגודל של שלושה סנטימטר בשנה.
בחוות הגידול מתבצעים גידולים ורווית אלמוגים בתנאי גידול ייחודיים ושימוש במים מליחים, כיום לעסק נכנסו חברות היי טק העוסקות בביולוגיה ימית והעורכים בחוותו ניסויים להגדלת קצב הצמיחה ותהליכי הרוויה הימית ובעיקר ניסויים לשימוש באלמוגים כתחליפי כתחליפיי עצם ושתלי שניים בגוף האדם .
בחממות הגידול גידלו את הדגים בצפיפות (כיוון שאין סיכון גדול של מחלות)ונהנים מאפשרות של יבול גדול של דגים בשטח קטן (חסכני) רובם של הדגים הם דגי נוי קטנים, או קרפיונים ומושטים צבעוניים הנרכשים לבריכות נוי , חלקם לתצרוכת השווקים למאכל .
כיוון שבגידול הדגים ובמיוחד בצפיפות הגדולה בבריכות הגידול ,נוצר תהליך של פירוק חלבונים בגופו של הדג ופליטת חומצת אמוניה בתהליך זה, נדרש פתרון יעיל לנטרל ריכוז גדול של האמוניה מבריכת הדגים ,הן בהחלפת מים בבריכות לעתים קרובות יותר,(אלא שהמים בערבה אינם רבים) .
לפתרון בעיית האמוניה פותחה מערכת סננים מיקרוביולוגיים שהמים המשומשים עוברים בה וחוזרים לאחר הסינון לשימוש חוזר ,עיקרה של המערכת ביצירת בריכות כמו בריכות אידוי למלח שעליו ממוקמות מצעים הידרופוניים שעליהם שתולים צמחי מים וצמודים עליהם בקטריות ,ההופכות בתהליך טבעי את האמוניה לגבישי ניטרט בשילוב המים והחמצן
הניטרט שנוצר מספק חנקן לשורשי הצמחים ובדרך זאת מספק לו מזון הדרוש לצמחים לגדילתם, מערכת סננים טבעית זאת מאפשרת לחילופי מים במספר פעמים במשך היום ומספקת גם חלק ממנה להשקיה חקלאית בחממות.
כיום בערבה נמצאים כשבע חוות ימיות לגידול דגי נוי (27 חוות בכול הארץ) וכעשרה חוות ימיות לגידולים ימיים נוספים של אצות, סרטנים, אלמוגים (חוות יאיר) ועוד ועוד.
הערבה מפעל אמורפיקל 
תודה לצילום של וונדי קווני
מפעל אמורפיקל נחנך כמפעל כלכלי ראשון ששטחו כשלושת אלפים מטר , מפעל שנפתח בסוף שנת 2016, באזור התעשייתי בספיר שבערבה, אזור שבו פעלו בתי אריזה ומפעלי מתכת ועץ, מפעל המשותף למנכ"ל יוסי בן ואוניברסיטת בן גוריון ,מפעל המשלב מחקר ופיתוח תעשייתי ,של הסידן האמורפי (חסר הצורה) כתוסף תזונה , כמינרל שאמור להתערבב בתאי הגוף ולחזקם ,על מנת לשפר את מערכות הגוף השונות.
עד היום, נרשמו מעל לחמש עשר פטנטים עולמיים, לסידן האמורפי המיוצר מסרטן כחול, אך ורק באופן בלעדי בעולם במפעלם שבערבה כיום מתנהלים ניסויים בתרופה ,גם במנהל התרופות האמריקאי FDA ומחכים לאישור כזה בסין.
תחילת סיפור גידול הסרטנים הכחולים ששמם צ'רקס אדום-צבת סרטן הגדל בדרך כלל במים מתוקים, היה בבייתו של יוסי בן ביישוב צופר, כתחביב גידול באקווריום הביתי, שהפך במהרה למפעל גידול קטן במשקו לצרכי תעשיית המזון.
הרעיון לפיתוח המוצרים של מפעל אמורפיקל ,נבע מהתבוננות בסרטנים שבאקווריום הביתי והבנת התובנה כי סרטנים אלו ,נכונו בתכונות של לגדל חלק מגופם שנתלש או נשר או מפגיעה בשלדם , והחלפתו בחלק חדש ,מכוון שסוג הסרטן האוסטרלי הזה נחשב כקניבל, במקום התהליך הרגיל בטבע של סרטנים אחרים, לפרק זמן שאורך כחודש , הסרטן הכחול יוצר חלק חדש תוך שלושה ימים , למרות שבמים מתוקים חסר סידן לעומת מי הים.
עם הרעיון והתובנה שניתן ליצור מוצר לתועלתו של האדם , אולי לאלו שנזקקים לסידן שבעצם פנה יוסי בן לחוקרי אוניברסיטת באר שבע על מנת לשכנעם לחקור ולפתח את המוצרים, לקח ליוסי מסע של שנה עד שהחוקרים הרימו את הכפפה למחקר.
החוקרים באוניברסיטת באר שבע ,החלו במחקרם בראשות פרופסור אמיר ברמן וגילו כי לסרטו הכחול יש איבר המחובר לקיבתו והאוגר סידן לשימושו בעת החלפת האיבר, סידן זה ניחן במבנה פיזיקלי חסר צורה ,אל מול הסידן שבטבע שהמבנה שלו גבישי.
יתרונם של מוצרי הפיתוח של החברה הוא בזמינותו לשימוש מהיר ויעיל ,וכושר התא לספוג את החומר לתאי מערכות גוף האדם ותחלואיו, שימוש בתוסף מונע באופן משמעותי, את דלדול הסידן בעצם ומעודד בניית וחיזוק העצם למרות האפשרות לתופעות לואי כמו עצירות, גזים, כאבי בטן, אוסטאופורוזיס, אוסטאופניה ובעיות עצם ,קרוהן, מחלות מעי דלקתיות , לטפול בפציעות ספורט, כאבי ברכיים ודלקות מפרקים.
משרדי הניהול של החברה ממוקמים בנס ציונה ואילו המפעל ממוקם כאמור בערבה, ברחבי העולם נמכרים הכדורים בשם Density , כתרופה ואילו בישראל נמכר המוצר כתוסף בריאות.
בהמשך הפיתוח נוצרה מגמה שנחקרת ועוברת תהליך אישורים וניסויים עולמיים, שהמוצרים המכילים הסידן האמורפי ,יכולים לעזור לחולי במחלות הסרטן , לכן נערכים ניסויים קליניים לחולים סופניים ובעלי מחלת הסרטן בסיכון גבוה , והתוצאות מראות שיפור והארכת חיים לאנשים שבניסוי , דבר המעורר תקווה לעוד תרופה בעתיד אולי לסרטן.
מושב עידן חוות גידול דגי נוי
בחוות הגידול סי גל לדגי נוי שבבעלות סיגל ורן הפועלת משנת 2005, ניתן לערוך סיור בחממה הסגורה , ולצפות בברכות גידול דגי הנוי הטרופיים ורבייה וגידול מולים ,הנמכרים ברחבי העולם, בחווה ניתן לסייר ולראות את תהליכי הרוויה והגידול עד שווקם, אורכו של הסיור כארבעים וחמש דקות, פתוח לאחר תאום בין השעות 08:00-18:00 ,טלפון 052-3665912 ,
קבוץ קטורה מפעל אלגטקנולוג'יס ליצור אצות אדומות
תחילתו של המפעל בהקמת חוות דגי סלומון בשטחי הקבוץ ,הסלמון שמזונו מורכב גם מאצת החד תאית הנקראת בלטינית Haematococcus pluvialis , אצה זאת ידועה ביצור פיגמנט אדום כתום הנקרא Astaxanthin , זהו הפיגמנט הנותן את צבעו הורוד אדום של דג הסלמון בעת שאנו אוכלים אותו.
כיוון שהאצה מייצרת צבא הדרוש לדגי הסלמון ובמיוחד למפלי הייצור של דגי הסלמון החליטו בני הקיבוץ ליצר את האצה בכמויות מסחריות בצורה טבעית ,על מנת למכור את התוצרת ליצרני ומשווקי דג הסלמון לצביעת התוצרת שתדמה לצבעו הטבעי ,אלא שבתי החרושת רוכשים צבעי מאכל מלאכותיים משום שהמחיר לקילו צבע כזה הוא בסביבות 2000 דולר אל מול כעשרת אלפים דולר לתוצרת הטבעית של ההפקה מהאצה.
המפעל שצורתו סוג של גידול חקלאי לפרנסה ,שכמותו קיימים פחות ממספר האצבעות ביד אחת מפעלים מסחריים ברחבי העולם ,המידע לגידול האצה המסוימת הזאת ,נשען על ידע של פרופ' סמי בוסיבא היושב בראש מחלקת מחקר בשדה בוקר , פרופ' סמי בוסיבא הינו מומחה עולמי לאצות ,שבזכות הידע שלו בתחום נוצרו התנאים להקמת המפעל הממוקם על שטח של מעל לעשרים וחמישה דונם תחת החום היוקד של המדבר.
חוות האצות הזעירות המכונה גואנטנמו , החווה מורכבת מאין סוף צינורות זכוכית שקופה בממספר קומות שבתוכם חייה האצה החד תאית הנקראת בלטינית Haematococcus pluvialis , אצה זאת ידועה ביצור פיגמנט אדום כתום הנקרא Astaxanthin מספק חומר נוגדן חמצון גבוה המשמש ליצור מסחרי של תוספי מזון וקוסמטיקה.
תחילת הדרך לגידול האצה הם גידול בתנאים הרגילים שהיא רגילה אליהם ,אלא שבתהליך הייצור הן מועברות לתוך ההפקה בצינורות השקופים בתנאים קשים למשך שלושה שבועות , לאצה העדינה דרך חיים משלה ואיננה מסכימה במהרה לתהליך ההתבייתות, לכן תהליך הפיקוח ולימוד הגידול לייצור, הינו תהליך ארוך ומהווה אתגר לחוקרים ולעובדים במפעל ואפילו קביעת המועד המתאם לעיבודו המסחרי לאחר הקצירה הינו מבצע מדעי.
האצות שהועברו לכאן לאחר הליך גידול בבריכות ,נכלאות בתוך הצינורות מתחת לקרני השמש היוקדות , צורכות פחמן דו-חמצני, מבצעות תהליך של פוטוסינתזה ויתרונם הגדול בהתרבות המהירה, תהליך הגידול הקשה גורמות לאצה במלחמת ההישרדות ,והמחסור במזון וחום קשה , ליצור את הפיגמנט אנזים Astaxanthin האדום , בכמויות מרביות לצרכי מסחר שמחיר לקילו אחד מעל לעשרת אלפים דולר בשוק .
לאחר שלושה שבועות של חיים בתוך הצינורות ויצור מוגבר של האנזים ,נארזת התוצרת ומועברת למפעל בהודו שם בפטנט ייחודי שלהם ועבודה זולה של עובדים ,מזוקק החומר ומועבד ומועבר בחזרה לקיבוץ שם נארז במכלים ונשלח לשווקים בשוק היפני, האמריקאי ובאירופה ,שם משמש האנזים ליצור משחות למריחה על הגוף בתעשיית הקוסמטיקה והרפואה מפאת היותו חומר נוגד חמצון בכמות רבה .
לאחר שהחל הקבוץ קטורה בניסיונותיו לגידול האצה Haematococcus pluvialis ,הבינו בקבוץ כי בכדי להצליח ,נדרשת השקעה גדולה לפיתוח הייצור , אי לכך חברו היזמים בני הקיבוץ, לחברת משקיעים בריטיים ומכרו להם שמונים אחוז מהמפעל בתמורה להשקעה והשאיר עשרים אחוז לקבוץ ודמי שכירות בעבור השימוש בקרקע למפעל, כמובן שנרשמו פטנטים מסחריים לתהליך העבודה במפעל, בשנה האחרונה הוחלפה ההנהלה ומיד עלו רווחיה של החברה בשני אחוז .
טלפון לתאום סיורים בתשלום 08-6356658.
כיכר סדום והמלחה
כיכר סדום השם השגור בפינו ,איננו בדיוק השם המופיע בתנך והמתאר את המקום, על פי הכתוב בתנ"ך ,השם שניתן למקום היה בקעת הירדן חלק מחוקרי ים המלח שהגיעו מאירופה ואמריקה, החדורים אמונה ואהבה לסיפורי התנ"ך בספר בראשית ,שחקרו את המקום במאות השנים האחרונות, ניסו לקבוע את מיקומו של האירוע שמסופר בו סיפור סדום ועמורה לוט ובנותיו וסיפור ההימלטות מעיר הרשע.
העיר סדום מופיעה בסיפורי התנ"ך כארבעים פעם, והחוקרים כיום נוטים לשער על פי התיאורים בספר התנ"ך, כי סדום ישבה בצפון ים המלח ולא בדרומו , לאחר שהשתרשה הסברה העממית כי סדום שכנה בדרום ים המלח, תוסיפו לכך, את ניצב המלח הנקרא אשת לוט ,ומערת הקמח שקרסה בחלקה ,והרי לכם סיפור מקראי בנופח עלילה תנכית שהותאמה לזמננו.
כיכר סדום היא מלחה מדרום לים המלח ,תנאי האקלים הקיצוני של חום ביום וקור בלילה, יוצרים תנאי מחייה שאינם קלים לתושבי האזור, על האזור בעונת החורף יורדים ממטרים שבין 35-50 מילימטר, המהווים כמות קטנה מאוד לאזור.
בית גידול זה לטבע ולאוכלוסיית החיות ,בשילוב של גבעות חוור הלשון הלבנים ושטחים שטוחים בינם ,הצליח לשמר את עצמו עד תחילת המאה העשרים , למרגלות גבעות ומצוקי החוור הלשון נובעים מעיינות השכבה : עין תמר בשמו הערבי עין ערוס, עין הכיכר בשמו הערבי בידה , עין פלוטית (מעיין האהבה).
באזור כיכר סדום ניתן להבחין ,במה שאנו מכנים אזורים סטריליים, שבהם לא צומחים צמחים עקב מליחות היתר של הקרקע ,ניתן להבחין בשטחים אלו בזכות גבישי מלח בחלקם העליון, לעומת זאת בשוליים של השטחים הסטריליים , גדלים שיחי בן מלח מכחיל , עצי אשל מרובע , עצי אשל היאור ,עצי עוכם חד ביתי ,שנהבית הרוזמרין בגוון צהבהב , מלוח קיפח, הגה מצוי , ינבוט השדה , אוכלוסיית הצמחים באזור מתקיימת בזכות מערכת שורשים ענפה ,המביאה מים ומזון הדרושים לגידולם.
