התחבר
הבקעה מנזרי ים המלח הצפוני (ארץ המנזרים)
על פי ממצאים ארכאולוגיים מחקר האזור הצפוני של ים המלח ליד השפך ,על מנת להנציח ולפאר את נקודת הטבילה של ישו בנהר הירדן, נבנו החל מהתקופה הביזנטית במאות 4-7 לספירה בסמוך לנקודת הטבילה משני עברי נהר הירדן כנסיות ומנזרים שבהמשך שימשו גם מקום לינה לצליינים נוצריים ,אתרים אלו בוצרו והוקפו חומות להגנה על צליינים אלו מפני כנופיות השודדים הערביים שפעלו באזור ולאורך הכביש לירושלים .
תנועת הנזירות בהתיישבותם באזור צפון ים המלח ,נחקרה רבות בידי ארכאולוגים ואנשי מדע ,על מנת להבין את התופעה, המחקר החשוב והמיפוי בעיקר שייך לחוקר פדרלין שחקר בתחילת המאה העשרים את תופעת הנזירות המדברית והשרידים של המבנים שנותרו באזור, מחקרים אלו נמשכו גם במאות העשרים והעשרים ואחת בידי חוקרים וארכאולוגיים ישראלים על מנת להשלים את התמונה העכשווית.
כיום התברר שהסיבות שהביאו את הנזירים להגיע לאזור כללו מספר סיבות : האמונה בתפילה ובסיגוף על מנת להגיע למושלמות באמונה הפילוסופית האישית, חלקם של הנזירים נשלחו למרבית האירוניה ממנזריהם באירופה ובארץ ישראל כצעד ענישה ולהגברת אמונתו של הנזיר שנסדקה .
עיקר הסבל של הצליינות התרחשה בתקופת השלטון המוסלמי בארץ ישראל ,זאת התקופה שחלקם הגדול של האתרים ננטש, כאשר השלטון העותמאני שלט בארץ ישראל ,ניתנה הגנה של הצבא העותמאני, לצליינות שבקרה בעיקר בחלק המזרחי של נהר הירדן ולא לצליינות בחלק המערבי של הירדן, ,כתוצאה מכך ירדו מנזרים אלו והכנסיות מכוחם ההגנתי, וננטשו מחוסר ביקוש ומהתנאים הקשים שנלוו למסע, מכיוון שהצליינים לא נזקקו לשירותם .
עדנה הגיעה לכנסיות ולמנזרים באזור ים המלח ולצליינות ,בעת כיבוש ארץ ישראל, בתקופת מלחמת העולם הראשונה בידי השלטון הבריטי , באותה תקופה של שקט בטחוני יחסי והתגברות זרם הצליינים ,נבנו בידי הזרמים השונים מנזרים חדשים על חורבות המנזרים שננטשו של הכתות : הפרנציסקנים, האתיופים, הקופטית (מצריים), האשוריים, הרוסים, והיוונים-אורתודוקסים של הדת הנוצרית .
שטחם של המנזרים כעשרה קילומטר מרובעים , שבהם ממוקמים הכנסיות , הקפלות והלאורות, נחלקים כמו בצבא לשלושה אזורים : אלו שמסביב למנזר דיר חג'לה ,אלו שמסביב לעין חג'לה והאזור השלישי באזור אתר הטבילה.
כיום ניתן להתבונן ,בחלק מהמנזרים ,הכנסיות והקפלות שנותרו בגדה המערבית של הירדן במה שאנו מכנים ארץ המנזרים, לאורך של כקילומטר וחצי ,בחלקו הדרומי של אתר הטבילה חלקם של המבנים ניזוקו ברעידת האדמה שהתרחשה בשנת 1965 שמוטטה חלק מהם.
לאחר מלחמת ששת הימים ,שימשו חלק מהמנזרים כמקום מחסה לחבורות המחבלים, שנעו מירדן לבקעה בדרכם לשטחי הגדה הכבושה, לכן החליט צהל למקש את האזור במוקשים ובאמצעים מיוחדים וגדרות תיל, אמצעיים שהחלו לפגוע בניסיונות החדירה מאזור ארץ המנזרים ,הניסיונות פסקו, אך המוקשים והגדרות עם שלטי האזהרה נותרו במקום ומנעו ביקורים בשרידי המבנים הקשורים לצליינות .
אומנם מרגע שהוחלט לפתח את אתר הטבילה המערבי הישראלי בעקבות הפיתוח המואץ הירדני בגדה שממול ,החל פינוי אטי של שדות המוקשים ופתיחת ושדרוג הדרכים במקום, תוך תשומת לב מרבית לפיצוץ מבוקר של המוקשים על מנת שלא יפגעו שרידי המנזרים הכנסיות והקפלות.
כיום בשנת 2020 פונו המוקשים שבדרך המנזרים והחל שיפוץ המנזרים לביקורים.
תודה למשרד הביטחון לצפייה בסרטון.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.