מושבה כנרת בית משפחת צ'יזיק ברוך ברחוב ראשונים
משפחת שמואל ורעייתו ברנייה צ'יזיק (זנוויל)האב שמואל צ'יזיק נולד וחי בן השנים 1861-1934, האם בריינה צ'יזיק לבית בורנשטיין, רעייתו של שמואל נולדה וחייה בן השנים 1868-1930 , ברוך ציזיק היה בין מייסדי מושבה כנרת בשלב השני ועלה לקרקע בשנת 1909 לביתו הביא את משפחתו הענפה מהמושבה סג'רה והושיבם בדירת החדר שקיבל.
חצרם של משפחת ציזיק ברוך ובהמשך אביו שמואל במושבת כנרת עברה לידי חיים דב בלקינד שומר המושבה שנישא לביתם חיה,בשנת 1925 נמכרה החצר למשפחת משפחת וויסנברג .
משפחת שמואל ציזיק מנתה הורים ושמונה ילדים ,המשפחה התגוררה באזור חקלאי באוקראינה ברוסיה, ברוך ציזיק שהיה הבכור במשפחה ,החליט בעקבות גל הציונות ,ששטף את יהודי אירופה לעלות לארץ ישראל , לצורך זאת יצא להכשרה חקלאית בחוות החקלאיות שהקימה התנועה הציונית ויק"א ברוסיה ,על מנת להכשיר את הצעירים בעבודת כפים וחקלאות כדי שיוכלו להתאקלם ולעבוד כחקלאים בארץ ישראל.
את שאיפתו הגשים ברוך ציזיק משעלה לארץ ישראל בשנת 1905,בגל העלייה השני ביחד עם חנה אחותו הצעירה ,באגדה המשפחתית לבית צ'יזיק מסופר שמעבר לשאיפותיו הציוניות לעלייה לארץ ישראל ,טמונה גם אהבתו לאשת איש צעירה, שאינה יהודייה בעת שעבד בחווה באוקראינה , והמוצא מהסבך פתרונו היה ,היה לעזוב את ביתו ומשפחתו ולהגיע לארץ ישראל כחלוץ.
בתחילה עבד ברוך במשקי החקלאים שהגיעו בגל העלייה הראשון, ברוך החליט להמשיך בדרכו ויצא עם מספר חברים והתיישב בחוות סג'רה ,בעת ההיא החל להשפיע על יתרת משפחתו והוריו לעלות לארץ ישראל,המשפחה ואביו שמואל עלו לארץ ישראל בשנת 1906 ,עם חמשת אחיותיו של ברוך ושלושת ילדיו ,לאחר עליית המשפחה האב שמואל החל לעבוד בחוות כנרת ,באותה העת התגוררו בני משפחתו בעיר טבריה הסמוכה .
כיוון ששמואל ציזיק היה מעט חם מזג ,במהרה הסתכסך עם עובד בחווה והראה לו מנחת זרועו, כתוצאה מהריב שמואל האב נאלץ לעבור לחוות סג'רה ,בזכות קשריו הטובים של בנו ברוך עם רופין ששימש כמנהל הכשרת היישוב הגוף שיישב חלוצים במושבות, כאשר שמואל צ'יזיק עבר לסג'רה הוא העביר לשם את בני משפחתו מהעיר טבריה שבה גרו, שם גם נולד הבן זקונים יצחק .
כאשר החל רעיון ההתאכרות במושבה כנרת בשנת 1908 ,זכה ברוך להימנות על שמונת המייסדים וקיבל את חלקתו בשלב השני בשנת 1909 לאחר חתימה על חוזה אריסות עם חברת יק"א המיישבת, לביתו החדש במושבה כנרת העביר את שאר משפחתו הוריו ויתרת תשעת אחיו על מנת להגשים את רצונו להקים חווה חקלאית בארץ ישראל.