כיכר סדום העכשווית כוללת את הישובים נאות הכיכר ועין תמר המתפרנסים בעיקר מהחקלאות של גידולי החורף והקיץ המגיעים לשווקים בתקופת החורף ולא כמו בשאר חלקי הארץ שבו משווקים החקלאים את תוצרתם המבשילה בקיץ.
אדמותיה של אזור כיכר סדום הם מלחה ,על מנת לאפשר גידולים חקלאיים באזור ,ננקטו פעולות של טיוב הקרקע המיועדת לחקלאות, בעזרת מים מתוקים שנשפכו עליהם ובעזרתם הורידו את אחוזי המליחות של הקרקע ,לרמה שעלייה ניתן לגדל גידולים חקלאיים.
בין השנים 1980-90 בעזרת המחלקה המיישבת וקק"ל ,נפרצו דרכים חדשות לשדות ,נבנו סכרים להטיית שיטפונות נחל הערבה ,ניטעו עצי תמר חדשים, חלקות חדשות טוייבו בדילול המלחים על מנת להכינם לגידולים חקלאיים.
תודה לוותיקים שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , תודה לספריה הלאומית ,ולמקורות השונים שעזרו ביצירת מאמר זה, באם שכחתי מפאת גילי המבוגר לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
ספור נאות הכיכר
איך מגיעים ממלונות ים-המלח: נוסעים 22 קילומטר דרומה בכביש 90 לעבר צומת הערבה, עד השילוט לכניסה למושבים נאות הכיכר ועין-תמר משם נסיעה של כשבעה קילומטר על הכביש לישובים.
הקדמה
הרעיון להקמת חוות נאות הכיכר בע"מ, הממוקם כשלוש מאות ושישים מטר מתחת לגובה פני הים, נבע מסיורים שערכו חברי הקבוצה בעת שהסתובבו בשטח ,בעת שראו משטחי גידול וצמיחה גדולים יחסית של הצמח קנה מצוי וסמר, דבר שנתן עבורם לאחר שנבחן במשרד החקלאות, את הרעיון לגידול בקר, האבסתו בקני הסוף הצומחים באזור.
כיום מושב הממוקם בצפון הערבה ,תחילתו ברצון בסוף שנות החמישים ,של שבעה צעירים וצעירה מבוגרי ההתיישבות בערבה ומדריכים חקלאיים לשעבר בסוכנות, להקים חוות בוקרים פרטית לבשר, בסגנון המערב הפרוע האמריקני ,חווה שתקום על חשבונם ומכספם (כשבעים אלף לירות) .
בחוות נאות הכיכר בע"מ (חברת בעלי מניות) ,הרשומה ברשם החברות ,שהוקמה בשנת 1959, היו בתחילה שבעה בעלי מניות : עמירם אוברוצקי הרוח החייה ומנהל החווה בהמשך, אפרים אליאש, משה סלע איש הצנחנים המכונה משה וחצי משום גובהו וחברו בנימין רוג'ר איש גידול הבקר , מרים סמילנסק ,יעקב סבירין וצבי חורש , לבעלי המניות צורפו עשרה מועמדים להצטרפות והשאר שכירים שעבדו בחווה, אנשי החווה גרו בקרוונים, אוהלים וצריפים.
לאחר עלייתם לשטח בראו בתחילה את השטח למגורים ושרפו קנה מצוי ,גידרו שטח של 18 דונם בעבור עדר הבקר, בד בבד עם הרעיון לחווה חקלאית לגידול בקר, הובאו בתחילה כחמישים פרות מקומיות על מנת לאקלימם לתנאי האזור ובנוסף נרכש עדר מסוג אפריקנדר שמנה 120 עגלות וששה פרים מרודזיה, העדר שהתאים לתנאי האקלים בערבה ,הועמס על אונייה שעגנה באילת ומשם הובל העדר לחווה .
כחלק מתוכנית האבסתם ,התכוננו חברי הקבוצה להוליכם לשדות קנה מצוי והסמר שצמחו במקום , לאחר זמן קצר כאשר בעיית המים החלה להיפתר ניתנה הלוואה ממשלתית לצורך הגדלת עדר הבקר בחווה.
לצערם של בעלי חוות הבקר, וחזונם שלשמו הוקמה חוות הבקר, התברר לאחר מספר שנים לגידול עדר הבקר לבשר מסוג אפריקנדר שהובא מרודזיה ,שהעדר לא התאקלם טוב ולא התפתח וגדל כמצופה, והמחסור בכמויות קני הסוף והסמר בעבור העדר ,אל מול כמויות הצמחים שנדרשו להאבסת העדר, ובהשוואת כוח העבודה הנדרש לגידול ,אל מול הרווח הסופי יצרו את הדרך למכירת העדר וגניזת חזונם לחוות גידול בקר.
לצרות של החווה מגידול הבקר, נוספו בעיות של מימי השיטפונות שגרמו לנזקים במיוחד בשנת 1965 שבו נסחפו לים המלח כול גן הירקות כולל ארבעים דונם של עגבניות בשלות לשווק, ציוד רב חומרים ודשנים ,נפגעו שטחים חדשים שהוכנו ושטייבו לחקלאות נפגעו גם הם, בסך הכול נזק של רבע מיליון לירות .
לאחר מכירת עדר הבקר ונזקי השיטפונות וההבנה שאין אפשרות להתפרנס רק מחקלאות, לאחר תקופה של פחות מעשר שנים ,להיווסד החווה החקלאית ובהמשך הקמת יישוב הקבע עזבו חלק מהוותיקים בעלי חזון חוות הבוקרים, לאחר שעדר הבקר נמכר, כתחליף לצרכי פרנסה הוגדלו בריכות הדגים ,ולרעיון הטיולים המדבריים נוספו חדרים ללינה כבסיס לטיולים באזור כתיירות מדברית , דבר שהפך אז את הפרנסה ללהיט מניב הכנסות .
למרות שהאזור בתחילה שרץ יתושים מסוג אנופלס ,שגרמו למחלת המלריה משלוליות של מי גשמים (הביצות) שלא חלחלו לתוך האדמה ולידם גדלו קנה מצוי וסמר, המתנגדים בשלטון חשבו, כי היתושים מעבירי המחלות, ימנעו את ההתיישבות עקב סכנת ההדבקות במחלות לחברי הקבוצה ,התבדו במהרה בעזרת התרופות והכדורים שקבלו חברי הקבוצה על מנת להתמודד עם בעיית היתושים.
לאחר מספר חודשים החליטו השלטון הישראלי, להרחיב את שטחה החקלאי של החווה שישב בשפכי נחל צין, נחל הערבה ונחל אמציה השטח הוגדל משטח של אלפים דונם ,לשטח של ארבעת אלפים דונם נפרצו דרכים בידי הקק"ל ,לישוב ולקידוחים ולשטחי המרעה על השטח הוקמו צריפי קבע למגורים ,בהמשך הוחלט על הקמת מבני קבע חובר חשמל לחווה והחלו בקידוחים למציאת מים ,וחוברה צנרת למעיינות עין תמר על מנת לפתור את בעיית המים.
על מנת לעזור בפרנסת החווה נטעו הצעירים, חלקת מטע תמרים על שטח של מאתים וחמישים דונם ,שהושקע במי תהום מליחים למחצה שהובאו בתחילה ממעיינות סדום, כמו כן נטע כרם ענבים ,תוך שימוש במידע על גידולי כרמי יין בידי הנבטים הקדמונים ,ואפילו בחסות האוניברסיטה נעשה ניסיון לנטיעת עצי הדר.
שנתיים לאחר עלייתם לישוב, הוקם בחווה מתקן להתפלת מים ממעיינות עין תמר, ומקידוחים מים ממעיינות תת קרקעיים, מחיר המים היקרים המתוקים שהובלו לחווה מסדום ,ירד עקב התפלתו מחמש עשר לירות לקוב לחצי לירה לקוב .
כול תהליך ההתפלה , נעשה בידי המהנדס ראובן מץ ,שפיתח לאחר שלוש שנות מחקר ,והפך שיטה תאורטית למעשית כאשר הקים מתקן קטן שהתפיל כאלף ליטר מים מתוקים ביממה , מתקן בגודל של מקרר קטן ובמשקל 50 קילו.
תהליך שקיצר את הליך השקיית הגידולים החקלאיים הנוספים, לצורך גידולי החקלאות הוקצעו 400 דונם לענף הפרחים כמו סייפנים לעגבניות מלפפונים, חצילים ועוד, בתהליך הכשרת הקרקע לגידולים חקלאיים, נשטפו חלק מהחלקות במים פחות מליחים שהורידו את כמות מליחות הקרקע בתהליך של המסת המלחים .
קוריוז מאותם ימים ,היו ביקוריו של בן גוריון בחוות נאות הכיכר ,שם היה מתיישב ומשוחח עם המייסדים ,מעביר את משנתו הצרופה לפיתוח הנגב וההתיישבות, מאזין לאנשים ובסופו היה מקנח במשפט : חשבתי שאנשי שדה בוקר משוגעים, ופה התברר לי כי השיגעון גדול יותר.
קוריוז נוסף משנת 1964 מספר על פנייתו של מנחם בגין, לחברת התיירות של נאות הכיכר ,בבקשה לספק שלושה קומנדקרים ,בעבור טקס העברת עצמותיהם בארונות בעת ההלוויה של זאב ויהנה ז'בוטינסקי ,בעת שהועלו עצמותיהם , וניתנה הרשות לקברם בהר הרצל, שני הקומנדקרים יועדו לארונות, והשלישי כרזרבה לעת תקלה, הקומנדקרים נצבעו ושופצו לטקס ההלוויה.
עוד לצרכיי פרנסה, הוקמה בשנת 1961 חברת נאות הכיכר לטיולים מדבריים , בעידוד משרד התיירות , חברה שערכה טיולים מדבריים באזור ים המלח ,הערבה ובהרי אילת, באותה תקופה הצטרפו עוד חברים כעובדים לחווה ,אז הוחלט להפוך את החווה ליישוב מן המניין, במקום תוכנן להקים ישוב שימנה כחמישים עד שבעים משקים חקלאיים לשפחות.
לצרכי פרנסה נחפרו שתי בריכות לגידול דגים בשנת 1962 בידי הקק"ל ,שגודלם קרוב לשמונה דונם האחת, לאחר מכן בעקבות ההצלחה בגידול האמנונים , גדלו שטחי הבריכות לשטח של ארבעים דונם ,בבריכות גודלו בתחילה דגי אמנון, ובמהרה צורפו אליהם דגי קרפיון ובורים ,הדגים אקלמו לתנאי החום והמליחות והתפתחו יפה ,לצורך הבאת המים מהקידוחים בסביבה, נחפרה תעלת הולכה שמילאה את שתי הבריכות במים.
בהמשך החלו אנשי החווה, למכור דגיגים לבריכות הדגים של משקי הצפון , ששם ההשרצות החלו באוקטובר ,ומכיוון שההשרצה וההטלה בדרום החלה בחודש פברואר ,דבר שהאריך את תקופת אספקת הדגים הטריים בארץ ,גם בעונות אחרות של השנה, וגם אפשר להגדיל את נפח כמויות הגידול שנמכרו בארץ.
מכיוון שהחווה החקלאית מעצם היותה בתחילה חווה פרטית, לא יכלו בעלי החווה לקבל סיוע ממשלתי, כדין ישובים חקלאים מהמוסדות להתיישבות הממשלתיים, למרות מלחמתם לקבל סיוע כזה, רק בשנת 1965 כשבע שנים לאחר הקמת החווה, הצטרף היישוב לאיחוד החקלאי , בהצטרפותם לאיחוד החקלאי, החלו לזרום תקציבים למקום, תרומה של מאה אלף לירות סטרלינג, מתושביה היהודים של העיר ויקטוריה מאוסטרליה ,הוקצו בידי הקק"ל כתוצאה מכך נבנו 17 בתי קבע ביישוב, מכבסה ,שירותים חדר אוכל ומשרדים , כמו שנאמר העקשנות מנצחת לבסוף והחווה החקלאית הפכה ליישוב מן המניין במדינת ישראל.
אגדת שביתת הרעב
מאגדות הישוב מספרות כי ,בשנת 1966 פרצה שביתת רעב ,של יצחק מזיג ויצחק בן עמי שני מועמדים שחיו בנאות הכיכר ועבדו כשכירים אחד כמנהל ענף הדגים והשני כמנהל ענף הבקר במשך 4 שנים ,השביתה פרצה לטענתם ובהגשת כתב תביעה משפטית, בגין חובות כספיים של הנהלת חברת נאות הכיכר כלפיהם, ובעיקר אי כיבוד הבטחות שניתנו להם להתקבל כחברים בחברה ובזכותם להיכלל ברשימת בעלי המניות, לעומתם טענו בעלי המניות המייסדים כי הם עבדו כשכירים עם מעמד של שכירים.
בין הצדדים החל משא ומתן ,כאשר ההנהלה הציעה בוררות לסיום המחלוקת, אלא שהשובתים דרשו בורר מטעם האיחוד החקלאי , לאחר שבוע של שביתת רעב ואשפוז בבית חולים מתשישות ,החליטו השנים להפסיק את השביתה בהתערבות גורמים מהסוכנות היהודית שטענו כי השביתה השיגה את מטרתה משום שעוררה את תשומת לבם.
הצעירים טענו כי ההבטחות ניתנו להם, מידי שני מייסדים של החברה שבינתיים ,עזבו ולקחו עמם דמי פיצויים מהחברה , מזכיר חברת נאות הכיכר רוג'ר בינימין ,העמיד לטענתם שתי אפשרויות לחיות במקום, אחת להשתכר כשכיר בשכר של 700 שקל בחודש, והשנייה לקבל משכורת חודשית של שלוש מאות לירות לחודש ולהירשם כמועמד לחברות בהמשך .
אחרי שהחליטו להישאר במעמד של מועמדים לחברות ,ובתום תקופת זמן ,הודיע רוג'ר בנימין שהתקבלו לחברות ,אלא שהכרזה זאת לא לוותה בגיבוי של מסמך כול שהוא ולאחר עזיבתו של רוג'ר בנימין ובעת שדרשו את זכויותיהם החל הסכסוך בינם לבין יתרת בעלי החברה.
