התחבר
על מנת לעזור בקליטתם של העולים ובניסיון לשלבם בגליל העליון ברוח ההגשמה הציונית נשלח אליעזר קרול מכפר גלעדי ,איש העלייה השנייה וחבר השומר , מיד עם הגעת המשפחות הראשונות מתימן ,לנהל את תהליך העלייה והקמת מחנה העולים חלסה כמנהל המעברה .
בסוף שנות החמישים החלו להגיע העולים מרומניה ולאחריהם עולים מעירק, מהודו ומבבל , העולים ההודיים התמרדו כנגד התנאים במחנה העולים חלסה ודרשו להחזירם להודו.
צריפי הפחונים החלו להבנות בתחילת בסוף שנת 1949 – 1950 , על מנת לקלוט את גלי העלייה שהחלה להגיע לארץ ישראל לאחר עזיבת הבריטים את הארץ שהוכרזה כמדינה יהודית .
מבני האבן הנוספים שנבנו בשנות השלושים בכפר הערבי חלסה ,הוקמו לצרכי מסחר ומוקמו לצד הדרך העוברת בעיר לכוון צפון המדינה, מחסני סחורות חלפים וציוד , ומתקני שרות לצבור התושבים שבסביבה.
במרכז המסחרי היו חנויות היו לשמנים, פחי דלק למכוניות וחלפים ,חנויות בגדים ואוכל ,כיוון שהמרכז המסחרי היה קבוע וישב על הדרך הוא נועד גם לתת מענה נוסף לעוברים בין ארץ ישראל למדינות סוריה ולבנון מחוץ לדרך החוף .
לאחר בריחת התושבים הערביים בכיבוש האזור ,הפכו מבנים אלו שהיו מבני אבן למשרדי ממשל ובחלק אחר שימש את המשביר לצרכן כמחסן אספקה וחנויות במבני האבן מוקמו חנויות של המשביר להנעלה ,לבגוד , מזון וגלנטריה כמו כן כמחסן סחורות למעברה וליישובי האזור.
אלא שלתושבי חלסה היו אלו ,בבחינת נרות שבת שאין לגעת בהם משום שהחנויות היו מחוץ לתחום בעבורם ממחסור בכסף, או ממחסור במקומות עבודה לקבלתו, בהמשך כאשר גופים אלו נטשו את המקום הם הפכו לחנויות בעבור תושבי העיר המוקמת ולעוברים דרכה.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.