התחבר
באמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, מערכת אספקת המים של יפו נשענה על בארות חפורות שהוזנו ממי תהום. מסביב לבאר, לרוב מוקפת פרדסים, נבנה בית באר – מבנה קטן שברוב המקרים כלל מנגנון שאיבה (כמו גלגל אנטיליה), אגן אגירה, ואף מגורים לפועלים. בימי הקיץ החמים נהגו האפנדים להתגורר בית המגורים שנבנה מעל באר המים. אלו היו פינות של גן עדן.
רבים מבתי הבאר נהרסו, נשכחו או נקברו תחת שכונות חדשות, אך כמה מהם עוד עומדים, לפעמים כהריסות רומנטיות, ולפעמים כבתים משוחזרים שזכו לחיים חדשים.
מתוך מאות הבארות האנטיליה ,בתי המגורים , מבני החצר לציוד , בריכות האגירה , מתקני ההשקיה , שרידי בתי מגורים ,בתי אריזה מהם נותרו כשישים במצבי הישרדות שונים וחלקיים , ושאינם פעילים כיום.
1 יפו בית הבאר ברחוב רבי פנחס (רחוב בוסט) בשוק הפשפשים
כיום בית המגורים , הפך לבית תרבות וגלריה , מבנה שעבר שיפוץ ושחזור ,הממוקם בלב שוק הפשפשים, בעת הביקור ניתן לראות את שרידי : פיר הבאר ומעליו שרידי המבנה ושרידי מתקני השאיבה למים ,באמצעות באר אנטיליה , לידה שרידי שקתות ובריכת אגירה .
את החצר ובית המגורים בנתה משפחת אנטואן בשארה תאג'יאן , משפחת סוחרים אמידים מרונית מביירות ,במאה התשע עשר, על מנת לגדל עצי הדרים עושרה של המשפחה אפשר לה לרכוש אדמות נוספות לגידול פרדסים בתקופה העותומאנית ,ביפו, פתח תקווה ועמק חפר.
במאה העשרים, נמכר המתחם למשפחת בוסט הצרפתית , משפחה קתולית , שעלתה לארץ ישראל בשנות השבעים של המאה התשע עשר ,למשפחה היה עסק גדול ביפו , ליבוא חומרי בנין , רעפים ופחים מצרפת, כמו כן היו להם שורה של חנויות , ובניין למסחר שבנו ונקרא בית בוסט, ומספר מגרשים נוספים ביפו.
יורשי המשפחה מכרו את הרכוש בשנת 1973 וחזרו לצרפת, למשפטן והיזם דוד מנור, שהחליף את שמו למתחם גנור, ובעת ששופץ רובע יפו , נהרסו חלק מהמבנים , והמתחם קיבל את השם רובע יפו .
2 יפו בית הבאר ברחוב ציהתל"י
על פי הסברות הוקם המתחם בידי משפחת ציהתלי ,מהמבנה בן שתי הקומות , שהוקם בתקופה העותומאנית ,נותרה קומה אחת , הפתח לבאר שהייתה בקומה הראשונה, פתח קשת קמרוני , לאחר שנעזב אטמה העיריה את הכניסה בסבכה מברזל .
מהמתחם נותרו שרידי מבנה הבאר , חלק מקירות המתחם המקוריים, שרידי מערכת המים ,שהוליכו אות להשקיית הפרדסים חלק מהמתחם עבר שימור .
3 יפו בית הבאר של משפחת מוראד – הבית האדום
מתחם הבאר Jaffa Well House של משפחת מורד , ממוקם ברחוב סלמה 6 יפו.
מתחם שהוקם בידי משפחת מוראד הארמנית בתקופה העותומאנית בזמן שאב המשפחה שימש כסגן הקונסול הפרוסי של ארץ ישראל .
לאחר פטירתו בתקופת המנדט הבריטי , החל מאבק משפטי בין צאצאיו לירושה, כתוצאה מכך הולאם בידי שלטונות המנדט , ונעזב וננטש במשך שנים רבות , שבו התפרצו פולשים למטרת מגורים , הם הזניחו את המבנים במתחם, לאחר זמן החלה העירייה לפנותם .
המבנה המרכזי בית המגורים והבאר שמתחתיו נותר כרכוש העירייה על מנת לשפצו במסגרת בתים לשימור, השטח שמסביבו נמכר לחברת אקרו נדל"ן ,ששיפצו את המבנים הנותרים ,למטרות הסבה לבית מגורים , כיוון שכול נדלן מבקש לבנות בניית יתר בשטחו, התחייבה החברה בתמורה לשפץ את המבנה המרכזי , ולהעבירו לתפעול למטרות עירוניות לתרבות.
במבנה הוקם מוזיאון קטן ,שכלל את תולדות המקום, פריטים ששימשו את המשפחה וכלי עבודה, השימוש במקום הפך לטובת המגזר היהודי בעיקר , ובנישול החלק הערבי של המקום, וכיום נמשכת הפעילות לטובת הצבור היהודי למפגשי אנשי אומנות , מקום שבו מוקרנים סרטים, לתערוכות של אומנים , בקיצור בית תרבות לשמו, תוך הצהרה כי הוא פתוח לכול האנשים.
המבנה המרכזי ששוקם בן שתי הקומות ,שנבנה מאבן כורכר , עבר שימור ושחזור , והפך למרכז לאומנות , הקומה השנייה למגורים , נבנתה מעל קומת הבאר האנטיליה .
הבאר האנטיליה הממוקמת במתחם ,נחשבת לאחת המפוארות , מבתי הבארות ביפו, מתחם הכולל באר מים אנטיליה , ברכות אגירה בית אריזה לתפוזים, ומבנים חקלאים נוספים.
מהמתחם נותרו שרידי : הבאר האנטיליה ,בריכות האגירה, שרידי תעלות הולכת המים לפרדסים, כיום המתחם הפך להיות מרכז תרבות ומבקרים .