בעת הדיון בבית המשפט נקבע פשרה זמנית, שעל פיה ימחקו התובעים את ההתדיינות המשפטית ודרישתם לפרוק החברה תמורת פיצוי כספי של 8,000 לירות לכול תובע ,עוד הציעו בעלי המניות לשלם סכום כסף גדול ,בכדי שהשניים יעזבו את נאות הכיכר, תנאי שהשנים סרבו ,והודיעו שהם נשארים עד שיוכרז על המקום כישוב קבע שבו יקבלו הם זכויות נחלה במקום.
המשך ספור נאות הכיכר
בשנת 1966 עדיין נשארה חברת נאות כיכר בע"מ בבעלות פרטית בראשות שלושת בעלי המניות שנותרו : אברהם אוברוצקי, יעקוב סבירין ומיכה הילר ,מכוון שהישוב נאות הכיכר בבדידותו משך אליו אנשים לתקופות זמן קצרות שברחו מסביבתם הטבעית, ביטניקים וכדומה שהיו מוכנים להתגורר במקום תמורת דמי כיס, מזון ומקום לינה ,כשבעלי החברה דרשו מהם רק שיעבדו תמורת מה שקיבלו .
שלושת בעלי החברה טענו כי אין הם עושים רווחים מהמקום, כיוון שעל המקום רובץ חוב בגין השיטפון של שנת 1965 שגרם נזק עצום למקום, סוד גלוי היה הסכסוך בין חברי החברה לבין הנהלת הסוכנות היהודית ,והמחלקה להתיישבות יהודית בנגב ,שרצו לפרק את החברה הפרטית ,היושבת על קרקע לאום ולהפוך את השטח לאגודה שיתופית.
בכדי להילחם ברוע הגזירה ,החליטו חברי הנהלת חוות נאות הכיכר להצטרף לאיחוד החקלאי ,שינו את תקנון החברה לפי דרישות הסוכנות, אלא שגם זה לא הספיק למחלקה להתיישבות שדרשה לקחת לידיה את מטע התרים בטענה שאינו מועבד כראוי.
המוסדות המיישבים ,אפילו לא רצו לתקן את מערכת ההשקיה והולכת המים מהבאר למטע התמרים ,מנהלי האגודה הסכימו לבסוף להקמת האגודה השיתופית ,בתנאי שיקבלו את השקעותיהם האישיות בציוד ובשטח מזמן הקמת החברה בעת שהתיישבה במקום, הסוכנות הסכימה להסדר ,ותמורת לתשלום כספים, נתבקשו שלושת המנהלים לחתום על שטר ערבות בסך 100,000 שקל, החברים חתמו אך הכסף מהסוכנות בושש להגיע.
אנשי הסוכנות טענו ,כי בכדי לקיים את המקום בעתיד ועל מנת להכין את התשתית והמגורים ,להגדלת ההתיישבות נדרש סכום כסף גדול מהם לפרויקט האגודה השיתופית בנאות הכיכר ,ובעיקר לפתח את ענף התיירות במקום לצרכיי פרנסת המתיישבים .
בשנת 1967 החלו הדיונים הרציניים בגופים המיישבים ,להפיכת המקום לישוב קבע מוסדר, אלא שמתיישבים חדשים נמנעו להגיע למקום עד שיוסדרו תנאי מגוריהם וחלקות המשק שיינתנו להם כולל מערכת השקיה והכנת הקרקע לגידולים חקלאיים.
בשנות סוף שנות השבעים ,התגברו פעולות וניסיונות המחבלים להתגנב באזור גבול הירדני מהדרום לצפון ,בעיקר באזור הבקעה ואזור הערבה לתחומי הגדה ולהיטמע בהם במטרה לבצע פעילות חבלה והרג באזרחי מדינת ישראל חלק גדול מניסיונות אלו בוצעו בגבול שלנו עם ירדן בערבה, מתוך מחנותיהם בצד המזרחי של נהר הירדן ,בנוסף החלו חוליות של מחבלים לירות על עובדי אדמה חקלאיים וטיילים ופצצות מרגמות וקטיושות על ישובים בערבה ובמיוחד על נאות הכיכר , דרכי עפר חקלאיות וצבאיות מוקשו והחיים נעשו יותר קשים בנוסף לתנאי האקלים הקשים, בתגובה הפעיל צה"ל מטוסי קרב שהפציצו מתחמי מחבלים מעבר לגבול הירדני, הלחימה נמשכה עוד מספר חודשים ונחלשה כאשר המחבלים הבינו כי השטח שמור ומספר אבדותיהם נמצאו בגרף עולה.
במחצית שנות 1970 ,עלה סוף סוף גרעין מתיישבים מהאיחוד החקלאי, שכלל משפחות ורווקים, בכדי ליצור את מושב הקבע נאות הכיכר ,כול זאת התאפשר לאחר ששלושת בעלי חברת נאות הכיכר בע"מ ,העבירו את זכויותיהם לידי חברת ההתיישבות של הסוכנות, בתמורה כספית בעבור השקעותיהם מכיסם הפרטי, להקמת החברה על השטח משנת 1959 עד זמן העברת הזכויות, בכך עברה החווה הפרטית נאות הכיכר שוב לידיים ציבוריות.
בתחילה הוחלט ,כי כלכלת מתיישבי האגודה הקואופרטיבית החדשה בנאות כיכר ,תבסס על מטע התמרים הקיים וגידולי חורף של ירקות לייצוא, כמו כן הוחלט להקים לולים לגידול עופות ותרנגולי הודו לבשר, המתיישבים החדשים החליטו, כי לא תהייה התערבות פוליטית או דתית בחיי היום יום, או ההחלטה האישית של התושבים האם לסעוד בחדר האוכל הציבורי או בביתם.
לטובת גידול הילדים, שהחלו את דרכם ביישוב עם הוריהם ואלו שנולדו במקום, הוקם בעזרת ארגון ויצ"ו גן ילדים, שאף צויד בציוד המתאים לגן ויצ"ו אף שלחה למקום מדריכות שילמדו את ההורים הצעירים, את מקצוע ההורות והאכלה של הילדים הרכים, ויצ"ו אף תרמה כסף להקמת מועדון חברים למתיישבים בנאות הכיכר.
ספור אסון צניחת המצוק על חדר האוכל
לצרכיי הגנת ההתיישבות המחודשת הקרובה לגבול הירדני ,הופקד כוח של הנח"ל שהתגורר בשטח היישוב, עקב החורף וסחף הגשמים התמוטט חלק מהמצוק שניצב מעל לחדר האוכל הישן של חברת נאות הכיכר, המצוק שכלל שלושה גושי סלע ענקיים, התמוטט וצנח על חדר האוכל הצהלי בעת ארוחת הצהריים.
התמוטטות שלושת הסלעים על צריף האוכל של חיילי הנח"ל ,ארעה בסוף שנת 1970 ,בעת שקברו תחתיהם, כשלושים וחמישה חיילים בעת ארוחת הצהרים, בהתמוטטות המצוק נהרגו 20 חיילים ואזרח ורבים נפצעו.
ההסבר המדעי שסיפקו הגאולוגים שהגיעו לאחר האסון ליישוב , טמון בהרכב הגאולוגי המתקרא חוור הלשון ,שכבת סלעית שגובהה מספר מטרים, המורכבת מחרסית ומסלע גיר ,החרסית הנה חומר היכול לספוג מים במידה מסוימת, שלאחריה חלה פעולת ניפוח של החרסית, כתוצאה מהניפוח השכבות שמעל לחרסית מתחילות לנוע בחפשם מקום חדש, הסלעים שניצבו מעל לבסיס השכבות שזזו אחיזתם התרופפה בשכבה שמתחתיהם והם נותקו וצנחו למטה על גג הצריף.
סברה שנייה שבחנו הגאולוגים טענה ,שלאחר ייבושה חזרה החרסית למקומה והותירה חלל במקום שהתנפחה מספיגת המים, כתוצאה מכך התרופפה אחיזת הסלעים בבסיסם והתוצאה הסופית הייתה ההידרדרות.
קוריוז בחירות משנת 1974 ,כארבע שנים לאחר חידוש אכלוס היישוב, המעיד על בדידותו של המקום ,כאשר התברר לוועדת הבחירות ,כי ביישוב ישנם רק כשלושים בעלי זכות בחירה אף מפלגה לא רצתה לשלוח נציגים לפתיחת הקלפי לבחירות ביישוב, לבסוף נמצא צדיק בודד שפתח את הקלפי בשעות הצהרים על מנת לאפשר את התהליך הדמוקרטי להצבעת החברים.
נאות הכיכר בשנות השמונים והתשעים
במחצית שנות השמונים והתשעים עדיין המשיך היישוב בבידודו להמחשת הספור ניתן לומר כי רופא ביקר ביישוב פעם בשבוע, נסיעה באוטובוס לבאר שבע ובהחלפת האוטובוס בדימונה התקיימה שלוש פעמים בשבוע, ביקור אצל רופא השיניים ובעיות קלות נעשו בעיר הקרובה דימונה כחמישים קילומטר מהבית, וביקור רציני אצל רופא התבצע בבאר שבע .
אגדה לנושא לידת אחת מבנות היישוב ,מספרת על עמידה על כביש הערבה של יולדת מהישוב ,ליד צומת סדום ותפיסת האוטובוס הישיר לאילת ,למורת רוחם של הנוסעים על שהאוטובוס הישיר עצר באמצע הדרך לאסוף את היולדת בדרכה לבית החולים באילת.
מספר הילדים באותם שנים כבר עבר את המאה וחמישים ילדים שהתחלקו לחמישים ושבע משפחות שישבו על הקרקע ביישוב, הסכנה הגדולה ביותר למתיישבים באותה העת היו המוקשים שנסחפו בשיטפונות והגיעו למקומות ודרכי מעבר לשטחי העיבוד, האגדות מספרות כי ילדי נאות הכיכר ,למדו לזהות מוקשים עוד בטרם למדו ללכת.
בתקופת 1980-90 בעזרת המחלקה המיישבת והקק"ל ,נפרצו דרכים חדשות לשדות ,נבנו סכרים להטיית שיטפונות נחל הערבה ניטעו עצי תמר חדשים במטע חדש ,טויבו ממלחים חלקות חדשות לגידולים חקלאיים ועוד.
כישלון יוזמת השוק הסיטונאי והיישוב נאות הכיכר
בסוף שנת 1982 החליטו בישוב נאות הכיכר ,לרכוש חנות בשוק הסיטונאי בתל אביב ביחד עם שותף מהשוק ,על מנת להגדיל את התמורה ולהגדיל את המכירות של גידולי החקלאות ביישוב, לצערם של בני היישוב לאחר שנתיים של מסחר בשוק הסיטונאי ,נרצח השותף בשנת 1984 והחנות נסגרה ,לאחר שצברה חוב של למעלה ממיליון דולרים.
הרעיון שהסתתר מאחורי יוזמת השוק הסיטונאי בישוב נאות הכיכר היה להגדיל את סכומי הכסף המתקבלים ממכירת ירקות שגודלו שלא בעונה אלא בעונת החורף בכסף רב ובכך לחסוך את דמי התיווך של הסיטונאים והתשלום הנמוך ששילמו הסיטונאים לחקלאים גם לסחורת החורף , ושמכרו את הסחורה ברווח נאה רק על התיווך.
חלק מהמתיישבים חששו מהחיבור לשוק ,אבל הרווחים שהיו אמורים לקבל בעבור יבולם ועבודתם היה אמור להיות גבוהה לאחר התייעצות עם גורמים כלכליים החליטו להצטרף לרעיון רכישת החנות בתנאי שיהיו בעלי מניות השליטה על השותפות שנקראה יבולי הכיכר בע"מ.
אלא שהיהודים בנאות הכיכר כמו היהודים ,זלזלו בייעוץ בהסתתרם מאחורי המילה "סמוך" וחתמו במחצית 1983, על חוזה עם יאיר בן ישעיהו בעל חנויות בשוק הסיטונאי, שחילק את המניות חצי בחצי .רצח השותף הגביר את חילוקי הדעות, בין חברי המושב שהתנגדו לבין השאר, המתנגדים אף הוסיפו כי המחיר ששולם בפועל לאחר הסכם השותפות ,עדיין היה נמוך לרווח הצפוי שהובטח ולכן גם הצטבר החוב הגדול .התושבים שתמכו במהלך הכניסה לשוק הסיטונאי , טענו לעומתם שרווחי החנות היו טובים , למרות שהם היו טירונים בנבכי חוקי השוק, אך שותפם המנוסה היה אמור להעלותם על דרך המלך ,אלא שהוא נרצח והשותפות ירדה לטמיון .
לבסוף התברר בברור של הנהלת המושב, שסחורתם של חמישים ושלוש המשפחות המשווקות מנאות הכיכר ,ששוקו את סחורתם הן דרך רשת תנובה ובדרך השנייה נמכרו כשבעים אחוז מהסחורה דרך החנות בשוק, בתום הבדיקה הסתבר שהמחיר שנתקבל מחנות לסחורת החורף היה נמוך ,בכעשרים אחוז ממחירים שנתקבלו מהמתחרים, הפרש זה מהחנות ,גרם לחברי הישוב הפסד כספי ישיר של למעלה משש מאות אלף דולר הפסד כספי זה נמשך גם בשנה השנייה של השיווק לחנות ,ובסך הכול עד הירצחו של השותף הפסידו המגדלים מהיישוב קרוב למיליון דולר.בעקבות הממצאים החליטו חברי המושב לסגור את החנות בשוק הסיטונאי , ולא להמשיך לשווק, אלא במכירות ישירות לספקים כאשר ינהלו משא ומתן לקבלת מחיר יותר גבוה לסחורת החורף שלהם (בקיצור סוחרים הם לא היו).
החובות הכספיים שצמחו ביישוב נאות הכיכר
סוף שנת 1985 הסבה צרות רבים לחברי המושב ולאגודה , חלק גדול מחברי האגודה צברו חובות כלפי האגודה ,הפסדי החנות בשוק הסיטונאי, בתוספת פגעי טבע שפגעו בגידולים, וחובות בעבור הלוואות מהמוסדות המיישבים יש להוסיף את הריבית הרצחנית להלוואות שנלקחו על ידי התושבים ,לרכישת זרעים וחומרי דישון לשתילה החדשה יצרו אצל קברניטי היישוב, הרהורים ומחשבות לחיסול המושב והעברתו לידי כונס נכסים באם לא תתגייס הממשלה ותעביר סכומי כסף כסיוע מיוחד להקלת החוב האדיר שצברו חברי היישוב עקב עיסוקם בחקלאות.
