אילת סיפורו של מפעל המלח "מלח ישראל"

"חברת המלח בארץ ישראל" החלה עוד בשנת 1954, ובהמשך רוכשי המפעל החדש דנקנר וגי'נאו בשנת 1957-9 , לעשות ניסיונות גישוש להקמת חווה ניסיונית להפקת מלח בבריכות אידוי בשטח מלחת המלח של צפון העיר אילת, לצורך הפיכת האזור למפעל קבוע וכלכלי נערך סקר גיאולוגי שקבע את המיקום לבריכות האידוי ומפעל הקבע החדש ליצור מלח ממימי ים ששונעו מהים האדום (מפרץ אילת) .

לאחר שפתרו הבעיות הטכניות ,שינוע המים לבריכות שלוותה בהקמת תחנת שאיבת מי ים באזור נמל אילת הישן ועוד ,נפתחה הדרך להקמת מפעל חדש וקבוע ,לקצירת מלח באילת בשנת 1976 על שטח של כשש מאות דונם, באזור מתקני ההתפלה של מי הים של אילת (שיטת זרחין) וליד הגבול עם ירדן  .

בשטח מפעלי "מלח הארץ"  של משפחת דנקנר ,החלו לשכלל את שיטות העבודה ,הוכנס ציוד אלקטרוני במכשור מונחה קרני לייזר לקצירת המלח בבריכות, קוצר תהליך זמן העבודה, שופרה מערכת השינוע ,שוכלל תהליך העיבוד ,סוגי ייבוש שונים, בתהליך הייצור וניפוי גרגרי המלח ,לגדלים שונים הקובעים את טיבו,( המלח מוכנס למעין מכשיר ניפוי שבו ישנם נקבים בגדלים שונים, המלח נדחף למנפה וגרגרי הלח עוברים בהתאם לגודלם בחורים המתאימים ) ומשם זורם במסועים ליחידות האריזה על פי טיבם ,גודלם וצבעם .

כיום מפעלי המלח שנוהלו בידי צאצאי המשפחה דני ואלון דנקנר עד שנת 2007 ,הנמצאים לאחר מכירתם בידי בני המשפחה ,בשליטת שרי אריסון ובנק הפועלים ,מפיקים קרוב למאתיים אלף טון מלח בשנה לתעשיית המזון בשני מפעליה כיום לחברה מספר מותגים המשווקים מלח מהיצור ומרכז מבקרים לביקורים במפעל המלח וצפייה בתולדותיו של המפעל, בשנת 2019 מכרה שרי אריסון את המפעל בתמורה ל 170 מיליון שקלים ,לחברת פורטיסימו המחזיקה ב  שמונים אחוז מחברת סוגת ביחד עם חברת בת של בנק הפועלים המחזיקה בעשרים אחוז .

חברת סלית המוכרת מלח לבישול (מלח גס ומלח שולחן ,חברת מלח הארץ מייצרת מלחי שולחן, מלחים בטעמים וצבעים שונים, מלח גורמה ,באריזות שאינן שקיות, מלח לתעשייה (הכשר, לתהליך ייצור הגבינות, לתעשיית החמוצים, מלחים למפעלי תעשייה הזקוקים למלח בתהליך עיבוד החומרים ,תעשיית הכימיה לריכוך המים, תעשיית הבורסקאות, תעשיית הפלסטיק ,מלחים למכונות שטיפה ועוד.

בחודש יולי 2024 , הסתיים המשא ומתן לפינוי שטחי הבריכות של המפעל ,עקב סירוב המדינה ,להאריך את חוזה החכירה של המפעל בשטחו, השטח נמכר למדינה במאה ושמונים מיליון שקלים,  על מנת להקים כשלושת אלפי דירות וכאלף חדרי מלון , בתהליך הרחבת שטחה של העיר,  המפעל יעתיק את מקומו לשטח החברה הסמוך לעין עברה ,בשתי פעימות אחת לאחר שלוש וחצי שנים ,והשאר בתקופה שעד שבע שנים מרגע חתימת ההסכם .

יחודו של המלח שאינו מתקלקל לעולם, את המלח להפיק משני מקורות : ביבוש מי ים ובכריה ממכרות מלח, מליחות המים במפרץ אילת ממנו נשאבים המים לבריכות, ולאחר יבושו באילת מופקת מהכמות המים ,בין בין שלושה וחצי לארבעה אחוזים  , כמות הגדולה  ממליחות המים באוקיינוסים, כיוון שזרימת מי המפרץ לים איטית יותר, והמים נמהלים פחות ממים שמלוחים פחות, המים הנשאבים מהמפרץ ,מוזרמים לשמונה בריכות אידוי  וגיבוש ,בבריכות אלו הם מגיעים לריכוז מלחים שבין 25-30 % ,כאשר המלח מתחיל להתקשות בקרקעית הברכות ,פותחים את השסתומים ומוציאים את יתרת המים בחזרה למפרץ.

לאחר הוצאת המים נשאר המלח הכולל נתרן כלוריד , אז נכנס לשטח הברכה טרקטור עם כף ועורם אותו למגדלי מלח, משם מעבירים את המלח לשטיפת מי ים על מנת לסלק את האבק ,המגנזיום והגבס, למרות שבקרקעית הבריכה נמתחים יריעות פלסטיק המונעים בעת האיסוף לאסוף אדמה, משם עובר המלח למסננות ,להמשך תהליך הייצור וניפוי גרגרי המלח ,לגדלים שונים הקובעים את טיבו,( המלח מוכנס למעין מכשיר ניפוי שבו ישנם נקבים בגדלים שונים, המלח נדחף למנפה, וגרגרי המלח עוברים בהתאם לגודלם בחורים המתאימים ) ומשם זורמים הגרגרים במסועים ליחידות האריזה על פי טיבם ,גודלם וצבעם .

סרטונים

מיקום