4 יפו בית הבאר בראכת ברחוב עזה 55
כיום במתחם שנבנה בידי משפחת איבראהים בראכת , ואחיו עבדול ראול מעשירי יפו ואמידה , בשנת 1985 ,איבראהים שימש גם כנשיא לשכת המסחר של יפו , בתקופת המנדט היה חבר במועצת שווק תוצרת הפרדסים ,( תפוז יפו) שנטש ועבר לביירות במלחמת השחרור, הנכס הועבר לכונס הנכסים של המדינה, ומשם עברה הבעלות לעיריית תל אביב יפו, המבנה המרכזי נבנה באמצע המאה התשע עשר, ובליבו באר אנטיליה מעל לבאר שנחצבה לתוך לאקוויפר בחוף, הקומה התחתונה של בית הבאר ,שימשה לאכסון הבהמות והציוד החקלאי, מעליה נבנה בית מגורים של המשפחה , שעל קירותיו ניתן לראות, ציורי קיר ותיקרה .
בעת הביקור ניתן לראות : את הבאר אנטיליה המקורית ,וקמרונות מכורכר , בית הבאר שמעלייה ,שרידי חווה חקלאית ומתקני המים בריכת האגירה ושרידי פרדס של עצי הדר ולימונים , לאחר ששופץ המתחם ,נכנס למבנה מרכז קהילתי אזורי, בשנת 2025 שבו מכרז אומנותי, גלריה , ובית קפה קטן בקומת הקרקע .
6 יפו בית הבאר סכנת א תורכי – סכנת א – סביל .
בית באר שממוקם בתרגום לשמו מערבית ( שכונת הטורקים – או שכונת הסבילים ) ממוקם בדרך בן צבי 79 , בפארק החורשות ביפו.
כיום המתחם סובל מהזנחה , כאשר הוקם המתחם בשנת 1870 בלב פרדס , על הדרך בין יפו לירושלים, ובדרך המוליכה בין אבו כביר לתל גיבורים, בקרבה לסביל אבו נבוט.
לאחר שהמבנה שופץ ניתן לראות סביל הממוקם מתחת לתקרה מקורה ,ומעליה תקרה מרובעת , הנתמכת בשישה עמודים וקשתות קמרוניות, מבנה בתוך חומה ושער מתכת , במתחם בית באר בעל שתי קומות מאבני כורכר , באר אנטיליה ומעליו מתקן לשאיבת המים מהבאר זרמו המים לבריכת אגירה , מימיה הוזרמו לסביל ולתעלות השקיה לפרדס.
במתחם הוקם גם בית מגורים חד קומתי ולאחריו הוספה קומה לאחר נטישת המקום במלחמת העצמאות , ננטש הפרדס והמתחם , עצי הפרדס נעקרו , ומתקני המים חדלו לפעול, במקום התיישבו עולים מפרס ,לאחר הסבת המבנים למגורים ועל כן זכה המקום לשם שכונת הפרסים.
7 יפו הבאר בדרך שלמה 9 יפו
המבנה, ברחוב דרך שלמה 9 ביפו, נבנה באמצע המאה ה-19 במתחם הבייארה מאבני כורכר. בתחילה היה מבנה חד-קומתי שכלל באר אנטיליה, מערכת שאיבת מים שהייתה מונעת על ידי בהמה (בדרך כלל גמל), גלגלי הנעה ושאיבת המים לכלי קיבול, תעלות מים, בריכת אגירה וסביל לשתייה.
בסוף המאה ה-19 הוסבה מערכת השאיבה למערכת ממוכנת, שאפשרה הוספת קומת מגורים שנייה למבנה. במשך שנות המאה ה-20 נוספו חללי מגורים. בשנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל התגוררו באתר משפחות עולים, ומערכת המים ההיסטורית חדלה לתפקד.
8 יפו פארק החורשות בית הבאר – באר בייארה קורטיליה
בית הבאר פארק החורשות, סמוך לכנסיה הרוסית מכיוון דרום ובלב הפארק .
מתחם באר האנטיליה לה קורטייה ,הוקם בצמוד לכנסייה הרוסית ובקרבת המסתור לציפורים בפארק , מתחם שהוקם בשנת 1880 הכולל חצר מוקפת חומה ושער עץ רחב, ששימש כשער הכניסה לעגלות , ובה ממוקמת הבאר במבנה מאבן ששני פתחים קמורים בקדמתו ,ומבנה צמוד למבנה הבאר משמאל , שבו גרו בעלי המקום והעובדים בעונת הקטיף ,בקירות המבנה קיימים פתחים משולשים שנועדו להכניס אויר קר לאוורור .
בצידו הימני של המבנה, שורת מדרגות שהוליכו לגג המבנה, ששימש ליבוש תוצרת חקלאית ,מבוסתן פירות שהיה מצוד למתחם ,ובחצר מבנים נוספים כמו : מחסן אריזה מחסן לאחסנת כלים חקלאים ולבהמות צמודים לחומה מבפנים , לידם בריכת אגירה , ומערכת תעלות שהוליכו מים לפרדס הסמוך.
מימי הבאר, שקוטרה בין 3-5 מטרים ובעומק של 25 מטרים ,נשאבו בעזרת מתקן אנטיליה ,ועברו בתעלה לבית הבאר , שקבלה את מימיה ממפלס מי התהום, ולאחר השאיבה ,הועברו בתעלה, לבריכת אגירה גדולה יחסית , ומשם למערכת תעלות ראשיות ומשניות לפרדסים .
בתקופת המנדט המשיכה הבאר להזרים מים לפרדסים ומנגנון השאיבה הוחלף למערכת שאיבה חשמלית, לאחר מלחמת השחרור ומנוסת בני המשפחה , נמסר המבנה למחלקת נכסי נפקדים , ולאחר מכן נמסר לעירייה.