בעייתם של תושבי נאות הכיכר בשלב הזה הייתה המחסור הכספי של ארגון האיחוד החקלאי, שמונה כיום מעל לשישים ישובים בארץ נקלע לחובות מצטברים של מספר יישובים כאשר החברים בכמה ישובים בו ,צברו חובות בסכומים גדולים והריבית ששולמה לבנקים הכפילה את החוב במהירות ,לכן פנייה אל הארגון לא הועילה, כאשר פנו חברי הישוב לסוכנותו ממשלתיים נתקבלה ההודעה שארגון האיחוד החקלאי אינו שייך אליהם ולכן לא יוכלו לעזור בפתרון הבעיה.
לאחר מתן סיוע ,תשלום חלק מהחובות ,קבלת הלוואות חדשות בתנאים נוחים יותר ,התגבר היישוב על הבעיה ,עד שקמה המדינה הנאורה שלנו, ושמה גזרי עץ בגלגלי החקלאות בערבה שגרמה לחקלאי האזור לחדול מלגדל גידולים חקלאיים שכללו : פלפלים, חצילים, צמחי תבלין, עגבניות, מלונים ותמרים ,ולהתרכז בהישרדות באמצעות הקמת בתי מלאכה זעירה ובתי קייט לטיילים המחפשים את השקט והרוגע .
כיום בישוב נאות הכיכר ,מתגוררות עשרות משפחות המונות כארבע מאות תושבים ועובדי חקלאות תאילנדיים שכירים בישוב כיום יש בריכה, בית ספר, מגרשי ספורט ,צרכנייה, קופת חולים ומועדון לרווחת המתיישבים.
הפוגארות בעין יהב
ניתן להגיע לפואגרות בעת ביקור בעין מרזב וליד החאן המרוחק ממנו כארבע מאות מטר.
השם הפרסי פאגורות ,ניתן לשיטה פרסית עתיקה להולכת מים באזורים צחיחים ומדבריים , דרך תעלות מים תת קרקעיות שנחפרו שחוברו כמארג תעלות ,העפר מהחפירה הוצא מהחפירים שהיו לאורך התעלה במרחקים קצובים לצורך חיזוק תקרת הפאוגרות דופנו תקרתן .
השיטה הגאונית והסודית ,ידעה לפתור ולנתב את זרימת המים בשיפועים נמוכים (בשטח מדברי מישורי) על מנת למנוע סחף וסתימת התעלות ,המים יועדו להשקיית חלקות חקלאיות נוספות במישור המדברי ,אורכם של הפירים עד לתעלות התת קרקעיות ,הגיע לפעמים לעומק של כששה מטר ויותר, הכניסה והיציאה בחפירים נעשתה בעזרת יתדות שהוכנסו לדפנות הפירים.
כיוון שגובהם של התעלות היה כחצי מטר ,נדרשו אנשים נמוכים לצרכי חפירת הפואגרות ניתן לזחול בין מרווחי הפירים (זה אינו קל) ויש להיעזר בפנס בעת הזחילה, אך הרוצה לחוות חוויה זאת עושה זאת על אחריותו .
מערכת הפואגרות הנמצאת בשטחי העיבוד של הישוב עין יהב, כוללות שתי מערכות השקיה , בעומק של כשלושה וחצי מטר עומק הפירים, מערכות אלו נחפרו בתקופה המוסלמית הקדומה, שלפני למעלה מאלף מאתים שנים, שני מארגי התעלות מתחברות לתעלה אחת המוליכה בסופה לעין מרזב.
יתרונם של הפואגרות היו בשמירה על המים מפני התאיידות ,יש לזכור כי אנשים רגילים לא ידעו את השיטה ,והיא למעשה הובאה לארץ בידי שבטים נודדים ,שלמדו את השיטה באזורים בפרס שבה השתמשו בפואגרות, נראה שרק הכוונה של השלטון המוסלמי הקדום, ידע לייבא וליישם את השיטה החקלאית המיוחדת הזאת ולבצעה במספר נקודות בערבה .
בקרבה לעין מרזב, נוצרה נווה מדבר קטן ולידו במרחק של כמה מאות מטר ,ממוקמים שרידי חאן ששימש למעבר שיירות בעבר.
הערבה מאגרי מים לחקלאות ומצפורים
מאגר ומצפור עידן
הכניסה חופשית , איך להגיע צפונית לישוב עידן.
למאגר ולמצפור מעליו ,הדרך עוברת על המצוק המערבי של נחל הערבה ,אורכה כ 4.6 קילומטר, עד לנקודת התצפית, הדרך עבירה לכל סוגי הרכב, בקצה מאגר והסוללה מתקן שאיבה ,ונוף ירדן והשדות החקלאיים שבחלקם בשטח ירדן של מושב עידן.
מצפור השלום ודרך השלום ליד הישוב חצבה
דרך השלום בערבה
הכניסה חופשית
איך להגיע בנסיעה על כביש 90 ,פונים לפני שער הכניסה למושב עידן שבערבה , פונים ימינה (דרומה) לכביש סלול ,המסומן בסימון ירוק ,דרך השלום מלווה את גבולנו עם ירדן, לכוון אילת לאורך של 24 קילומטר ,הדרך משולטת ועביר לכלי רכב קלים ,עד הכניסה האחורית של הישוב עין יהב.
כאשר מתחילים לנסוע ,מלפני שער הכניסה במושב עידן לכוון צפון הישוב חצבה, בנסיעה על נתיב דרך השלום ,סימון דרכים בצבע ירוק, פונים דרומה ,בנסיעה של כשני קילומטר לאורך המצוק המערבי של נחל הערבה, משם פניה מזרחה בין גבעות נסיעה של כ 600 מטר ממזרח לדרך ממוקם מאגר חצבה.
נוסעים ומגיעים על פי השילוט למאגר המים חצבה ,לפני מצפה השלום ,המאגר קולט בעונת הגשמים מים רבים מהשיטפונות המדבריים של הגשמים היורדים בערבה ,מאגר מים זה הוקם בעזרת קרן קיימת לישראל, והוא אמור לאסוף את מימי השיטפונות להשקיה של השטחים החקלאיים והחממות בעונת הקיץ, בנוסף נאספים אליו מים מליחים שנשאבים מקידוחי הסביבה הנמהלים במימי המאגר, עודפי המים מוזרמים למאגר עידן ומאגר נאות תמרים ,כל שלושת המאגרים משמשים להעשרת מי התאום באזור.
לאחר הסיור בגבעה השולטת מעל למאגר חצבה ,חוזרים לדרך השלום ממשיכים למצפור השלום ,בנסיעה דרומה , כמו כן ניתן להגיע למצפור השלום מתוך מושב עידן בנסיעה של 120 מטר משער המושב עידן, במזלג הדרכים פונים שמאלה, עוברים את השער האחורי למושב, ממשיכים כ 850 מטר, פונים בסימון דרכים שחור, שמאלה לכוון צפון, הדרך עבירה ועוברת על גדות נחל ערבה , מצפור השלום כולל מרפסת תצפית, אשר משתלב בסביבה.
בתצפית מן המצפור ,נגלים נופי הרי אדום ונחל הערבה, מתחת למצפור מסלול מעגלי העובר בתוך נקיקי חוואר, הנחרצים שוב ושוב בידי זרימת השיטפונות כיוון שהוא עשוי מסלע רך ,מהמצפה נגלים נופי הרי אדום ונחל הערבה מתחת למצפור מסלול מעגלי העובר בתוך נקיקי חוואר, הנחרצים שוב ושוב בידי זרימת השיטפונות כיוון שהוא עשוי מסלע רך.
ממשיכים דרומה בדרך השלום לפינת זיכרון ששמה חניון אורן ליאור . ממש לפני גדר מושב חצבה הדרך פונה שמאלה. סמוך לנקודה זו נמצא החניון הקטן לזכרו של אורן ליאור, שנפל בקרב בקרבת מקום. בחורשה שבמקום צומחים עצי דקל, שיזף, שיטה ואשל המנציחים את זכרו.
מחניון אורן ממשיכים לכוון שמורת שיזף , לשמורה מגיעים כאשר סוטים מהדרך מערבה ופונים לכוון שער האחורי של מושב חצבה כאשר מגיעים לשער האחורי פונים דרומה בדרך סלולה החולפת בין החממות, לאורך של ארבעה קילומטר, עד שרואים בריכת מים בראש גבעה, המהווה את מרכזה של השמורה, מגבעה זאת ניתן לערוך תצפית על הסביבה לאחר שחונים מומלץ לסייר בדרכי העפר של השמורה לכוון דרום .
בעת הביקור ניתן לראות את החולות בגוון אדמדם ,בעלי החיים בשמורה והצמחייה המדברית האופיינית לאזור , ניתן להתבונן בלהקה הציפורים ובמיוחד בלהקות הזנבנבים המתרבות בשטח ומגדלות ביחד את צאצאיהם תוך שמירה על מתחם חייהם ,הזנבנים הורגלו לאדם ואף ניתן להאכילם מכף ידינו בעיקר פירות.
כאשר גומרים את הביקור בשמורת שיזף ,חוזרים לדרך השלום בנקודה שסטינו ממנה ,משם ממשיכים בכביש דרומה ,חוצים מטע תמרים לאורך תוואי נחל הערבה ,עד שמגיעים לגבעה על פי השילוט של מצפור חופירה ,הממוקם ליד אבן הגבול המסומנת במספר 93, והסמוכה לחממות מושב עין יהב ,הדרך פונה על פי השילוט לגבל חופירה , בחלק השמאלי של הדרך בין עצי אשל נבחין גם באבן הגבול שמספרה 94, המצפור הנמצא על הגבל כולל מרפסת תצפית השלובה בנוף וממנה ניתן לראות את הרי מואב במזרח ,את החלקות החקלאיות המעובדות בשטחי מושבי הערבה , לאחר התצפית חוזרים בדרך בחזרה למושב עין יהב ותחילת הסיור.
ניתן גם לבקר גם במצפור מאגר עידן הממוקם מצפון הישוב כאשר הדרך עוברת ממושב עידן לאורך ארבעה וחצי קילומטר על המצוק המערבי של נחל הערבה עד לנקודת התצפית הדרך עבירה לכול סוגי כול הרכב , תצפית הנוף ממוקמת על סוללת המאגר לכוון הרי מואב והשדות החקלאיים המעובדים של תושבי האזור, באזור התצפית לידה מתקן שאיבה .
צומת חצבה מסלול ציר המעיינות
מסלול ציר המעיינות
הכניסה חופשית , איך להגיע תחילת הציר בשלט הכוונה ממול לתחנת הדלק של ציר המעיינות, תחנת האוטובוס ממערב לפונדק הערבה הציר מסומן בצבע שחור, מתחנת הדלק אחרי צומת חצבה ותיקח אותנו עד למישר.
אורכו של המסלול כתשעה קילומטר, לאחר ארבעה קילומטר של נסיעה מגיעים למעיין בריכת המים עין זך, לאחר מכן המעיינות מצפון לדרום : תמיד, עין שחק ועין דוחן, בדרך כלל אין הם שופעים מים.
המעיינות עין זך, עין תמיד, עין שחק ועין דוחן, שהינם ברכות לאגירת מי תהום להגמעת בעלי חיים. קק"ל סייעה בהעמקת חלק ממפלסי המעיינות.
ממעין זך מכאן נמשיך בנסיעה כקילומטר דרומה, על הדרך המסומנת בשחור ונגיע עד לעין תמיד. נחנה את הרכב ונלך מעט ברגל בערוץ הנחל.
המעיין שוכן בתוך ערוץ ובו עצי דקל ירוקים בסמוך לרחבת החנייה. בעין תמיד יש שרידי חקלאות קדומה, הכוללים אמת מים מהתקופה הביזנטית. המקום משמש אתר קבורה למשפחת אבו מסק אל עמרני, משפחה בדווית, החיה באזור חצבה מזה מאות שנים.
לאחר החזרה לרכב נמשיך למצפור על שמו של עידן גדיש ,חוקר של הראם הלבן, מתצפית מעל למצפור ניתן לראות מכלאת אקלום לראם הלבן לפני שחרורו לטבע, בתחום המכלאה עין שחק ,המספקת להם צמחיה .
נמשיך בנסיעה של שני קילומטר דרומה, ואז נפנה 500 מטר מזרחה לכוון ירדן ,ונגיע לעין דוחן, במקום נערך קידוח למציאת מים, ונתגלו מים מליחים ,עקב כך ננטש המקום, אך מימיו משמשים את בעלי החיים באזור, בנקודה זאת ניתן לחזור או להמשיך דרומה עד לנקודת הפיצול לאחר 9 קילומטר ונחתוך לכביש 90.
מאגר חצבה
הכניסה חופשית איך להגיע צפונית לחצבה, בנסיעה על נתיב דרך השלום, סימון דרכים בצבע ירוק, מתחיל לפני שער הישוב של מושב עידן, פונים דרומה ,600 מטר ממזרח לדרך ממוקם מאגר חצבה.
מידע
מאגר חצבה הינו אחד מהמאגרים שהוקמו בערבה על מנת לאגור מי שיטפונות ולהשתמש במימיהם להשקיית הגידולים החקלאיים באזור חצבה ,במאגר משתרע על שטח של 500 דונם ואוגר בתוכו כמיליון שמונה מאות מטר מעוקב של מים.
בנוסף נאגרים בו מים מליחים שנשאבים מקידוחי הסביבה ונמהלים במימי המאגר ,עודפי המים מוזרמים למאגר עידן ומאגר נאות תמרים כל שלושת המאגרים משמשים להעשרת מי התאום באזור.
מצפור שיזף והשמורה
לשמורת שיזף מגיעים בנסיעה על כביש 90 (הערבה לאילת) בין עין חצבה לעין יהב, הכניסה לשמורה ממוקמת ליד השער המזרחי של מושב חצבה, כאן מתחילה דרך הגישה לשמורת חולות שיזף.
השמורה מורכבת מגבעות הנקראות שיזף המתרוממות מעל לנוף המדברי השטוח ,בתחום השמורה מבחינים בנחלי האכזב :נחל שיזף, נחל שחק ונחל גדרון, החיי והצומח מתרכזים בערוצי הנחלים.
פונים לכוון שער האחורי של מושב חצבה ,כאשר מגיעים לשער האחורי פונים דרומה בדרך סלולה החולפת בין החממות, לאורך של ארבעה קילומטר עד שרואים בריכת מים בראש גבעה, המהווה את מרכזה של השמורה, מגבעה זאת ניתן לערוך תצפית על הסביבה, לאחר שחונים מומלץ לסייר בדרכי העפר של השמורה לכוון דרום .
