התחבר
גליל עליון התהום שבין הוותיקים לעולים החדשים
בואו לא נטעה בהרגשה ,שתהום הפרידה בין יושבי המחנות לתושבי הארץ וההתיישבות העובדת , התהום העצובה שנפערה ובלתי נתפסת , לא גרמה מפח נפש נוראי לעולים, אין להאשים את העולים באזלת היד הזאת ,כי כאשר העולים עובדים או חולפים ביישובי הקבע במדינה ,לבם נחמץ על האיפה והאיפה, ולא משנה העובדה שהעולה החדש אינו מכיר את ההיסטוריה של בני העליות השונות, במסלול ההתבססות הקשה בארץ בתקופתם.
המצב העכשווי ההשוואתי, הוא הגורם המונע בחלקו ,התבססות וחיבור של העולים החדשים להתיישבות היהודית הישנה, לעולים נגמרה השמחה בעלייה לארץ ישראל ובתקווה לארץ זבת חלב ודבש ,אל מול המציאות האחרת.
על פי צפי מחלקת יישוב העולים למחצית שנת 1951 היו אמורים להיות 45.000 צריפים ואוהלים במחנות העולים שבארץ, ועל פי תחשיב ממוצע של אכלוס שבין 3-4 נפשות בצריפים ,אוהלים, בבדונים, צריפי עץ ופח במקום מגורים יהיו כמאה ושישים אלף מקומות מגורים לעולים אלו, תוך פיזורם על רחבי מדינת ישראל.
לקראת סוף שנת 1952-3 החלו בניית מבני מגורים בקריית שמונה בשכונה א' כמאה יחידות דיור ברחובות 1953 בבניית בתי הקבע הראשונים, ברחובות: שנקראו עגנון, אחד העם, ביאליק והנשיא וכאלף דירות נוספות בשכונה ב' ו ג' מחנה הפליטים חלסה החל להסגר בשנת 1958 .
בתחילה תוכנן לספק לכול יחידה שני דונם לפיתוח חקלאי ,מסביב לבית שיהוו משקי עזר חקלאים ובנוסף יצאו בעלי הבתים לעבודה שכירה ,על מנת להביא פרנסה לבתיהם חלק בעבודה הניקוז בשמורת החולה .
כנגד התוכנית לבניית עיר גנים ,העלתה המערכת הצבאית ספקות לאפשרויות הקמת מערך הגנה במתכונת הזאת, הרעיון להקים ישוב חקלאי כדגם המושבות מימי העליות הראשונות ,שבו איכרים עיבדו את חלקתם נתקל במציאות של מחסור בידיים עובדות למפעלים חלוציים כמו יבוש החולה, עיבוד והכנת שטחי הביצות לאדמה מוסדרת ,שעלייה יקומו ישובים ורעיון ייעור ההרים בעצי יער כול אלו גרמו ליישוב אנשי המעברה בישוב עירוני .
לצרכיי הקמת מפעלי התעשייה הוקצו בשנת 1952 ,מעל מאתיים דונם שחולקו לחלקות ונמסרו יחידות לבניית המפעלים באזור תעשייתי מוגדר, בשטח הוקמה מאפייה אזורית שאמורה הייתה לספק מעל חמשת אלפים טונות של מאפים בעיקר לחם ביום.
במרכז המסחרי של קריית שמונה ,החלו בבניית מוסך קואופרטיבי גדול של מובילי הגליל העליון ,שנפתח בתחילת שנת 1954 , כמו כן החלו משלימים את בניית תחנת הכוח החשמלית באמצעות טורבינות ליצור חשמל שעבודות להקמתה הסתיימו בסוף שנת 1954.
תחנה שסיפקה רק חלק מהחשמל הנדרש לעיר, (200 קוו"ש מתוך 600 הנדרשים) החלק העצוב ששכונת א' ושכונה ב' שנבנו הראשונות בעיר קריית שמונה נותרו באפלה.
בשנת 1952 הוחל גם בהקמת מפעלים :ליצור סוכר מסלק סוכר , מכוני תערובת ומזון לבעלי חיים ובית קירור ומפעל לייצור בלוקי קרח שבנייתו נתקעה מחוסר תקציב, אך משנמצא הכסף החל המפעל לפעול בסוף שנת 1954.
במחצית 1952 הגיעה הודעה לאנשי העיר קריית שמונה והמעברה על הפסקת פעולות הייעור בגליל בעת שהעובדים מחו על העלאה במשכורתם בעבודת הייעור, לאחר תקופת מה נכנעו הפועלים וחלקם שבו לעבודה ,אלא שפתאום הקק"ל הכריזה על הגדלת העבודה ביערות ,אז היא נותרה מול שוקת שבורה מכיוון שהעובדים זכרו את פעולותיה מהעבר וסרבו לחזור ,ולעבודות אלו חסרו לקק"ל כ 250 עובדים.
חלקם של העולים כמעשה ייאוש החלו לנטוש את מחנות העולים ולעבור למקומות מגורים אחרים במדינה שלא על דעת המוסדות המיישבים , עולים אלו התרכזו בעיקר בתחומי הערים , בניסיון לעצור תופעה זאת הצהירו המוסדות כי העוזב את המחנות לא יתקבל למחנות עולים אחרים ולמעשה הוא עומד ללא סעד או תמיכה ממשלתית, כתוצאה מהעזיבה נותרו בשנת 1951 כמאתיים צריפי פח ריקים במחנה חלסה .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.