לאחר שהמבנה נותר שומם בהמשך , עד שעבר המתחם שחזור ושיקום ,ופעל בו אולם חתונות חצר קורטיליה ,בשנים 1985-2005
לאחר סיום פעילות מתחם האירועים , ננטש המתחם והוזנח לאחר השחזור והשיפוץ ,המתחם פעיל כבית קהילתי בית הבאר בשכונה ובית הקפה מצפור .
9 יפו (בית הבאר) בייארת חמד ברחוב הרצל 140 -138.
מתחם בית הבאר חמד , שנבנה בידי משפחת חמד, שהשתייכה לעשירי יפו, מתחם הממוקם בין בתי רבי קומות , המתחם והבאר הוקמו בשנת 1880, כאשר בתחילה נחפרה הבאר האנטיליה ,לעומק של כ 15 , עד לחיבור למי תהום, כיום נאטם חלק גדול מהעומק ונותרו כשני מטרים עומק, לצידה נחפרה בריכת אגירה וממנו הוליכו מים להשקיית הפרדסים.
בתקופת המנדט בשנות העשרים, נבנתה הקומה השנייה והשלישית למגורים מעל בית הבאר, ובריכת האגירה, בעת הקמת הקומות הוקמו שתי קשתות תמך למשקל המבנה מעליה, בכול אחת מהקומות נבנה סלון לאירוח במרכזה , דבר המעיד על אירוח של אדם אמיד.
חזיתות המבנה מאבן כרכור, והפתחים דל החלונות קשתיים , קירות המבנה צופו בטיח בצבע אדמדם , מכיוון שהמשפחה הייתה מוסלמית דתית, ניתן לראות ליד פתח הכניסה, עיטור שקוע בקיר החיצוני (רוב אל חיזב ) מעין כוכב בעל שמונה קודקודים המציין כתחליף המזוזה אצל היהודים.
רצפות חדרי המגורים , רוצפו במרצפות בסגנון ארמני, ועל חלק מהקירות נצבעו עיטורים , ששוחזרו בעת השיפוץ והשחזור , המתחם נמכר למשפחת שרה ויטלי פרחי היהודים בשנת 1935 , אך בשנות החמישים בעל המתחם היה יוסף אמינו, שאז חלק מהקומה הראשונה , הפכה לחנויות לבעלי מלאכה ,כמו נגר, מפעל מתכת ועוד שהזניחו את המבנה , והוא החל להתפורר.
במתחם גם הוקמה תחנת דלק, אך היא סולקה והיזמים חפרו חניון ומעליהם נבנו שני רבי קומות , לאחר השחזור של בית הבאר, שנותר בין הבתים ניתן כיום לראות, חזית מבנה בגוון ורוד אדום, שבה ניצבים 4 חלונות קמרונים ודלת קמרונית מעץ.
ברצפת חלל הכניסה , ניתן לראות את פתח הבריכה מכוסה בדלת ברזל מעליה , ועיטורים כשטיח קרמיקה בצורת מלבן על הרצפות, מאריחים בסגנון ארמני , על הקירות שופצו העיטורים, מהחלל נפתחים פתחים לחדרים .
גם שתי הקומות העליונות שופצו באותו סגנון ,ולצורך עלייה אליהם נבנו מדרגות ומעלית , בקומה העליונה (השלישית ) קיימת מרפסת מקורה , שאליה יוצאים מהחלל של הקומה , בקיר החזית ליציאה למרפסת ,קיימים פתחי דלתו וחלונות קמרוניים.
10 יפו בית הבאר של משפחת אבו ח'דרה
באר הממוקמת ברחוב אילת 54 ,מתחם שנבנתה בידי איסמאיל אבו חדרה, בתחילה נחפרה באר אנטיליה , בריכת האגירה ומערכת הובלת המים, להשקיית פרדסי המשפחה, כאשר יצאה המשפחה ממרכז יפו ,היא הוסיפה למתחם בית מגורים גדול בן שתי קומות ומרפסות וחלונות קמרונים בשנת 1898 .
משפחת איסמאיל חדרה האמידה ,עלו לארץ ישראל ממצרים במחצית שנות של המאה התשע עשר, והתיישבו ביפו, ברשותה היו למעלה מאלפי דונמים באזור יפו , ירושלים ובעזה, ומכוון שאבי המשפחה היה בעל השפעה בתקופת השלטון העותומאני , נקראו שני רחובות בשם המשפחה.
את פרדסי המשפחה שמסביב למתחם , מכרו בני המשפחה למשפחת שלום וולנסקי , ועל שטחם הקים היזם מרכז בעלי מלאכה להשכרה
כאשר פרצה מלחמת השחרור ,נמלטו בני המשפחה מארץ ישראל, רכוש המשפחה נמסר למחלקת רוכש אויב, ושוכנו בו עולים חדשים שעלו לארץ.
11 יפו בית הבאר א סעיד
המתחם נמצא ב דרך יפו ,בבית מספר 48 בדרך שלמה , רחוב סלמה (דרך שלמה של היום).
בית הבאר והמשפחה של אל סעיד , שהיית ידועה בהשפעתה בעיר יפו הן בתקופה העותומאנית ,והן בתקופת המנדט ,ובן המשפחה המפורסם היה, עצאם בק אל סעיד , ששימש כראש העיר יפו כעשרים שנים ,עד שהמשפחה נמלטה ,במלחמת השחרור מהעיר, בית הבאר והמגורים שמעליו ממוקמים בדרך שלמה 48 ביפו .
בתחילה ,על מנת להשקות את פרדסי המשפחה, נחפרה באר אניליה ומעליה בית באר, לאחר זמן מה , החליטה המשפחה לצאת מיפו הישנה שבין החומות , ולהקים את ביתה במתחם השייך להם, המתחם הוקף חומה ,מעל בית הבאר הוקמה קומה שניה למגורים.