המאפיין את השמורה הוא מראה החולות בגוון אדמדם וחיי בעלי החיים בשמורה והצמחייה המדברית האופיינית לאזור , ניתן להתבונן בציפור החיה בלהקה והנקראת זנבנבים המתרבות בשטח ומגדלות ביחד את צאצאיהם תוך שמירה על מתחם חייהם ,הזנבנים הורגלו לאדם ואף ניתן להאכילם מכף ידינו בעיקר פירות.
בין החיות שנמצאות בשמורה נמצאים : הצבוע, הזאב, הקרקל, גירית הדבש, שועל הנגב, שועל מצוי, צבי המדבר ,ציפורים זוחלים ועכברים ועוד ,בשמורה נבחין בעצי שיטה סוככנית ,עצי שיזף, שיחי עציון, רותם המדבר ועוד, בערוצי הנחל מתגוררים סוגי נחשים אופייניים לאזור ,בערוצי הנחלים נמצאות נביעות עונתיות כמו עין גדרון ,מסביב לנביעות צומחת צמחיה מדברית כמו מלחות ,דקלים ושיזף.
מצפור שיזף כולל את בריכות המים של קבוץ חצבה, מעליהם מוקמו שתי נקודות תצפית ,לידם שרידי מפעל התכה קדום שבו הותכה.
מאגר עשת (הדסה) וסכר עשת
כאשר מסיימים את הביקור במצפור התצפית פארן ,חוזרים לרכב וחוזרים לכביש 90 בצומת פארן ,ממשיכים דרומה מהצומת בערך שנים וחצי קילומטרים על הכביש ולאחר שהכביש עובר בעוקף הרים פונים לשביל עפר שמאלה (ללא שילוט) פונים באופן כללי לכוון הגבול עם ירדן עד שמגיעים לשער ישן נטוש, עולים בדרך העפר העולה עד מגרש החניה שליד האגם .
מאגר עשת והסכר ממוקמים בשפך נחל חיון ,שאליו מגיעים עם רכבים על דרך העפר, כאשר מגיעים לרחבת החניה של נקודת התצפית חונים ולאחר צפייה לנוף ,יורדים למאגר לבילוי על גדותיו .
מאגר עשת מתמלא בתחילת עונת הגשמים ,מים אלו נאגרים במאגר עד אמצע הקיץ , תלוי בכמויות הגשם שירדו בעונה ביקור במאגר מומלץ בתחילת האביב.
מאגר עשת או אגם עשת והתצפית מעליו משמשים נקודת תצפית יפה שיכולה גם לשמש כנקודת עצירה למנוחה , אל נקודת התצפית עושים בהליכה רגלית כאשר מלמעלה ניתן לראות את סכר המאגר.
אגירת המים יוצרת את האגם העונתי ,המשמש גם כמקום מנוחה ועצירה לבעלי כנף ונקודת שתייה לחיות בר, על מנת לחצוב ולהעמיק את המאגר נחפרו ערמות חול סחף מקרקעיתו שהונחו כערמות חול בקרבת מקום בחלק הדרומי.
תפקידו העיקרי של סכר עשת שהוקם בשנת 1987 ,כנקודת תפיסת מי הגשמים אגירתם על מנת שיחלחלו למי התהום שבאזור על מנת לשמרם בנקודות השאיבה של חברת מקורות .
בעונת הקיץ והאביב קופצים תושבי האזור עם אבובים ,קיאקים המשמשים אותם לשייט וציפה מעל פני האגם .
פארן אנדרטת ההולכים לפטרה
כאשר מסיימים לבקר בנקודת התצפית ובאגם מאגר עשת חוזרים לרכב שלמרגלות התצפית חוזרים לכביש העפר וממשיכים צפונה כקילומטר וחצי צמוד לשביל הטשטוש שעל הגבול עם ירדן וכשנתקרב, תבלוט לעינינו האנדרטה לזכרם של ההולכים לפטרה המוצבת על שלוחת הר בודדה לאלה שהלכו לטיול המסוכן בטרם נחתם הסכם השלום ביננו לבין ירדן.
דרך נוספת להגעה לאנדרטה ,היא בהגעה על כביש 90 לכוון דרום ליד תחנת האוטובוס של הכניסה לפראן, מתחילה דרך עפר עם שילוט לכוון מזרח ,נסיעה של דקות ספורות מביאים את המבקרים למרגלות השלוחה ,שעליה ניצבת האנדרטה, בחניון קיימת פינת ישיבה מוצלת ובזמנו היה ברז מים .
למרגלות השלוחה נחנה ,ונעלה רגלית לאנדרטה בנקודה שממנה הם החלו את מסעם לפטרה שהוקמה לזכרם של חמישה צעירים שניסו להגיע לפטרה באוגוסט 1953 ,אך נרצחו בדרכה בידי הצבא הירדני ממרומי הגבעה ניתן לתצפת לכוון הגבול הירדני ישראלי.
אנדרטה בצורת חרוט ריבועי המתנשאת לגובה של 3 מטר הבנויה מאבנים בינוניות כמו בפירמידות ולידם בסיס נוסף של במה קטנה בת שתי שורות אבנים ,במרכז האנדרטה שקוע לוח שיש על פלטת ברזל שבו נחקקו שמות הנופלים וסיפור הדרך.
למעשה זאת הקבוצה השנייה שיצאה לכוון פטרה שכללה את : גילה בן יעקב ששימשה בעברה מפקדת מחלקת סיור בפלמ"ח , אריה מג'ר ,מרים מונדרר איתן מינץ ויעקב קליפלנד , חברי הקבוצה נורו וגופותיהם הוחזרו לישראל בידי הירדנים.
באר אורה ומצפה עברונה
הכניסה חופשית
איך להגיע הכניסה למצפור עברונה היא מכביש הערבה-צומת באר אורה. דרך עפר, שהוכשרה על-ידי קק"ל, עולה למצפור, השוכן בגבעה המשקיפה על הערבה, הכניסה מכביש הערבה, כ 500 מטרים דרומית לצומת באר אורה. פונים בדרך עפר מערבה, משם פונים דרומה על כביש הערבה הישן ומטפסים על גבעה המשקיפה אל הערבה.
מידע
מצפור עברונה ,נבנה על גבעה שמשקיפה לעבר ערבת עברונה, לזכר נחום לב ויעל מלר, שנספו בתאונת אופנוע למרגלות הגבעה. נהג שנסע בנתיב הנגדי של כביש הערבה, איבד את השליטה על מכוניתו והרג אותם. המצפור נבנה על ידי רשות הטבע והגנים בעזרת חבריו, פקודיו ובני משפחתו של לב. הוא נמצא בצד המערבי של כביש הערבה, סמוך לבאר אורה יש שילוט ודרך עפר שמתאימה לכל מכונית .
המצפור הוא נקודת פתיחה טובה לסיור בערבת עברונה, מעברו המזרחי של כביש הערבה. מדרום, הר עמרם בצבעו השחור, וממזרח נישאים הרי אדום.
מים שמגיעים משיטפונות וממערכת תת קרקעית מתנדפים ויוצרים מליחות ,סביבם נוצרות חגורות של צמחייה בהתאם לעמידותם בריכוז של המים המלוחים , בולט בצמחייה דקל דום עצי שיטה וצמחים נוספים , באזור גרים צבאים ומכרסמים צבועים, תנים, ארנבות ושועלים.
בבקעה חווה חקלאי בת למעלה מאלף שנה שבנו מערכת השקיה על פי דגם פרסי עתיק, המוליכה מים במערכת תת קרקעית המתחילה ממרגלות ההרים לשטחי הגידול שבו גדלו תמרים, שקדים, זיתים ושעורה, החווה שופצה על מערכת המים הייחודית שלה ומשמשת כמרכז לביקורים בדרך מאילת ולאילת.
באר עברונה מעיין א דפיה
איך להגיע בנסיעה צפונה מאילת על כביש הערבה , מאה מטר לאחרי סימון הקילומטר ה 20 לאילת ,יורדים מזרחה לדרך עפר, ונמצא את השילוט חוות עברונה בארות שרשרת ,נוסעים בדרך עד לדרך סלולה ,אשר בעברה הייתה הכביש הישן לאילת, במפגש פונים צפונה בעקבות השילוט לבארות שרשרת, לאחר קילומטר נבחין בסככה ושלט מידע על הבארות, בהמשך הנסיעה צפונה לעוד כארבעה קילומטר מגיעים לשלושה קבוצות של דקלי דום, הדרך מסומנת בשחור ממשיכים מדקלי הדום עוד צפונה עד לבאר .
דרגת קושי קלה.
פרוש שמה של עברונה הוא כפי הנראה מקום מעבר, הבאר ממוקמת ליד דרך שהוליכה מוסלמים מערב הסעודית לכוון צפון אפריקה, במקום הייתה בעבר חווה חקלאית ,כאשר אספקת המים לגידולים נשאבה ממעיין סמוך, ומערכת ההשקיה התבססה על מאגר המים בבאר הלא עמוקה שנחפרה 200 מטר מהחווה.
צופר מצד קצרה
מצד קצרה
הכניסה חופשית
איך להגיע המצד ממוקם צפונית לפארן ודרומית למרכז ספיר , הכניסה לקטע זה היא כקילומטר וחצי מדרום ליישוב צופר, בכניסה ניצב שלט שבו כתוב מואה – דרך הבשמים. לאורך הדרך יש שילוט נאה המסביר ואף אומד את המרחק עד התחנה הבאה. חאן מואה , מצד קצרה כ-14 קילומטר, מול מסעדת מואה, ליד קיר חום ובו שילוט דרך הבשמים , פונים מערבה לדרך עפר החודרת לעומק המדבר. סימון השביל שחור
מידע
חורבת קצרה היא מצודה על דרך הבשמים הנבטית. מצודה זאת הוקמה על ידי הנבטים על מנת לשמור על הדרך מפני שודדים. לאחר התפשטות האימפריה הרומית לממלכת הנבטים ולדרכי המסחר שלהם, נעזבה המצודה וננטשה. במקום מגדל שמירה בגודל של 5 מטר על 5.5 מטר ובו שלושה חדרים ומאגר מים. מקור המים של מצד קצרה הוא בור מים בתחתית נחל קצרה ,כדאי לחשוב על הבאת המים למעלה הגבעה.
השביל מתחיל לטפס אל הנקודה הגבוהה באזור, שבה נמצא מצד קצרה, בגובה של יותר מ-300 מטר. כאן השביל נעשה קשה גם לרוכבי אופניים. ההולכים ברגל מחויבים לטיפוס לגובה. לא קשה, אבל ארוך. על אף שהג'יפ עושה את העבודה הקשה של הטיפוס.
פארק תמנע
כניסה בתשלום
סוג האתר תופעות גאולוגיות ,אגם מים מליחים, שחזור בחפירות של חיי כריית הנחושת הקדמונים.
פארק תמנע ממוקם כ 30 קילומטר צפונית לעיר אילת.
טלפון לתאום 08-6317850
האתר פתוח בימים א-ה בשעות 09:00-16:00 ,יום שישי בשעות 10:00- 14:00,שבת בשעות 10:00-17:00.
באתר חנייה, מזנון, גישה לנכים, מרכז מבקרים .
מידע :
אחד המקומות המושכים לתושבי העיר אילת ולתיירים וטיילים על כביש 90 בדרך לאילת , האתר מספק חוויה מהנה לאורח, בפארק כחמש עשר מסלולי הליכה רגליים הנחלקים למסלולים מעגליים מסלולים למיטיבי לכת ומסלולים קצרים.
בדרך כלל נחלקים המטיילים בפארק לאלה הנוסעים ברכב עוצרים באטרקציות שונות יורדים מהרכב וניגשים ליהנות מהאטרקציה , חלק אחר עושה מסלולים רגליים להולכים ברגל כדאי לציין בכניסה כי הם עושים סיורים רגליים ומקבלים דפי מסלולים בספרון קטן.
כאשר ניגשים לסיורים רגליים במהלך הסיור הנוף די דומה בכולם ההבדל הוא בדרגת הקושי של ההליכה ובאורכם והאם הם סיבובים או שצריך רכב מאסף.
המקום מתאימים לביקור משפחתי ולילדים בפרט, בקעה בצורת פרסה, תחילת המסלול בביקור במרכז המבקרים וצפייה במצגת תלת מממדית במסכי ענק, על המקום עברו ,כל זאת בישיבה על כסאות נעים ומסכים מתחלפים ,תחושה של להיות חלק מהמצגת.
הסיור נמשך בנסיעה ובקורים רגליים בין תופעות סלעיות גאולוגיות, ציורי המרכבות, אתר הקשתות ,שריד עיר כרייה על מקדשיה ומנהרות הכרייה של הנחושת, ביקרו בפטרייה, בעמודי שלמה ובאגם המים המליחים שנאספו לאחר הקמת סוללות עפר למניעת חדירת המים לתוך המכרות המודרניים שהיו בתקופתנו, אתר הנחושת תמנע להדגמת והסברים על תהליך הכרייה של הנחושת.
דוגמה למסלול חביב ,הוא המסלול שצבעו כחול, היוצא מחניון הקשתות וכולל טיפוס על סולמות הגעה למרפסת תצפית וצפייה בנופים , ומשם חוזרים לאותה נקודה,
אפשרות שניה הוא מסלול 2 ,שאינו קל היוצא מנקודת הכניסה הראשית בצידה השמאלי, בטיפוס שאינו קל עולים על פסגת ההר צופים בנוף וחוזרים באותה דרך למטה.
מחניון הקשתות יוצאים למסלול בתדריך הטיולים הוא נקרא שדה הצלחות והעצים המאובנים , הליכה במסלול דורש עלייה בעזרת חבל בקטע של הדרך ,במסלול חולפים על פני עצים מאובנים שגילם מיליוני שנים, בסופו מגיעים לנקודה שממנה חוזרים לרכב מרחק של חצי קילומטר בערך .
יש אפשרות שאינה זולה ללון בפארק אך היא כוללת מקלחות נורמליות ובהם מים חמים לרחצה, במקום נמצא איש המספק שירותים ,והקפצות ואיסוף מנקודות שונות של מסלולים שאינם סיבובים ,סך הכול לאנשים שרוצים לבלות במקום אפשרות לבילוי בלי להוציא את האף מהשטח שיכולה להמשך מספר ימים תלוי ברצונכם לסייר ובכמה מסלולים.
פארק תמנע עמודי שלמה
עמודי שלמה הם חלק ממסלול פארק תמנע ,על מנת להגיע לעמודים יורדים מכביש הערבה כביש 90 ,על פי השילוט כעשרים וחמישה קילומטר מצפון לאילת , מהכביש הראשי נוסעים כשנים וחצי קילומטר עד לשער הכניסה ,משם ממשיכים כשנים וחצי קילומטר ,עד לנקודת הפיצול ,שבו השילוט מכוון לכוון עמודי שלמה והפטרייה ולכוון אגם תמנע .