מציאות החיים הקשה למשפחה גדולה כול כך (פיות להאכיל) מחיי החקלאות ,שמהם נועדה המשפחה להתפרנס ,והתנאים הקשים לגידולי חקלאות באזור , בנוסף לתשלום המעיק לדמי החכירה ליק"א השנתיים ,שדרשה יק"א שדרשה בסוף כול שנה לחסל את חובם ,בעבור כספי ההלוואה שיק"א הלוותה למשתכנים ,לרכישת זרעים וכלים חקלאיים וחיות למשק החיי יצרו מצב בלתי אפשרי לקיום נאות למשפחה.
משפחת שמואל צ'יזיק ,עזבה את מושבת כנרת ועברה להתגורר במושבה מנחמיה בעת שיק"א החליפה את שבעת המתיישבים הראשונים מתוך השמונה בתהליך של ארבע שנים,משקם של משפחת ציזיק עבר לידיו של שומר המושבה חיים דב בלינקוב ,שהחליט כי ברצונו להקים פרדס באזור העיר הרצליה ומכר את משקו בשנת 1925 למשפחת וויסנברג .
אגדה משפחתית במשפחת מחותנתי משפחת הנכדה איריס טוקר בת משפחת אינגברמן.
אחד מידידיו להכשרות לימי סג'רה וחוות כנרת הייה משה אינגברמן , כאשר הגיש בקשה להתאכר במושבה כינרת בשנת 1910 ,בעת שעבד בחוות כנרת והאמין שיקבל את האיכרות במושבה מידי יק"א ,מיהר להזמין את ארוסתו חיה מביתה בגולה, כאשר הגיעה הכלה חנה ,העמיד שמואל צ'יזיק את חצרו ובני ביתו על מנת לערוך חתונה לזוג משה וחנה, ובאותה העת הוחלט גם להשיא את בתו מניה עם איש מטולה החלוץ יצחק דייגרמן – שעני .
שמואל ציזיק הזמין את השוחט של המושבה מנחמיה ( מלחמיה) לערוך את טקס החתונה עוד הכין שמואל ובני ביתו את התקרובת והתזמורת לחתונה ואף פינה למשה חדר שבני הזוג משה וחנה יוכלו לגור אצלו בחווה ,משה לא קבל את האיכרות במושבה כנרת והמשיך את חייו , לאחר נישואיהם נולדו להם הבנים אורה האדריכלית הבת הבכורה והבן יחיאל שנולד באמריקה לאחר הגרוש התורכי בשנת 1916 מישראל.
המשך סיפורו של משק ציזיק במושבה כנרת
אגדה משפחתית של משפחת צ'יזיק ,מספרת כי כול תהליך גידול צמחים ועצים היה קרוב ללבו ולמוחו החוקר,כול כך העסיק הנושא את מוחו שהיה מפסיק בעת חריש את עבודתו ועומד וחוקר את שורשי צמחי הבר שחרש בכדי להבין את פעולת הטבע,עד שהפרדות שהיו רתומות למחרשה היו מסתלקות משדה החריש ומוצאות לעצמם תעסוקה בהפסקה שנכפתה עליהן, בהמשך לאגדה סיפרו בני המשפחה כי בעת שעבד בהרכבת עצים או בחיתוך ומחקר צמחים היה נוהג ללבוש חלוק לבן ,ממש כמנתח ומסדר את כליו בסדר מופתי על שולחן לצורך עבודתו .
כאשר יצא ברוך צ'יזיק לשרותו הצבאי בצבא תורכיה בדמשק , החל למעשה הניתוק בינו לבין ביתו במושבה כנרת, את ניהול החווה במושבה כנרת תפסה אחותו חייה בהמשך נישאה לשומר המושבה חיים דב בלינקוב, כיוון שחיים דב בלניקוב עסק בנושאי בטחון גייסה חייה צ'יזיק את אחיה אפרים ,שיעזור לה לעבד את חלקות המשפחה ובמשק החיי עד אשר עבר להקמת חולדה .
מעט על חיים דוב בלינקוב :
חיים דב בלינקוב נולד בשנת 1887 נפטר בשנת 1946 בגיל 59 שנה, עלה מצרפת לאחר שברח אליה מביתו ברוסיה, בשנת 1910 כחלוץ בגיל 19,לאחר עלייתו החל לעבוד במושבה ראשון לציון ביקב המושבה,אך כיוון שבטרם עלייתו לארץ ישראל היה שותף בארגון הגנת עירו הומל כנגד פורעים רוסיים,עמדה לו הכשרה זאת והוא הצטרף לארגון השומר בהמלצת חברו לעיר יחזקאל חנקין.