אל בית הבאר צורפה בריכת אגירה , ותעלות להולכת המים לפרדסים, במתחם נוספו חדרי ציוד חקלאי, אורוות, מחסני אריסה ובתי מגורים לעובדים, והיא ככלה חומת אבן מאבני כורכר ושער כניסה מהודר רחב שעגלות יכלו לעבור דרכו .
אל המתחם הובילה שדרת ברושים להגנה מהרוח, עצי תות בקרבה למתחם , שקמים ואיקליפטוסים גם כן בשדרה , המתחם הועבר לאחר המלחמה בשנות החמישים , לידי הכונס לנכסי נפקדים, פרדסי המשפחה נעקרו לטובת בניית מבני מגורים על שטחם, פרט לבית הבאר ששוקמה , וניתן לראותו .
בית המגורים היה מפואר ,בהתאם למעמדה של המשפחה, וכלל מעבר לחצר, חדרי אירוח (דיוואן) ,אגף לבני המשפחה שכלל חדרים , מרפסות, וחלונות קשתיים .
12 תל אביב בית הבאר של משפחת נבלוסי
מתחם בשולי מזרח יפו , ברחוב בני ברק 26 בתל אביב, פרדסי והמתחם מצפון לנווה שאנן ,ובקרבה לתחנת האוטובוסים הישנה
משפחת נבלוסי האמידה ,התיישבה ביפו לאחר הגעתה מהעיר שכם, בשנת 1880 , והחזיקה בו עד שנת 1933, מתחם הבאר ,כלל את בית המגורים שמעל לבאר האנטיליה שעומקו כחמש עשר מטרים , מעל לקומת הקומה השנייה נבנה גג רעפים, מבנה מגורים כלל חדרי אירוח (דיוואן) וחדרי משפחה .
חלק ממתקני ההשקיה שרדו והתעלות , ובריכות האגירה ניתן לראות את שרידי החומה שנבנתה מאבני כורכר ושער הכניסה , חצר המתחם רוצף ,במתחם נבנו גם חדרי ציוד חקלאי, אורוות בית אריזה ,ומגורי עובדים, ובית מגורי מנהל הפרדס ,המתחם כלל בנוסף בריכה לאיסוף מי גשמים .
בשנת 1933 נמכר השטח ליהודי ,שכלל בין 35 דונמים ל 60 , והמתחם , יש הטוענים לצרכי פיצול החלקה לחלקות ולמכרם לצרכי בנייה.
13 יפו בית הבאר – משפחת זריפה ומשפחת חורי
המתחם של שתי המשפחות ממוקם ברחוב הרצל 186 תל אביב.
משפחת זריפה ומשפחת חורי , נחשבו למשפחות עשירות בעיר יפו,
מעט על משפחת חורי : משפחה נוצרית ערבית אמידה, בעלות מספר פרדסים ,שעסקו גם במסחר ויצוא פרי ההדר.
מעט על משפחת זריפי : משפחה אמידה ,שהיו בעלי אדמות חקלאיות ליד הדרך לירושלים ושכם , בני המשפחה היו שותפים בפרדסים באזור יפו.
המתחם כלל : חפירת באר אנטיליה ,בריכת אגירה הקיימת גם כיום, מערכת תעלות ,למעבר המים לצרכי השקיית הפרדסים, קומת הקרקע ,שיועדה לצרכי מסחר על הדרך הראשית יפו לירושלים, קומת שניה למגורים עם חדרי אירוח, חדרי מגורים , חזיתות חלונות ודלתות קמרונים , גג רעפים מעל למבנה ,חצר למתחם עם שער מעבר לעגלות, ומחסנים, אורוות .
בשנת 1933 נרכש המתחם והפרדסים בידי שלום וולובסקי , חלק מהפרדסים נעקרו ובמקומם הוקם מרכז מסחרי לבעלי מלאכה ולתעשייה, וולובסקי השאיר את בית הבאר ,בריכת האגירה למרות שהפרדס חדל לפעול.
כיום ניתן לראות את מבנה בית הבאר , חלק מהבאר, חלק מחדרי מבנה המגורים, בריכת אגירה, וכיום משמש המקום למגורים ומסחר בקומת הקרקע , למרות מצבו הרעוע , מיועד או לשיקום או להריסה
14 יפו בית הבאר בידס
נווט לאתר באמצעות תוכנת הנווט וויז , מיקומה במזרח יפו .
בית באר וחצר שהייתה מהגדולות בפרדסי החלק המזרחי של יפו, של משפחת בידס הנוצרייה ערבית, משפחה אמידה שלה היו מספר פרדסים , וקרקעות בחלקה המזרחי של העיר יפו, משפחה שפעלה ביפו בסוף התקופה העותומאנית ובתקופת המנדט.
במתחם הפרדס נכללו ,באר ומתקן אנטיליה, בריכת אגירה ,תעלות להולכת המים לפרדס, ובית הבאר שמעליו נבנה בית מגורים , מחסנים לכלים חקלאיים, אורווה ,מגורי עובדים ,ובית אריזה .
המתחם והפרדס והחומה שהקיפה אותו ,נעלמו ומעלייהם נבנו בתי מגורים.
15 יפו בית הבאר של משפחת דאדא ומשפחת פארח אל-סלים
באר בייארה בדרך בן צבי 68-70 .
ממנו נותר הבאר ובריכת האגירה , בעברו מתחם חקלאי שנבנה במאה התשע עשר ,בידי המשפחות: משפחת דאדא ומשפחת פארח אל-סלים על הדרך מיפו לירושלים בעבר, מתחם שעליו ניצבו מספר מבנים, ובית הבאר ששימש גם להשקיית פרדס, יש הטוענים כי אחד המבנים שימש גם כאכסניית דרכים , להולכים לירושלים בעבר.
בתקופה העותומאנית ,שיפצו בני המשפחה ,שהוספה לו קומה שנייה, את המבנה המרכזי כבית מגורים מפואר, בית הבאר נבנה מעל באר אנטיליה שהופעלה בידי בעלי חיים ,ולאחר מלחמת העולם הראשונה , הופעלה לשאיבה בידי מנוע קורסין.