ממשיכים לאחר הפיצול על פי השילוט לכוון העמודים ,לאחר כשבע מאות מטר חולפים על פני השביל לפטרייה, מצד ימין של השביל המסומן בצבע ירוק , ממשיכים בנסיעה ולאחר מעל לשלוש מאות מטר מגיעים לפיצול שבילים השביל השמאלי שאורכו כמעט קילומטר מוביל לחניית עמודי שלמה, ואילו המסלול הימני השטוח ,חוצה בדרכו את נחל נחושתן ומשם ממשיכה הדרך לאגם תמנע .
העמודים הנקראים עמודי שלמה ,שהקשר שלהם לשלמה ,הוא אולי במפעל כריית הנחושת שנמצאו בסביבה, שחשבו שנעשו בתקופתו אך כיום אנו סבורים כי אלו מחנות כרייה מצריים קדומים.
העמודים שגובהם כארבעים מטר ,נוצרו מבלייה של אבן החול שצבעה אדום כתוצאה מחדירת לחות בין הסדקים שגורמת להתפוררות הסלע והפיכתו בסדקים לחול , חזות הסלע העטוף בשכבת מגן היא העמידה יחסית לבלייה , ולכן נוצרת תופעת טבע מיוחדת של הסדקים הבותרים את גוש הסלע, ליצירת מעיין עמודים זקופים.
לאחר חניית במגרש המסודר ,מטפסים בשביל שבין העמודים ,עד לתחריט על הסלע המכונה התחריט המצרי, שהתגלה בשנות השבעים ,התחריט מתאר את דמות המלך רעמסס השלישי, מעניק מנחה לאלה חתחור, גובה הדמויות בחריטה שבציור הקיר קרוב למטר, בנקודת ההתבוננות הוצב שלט הסבר והכוונה לדמויות החרוטות בסלע.
דרך נוספת להגעה לצפייה בתחריט ,היא הליכה למרגלות העמודים מחלקו הימני של מגרש החניה , השביל בתחילה נוח להליכה אך בהמשך יש מקטעים שאינם קלים , לאחר הצפייה בתחריט המצרי, יורדים במדרגות המוליכות למקדש האלה חתתור .
לאחר הביקור בעמודי שלמה ,ניתן לחזור לאחור במסלול להגיע לנקודת ההתפצלות ולנסוע לאגם תמנע המלאכותי ,המלא במים מליחים ,שלידו נמצאים מרבצי חול צבעוני שניתן להכניסו ולעצבו בצורות גאומטריות במכלים או בקבוקים כפי שעשינו בילדותנו.
עמודי עמרם
איך להגיע בנסיעה על כביש הערבה צפונה מאילת בסימון הדרך ה 20-21 ,מצד שמאל מערבה מפנה שילוט לכוון עמודי עמרם ,מיד ליד הכניסה חורשה נטועה ,בנסיעה של עד רבע שעה בדרך עפר ,בדרך בפיצול לקחת את הדרך עם הסימון הכחול עוד כשלושה קילומטר עד למגרש החנייה אשר ממנו יש להמשיך בהליכה בין 5-10 דקות.
דרגת קושי קל .
מידע
עמודי עמרם הם תוצאה של פיסול הטבע באבני חול צבעוניים, מזרימת מי שיטפונות וחילחולים בסלע, בתהליך החלחול המים סדקו את הסלע ויצרו סדקים ועמודים אשר גובהם כ 15 מטר ,באזור נמצאים ממצאים ושרידי מבנים, מערות כרייה , המרמזים כי נחושת נחצבה באזור ,כיום מערות אלו משמשות כמגורים לבעלי חיים.
בדרך ממגרש החנייה ניתקל בעוד תופעה ובסלע המכונה החלבה בגלל שכבות הסלע השונים המרכיבות אותו כפרוסות על לחם.
הערבה פארק תמנע האגם הנעלם
לנוסעים על כביש 90 מהצפון לכוון אילת, כשני קילומטר אחרי הכניסה לקבוץ אליפז ,פונים ימנה לשלט מכרות תמנע ,עולים על כביש משובש, ואחרי כחמש מאות מטר פונים בפניה ימינה לדרך עפר, מיד לאחריה סוללת עפר וגדר שם חונים למי שהולך ברגל לתצפית המצוק ולירידה לאגם.
מיקומו של האגם בין מחצבות נחושת ישנות נטושות ,בין הפארק לישוב אליפז, בעת שנחצבו המחצבות נתקלו החופרים במי תהום מליחים ,שהציפו את מחצבות ויצרו אגם שמימיו בגוון טורקיז , קרקעיתו מלאה פסולת ומכוניות שננטשו יש הטוענים כי סגירת המכרות בשנות השמונים ,המוקף במצוקים סלעיים בגווני אדום מראה משכר במיוחד בשקיעה.
הסבר נוסף הכניסה חינמית לדרך המוליכה לכוון האגם הנעלם נמצאת כשני קילומטר דרומית לפארק תמנע ,או כעשרים ושתים קילומטר מאילת על כביש 90 , פונים מערבה ( ימינה מכוון הכניסה לפארק) ומתחילים לנסוע על דרך עפר או סלולה גרוע עם מהמורות, לאחר שני קילומטר פונים ימינה וממשיכים עד שנראה מבנה נטוש ולידו שלט קווי דלק ממשיכים עוד קצת על דרך העבר כאשר משמאל מדרון עם גדר, מגיעים למגרש חניה ארעי ושם חונים.
ממשם ממשיכים בהליכה של כעשר דקות עד שמגיעים לתצפית שמעל לאגם הנעלם ,שם עוצרים נהנים מהמראה ומצטלמים, ניתן לרדת לאגם בשביל מתפתל דרך שאורכה כחמש עשר דקות , לבעלי רכב בעל עבירות ניתן לחסוך את ההליכה ולהגיע עד שפת האגם בנסיעה.
מימי האגם מליחים ברמה המזכירה את הרחצה בים המלח, עומק האגם גדול על כן נדרשת זהירות לאנשים החפצים ברחצה ,אין הצללה לאורך הדרך ובאגם כנגד קרני השמש ,הדרך והמקום חשופים לשמש ,על כן כדאי לבקר במקום בשעות הבוקר או בערב, לא לשכוח להצטייד בציוד הגנה מהשמש ומים,
החיות שהובאו התאימו את עצמם למזג האוויר החם בערבה , והחלו להתרבות עד שכיום בשנת 2017 ,הם מונות כארבע מאות פריטים הכוללים : יעלים, דישונים, יעלים, ראמים ועוד המסתובבים חופשי במתחם החווה המגודרת .
פארק ספיר
כניסה חופשית – טלפון לתאום הדרכה לקבוצות 08-6592295, 08-6592245
לפארק ספיר מגיעים מכביש 90 לכוון אילת לפנות ימינה אל הישוב ספיר, לפנות ימינה לדרך עפר לכוון חניון קק"ל ולחניון הפארק.
פארק ספיר ,נקרא ע"ש שר האוצר המנוח ,כאשר חונים במגרש החניה ,ניתן להיכנס לפארק משתי הכניסות הממוקמות בחזית הפארק הכניסה הימנית הנחשבת לראשית, מוליכה לתוך משעולי הפארק , הכניסה השמאלית בשער הכחול מוליכה לפארק הפסלים שהוקם בשנת 2002 ביוזמתה של האומנית צצה ז"ל מעין יהב, חברותיה האומניות וילדי בית הספר שיטים וסטודנטים מאוסטרליה (פסלי הקנגרו), פארק חיי המדבר כולל פסלים של אומני הישובים באזור כאשר המוטיב המרכזי פסלי חיות ,ציפורי ודמויות .
הערה: קיימים שירותים וברזיות מימין לכניסה הימנית לפארק בחלק החיצוני של הפארק.
החלטנו להתחיל את הביקור, בחלק השמאלי החדש יחסית במשעולי העפר ,בפארק הפסלים המדברי, הנקרא החיים במדבר קידמו את פנינו שלטי ההסבר ,פסלי הקקטוסים ממתכת שחורה ומפת הפארק שניתן לקחת חופשי מקופסת המידע בכניסה, הפארק יחסי נקי וניכר שתשומת לב מושקעת במקום.
הפסלים ממוקמים על סלעים ,לצדי הדרך ואפילו גשר עץ קטן ממוקם באחד מקטעי השבילים ליד להקת ציפורים צבעוניות מחמר המחפשות אוכל בין חגווי המסלעה ,פסלים נוספים כללו, זאבים חמורים ,חסידה מקננת על עץ, שפני סלע, איילים ובמרומי גבעת הפסלים הוצבו פסלי דמויות של אנשים ברוח המדבר, קיים גם חיקוי של קיר נבטי מדרך הבשמים.
בחלקו הצפוני של האגם נראה שקע שבו נבע בעבר מעיין וויבה הערבי באזור הפגודה והמטוס ,שקבל את השם מעיין עין יהב (כיום יבש וללא שריד) ,ששימש כבסיס לישוב הראשון שהוקם בערבה בשנות החמישים עין יהב בטרם עבר הישוב למקומו הנוכחי, כיום המעיין יבש לחלוטין.
תחילתו של פארק ספיר ,באגדות המקומיות המספרות כי הקרקע שעליה הוקם הישוב ספיר לא אפשרו את חלחול המים של מימי הגשמים כעיין מלחה, כאשר באו לחפור את יסודות המבנים , התברר כי השכבה מלאה במי תהום ,אי לכך החליטו שהמים ינוקזו בצינורות ויוזרמו ליצירת אגם מלאכותי בפארק שיוקם ליד מעיין עין יהב.
עצי הדקל המקורים שהוו נווה מדבר מסביב למעיין הווה הבסיס לצמחיה שנשתלה וניטעה מסביב לאגם , בין העצים שניטעו בפארק עצי דקל דום המתפצלים לגזעים מגזע הבסיס, עצי באובב האפריקנים (עץ הלחם) שמהם נותרו בודדים שניטעו כמחווה לספר הנודע הנסיך הקטן.
לאחר הביקור בפארק הפסלים, ממשיכים בדרך העפר לאורך גדר המתחם ומגיעים למדרגות המוליכות בירידה לגשר האגם ולאגם, בין קני הסוף מקננות ציפורים רבים ומשמעל לאגם חורשת דקלים לפיקניק, בצדו השמאלי של האגם ,גשר נוסף המוליך לדרך הראשית של הפארק.
פארק ספיר הינו נווה מדבר הנטוע צמחיה ,עצם ,דשא ובמרכזו אגם, מימיו מגיעים מנביעות של מעיינות ,במקום מספר בעלי כנף, מעל לאגם נביעה של המעיין ,במקום פינות ישיבה וצל, שולחנות וספסלים, כמו כן במקום כאנדרטה מונף על עמוד גבוהה, מטוס הפרימוס אשר סיפק מזון ונשק לישובים בזמן מלחמת העצמאות.
בשבילי העפר שלצידם דשא וצמחים ,עצי באוב שחלקם קמלו ממשיכים בסיור לכוון מטוס הפרימוס הלבן שהונף על עמוד גבוה לצידו מבנה עץ הדומה לפגודה שניתן כמתנה בשנת 2006 ממשלת תאילנד הנקרא סלה ,ממולו בעבר היה תלוי פעמון מתכת המסמל את הידידות ,שנגנב בידי בוזזי מתכות בשנת 2007 ,ולא שוחזר מחדש.
בסלה ניתן לנוח על מנת להמשיך ולסייר בפארק, בשביל השמאלי המוליך ליציאה ממש לפני סופו רואים עץ נטוע שלידו שלט, עץ זה ניטע בידי חיים הרצוג בתקופה שהקימו את הפארק.
ניתן ללון ללא תמורה במקום על המדשאות ולהקים אוהלים או סתם להשתרע על מזרון, תאורה מופעלת במקום עד חצות ,מנגלים, ברזיות, שירותים, לברי מזל שיצליחו לדוג מדגי האגם מובטחת גם ארוחה.
פינת חמד לילדים וגן משחקים בעבורם ביתן תאילנדי הפגודה מקומות מנוחה והתרגעות למשפחות באזור חורשת הדקלים ליד האגם.
ערבה עיר אובות עתיקות מצד חצבה מבצר עין תמר המקראית
עתיקות מצד חצבה – מבצר עין תמר המקראית
בנסיעה בכביש 90 לאילת באבן הקילומטר 160 פונים בעקבות השילוט לכוון מזרח אל כביש 227,לאחר מכן פונים שמאלה אל מצודת חצבה, השלט שהוריד אותנו מהכביש לאילת ,הנחה אותנו לעיר אובות.
כניסה חופשית
רחצה וירטואלית בצהרי היום ,בבית הרחצה הרומאי בעיר אובות.
מד החום הראה 40 מעלות בשמש , זעתי הקולחת מילאה למחצה את ברכת המים הרומאית בחדר הקר , ופנטזתי שאני צף ומשתכשך במי הפאטה מורגנה , ממש כשם שהרומאים שלקחו את המים מעין אל חוצוב שפירושו בערבית עין השפע ,הנקרא כיום עין חצבה הממוקם מעט מצפונה לעץ השיזף הענק ,מהמעיין נותר רק שמו איך שתרצו בערבית או בעברית .
חכמי הדור הישראלים חצבו בשנת 1952 בקרבת המעיין על מנת לשאוב את מי התהום ,ברצונם לספק מים לתושבי האזור, וכיוון שיינקו יניקת יתר מפטמת המעיין הותירו אותו יבש לאחר תקופה קצרה , והמעיין נותר יבש כשם ששרידי חמש תקופות המחייה במקום שנתגלו בחמש שכבות שחפרו הארכיאולוגים.
בעת ההליכה ,מבטי נדדו לאוטובוס הממוזג שעזבתי ונשרכתי לאיטי לשרידי העיר אובות בערבה, צביטה מהפולנייה החזירה אותי לעולם המציאות, רק אז הבנתי שאני בין שרידים של ישוב עתיק בדרכי לאילת ולא בבריכה .
בנסיעה בכביש 90 לאילת באבן הקילומטר 160 פונים בעקבות השילוט לכוון מזרח אל כביש 227,לאחר מכן פונים שמאלה אל מצודת חצבה, השלט שהוריד אותנו מהכביש לאילת ,הנחה אותנו לעיר אובות, שרידי הצריפים המאובקים נותרו ממחנה צבאי ישראלי ישן ומשרידי המחנה הבריטי ,.