למרות בקשותיו ובקשות חבריו הקרובים יוסף לישינסקי ונעמן בלקינד , סירובו של ארגון השומר לקבל אותם לשורותיו כחברים מלאים,הביא אותם להקים את ארגון ההגנה "המגן" שעבר לישובי הדרום והגן עליהם,במיוחד כאשר תושבי הכפר הערבי זרנוקה החלו במצור בתואנה של נקמת דם לאחר שאחד מבני השבט נהרג בידי חלוץ מרחובות בסכסוך על בעלות על קרקע, חיים דב בלינקוב שהיה בין שומרי המושבה ,נכנס לקרב עם הערביים ובקרב זה איבד אחת מעיניו.
במקביל לעבודתו כשומר במושבה כנרת,הושפע חיים דב בלינקוב מחברו לישינסקי והצטרף לארגון נילי של משפחת אהרונסון ואף נאסר בעת שהתורכים אסרו את חברי המחתרת,סופם של חברי נילי ידוע וחבריו הקרובים של בלינקוב החברים לישינסקי ובלינקד נתפסו עונו וניתלו בדמשק בידי התורכים, תעלומה אחת נותרה לא פתורה כיצד חמק בלינקוב ממאסר והרג בידי התורכים למרות שהיה חבר מחתרת נילי ,יש לשער כי חבריו לא הסגירוהו בעת חקירתם.
בשנת 1914 בעת שחלף על גבי סוסתו שומר המושבה חיים דב בלניקוב ליד השדות שבהם עבדה חיה צ'יזיק הצטלבו מבטיהם שהוליכה לנישואים כעבור כחצי שנה לשומר בלינקוב, לאחר נישואיהם קבלו חיה ודב לידיהם את משקו של אחיה ברוך לידיהם, לאחר נישואיה נולדו להם הבנים דוד יונתן ועמירם שנפל בשרונה .
כיוון שחיים דב בלניקוב עסק בנושאי בטחון ,ועבד בהגנת ישובי הדרום בארגון המגן ולא היה ממש בבית המשפחה גייסה חייה צ'יזיק את אחיה אפרים שיעזור לה לעבד את חלקות המשפחה ובמשק החיי ,עד אשר עבר להקמת חולדה .
חיים דב בלינקוב חזר בשנת 1918 לחווה ולרעייתו חייה ציזיק ,שם נולדו להם בהמשך שני בנים ועבד עימה בחווה במושבה כנרת עד שנת 1925 ,שאז עקב רצונו להתגורר לידיו גיסו ברוך צ'יזיק ולהקים פרדס או שהחובות של החווה הכריעו אותו , החליט למכור את החווה במושבה כנרת לבינימין וויסנברג ובן משפחתו בינימין וויכנברג תמורת סכום גדול שכיסה את חובותיו ליק"א ולרכישת שטח אדמה באזור הרצליה להקמת פרדס ולהקמת בית מגורים שם גם נולד בנו השלישי עמירם שנהרג בתקופת טרום הקמת המדינה .
למעשה לאחר מאסרו בגין המחתרת נילי, חדל בלינקוב להתעסק בנושאי בטחון ושמירה וביחד עם רעייתו חיה התמסר לטיפול במשק של משפחת ציזיק שנמסר לידי רעייתו חיה,עד שהעבודה הקשה ותנאי המחייה גרמו לו לרצות לעזוב ,כיוון שבאותה העת החלה הקמת העיר הרצליה חבר לגיסו ברוך ציזיק שהיה מראשוני הקמת שכונה ד (החקלאית בעיר ובנה את ביתו ופרדסו בשכנות לגיסו.