בהמשך בימי המנדט נמכר הפרדס , והמתחם החל לשמש גם כמוסך ובתי מלאכה, במבנים נוספים שנבנו במתחם, כיום ישנה מגמה לשפצו לאחר שהוכרז כמתחם לשימור.
16 יפו בית הבאר (בייארת) מוסאי
הגעה בעזרת תוכנת הניווט וויז , מקומה ברחוב פנחס לבון 16 בקריית שלום ביפו.
מתחם בית מגורים שנבנה במאה התשע עשר ,לא ברור בידי איזה משפחה, כיום קבל את שמו בייארת מוסאי , על שמה של המשפחה שהתיישבה במתחם המוקף חומה מאבני כורכר להגנה בשנות החמישים ,במתחם ניתן לראות ,בית מגורים שהוקם בתקופה העותומאנית , לאחר שהמתחם היווה חלק מחווה חקלאית.
באר אנטליה שמתחתיו באר עמוקה ,בתוך מבנה שקירותיו אטומים כיום, שמימיה יועדו להשקיית פרדס, מתחם שהוקף בחומה מאבן מקומית ,במתחם צמודה לבאר האנטיליה בריכת אגירה ,ושוקת להגמעת בעלי חיים, הממוקמת במרווח שבין הסביל לבאר .
הסביל מוקם בצידה השמאלי של החצר, מתחת לקשת מאבן , בקירות הסביל ,ברז לשתייה לאנשים, הקבוע בלוח ברזל.
17 יפו בית הבאר נבוט והסביל
נווט לאתר באמצעות תוכנת הנווט וויז , מיקומה בסמוך לרחוב בן צבי
מתחם שהיה הקדש מוסלמי (ווקף) ,בבעלות המושל העותומאני מוחמד אגא אבו נבוט ,בין השנים 1807-19 , ששיקם את יפו לאחר הכיבוש יפו ששל נפוליאון .
בצמוד למתחם מחוץ לחומה נבנה סביל בדרך בן צבי 51 ,מפעל שנבנה לצדקה , ושנבנה בשנת 1815 ,למתחם נוספו מסביבו פרדסים ובוסתני פירות.
בקצרה על הסביל : סביל המים נבנה בשנת 1815 ,מאבני כורכר על הדרך שבין יפו לירושלים, כמבנה בעל שלושה חדרים ,ובגגו שלוש כיפות אדומות אחת מרכזית ושתים מעל קשת ההודיה לסולטן , בחזית המבנה המערבי , קיימת קשת ,שבמרכזה לוח אבן שחרוט עליה הקדשה לסולטן ,מהמוט השני העותומאני , והמילה נבוט מגיעה מהמושל של יפו אבו נבוט, כיוון שנהג להכות את נתיניו הסוררים במקל נבוט.
בחזית המבנה היו זוג פתחים מקושתים ,וברזי שתייה , ולידם שקתות להשקיית בעלי חיים, המים לסביל הגיעו מהבאר שנחפרה בסמוך לו , הסביל עבר שיפוץ בידי עיריית תל אביב, בסביבתו עצ דקל .
מסביב למתחם ,נטעו פרדסים , ובמרכז החצר נחפרה באר אנטיליה ומעליה בית באר, מדרום לבאר נחפרה בריכת אגירה , וממנה הוליכו תעלות מים לפרדסים, בחצר גם נבנו מחסנים, אורווה , ומחסנים לציוד חקלאי.
לאחר מלחמת העצמאות ,ננטש המקום והפרדסים נעקרו , והבאר ומערכת התעלות חדלו לפעול ,בשנות החמישים עברה בעלות המתחם לידי כונס הנכסים ועמד שומם שנים רבות.
18 יפו בית הבאר סקלי
נווט לאתר באמצעות תוכנת הנווט וויז .
מתחם ובית באר אנטיליה ,שהייתה שייכת למשפחת סקלי הנוצרית אחת המשפחות העשירות ביפו , שהיו להם פרדסי הדרים , כיום רק חלק מהמתחם שרד .
תחילתו של המתחם בחפירת באר מסוג אנטיליה ,ונטיעת פרדסים לידה, בסמוך לבית הבאר, ניצב מגורים עונתי ,בן שתי קומות מאבן כרכור ,ומחסני ציוד חקלאיים, לאחר מלחמת העצמאות ,ובריחת המשפחה , הועבר השטח לידי כונס הנכסים עצי הפרדס נעקרו, ועל האדמה נבנו מבני מגורים לטובת העיר המתרחבת.
19 יפו בית הבאר של עלי ביבי
מתחם בית הבאר והמתחם היה ברחוב עזה 13 ביפו.
בית המשפחה והפרדס נבנו בשנת 1910 , בידי משפחת חאג' עלי ביבי אל-שאהאבי , האמידה שברשותה היו שטחי אדמה ופרדסים, לאחר בריחת המשפחה במלחמת השחרור , והמתחם שעבר למשרד לנפקדים לאחר המלחמה ,בתחילה שימש המתחם בידי צהל לשימוש כמרכז האזנה, ובהמשך לידי חברת עמידר.
את השטח החכירה לבעלות פרטית ,והוא הפך למרכז לעבודה זעירה, כמו נגריה, מחלבה ועוד, לאחר שנים עבר למבנה בית הספר גימנסיה סוקולוב-לאור בשנת 1988 ,שנסגר בשנת 2004, ולמקום נכנסה אגודה ערבית ששיפצה את המבנה ויסדה בו את בית הספר הדמוקרטי יאפה.
תחילתו של המתחם בנטיעת פרדסים ,בחפירת באר ומעליה מתקן שאיבה מסוג אנטיליה , בריכת אגירה ומערכת תעלות שהובילו מים לפרדס , לידה מחסן לכלים חקלאיים, ומגורים זמניים בעונת הקטיף, לאחר מכן הוקף המתחם בחומה ,שבה היה שער רחב למעבר עגלות.
