כאשר חתם סטלין 1943 על המסמך המאפשר לפליטים פולניים וילדים יתומים וצבא אנדרוס לעבור לפרס ולהתיישב ליד העיר טהרן,ניצלו פליטים נוצרים ויהודים פולנים אלו ,את ההזדמנות וערכו מסע מפרך ברכבות ובמשאיות לכוון מחנה האוהלים שהוקם בקרבה לטהרן.
באוניות דרך ימת הכספי ,ברכבות ושיירות יצאו הפליטים לדרך , הערכה כוללת למספר הפליטים שעברו לטהרן היו : כעשרים וארבע אלף פליטים פולניים,בנוסף לצבא אנדרוס שהוקם בשטחה של רוסיה בעקבות ההסכם,שמנה כעשרים וחמש אלף חיילים שהועברו לשרת בצבא הבריטי במזרח התיכון ,כארבעת אלפים ילדים נוצרים פולניים יתומים ,מתוכם כאלף ילדים יתומים ושמונה מאות מבוגרים יהודים,עזבו את רוסיה דרך ימת הכספי במסע קשה וארוך ועברו למחנה אוהלים ליד העיר טהרן.
במחנה לפליטים פולניים בטהרן ,הוקצה שטח נפרד לפליטים היהודיים,שבו הוקם גם בית יתומים מרכזי לילדי היהודים (בית הילד היהודי) שבתחילה כלל מעל לשבע מאות ילדים יהודיים,בין הילדים היו קרוב למאה שלושים יתומים מאב ומאם,חלקם רק עם הורה אחד וחלקם חולצו מהמנזרים ובתי היתומים, למרות שבתחילה סרבו ילדים אלו ,לחשוף את זהותם הבדויה בפני מחלציהם.
בית הילד היהודי שהוקם במחנה טהרן בעזרת הסוכנות היהודית , שנוהל בידי ארנה ברוס שבו חינכו והכינו את הילדים לעלייה לארץ ישראל ,ששם החל כבר הוויכוח בין שליחי המוסדות היהודיים בארץ ישראל ,לסוג החינוך שיקבלו הילדים בבית היתומים ובעת שיעלו לארץ.
במציאות היום יומית ילדי בית היתומים (בית הילד היהודי בטהרן) , סבלו ממחסור חמור במזון וציוד,כמו ליתר הפליטים שהגיעו במסות גדולות לשטחה של פרס בתקופת המלחמה והוכנסו למחנות האוהלים ליד העיר טהרן.
בתחילת 1943 הגיעו למחנה ראובן שפר ואברהם זילברגברג שליחי הסוכנות היהודית שהקימו משרד וציפורה שרתוק (רעיית משה שרתוק) שהגיעה אחריהם ,לשליחים נוספים לא אישרו שלטונות פרס את הכניסה,לכן לסגל המדריכים מונו מבין הפליטים היהודים חברי תנועות נוער חלוצי שהי פעילים טרם המלחמה בפולין.
לאחר בואם דווחו השליחים מארץ ישראל, על המצב העגום במחנה המחסור ותנאי המגורים לשולחיהם בארץ ישראל , דוחות אלו גרמו לזעזוע בארץ ולהקמת וועד ההצלה שהורכב מגופים ואגודות ציבוריות בארץ.
בין היתר חברו השליחים ועזרו בהקמת בית היתומים היהודי לילדי העולים במחנה , ובניסיונות לאתר ילדים יהודיים שחיו במסווה של ילדים נוצרים בין בתי היתומים הנוצרים במחנה ליד טהרן,
כתוצאה מכך, פנתה ההנהגה היהודית וועד ההצלה בארץ ישראל , לשלטונות המנדט בשם ההמוניות והסבל שסבלו ילדים אלו,על מנת שיאפשרו לילדים היהודים היתומים במחנה לקבל רישיונות עלייה לארץ ישראל (סרטיפיקטים) ,מעבר לכמות הרישיונות השנתית שנקבעה בידי השלטונות לכניסת יהודים לארץ ישראל .
בפברואר 1943 ניתנו רישיונות המעבר לילדים בבית הילד היהודי, ממשלת פרס הקציבה את האוניה חלקם של הילדים הועברו בהפלגה לנמל באוניה מנמל בקראצ'י ,ומשם למפרץ סואץ ומשם ברכבת למחנה עתלית , רובם של הילדים הובלו בדרך נוספת וקשה במשאיות דרך ירדן לארץ ישראל גם כן למחנה עתלית.
בדרכים אלו הועברו לארץ ישראל ,369 מבוגרים מלווים (חלקם הורים) ,מעל לשבע מאות ילדים ללא הורים,ומאה וארבעים ושתים עם הורה מלווה אחד.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.