מעט על הבן עמירם ז"ל של חיים דב בלניקוב ורעייתו חיה
עמירם עבר לגור בגיל 15 בבית דודתו אסיה בשיקגו , בתקופת המאבק עם הבריטים חזר לארץ והתגייס להגנה , אך שוחרר עקב בעיות בגבו, למרות שדודתו שלחה לו כרטיס לחזור אליה בשיקגו הוא החליט כי מקורותיו הם ארץ ישראל והתגייס מחדש בשנת 1946 ונפל עם שלושה מחבריו בקרב לילי כנגד הבריטים בשרונה, נקבר בבית הקברות בקריית שאול .
סיפור הנפילה של עמירם בלינקוב
עמירם נפל במבצע "פולים ב 22.2.46 ,מבצע משולב של ההגנה ,חי"ש ופלמח ,שהיה אמור לתקוף ולהשמיד חלק ממחנה הצבא הבריטי בשרונה ,כולל המפקדה ,מחסן הדלק וחניון השריוניות ,למרות שנתגלו המשיכה כיתתו של עמירם לחדור למחנה ולהניח את חומרי הנפץ במקומות שסומנו ,לאחר שניתן אות הנסיגה החלו הכוחות לסגת, אז התברר לעמירם כי ידידה אחד מחייליו נפגע והושאר בשטח בתוך גדרות המחנה.
עמירם חזר לזירת הקרב עם חבריו אליק שמיר, שמואל הרם ועוזי נמירובסקי, לאחר שמצא את חברו ידידיה ,נטל אותו והחל למשוך את ידידה בזחילה לכוון הפרצה שבגדר , כיוון שזחל בשטח חשוף נתגלה במהרה לכוחות המגננה הבריטיים שהחלו לרכז אש עליהם,בעזרת תאורת זרקור ריכזו היורים הבריטיים את הירי עליהם.
הלכודים התקדמו בריצה מהירה לכוון הגדר וזינקו מעלייה ,בעת הריצה ספג עמירם צרור יריות ונפל ,לאחר שנהרג והושאר בשטח ,נתגלתה לבריטים גופתו שעליה תחמושת ובידו תת המקלע ,אז הועברה גופתו בידי הבריטים לחדר המתים בבית החולים הממשלתי ביפו לשם גם הועברו יתר הנופלים בקרב אריה קסלמן ושרגא בר אנשי החי"ש , וידידה חברו של בלינקוב מאנשי הפלמ"ח .
מפעלים שהוקמו לזכרו של עמירם בלינקוב
המפעלים להנצחתו כללו הקמת מגרש כדור סל כיוון שהיה שחקן מחונן בצעירותו ומפעל שנתי של טורניר בכדור סל נושא גביע לזכרו בארץ ישראל.
אוניית המעפילים עמירם בלניקוב
אחת מאוניות המעפילים הקטנות בת מאה ועשרים הטון נקראה על שם עמירם בלינקוב , היא יצאה מנמל איטלקי ועל סיפונה מעפילים , תנאי מזג האוויר הקשים ומצב גלי הים הוו מכשול אדיר בפני האוניה, רב החובל של האוניה היה דב חבר קבוץ עין גב,בנוסף במהלך השייט נפל ילד מבין העולים לים ונטרף בידי להקת כרישים, דבר שלא רומם את רוחם של העולים.
בהתקרבם לחופי ארץ ישראל הוקפה הספינה בידי שתי אוניות מלחמה בריטיות ,ובתשובה לזהותם מסרו שם מעורפל של סירה ערבית מבירות ומכיוון שדמתה לספינות שנהגו להפליג באזור שוחררה להמשך דרכה, הספינה המשיכה בדרכה לחוף בארץ ישראל ..
חוף הנחיתה להורדת העולים יועד לנקודה שבין חיפה לחדרה , כוחות ההגנה התארגנו ואבטחו את החוף בנוסף הוצבו כוחות שקיבלו פקודה מפורש לירות על כוחות בריטים במידה ויתקרבו וינסו למנוע את הנחיתה, הספינה הגיעה לחוף אנשי ההגנה נכנסו למים והעמיסו את העולים על כתפיהם ומיד מילאו אוטובוס אחר אוטובוס שנשלחו להתערות בין קיבוצי האזור.
