התחבר
קריית ענבים בית הקברות הצבאי והאזרחי בקבוץ
הקדמה
בהכשרת השטחים שתוכננו בידי האגרונום יעקב אטינגר, של קבוץ קריית ענבים לאחר רכישת אדמת דילב בשנת 1919-20 הגיעו למקום חברי גדוד העבודה על שם טרומפלדור שמנו כמאה שבעים עולים מגליציה ופולין ,מתוכם כשלושים נערות, אנשי גדוד העבודה גרו במחנה אוהלים ליד גבעת יערים ,אנשי הגדוד עבדו בסיקול, חרישה ,בניית טרסות סלילת דרכים ועקירת עשבי בר ,על מנת להכשיר חלקות לחקלאות בקבוץ קריית ענבים וביישובי הסביבה .
על הקרקע שסוקלה שתוכננה למשק מעורב של בעלי חיים ,דבורים, רפת, לולים וגידול שדה ומטעים של עצים שגדלו בארץ וסוגי עצי פרי שיובאו מארצות אחרות, על חלקת דילב נבנו טרסות, ניטעו עצים, עלו 45 חברי הקבוצה שנקראה דילב א' בשנת 1920.
בתקופת המנדט נחפר ונטמן בכניסה לבית הקברות אחד משלושת הסליקים של הקבוץ שעקבותיו מחמת הסודיות נעלמו לעד ונותר רק באגדות בפי זקני הקבוץ , החיפוש למציאתו נמשך זמן רב אך הוא נמוג ברוח הזמן.
בית הקברות בקריית ענבים נחלק לחמש חלקות :
בית הקברות של הקבוץ קריית ענבים נפתח בשנת 1922 , שבו נקברו חלוצים בני העלייה השנייה וחברי הקבוץ שנפטרו בשנים 1947-8 הוטמנו בבית הקברות חללי הפלמ"ח ולוחמים שנלחמו ונפלו בקרבות לפתיחת הדרך לירושלים במצור ובניסיונות לכבוש את המשלטים בגב ההר ששלטו על עורק החיים לירושלים.
חלקת הקבורה של חברי הקבוץ:
הקבר הראשון שנחפר בבית הקברות ומעליו מצבה היה של אפרים רייס, איש השומר הצעיר שנפטר ממחלת המלריה, צורת המצבה מזכירה קבר שייך עם כיפה כמו בקבר רחל זקני הקבוץ לא זכרו מדוע עוצבה המצבה בצורתה הנוכחית .
קברי המייסדים האחרים מוותיקי המשק , נקבע במקומם בחלקה ,על פי המקום שנותר לפי תאריך מותם, על מצבות הוותיקים חקוקות המילים: מראשוני הקבוץ קריית ענבים או ממייסדי הקבוצה רשימה חלקית:
אפרים בן חיים (ליבנזון ) שהיה נואם באספות הקבוץ על ירידת ערך החלוציות ,העדר האש היוקדת בעבודה ,תופעת העזיבה של עולים זמניים ומייסדי הקבוץ ובעצם הנשארים שורדים אל מול החזון הציוני ההולך, לדעתו זאת הצטרף חברו יהושוע זלצמן מלחי שאף הוסיף כי העייפות השתלטה על החברים ביחד עם יסודות הרעיון ההתיישבותי הציוני.
קבריהם של גור אריה ולאה גור אריה .
ליד הקבר של אפרים ,נטמנו יהודה גור ואשתו לאה גור, ילדתם צילה גור שעוד נדבר עלייה, אשר שמה היה צביה בעת לידתה ,אך כיוון שברפת הייתה פרה בשם צבייה, שונה שמה של הילדה לצילה, אך הילדה צילה נפטרה מזיהום דלקתי.
מצבתו יהודה גור ,אינו ליד קברה של צילה אלא במרחק מה, משום ששורשי הדקל שנטעו ליד מצבתה, החל להרים את המצבה ממקומה ובעצת מומחים הוחלט להקים את קברו במרחק מה .
קברם של אברהם בן נריה ואשתו דבורה ,אשר את פרסומו קבל אברהם , מהיותו אחד מכוורני הדבורים הראשונים בישראל שאף כתב ספר בנושא ,שנחשב עד היום לאורים ותומים ,בנושא גדול דבורים והפקת דבש.
לידם קברה של רבקה שפירא, וקברו של שלום אלטמן שנפטר בגיל מאה בשנת 2004.
על קברם של הזוג חיים ורחל עפרוני ,חקוקים תולדות הקמת הקבוץ , חיים עפרוני היה ממייסדי הרפת בקבוץ ונשלח אף ללמוד בהולנד רפתנות, לאחר שחזר מלימודיו, שמש כמורה לרפת בבית הספר החקלאי בכדורי.
חלקה נוספת הצמודה לחלקת וותיקי וילדי הקבוץ, היא מעין חלקה צבאית שבה טמונים 3 חיילי מבני הקבוץ שנפלו במלחמות בשרותם הצבאי ,והוריהם קבורים לצדם בחלקה.
חלקת ילדי הקבוץ :
בחלקה של ילדי הקבוץ קיימת תופעה של העדר שמות המשפחה על חלק מהמצבות הקדומות והכיתוב על המצבות כתוב : חיימקה, חנהלה, לאהלה ,הדסהלה ועוד על פי הספור של זקני המשק , ההורים אמרו מה לא יזכרו מיהו חיימקה או לאהלה וכדומה ,לכן לא צריך שם המשפחה.