המחסן הורחב ומעליו נבנה בית מגורים עם גג רעפים, שמדרגות חיצוניות הובילו אליו, ובהמשך נערכה הרחבה נוספת ונבנתה מערכת מדרגות פנימיות, על הקירות צויירו עיטורים , והרצפה צופתה באריחים ארמניים שדמו לשטיח, אז גם הופסקה הפעלת שאיבת המים במערכת שהופעלה בידי בעלי חיים , ומערכת השאיבה התבססה על מנוע קורסין.
20 יפו בית הבאר חינאווי
נווט לאתר באמצעות תוכנת הנווט וויז , למשפחת חינאווי הייתה לפחות בייארה ( בית באר) אחת, באזור המזרחי של יפו, בתחום חגורת הפרדסים, שבין העיר הבנויה לבין הרחובות : סלמה ואבו כביר.
במתחם של משפחה חינאווי , אחת מהמשפחות הערביות שהתגוררו ביפו, במתחם היה פרדס ,חצר עם חומה , באר אנטיליה , מחסנים לציוד, אורווה , בריכת אגירה ותעלות שהוליכו מים לפרדסים.
אין מידע מדויק למיקום החלקה והכתובת.
21 יפו בית הבאר רוק
נווט לאתר באמצעות תוכנת הנווט וויז , מיקומה כיום ברחוב השומרון 6 .
בית הבאר שנבנה במאה התשע עשר, בידי משפחת אלפרד רוק הערבייה נוצרית , משכונת עין כרם בירושלים, והקימה את המתחם בלב הפרדסים שהיו שייכים לה, על הדרך מיפו לשכם (רחוב יפו של היום) .
באר האנטיליה שנחצבה ,ובית באר מעליה בן קומה אחת בתחילה, עם פתחים קמרונים ומשם הועברו המים לבריכת אגירה , ומשם בתעלות בתקופות שחונות .
לאחר תקופה נבנתה קומה נוספת למגורים מעל לבית הבאר, בעלת רצפת שיש וגבוהה, קירות גבוהים וגג רעפים , וחלונות קמורים, בתקופת המנדט הוחלפה שיטת השאיבה לשאיבה בעזרת מנוע קורסין.
אגדה הקשורה לרעיון של גאולת אדמות דוראן ,ששלושת החברים היו נוהגים להיפגש בשבתות , יהודה גרזובסקי שהיה מורה בעקרון נהג לעבור דרך אדמות דוראן לפגישה, ובכול שבת היה חוטף מטר אבנים מילדי הערבים ,חברו אהרון אייזנברג היה נזעק לעזרתו .
מכוון שרצו הידידים רצף שטח בין עקרון לוואדי חנין שבו התגורר אייזנברג הבשיל רעיון הרכישה במיוחד לאחר ששלושת הרעים עלו לצפות באדמה מהגבעה הנישאת שבאדמות דוראן.
בעלי הרעיון פנו לרוכש האדמה חנקין ובסיוע אגודת מנוחה ונחלה שהחלה את דרכה בעיר וורשה ,בעל הדפוס לוין אפשטיין (בשנת 1937 הסתיימה בניית בית הדפוס לוין – אפשטיין בבית וגן במפעל הועסקו עשרות עובדים חלקם עולים חדשים שהמפעל השיג עבורם תעודות עולים משלטונות המנדט) ורבי ז.גלוסקין, לאחר שנאספו הכספים פנו הם לבעליו של השטח הנוצרי הערבי אלפרד רוק צעיר משפחת רוק שישב בעיר יפו.
האגדות מספרות כי אלברט רוק נאלץ לברוח מארץ ישראל ,12 שנה לאחר מכירת האדמה דוראן ליהודים, לאחר שירה ביעקב אברמוביץ שהיה תושב המושבה ראשון לציון, כיוון שאברמוביץ שרכב על סוס עקף את העגלה, שבה ישב אלפרד עם ארוסתו ,ולטענתו של אלפרד האבק הכתים את שמלתה, לאחר הירי ברח אלפרד מהארץ , ומצא מסתור במדינת הוותיקן.
משפחתו של אלפרד רוק, ובמיוחד אחיו הבכור, נכנסו למשא ומתן של סולחה ,שבו נקבע סכום כסף אדיר לסגירת פרשת הרצח, כיוון שהסכום שנקבע היה גבוה ,נאלצה משפחת רוק למכור פרדסים שברשותה באזור דוראן (רחובות של היום) על מנת שתוכל לשלם את סכום הכופר .
לאחר חזרתו לארץ של אלפרד רוק ,וכיהן כסגן נשיא המפלגה הערבית ביפו, שהתנגדה למכירת אדמות ליהודים , אלא שהוא שכח משימה זאת , ומכר חלק מאדמות המשפחה הסמוכות לתחנת החשמל של רוטנברג, ולמרות שהתנגד לחיבור תחנת החשמל לעיר תל אביב, היה הראשון שנרשם לקבל מן התחנה חשמל לביתו .
22 יפו בית הבאר אנטיליה של משפחת חאפז חוסיין שיח עלי
המתחם של משפחת חאפז חוסיין שיח עלי,ברחוב חזנוביץ ביפו, שבהמשך קבלה את השם באר יוסף חזנוביץ ,שהיה ממייסדי תנועת חובבי ציון ברוסיה, שעל שמו נקרא הרחוב חזנוביץ .
במתחם של משפחת שיח האמידה , (בייארת חאפז שייח' עלי( היו לה גם שטחים מעובדים, פרדסים, בארות ואדמות ,בין דרך סלמה למסילת הרכבת לירושלים, כמו כן בנו את הבית הירוק בשנת 1934 שבפינת רחוב יפת ושבטי ישראל , שכלל מבנה מפואר ,גן נוי מסביבו מחסנים ,שהיו בתוך מתחם המגורים ,מתחם ששימש לאחר מלחמת השחרור, לאחר שהועבר לכונס נכסי נפקדים , כמתקן צבאי לכמה יחידות .