אך המקורות היהודיים קשורים לתנך בפסוק ויסעו פנון ויעברו באבות בספר במדבר המספר את מסעות ונדידת היהודים בדרכם לישראל, עמותה ארץ ישראל פורחת והקרן הקיימת משמרים את המקום נוטעים שותלים ודואגים לאספקת מים לצמחייה ולעץ השיזף.
כיוון שעץ השיזף אינו מצמיח טבעות גדילה לספירה של מניין שנותיו , נותר לנו רק להיזון מן האגדות ולספר כי העץ נחשב לעץ המבוגר בישראל ,על פי המסורת הוא בן אלף שנים ,ידוע הוא שאין פוגעים בעץ השיזף ,בשמו המדעי סיסיפוס-ספינה-קריסטי .
כרגיל כאשר שני יהודים נפגשים נוצרות שלוש תיאוריות להיסטוריה של המקום, יש הרואים במקום את הישוב תמר המקראית שבגבול שבט גד, או תמרה מהתקופה הביזנטית , המקום אף מצוין במפת מדבא מהמאה השישית לספירה כרצפת כנסייה מפסיפס בעבר הירדן המזרחי .
מיקומו של הישוב שמוקם בנקודת מעבר והימצאות המים שימש את מתיישבי המקום לאורך הדורות, בעת החפירות לעומק חמש שכבות נתגלו שרידי שלוש מצודות אחת מעל השנייה ,כאשר משערים כי התחתונה מתוארכת למאה השביעית שמינית לפני הספירה, בימי המלך חזקיהו.
מצודה זאת ואלו שנבנו לאחריה החזיקו עד שנת 586 לפני הספירה בתקופת נפילת הבית הראשון ,בממצאי החפירות נתגלו שרידי מקדש אדומי ,כך משערים ,הממצאים נתגלו מחוץ לחומת המצודה , בשרידי המקדש נמצאו שברי חרסים ,כלים וצלמיות , כיוון שהממצאים נתגלו מנופצים משערים שהם נופצו בידי תושבי המקום היהודים , על פי הידוע האדומים הגיעו לאזור בתקופת סוף ימי בית הראשון .
על חורבות ההרס הרומאי בנו הנבטים תחנת מעבר ואכסניה בדרך הבשמים בין תימן לבין עזה , כאשר דרך המלך הובילה מהעבר המזרחי של הירדן ופנתה לחציית המדבר במסלול הבשמים לעזה, נקודות שמירה ועמדות משמר הוקמו באזורי הערבה ובאזור ים המלח במאה השלישית רביעית לפני הספירה.
המצודה הרומאית כללה חומות רחבות ומגדלי שמירה חזקים , בניית מצידיות אלו בידי הרומאים על מנת להגן על גבולם מפני כיבוש , בישוב הרומאים ניתן לראות מחסני אחסון גדולים ובורות מים , וכמנהג הרומאים נבנה במקום בית רחצה מחוץ לחומות הישוב, המבנה שאני פנטזתי עליו בתחילת סיורי ובור המים שאליו נאגרו מי המעיין .
על מנת להגן על העוברים ועל תושבי המקום נבנתה מצודה מרובעת מוקפת חומה וחצר, במאה השלישית לספירה ,שאת שרידיה אנו רואים בין שרידי ההתיישבותיות השונות כיוון שהמקום עבר שתי רעידות אדמה בין המאה השלישית והרביעית .
לאחר הכיבוש המוסלמי המוקדם של האזור במאה השביעית לספירה הוקם במקום ישוב חקלאי כחווה , אך הוא ננטש במהרה והמקום שימש שבטיים בדואים שגרו באזור, בתקופת המנדט הבריטי בשנת 1930 הוקם מוצב צבאי ששימש כמשטרת הרוכבים הבריטית .
במבני המוצב הבריטי שהוקם, השתמשו הבונים באבני שרידי המצודות , שופצה הבאר, הוקמה משאבה לשאיבת המים שוקת להשקיית הגמלים והסוסים , כמו כן הוקמה במקום קנטינה לשימוש המחנה הבריטי במקום, התחנה נעזבה לפני קום המדינה כיוון שאת החיילים הכריעה מחלת הקדחת ,בעיה נוספת הייתה אי הסתגלות הסוסים לאזור .
שרידי תחנת המשטרה הבריטית הרכובה בעין חוסוב – עין חצבה
המקום עבר לידיים ישראליות בשנת 1948 בעת מבצע לוט , נקודת הישוב שימש את חטיבת גולני כנקודת היציאה במסלול לכיבוש העיר אילת , בסוף שנות השישים הגיע למקום יהודי ובשם שמחה ספקטור והקים חווה חקלאית בשם עיר אובות,, בנו אף נפל במלחמת לבנון .
לישוב הצטרפו יהודים דתיים ואנשים מארצות הברית בעלי השקפות דתיות על פי אמונתם , לאחר מותו של היהודי התימהוני התפזרה הקהילה, את הזכויות למקום לביתו זכתה עמותת נוצרים אוהבי יהודים בשם פריחת הורד , המקימים אט אט מרכז להפצת משנתם, כיום במקום פועל מרכז ללימוד המדבר וחיי המדבר בדגש על סיורים בסביבה ולימוד ושימור שיטות מחייה מדבריות מימים ימימה .
ממש בסמוך למתחם של עיר אובות, האתר הארכאולוגי ועץ השיזף, נמצאת חוות הקרוקודילים, נחמד למשפחות וילדים כאשר מסיירים בחוות התנינים , מקבלים הסברים וצופים בקרוקודילים קטנים שרק בקעו מהביצים, חוות קרוקולוקו .
קרוקולוקו חוות תנינים בחוויה מיוחדת
בדרך לאילת עצור ותהנה מחוויה ייחודית, הכניסה לחוות התנינים בתשלום ,טלפון לתאום 052-8991088, איך להגיע החווה ממוקמת על כביש הערבה בקילומטר ה 160 לכוון אילת ליד הישוב עיר אבות וליד הישוב חצבה, סיורים נערכים לבודדים ולקבוצות בידי בעלי המקום אורית ועופר קובי, הסיור המרשים הוא בשעות החשיכה שבו מהלכים בין ברכות התנינים עם פנס, ומנגד נוצצים עיני התנינים באת שמוארת עליהם קרן האור ,אז נשמעת הקריאה "וואו" מעוצם החוויה.
הקדמה
לאחר שנים רבות של צייד בלתי מבוקר של תניני היאור וסוגים אחרים , החליט ארגון הטבע הבין לאומי על תוכנית שימור וגידול תנינים בחוות גידול מבוקרות כיוון שחמדנותם של אנשים למוצרים העשויים מעור תנין גדלה וגדלה.
חוות תנינים אלו שהוקמו בעולם, נועדו בתחילה להחזיר את התנין למספרם בעולם ולמנוע את הכחדתם והיעלמותם כחיות אחרות שנכחדו, סיבה נוספת היא מסחרית מעיקרה, לנטרל את רצון בעלי בתי החרושת לעורות תנינים ,ברכישת הסחורה למפעליהם, מסוחרים בסחורה שאיננה חוקית .
יתרון נוסף לרכישה מבוקרת מחוות התנינים היא איכות העורות של התנינים שאינם נחרצים או נפגעים בחיים בטבע ,והסיבה השלישית על פי התפיסה העולמית ,הוא מחירם הזול יותר של העורות וברכישה מסודרת קבועה לאורך כול השנה על פי היצע וביקוש.
התנין ששרד מיליוני שנים ,מצויד במערכת חיסונית היודעת לרפא את פצעיו מפציעות רובם מקרבות בין הזכרים , על השליטה בעדר הנקבות שלו ,וקריאות התגר של הצעירים על שליטה בנקבות הארמון, כיום נערכים מחקרים לחקר תופעה זאת ,של הפרשת חומר טבעי לטיפול עצמי של התנין בפציעתו לטובת האדם, חלק מהמחקרים מיועדים למציאת תרופה למחלת הסרטן.
התנין חייה בעלת הדם הקר, ששרדה מיליוני שנים בזכות יכולתו להוריד את מספר פעימות הלב שלו למינימום, על מנת לא לבזבז אנרגיה, לכן תנינים רובצים על גדות מקורות המים ומתחממים בשמש , התנין מסוגל לשהות מתחת למים כשעה וחצי ובעת סכנה לתקופת זמן ארוכה יותר ,שבה הוא מוריד את הדופק למספר פעימות, שפחותה ממספר האצבעות שבכף ידינו.
עוד פטנט מעניין של התנין הוא דרכו בטיפול בשיניו הקטלניות המשמשות אותו כמזלג שיפוד כאשר הוא תופס את קורבנו ומטביע אותו ,לצורך בליעתו התנין שואב את השלל לקיבתו (התנין אינו לועס את קורבנו) רטיבות המים עוזרת לו להחליק את השלל לבטנו ,אך הוא חייב לעשות את זה כאשר ראשו מעל למים.
שיניו של התנין חלולות ,אורך חייהם כשנתיים, בחלל שמתחת לשיניו מגדל התנין שן קטנה הצומחת מחדש לאחר נשירת או פגיעת השן החלולה המחפה ,תארו לעצמכם רופאי שינים חסרי עבודה אצלנו באם היה לנו מנגנון כזה (כמו שיני החלב אצל ילדים) והבוגרים לא היו זקוקים להשתלות או לתותבות.
עיני התנין הבולטות ,נבלעות בתוך ארכובות פנימיות בעת סכנה , למניעת פגיעה בהם ,בעת צלילה יורד קרום על עיניו כמו משקפות צלילה על עיני צוללים ,קרום זה בעל תכונות הדומות מעט לזכוכית מגדלת, בעת שהתנין עולה לנשיפת אויר ראשו בולט ונחיריו הבולטים שואפים אוויר ונאטמים שוב בעת הצלילה.
מנגנון נוסף מעניין בתנין ,הוא קרום הנאטם בעת הצלילה והנמצא מאחורי לסתות התנין המפרידות בין קיבתו ומערכת הבליעה ,על מנת שיוכל להמשיך לעכל את מזונו ,בעת רביצתו בצלילה.
מנגנון ההפרשות של התנין ,קבוע בפתח אחד בחלקו התחתון של התנין ,פתח זה משמש להפרשות שאריות המזון שטרף, כפתח הפרשות הצואה והשתן וכפתח ההפריה ,קיים חור סגור מעליו שמסמן את חיבור הטבור ,אך הוא נסגר ברבות השנים בעת גידולו, למעשה רק חלקו התחתון של התנין (הבטן) משמש לצרכי הכנת התיקים, החגורות המגפיים והנעלים, רצועות השעונים ועוד.
הביקור בחוות התנינים
חזרתי לחווה בצהרי היום בסוף ינואר 2015 לביקור ,בפתח חיכה לנו הכלב הננסי גו' המתהדר בתואר הגדול "שומר התנינים ",הפולנייה התפעמה לנוכח גזעי הטלפון מהעץ שהיו לנו בצעירותנו לפני שהברזל כבש את מקומם עמודי העץ הדוממים ,הרובצים ליד ברכת המים שהתגלו לה כתנינים.
התנין היא חייה שיש לכבד ולחשוד ובעיקר להיזהר ,למרות הפסטורליות והאדישות לכאורה בצורת רביצתו הדוממת ללא זיע , אל תתפתו אפרכסת אוזניו המכוסות בווילון טבעי אטום למים מותאמת לכול רחש ,כיוון שזה הכלי העיקרי שהוא משתמש בו בעת רביצתו מתחת למים ,התנין היא חייה שרצה מהר בעת הצורך או התקיפה ,במהירות שמשיגה את הנרדף אומנם ריצה למרחקים קצרים, ועוד לא הזכרנו את חבטת הזנב המתאימה למשחק הבייסבול האמריקאי.
בחוות קרוקולו מתגוררים כיום כאלפים תנינים בעיקר תניני היאור, כאלף בבית התינוקות שאורכם בבגרותם מגיע לחמשה מטרים, ניתן לסייר במקום ולקבל הדרכה מידי הסרוטים לתנינים אורית או בעלה עופר, אני והפולניה נהנו מאוד ולסיום לגמנו תה צמחים טבעי מרווה וטעים כמנהג המדבר.
מתחם החווה מחולק לברכת התנינים המבוגרים מדור הרוויה הראשון שהגיע וכלל כשלושים פריטים, הברכה השנייה כוללת מאות נערי תנינים המכונים בהומור הנוער הרובץ ( על משקל תנועת הנוער "הנוער העובד והלומד") , התנינים ניזונים מבשר לא חשוב להם מאיזה סוג, יעידו ידי מטפלים שלא היו זהירים דיים בעת האכלה, אולם המדגרה לביצי התנינים שנאספים.
בל נשכח את התינוקייה לתנינים שבקעו , הניזונים מדגיגים קטנים מחזה אדיר לראותם בעת האכלה איך טורפי העל הללו ,מסוגלים עוד בינקותם לבלוע את הדגיגים , ומכיוון שאינם לועסים הדגיג נטמן הדגיג במערכת העיכול ,נעכל בעזרת מיצי העיכול ושאריות העצמות הסידניות בעיקר נפלטות החוצה.
ביצי התנינים ,נאספים בחווה על מנת להגדיל את כמות השורדים מבין הבוקעים מהביצים, מכיוון שביצי תנינים מוטמנות בחול בעת ההטלה ,וקיימת הסכנה שנקבה אחת המטילה ביצים ,תחפור ברגליה באותו קן הטלה ותשליך החוצה את ביצי קודמתה, בטבע חלק מהביצים נטרפים בידי בעלי חיים ,סכנה שאיננה קיימת בחווה ,בפועל בטבע הטבעי רק כעשרה אחוז, מהתנינים שבקעו שורדים לאחר שנה.
בחודש אפריל מתחילה עונת ההטלה, לאחר שלושה חודשים של הריון, בעונת הטלה מוטלים כ 2,000 ביצים שמהם בוקעים תנינים קטנים המצטרפים בזה אחר זה לבריכות המים המגודרות, גודלן של הבריכות כ- 100 מטרים רבועים יום אחרי ההטלה אוספים את הביצים, מכנסים אותן לאינקובטור ומדגירים אותן שלושה חודשים.
בתהליך האינקובציה יכולים לקבוע את המין, כלומר נקבות או זכרים בשינוי שעות האור ,בתנאי מסחר בגידול המסחרי לעורות ,מזרזים את גידול הזכרים שגדלים מהר יותר מהנקבות על מנת לספק עורות רבים יותר לתעשיית העורות.
