התחבר
העיירה ממוקמת על מורדות רכס סרדנה גורה ,במרחק של 110 ק"מ דרומית מזרחית מהעיר סופיה Sofia, העיירה ממוקמת במרחק של 24 קילומטר מהעיירה מפירדופ Pirdop, במרחק של 22 קילומטר מהעיירה סטרלשה Strelcha ובמרחק של 90 קילומטר מהעיר פלובדיב Plovdiv.
אל העיירה ניתן להגיע מסופיה ,ברכבת היוצאת מתחנת הרכבת המרכזית, לתחנה הנמצאת כתשעה קילומטר מהעיירה ,ומשם באוטובוס או במונית , זמן הנסיעה כשעתיים וחצי , באוטובוסים ניתן להגיע מתחנת האוטובוס המרכזית בשעות 13:00 ובשעה 17:30 , או מתחנת האוטובוס המזרחית Podueneבשעות 09:30, 16:00, 19:35 ,זמן הנסיעה כשעתים וחצי.
הדרך מסופיה לעיירה קופריושטיטצה, חולפת בין הגבעות הדרומיות של הרי הבלקן המלכותי, בדך ניתן להציץ לנופים מרהיבים של פסגות מושלגות שלג, עיירה המשמשת כמוזיאון פתוח ,לאחר שהוכרזה ככזאת בשנות השבעים ,בעיירה חיים כשלושת אלפים תושבים, ב 388 בתיה העתיקים שרובם עברו שיפוץ , בתים שהוכרזו כמונומנטים ארכיטקטוניים, היסטוריים, אמנותיים, ואתנוגרפיים מספר שנים לאחר מכן הוכרזה כנכס אדריכלי לאומי לשימור .
על פי אחד ההסברים שמה של העיר Koprivshtitsa נוצרה מהמילה קופריבה שפרושה סרפד, מספר אגדות מספרות את סיפורי ההתיישבות הראשונים בעיירה , שכולן מסכימות שהעיירה Koprivshtitsa נוסדה בסוף האימפריה הבולגרית השנייה בסוף המאה ה 14.
אחת האגדות מספרת כי רועי הצאן מצאו בחבל ארץ זה אזור פורה לצמחיה בעבור מרעה הצאן ,על כן התיישבו התושבים הבולגרים הראשונים בני השבט שכונו בשם Zhupa , ומכן המקור לשם הישוב Koprivshtitsa.
האגדה השנייה מספרת כי רועי הצאן שנדדו לאזור והתיישבו באזור, פנו לסולטן העותומאני בבקשה להכריז עליהם כבעלי Koprivshtitsa , ולהעניק להם זכויות על אדמתם שכונתה בפיהם השדות של האישה ואכן השולטן נענה לבקשתם.
האגדה השלילית מספרת כי ,לחבל ארץ זה הגיעו פליטים בולגריים שנמלטו מהשלטונות יורשי השבטים שנקראו Bolyari שעבודתם רעיית צאן, בין הנמלטים היו שלושה שייסדו בהמשך כיסי התיישבות שנקרו על שמם : לאמבו Lambo , טורומאן Toroman וארנאוטין Arnautin (כך הם נקראים עד היום).
האגדות אף ממשיכות ומספרות כי המתיישבים הראשונים שהגיעו היו רועי צאן ביחד עם אנשי אצולה בני העיר ווילקו טרנובו , בשלב השני הגיעו הסוחרים , לאחר מכן עברה העיר מספר התקפות בשנים 1793,1804,1809 ולמעשה רק במאה התשע עשר נבנו המבנים הקיימים כיום בעיר.
כך או כך נהרסו מושבות מגורים אלו ,מספר פעמים בתקופה שבסוף המאה השמונה עשר עד שנות העשרים של המאה התשע עשר, לאחר ההרס המוחלט ,שלאחריהם הונחו יסודות העיירה הנוכחית ,בנוסף לרועי הצאן התיישבו בעיירה סוחרים ואומני תעשיית אומנות היד המסורתיים שהצליחו לפתח אותה .
על פי המסורת הבולגרית בעיירה וסביבתה החל המרד כנגד הכיבוש העותומאני ,שהביא לרציחתם של כחמש עשר אלף תושבים בעיירה ובסביבתה , בעיקר נוצרים בידי השלטונות שדיכאו מרד זה באכזריות, כתוצאה ממספר הקורבנות שנרצחו , החליט הצאר הרוסי להילחם בעותומאניים בעזרת צבאו ובתום המלחמה ,הסתלקו העותומאניים ובולגריה זכתה בעצמאות הנכספת.
אל הקמת העיירה החדשה ,התווספה הגאווה הלאומית וחידוש העניין ההיסטורי של האזור בכמיהתו לעצמאות בהתנגדותו לכיבוש העותומאני , העיר נחשבת כסמל לתקופת ההתקוממות העממית כנגד שלטון הכיבוש העות'מאני ,ששלט בבולגריה לאורך חמש מאות שנים .
חיצוניותם של הבתים ניכרים כבעלי צבעים ,אדניות גרניום ופרחים ,הסמטאות סלולות באבני מרצפות חלק מהבתים הפכו למוזיאונים ,שבהם ניתן להתבונן כיצד חיו תושביה במאה התשע עשר בעזרת כלי הבית ,הכלים לעבודה החקלאית, אריגות ושטיחים, בגדים לאומיים ותלבושות וכמובן כלי הנשק השייכים לאותה תקופה.
סגנון בניית הבתים בעיירה מאפיינת את ההיסטוריה של הארכיטקטורה הבולגרית המסורתית ,שסימניה ניכרים עד היום בעיירה , על מנת לשמר את עברה האדריכלי הבולגרי הוקמה מנהלת המוזיאון הפתוח בסוף שנות החמישים, על מנת לשמר את המורשת התרבותית וההיסטורית של העיר.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.