בתקופת המנדט בשנים 1921-22, נמכרו חלקים מהפרדסים והאדמות, על מנת להקים את שכונת נווה שאנן שבה פרדסים, בארות ואדמות בין דרך סלמה למסילת הרכבת לירושלים, אדמות שנמכרו לבצלאל יפה והחברה העירונית בצרה, גודלה של החלקה כמאתיים ושישים דונמים.
בנוסף הוא מכר גם את פרדסו וחלק מהמתחם באבו גביר, ובשנה שלפני מלחמת השחרור , נותרה בידם חלקה בת שלושה וחצי דונמים, ועליו בית הבאר האנטיליה , נכס שנרכש בידי ההנהלה הציונית , שהושיבה בה עולים חדשים לאחר עלייתם לארץ ישראל.
ממש לפני מלחמת השחרור נמלטה המשפחה , והרכוש עבר למחלקת נכסי אויב , במתחם נותרו שרידים של המבנים במתחם והבאר האנטיליה , בשנת 2007 ,נכנס המקום לתוכנית השיפוץ והשימור, של עיריית תל אביב ,לאחר שהאדמה הועברה אליה.
המבנה עבר מספר בעלים ,בין היתר שימש כנגריה, לא מעט ידיים ושימש במשך שנים כנגרייה, בעלי המבנה החדשים החלו לשפצו, והועידו אותו למלון בוטיק, בשלב הזה פנה אדם בשם קובי ליזמים ורכש מהם את המבנה על מנת להשאירו במצבו הקדום ,ולהפכו לבייתו .
23 יפו בית הבאר ברחוב שרירא גאון 26
בית הבאר , 26 שבמרכז יפו ,החלקה נותרה רשומה בטבו, כיום גרות במבנה שנותר מהמתחם, שתי משפחות עולים, אחת משפחת מזרחי , שעלו לארץ בשנת 1948 ,ומשפחה אגרי הבולגרית הצטרפה למגורים בקומה העליונה בשנות החמישים לאחר שהמשפחה נמלטה במלחמת השחרור .
השטח עבר לחסות חוק נכסי נפקדים, לאחר זמן מה נותרה משפחת מזרחי בקומה הראשונה, ולאחר מותם נכנסו למבנה בניהם , ולאחר מות רעייתו נותרה האלמנה בבית המגורים.
מתחם בית הבאר עם כיפה מכליו שמעל הבאר , הופעל במנגנון האטיליה, תוך שימוש בבעלי חיים להפעלת המנגנון ,בתחילת המאה העשרים הוחלף מנגנון השאיבה המנוע קורסין, אלה הוקמו בידי בעלי הרכוש הערביים ,על מנת לספק מים להשקיית פרדסם, מימי הבאר נאגרו בבריכת אגירה ומשם הוזרמו בתעלות לפרדס.
במתחם שנבנה והוקף חומה ,כלל שער רחב למעבר עגלות , שער קמור וקשת אבנים בראשו ,חלל נוסף ליד בית הבאר וכיפה מעליו שפתחו קמרוני וחזיתו פונה לכוון הפרדס
קומה שניה שנבנתה בתחילת המאה העשרים ,שאליה עולים במדרגות חיצוניות ,שבו חלל מרכזי לאירוח ,וחדרי מגורים היוצאים ממנו, שממנו נותרו שני חדרי מגורים מעל לבית הבאר, הרצפות כוסו באריחי קרמיקה ארמנית ויצרו שטיח, עם פתחים קמרונים גם כן, ולאחר מכן תוספת בית שימוש, בקומה הוקמה מרפסת נוף עם מעבר בשלושה פתחים קמרונים ,שהשקיפה על השטח מסביב .
כיום נוספו לחצר צריף ולול, והחלל שמתחת למרפסת בקומה העליונה שנאטמה בקירות ,נבנה וצורף לקומת הקרקע ,על החלונות הותקנו תריסי פלסטיק .
24 יפו בית הבאר משפחת טאסו
מתחם בית הבאר של משפחת טאסו הארמנית ,נמצא ברחוב תל גיבורים 11 ביפו, במרכז בית הקברות המוסלמי הקרוב לתל כביר, ועל כן אינו נגיש למבקרים, בני המשפחה היו בעלי חלקות פרדסים בצידה הדרום מזרחי של העיר יפו.
מתחם בית הבאר והפרדסים, בחלקו נמכר בסוף שנות המאה התשע עשר, למשפחה מוסלמית אמידה אחרת ביפו, שהקדישה חלק מהשטח הוקדש לווקף המוסלמי, שעל שטח הפרדס הקימה בית קברות מוסלמי, בית הבאר לאחר עקירת הפרדס ,נפתח בלב בית הקברות .
במתחם נותרו השרידים של בית הבאר , וקומת המגורים שנבנתה מעליו מאבני כורכר , בית הבאר כיסה את הבאר ומנגנון השאיבה מסוג אנטיליה כמו כן ניתן לראות שרידי בריכת האגירה , תעלות שהובילו את המים מהברכה לפרדסים, שרידי מחסני ציוד ומיון, שרידי אורווה ,ושרידי החומה שהקיפה את המתחם.
קומת המגורים בקומה השנייה , כללה אולם אירוח שממנו יצאו חדרי המגורים , ומרפסת נוף לכוון פרדסי המשפחה.
25 יפו בית הבאר של משפחת אל עזה – אל עזי
נווט באמצעות אפליקציית וויז ,מיקומה ביפו בדרך בית צבי 78-80 ליד מתקן הכליאה בית כביר, לאורך הדרך ההיסטורית מיפו לירושלים (כיום דרך בן־צבי), באזור שבין תל גיבורים, פארק החורשות ושכונת גבעת הרצל של ימינו.