שטחה של חוות התנינים גדלה לפי הצרכים המשתנים ,בביקור בחווה התבוננו בתנינים מבעד לגדרות הברזל, הצצנו במדגרות ביציי התנינים ,ליטפנו כגיבורים תנינון ינוקא בפינת הליטוף לתנינים הצעירים ,אלו שבקעו מהביצים בשנה האחרונה, צפינו בפינת הצבים הגדולים , ומשני עצי הבאובב (עצי הלחם האפריקאי הנדירים בארצנו).
ניתן לנשנש במזנון , במתחם קיים מחסנים וצריף מנהלת המקום העמוס במזכרות מתקופת השהות באפריקה, בתוכנית חוות התנינים להתרחבות בניית צימרים ומסעדה , כדאי לבקר בשעות הבוקר או אחרי הצהרים ולא בחום הגדול, כמו כן ניתן לערוך סיורים ליליים בין בריכות התנינים ולראות פעילות לילית.
מחוץ לשער הכניסה ,החלו טרקטורים (לאחר שש שנים של ציפייה) לחפור תעלת שתסיט את שיטפונות הנחל הסמוך ממתחם תיירות שיבנה בימי נכדי ויכלול שני בתי מלון ואטרקציות תיירותיות.
חוות האנטילופות וחאן הלינה קודו פארק
חוות האנטילופות ממוקמת בדרך לאילת בערבה, כניסה בתשלום סוג האתר : חוות אנטילופות ובעלי חיים שונים.
כיצד מגיעים : בנסיעה לכוון אילת .על כביש הערבה, בין עין יהב לצופר, בקילומטר ה-133 מאילת ,טלפון לתאום : 3666041 – 052 4791533 – 054 האתר פתוח בימים : א-ה בשעות 09:00-16:00 יום שישי בשעות 10:00- 14:00,שבת בשעות 10:00-17:00.באתר חנייה, מזנון, גישה לנכים. פינת ליטוף.
יוסי בן היזם ומקים החווה ,החל את חלומו עוד בהיותו איש יחידת שלדג בעת שהתאמן ברחבי הערבה, לאחר שקבע את מגוריו בשנת 1985 ביישוב צופר לאחר השרות כחקלאי, שלוש עשר שנה לקח ליוסי ,לקבל את האישורים הנדרשים לבניית חוות האנטילופות והבאת כמאה וארבעים חיות מאפריקה .החיות שהובאו התאימו את עצמם למזג האוויר החם בערבה , והחלו להתרבות עד שכיום בשנת 2017 ,הם מונות כארבע מאות פריטים ,הכוללים יעלים, דישונים, יעלים, ראמים ועוד המסתובבים חופשי במתחם החווה המגודרת .
ביקור חוזר בחוות האנטילופות ינואר 2015 ,כנקודת מנוחה בדרך הארוכה לאילת ,לא אכזבה כרגיל , מקום קסום המתאר את מישורי אפריקה ללא העצים ,מעט שיטות פזורות בעיקר ליד פינות האכלה לחיות שהובאו לחווה רובם מאפריקה .
החווה נחלקת לשלושה חלקים (כמו בצה"ל) ,הכפר האפריקאי ללינה על מזרונים ומחצלות מתחם מוקף בגדר ושערים.
כאשר חוצים את השער האחורי ,מגיעים לבית הקפה הקטן שמרפסותיו משמשות גם כנקודת הדרכה על החיות בחווה, לידה עומדת תיבת נח על כלובי הציפורים בשתי קומותיה, לאחר ההסבר יוצאים למסע ספארי במסלול מעגלי (אין לצאת מהרכבים) לאורכו של המסלול מפוזרות נקודות האכלה לחיות , עוצרים את הרכבים ומצלמים את שלל החיות.
ספור הסיור
חלק הכניסה לאחר המעבר בשער החווה הוא אזור הבקתות האפריקאיות המיועד ללינה הוא בנוי במתכונת חיקוי של כפר אפריקאי ,על בקתותיו המפוזרים בצורת אליפסה ,עם סוכות לפעילות כללית כמו סעודה ופעילות , שתי בריכות מי גופרית נפתחו למבקרים המיועדים לילדים ומבוגרים ,צימרים ללינה כפרית, בסוכות מחצלות ומזרונים (חדשים הובאו בעת הביקור) ,חימום בחורף, נקודות לחשמל ,מקלחות ציבוריות מים חמים ושירותים, מנגלים, שולחנות אוכל, ברזיות ואזור למדורות.
חלקו המרכזי של המתחם כולל את תיבת נח, מבנה בצורת התיבה הבנוי מעץ והכולל שתי קומות המכילות כלובי ציפורים שונים הרבה סוגי תוכים, שלושה פתחים לכניסה לתיבת נח כולל מדרגות עץ לקומה השנייה ,לאחר הכניסה הראשית לקומת הקרקע שבאחורי התיבה נכנסים למבואה שעל קירותיה ציורים המתארים את סיפור התיבה , החיות ושליחת היונה.
כאשר נכנסים בהמשך לפרוזדור התיבה, נמצאים כלובים משני צדדי המעבר, הכוללים סוריקיטות, יונקים אוכלי בשר בגודל שפני סלע, החיות בדרך כלל במאורות תת קרקעיות, כלוב ארנבות, ועוד מספר כלובים חלקם ריקים, פנינת קומת הקרקע הים פינת גן עדן בחרטום התיבה, הכוללת צמחיה מפל קטן של מים וטווסים המהלכים חופשי בפינה קסומה זאת.
מילה על טווסי התיבה, תוצאות הלוואי של אכילתם ,ניכרת קשות בשטח ,הם מלכי התיבה אין אפשרות לשבת בפינה הקסומה, כיוון שבאת הביקור ניכר היה שזמן רב לא נוקה האזור, בכלל נראה שהתיבה ראתה ימים טובים בשטח התחזוקה יותר וחבל.
מקומת הקרקע עולים לקומה השנייה שבה משני צדדי הספון העליון מפוזרים כלובים של ציפורים כמו :ארה ירוקת כנף, חוחיות, יוני תור יהלום,(חובה בתיבת נח) ,תרנגולות, ציפורי קוקטיל ,קקדו לבן ציצית, פינק זברה ,קקדו צהוב ,דררות ,ועוד ועוד.
מהתיבה ממשיכים לצריף בית הקפה ,יושבים ומקבלים דף עם תמונות החיות בשטח הספארי, בלוויית הסבר של מדריכת הסיור , מתבוננים בסוגים שונים של קרני האנטילופות לסוגיהם, מרווים את צימאוננו ועולים לרכבים לסיבוב המעגלי של הסיור הרכוב.
המסלול המעגלי חולף על פני נקודות האכלה של חיות החווה ,בכול נקודה מתנקזים סוגים שונים של חיות ,על פי מדרג חברתי שונה כמו מדינות שונות ביבשת, חלק מהחיות הלומות החום נחות מתחת למצוקי ההרים המקיפים את השטח.
בסיור ניתן לראות : אימפאלות ,דישונים ,ראם סהרה במספרים גדולים ,קודו, אילנד-קאנה, גנו, ראמים לבנים, יעלים נוביים, כבשים מקמרון ,זברות ,כבשי רעמה, אייל נקוד, ערודים ועוד.
הרכבים החולפים בשביל אינם מבריחים את החיות וכך ניתן לצפות בניחותא ולצלם חיות בטבע ללא סורגים מסביבם החיות פוסעות בשטח חוצות את השבילים ובעיקר ניכר שהן מחייכות ואומרות זאת לזאת ראו את האנשים בכלובים הניידים.
חוויה נחמדה המשלבת אתנחתא לאורך הכביש הארוך לאילת לילדים ואף למבוגרים מומלץ.
שמורת החי בר יטבתה
פארק חיות מדבריות כניסה בתשלום
כיצד מגיעים : 35 קילומטר צפונית לאילת בין הקיבוצים יוטבתה לסמר.
טלפון לתאום : 08-6376018
האתר פתוח בימים : א-ה בשעות 17:00 – 08:30, שישי ושבת 16:00 – 08:30.
באתר חנייה ,מזנון וחנות מזכרות שירותים ,גישה לנכים.
מידע :
אחד ממקומות המשיכה בסביבת העיר אילת , ניתן לבקר בשמורת החיי המדברית ,בדרך לאילת על כביש מספר 90 או בחזרה מבילוי וטיול באילת האתר מיועד לתיירים ותושבי העיר ,בעת הביקור האתר מספק חוויה מהנה לאורח.
המקום מתאים לביקור משפחתי ולילדים בפרט, השמורה היא מרכז צפייה וגידול בעלי חיים והשבתם לטבע של חיות אשר נכחדו מהארץ, של טורפים ,זוחלים ,ודורסים מדבריים, חדר חושך במרכז המבקרים מדגים את חיי הלילה של החיות הליליות.
עיקר הפעילות בביקור היא הסיור ברכבים פרטיים בתוספת מכשיר אלחוטי המסופק בעת הסיור ,המעביר את הסברי המדריך הנוסע ברכב הראשון.
השמורה מחולקת לשלושה חלקים ,בינות למכלאות והשטחים הפתוחים המאוכלסים בבעלי חיים כמו : יענים, יחמורים – חמור פרא, הערוד, הראם הלבן צבאים וכדומה, חלק השני אולם המצגות וסרט האור קולי בתחילת הסיור.
חלק השלישי מכלאת וכלובי החיות ומעין מוזיאון קטן לחיות שאינם במכלאות הפתוחות אך השייכות לחיי המדבר בתא שטח גאוגרפי זה
בימי שלישי בשעות 17:30-21:00 נערכים סיורים הכוללים האכלות של חיות טורפות וסיור בצפייה בשקיעת השמש המדברית.
קבוץ קטורה עץ התמר המכונה מתושלח
עץ התמר הונבט מגלעין של תמר ,שנמצא בחפירות שנערכו במצדה , הוא נמסר לידיה של דר איליין סולווי מקבוץ קטורה בניסיון לפתח זן של פירות תמר שצמחו באזור הערבה בתקופת מרד החשמונאים.
כיום עץ תמר מתושלח נבט באדמת הקבוץ ,מיקומו של תמר מתושלח ,בין חזית בית הארחה של הקיבוץ ובחלקו האחורי של המכון הבין לאומי לחקר המים במדבר ,שלוחה של מדרשת בן גוריון , ליד עץ מתושלח , נערכים ניסיונות לבניית מודל לפנלים סולריים ליצור חשמל מקרני שמש ,בפנלים הצפים על פני מים ולא העומדים בחוות פנלים סולריים אל פני השמש ובנוסף ניסיונות מתקדמים ליצור רובוט שנקה את פני הפנלים מאבק המדבר של סופות החל באזור.
גובהו של עץ התמר הנקרא מתושלח קרוב למטר וחצי ,מסביב לעץ הוקמה סבכת גדר ברזל להגנתו ,הבעיה העיקרית של עץ מתושלח שהונבט שהוא עץ זכרי (שאיננו נותן פרי אלא משמש להאבקה של הפרחים הנקביים בעץ התמר הנקבי ),הפתרונות המוצאים הן בניסיון לזווג לו עץ דומה בתכונותיו ,או שיצמיחו מתאי הגזע שלו ייחורי עץ תמר נקבי .
החזיונות בקיבוץ למציאת מכרה הזהב ,בפירות שיגדלו מעץ זה וצאצאיו ,ברעיון למכירת פירותיו לידי מאמינים קתוליים, כתמרים שנאכלו בתקופת ישו , חשבו לבד על הפוטנציאל אך עוד חזון למועד .
קבוץ קטורה חוות הפנלים הסלולריים ליצור חשמל
בקור חופשי מסביב לחוות הפנלים (באזור הרפתות)
בשנת 2006 הוקמה חוות הפנלים הסולאריים בת 1300 פנלים קולטים, בקיבוץ קטורה בחלקו דרומי של הקיבוץ בידי יזמיו מהקיבוץ, הספקה של חוות הפנלים כיום היא חמישה מגוואט ,חשמל המספק את תצרוכת קבוץ קטורה ושלושה ישובים סמוכים , בידי הקבוץ כעשרים אחוז בעלות על חוות הפנלים הסולאריים ,יתרת הבעלות נמצאת בידי משקיעים פרטיים , כיוון שהמפעל היה חדשני בימי הקמתו ,הוא נעזר במימון ממשלתי חלקי להקמתו.
כיום עם הקמת חוות פנלים סלולריים נוספים בנגב ובערבה , נרתם המפעל לאנרגיה סלולרית ומשמש כיועץ שצבר מניסיון ההפעלה ומוכר את הידע ועוזר להקמת תחנות חדשו כולל במגזר הבדואי בנגב, כיון שהמפעל היה ראשוני בארץ ,נחתמו אתו חוזים חברת חשמל לשנים הקרובות ,למכירת קילוואט אחד במחיר של שקל וחצי לעומת החוזים החדשים עם הספקים החדשים לשישים אגורות לקילוואט ,מדינת ישראל אישרה הקמת חמש חוות סלולריות בנפח של 100 קילוואט ,ברחבי הנגב והערבה שנמצאות בתהליך הקמה .
הבעיה העיקרית של הפנלים הסולאריים היא סופות האבק במשתוללות באזור ומכסות את הפנלים במעטה דק של אבק, המפחית את יעילות קליטת קרני השמש ולהפיכתם לחשמל לכן יש צורך להעסיק צוות של חברת ניקיון המגיעה אחת לחודש לקיבוץ ומנקה ידנית את האבק ממסכי הפנלים.
ישבו חכמי הדור של הקבוץ והחלו לערוך ניסויים בבניית רובוט שיעשה את העבודה בצורה קבועה ויוזיל אל עלות הניקיון ,של הפנלים המאובקים בתדירות גבוהה יותר ,כי הרי הרובוט לא אוכל או שותה ואיננו מתלונן על החום, המצאה שנמצאת בשלבים אחרונים של פיתוח .
כיום הקבוץ בשלבי הקמת חווה נוספת ,של חוות פנלים הסלולריים דרומית לקבוץ גרופית שתהיה בנפח יצור של ארבעים מגוואט , חווה זאת אמורה לספק את החשמל לאזור ואף להזרים את חלקו לתצרוכת הארצית במרכז הארץ דרך רשת החשמל של חברת החשמל.
כיוון שקבוץ קטורה בנוי סביב הרעיון הדתי המסורתי ,חלק מההכנסות המתקבלות מופנות בבחינת לקט שכחה ופאה ומוזרמות לטובת עמותות של חסד .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.