את בייתם ,בנו בני משפחת עבד אל רחמן אל עזי במאה ה 19 , ובנם חאג איסמעיל ,משפחה שהגיעה מאזור חברון , לאחר ההגעה רכשו בני המשפחה, שטחים ונכסים ביפו, אזור לכיש , אדמות באזור הר חברון בית ביפו העתיקה , וארבעה בתים בדרך בן צבי שגם בהם חצבו בארות , בבתים אלו התגוררו : סגן הקונסול הצרפתי פילברט זיל ולאחריו, סגנו של המושל הרבט סמואל סר ג'יימס הנרי הול.
תחילת המתחם החקלאי בקצה הצפוני של שטחי הפרדס של המשפחה, החל בחפירת באר מים אנטיליה ,ובריכת אגירה ומתקני השקיה ,על מנת לספק מים לפרדסי המשפחה, לאחר מכן בשנת 1925 ,בנו בני המשפחה מתחם שכלל : קומה מעל בית הבאר ומתקנים חקלאיים , המתחם הוקף בחומה , כאשר יצאה המשפחה מבין חומות יפו לביתם החדש.
ביתן נבנה מאבני כורכר , וכלל פתחים וחלונות קמרוניים, שלל פרטי מגורים מעץ, עם פרזול , ועל הקירות צוירו עיטורים , לאחר בריחת המשפחה במלחמת השחרור, עבר המתחם לידי כונס הנכסים לרכוש ערבי , ונמסר בתחילה למתקן צבאי ,ובהמשך לעיריית תל אביב , שהפעילה בו מטווח פרטי ,משנות החמישים עד שנת 2007,
כיום ניתן לראות בשטח לאחר שחזור ,את מבנה המגורים המרכזי, שרידי הבאר ובית הבאר, בריכת האגירה ,בריכת ויסות המים , חלק מחומת המתחם, וחלקים אדריכליים מהשיפוץ ,
למרות שחאג אסמעיל חזר לבייתו , הפקיעה המדינה חלק משטחו מכרה את המתחם ליזם , שאיחד את החלקות וחילק מחדש את הרכוש, וקומת הנקרקע של המבנה עברה שיפוץ והפכה לבית מלון , ובקומה העליונה סדנאות הקשורות למזון.
26 יפו בית הבאר אבו לבן
אחמד אבו לבן ,היה מוסלמי תושב יפו, שהיה חבר במועצת עיריית יפו וחבר הוועדה הלאומית שלה. הבייארה נקראת על שם משפחה
בייארת אבו לבן הייתה אחת מפרדסי ההדרים (בייארות) של משפחת אבו לבן, משפחה ערבית-יפואית שהחזיקה בקרקעות חקלאיות באזור המזרחי והדרומי של יפו בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי.
בית באר בנוי אבן בן קומה אחת או שתיים. באר מים עמוקה. מערכת אנטיליה (גלגל שאיבה המונע על ידי בהמה). בריכת אגירה. תעלות השקיה.
בתי המגורים של משפחת אבו לבן, שגורשה מאדמותיה, ייהרסו לטובת המטרו.
27 יפו בייארת אבו חדרה
בית הבאר של משפחת אבו ח'דרה, נמצא בדרך אילת 54. מִשְׁפַּחַת אַבּוּ חַ'דְרַה הייתה משפחה ערבית מוסלמית אמידה מיפו, בעלת השפעה בזירה המקומית,
הבית בדרך אילת 54 נבנה בשנת 1898 ע"י איסמעיל אבו חדרא. בית המגורים הקדום, הבאר והבריכה שמאחוריו נבנו עשרות שנים קודם לכן. משפחת אבו חדרא היגרה ממצריים ליפו בשנות החמישים של המאה ה-19. אבי המשפחה, איסמעיל, הפך למקורב לשלטון התורכי והתעשר, ובבעלות המשפחה היו כעשרים נכסים ו-12,000 דונם אדמה חקלאית ביפו, ירושלים ועזה. ביפו היו שני רחובות על שם אבו חדרא ועדיין קיים מסגד אבו חדרא בעזה. במהלך מלחמת העצמאות נטשה המשפחה את הבתים ונמלטה, יחד עם רוב ערביי יפו. מעט לאחר מכן אוכלס הבית ע"י משפחות עולים יהודים. על תולדות הבית ומשפחת אבו חדרא חקרו הסטודנטיות הדס דהן ומיכל בלאו בתיק התיעוד שנעשה במסגרת פרוייקט "בתי הבאר – הארמונות הנעלמים של יפו", של אוניברסיטת תל אביב
28 יפו בית הבאר משפחת פארח אל סלים ומשפחת דאדא מסוג אנטיליה
נווט לאתר באמצעות תוכנת הנווט וויז ,מיקומה ברחוב דרך בן צבי 68-70 ביפו .
מתחם של משפחות פארח אל סלים ומשפחת דאדא ,שכללה : מבנים ומתקני פרדס ,ומערכת להזרמת מים לפרדסים, על הדרך מיפו לירושלים, בתחילה הוקם המבנה על יד הבאר ,בית הבאר שנבנה מאבני כורכר , שהפך לאחר בניית הקומה השנייה, בית מגורים הכולל קמרונות וקישוטים עיטוריים, לבעל השטח משפחת פארח אל סלים, בתקופה העותומאנית , לאחר מלחמת השחרור ננטש והוזנח , אך לא נכלל ברשימת הבתים לשימור.
בתחילה נחפרה באר אנטיליה ומימיה הוזרמו לבריכה , וממנה המשיכו המים בתעלות לפרדס, לאחר מכן מסביבה הוקמו מחסנים ליבול ולציוד, על המבנה כקומה שניה ,הוקם בהמשך בית מידות למשפחת הבעלים, כולל קמרונות, מרצפות ואריחים מקושטים ארמניים, לאחר מכירת הפרדס בתקופת המנדט ,המבנים שימשו למבני תעשייה זעירה.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.