חלקת חללי חטיבת הראל פלמח :
קבוץ קריית ענבים שימש כבסיס ללוחמי הפלמ"ח בתקופה שלפני הקמת המדינה ובעת הלחימה בקרבות להגנת הדרך לירושלים, בקרבות אלו אבדה חטיבת הראל כ 418 לוחמים וחיילים מחטיבת עציוני ,חללים אלו קבורים במרכז בית הקברות ,לאחר חלקת הקברים של חברי הקבוץ ,בתחילתה של החלקה הצבאית רחבת טקסי הזיכרון והנחת הזרים הממלכתיים.
בית הקברות הצבאי בקריית ענבים ,נחשב לבית קברות הצבאי היחידי בארץ הנחשב לבית קברות חטיבתי ,שבו נקברו ברובם חיילי חטיבת הראל בנוסף לחיילים נוספים שהובאו להיקבר במקום גם מחטיבת עציוני ועוד יחידות שפעלו באזור.
זהו בית הקברות הצבאי היחידי בארץ שבו הותיר משרד הביטחון ,לקבור את הורי החללים שנקברו בחלקה ליד קברי ילדיהם החיילים , ידוע לי רק מקרה נוסף שבבית הקברות הצבאי הקטן למרגלות מצודת יחיעם שבו קבורים שלושה חיילים אברהם קופל , אריה פיסיקוביץ.
והחלל הראשון שנקבר במקום היה, מפקד הפלוגה איתן (פריץ) זית (זייץ) ,שהיה במשוריין הראשון בשיירת יחיעם ,ונהרג בעת שבדק אפשרות לפתוח את המחסום, לאחר מותו רעייתו פנינה ,לא יכלה לעמוד בהלם מותו ושמה קץ לחייה ונקברה לידו.
בית העלמין הצבאי של קריית ענבים הוא בית קברות חטיבתי יחיד בארץ , בו קבורים ברובם לוחמי חטיבת הראל של הפלמ"ח , אין עוד חטיבה שלה בית קברות משלה , קבורים גם כאלה שאינם מהחטיבה אך נהרגו במהלך הקרבות והובאו לקבורה .פה חטיבת הראל ישבה ומכאן יצאו לוחמיה לכל הפעילויות .
חלקה זאת אשר נחנכה רשמית עם הצבת אנדרטת הנופלים, שבה חקוקים שמות 418 החללים שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים, בקרבות בעיר ירושלים עצמה בלחימה לשחרורה, חללי שנפלו בהגנת גוש עציון ובשיירות המזון והציוד שנעו בדרך אליה ובקרבות בנגב ובמרחבי סיני.
את המצבה לחללי חטיבת הראל המוצבת במעלה בית הקברות בחלקו הצפוני של בית הקברות, עיצב האמן מנחם שמי (שמדיט ) לזכרו של בנו אהרון ג'ימי שמי שהיה אחד מהמפקדים בחטיבה הראל שנפל בלחימה ונהרג מירי מכדור ,כאשר פלוגתו נערכה להגנת המשלט המשותף שממזרח לבית שמש ושנקבר בבית הקברות בקריית ענבים.
אהרון ג'ימי שמי ,הצטרף לפלמ"ח והמשיך לקורסי המפקדים בפלמ"ח ובקורסי חבלה שונים, בתקופת שרות עד שנהרג כמפקד פלוגה הספיק להיפצע פעמיים בלחימה, מעבר להיותו לוחם נועז וקשוח, פעמה בו רגישות שצצה בעת כתיבת שירים וכשרונו לאומנות כצייר.
בשנות החמישים הוציאו הוריו וחבריו ספר הנצחה בשם : חברים מספרים על ג'ימי ,את האיורים לספר רשם אביו מנחם שמי, הוריו של ג'ימי , מנחם ורבקה שימי נטמנו בחלקת ההורים, על פי בקשתו נחקק על קברו של מנחם המשפט – מנחם שימי הצייר ,ואילו על קבר רעייתו רבקה נחרט הכיתוב – אשת הצייר .
צורתה של האנדרטה, שעיצב האב מנחם לזכרם של לוחמי הפלמ"ח מחטיבת הראל, כמגדל מרובע שעל קירותיו צמוד סמל החטיבה ושמה ,בתחתית המגדל נמצא חדר הנצחה הנעול בדלתות מתכת, שמעליו לדלתותיו נחקק הפסוק : ללוחמי פלמ"ח הראל שחרפו נפשם למות למען ירושלים יהודה והנגב במלחמת שחרור ישראל עוד על חזית האנדרטה חקוק סמלה של החטיבה חרב השזורה בענף עץ זית.
קבריהם של חללי החטיבה נחפרו באדמה הסלעית בידי חברי הקבוץ ,והספור המקברי שחלק מהקברים לחללים ,נחפרו בטרם יצאו הלוחמים לכבוש שוב ושוב את מוצב הקסטל וקרבות אחרים ,כלקח למספר האבדות הגדול בקרב נבי סמואל שנאספו בשקים לאחר הקרב בידי הנותרים למחרת , והובאו בליל הסדר לקבוץ והונחו בשורות עד אשר הוכנו הקברים בעבורם.
כיום נותרו בחלקה הצבאית כמאה חמישים ושלושה קברי חללי לוחמים, למרות שחלקם הוצאו והועברו לאחר המלחמה, בעת שנפתחו בתי הקברות הצבאיים בערים השונות ,על פי בקשת הוריהם וקרובי המשפחה.
בין יתר הקברים בחלקה הצבאית, טמונים בה שלושים חייל פלוגתו של מפקד הפלוגה חיים פוזננסקי
בן העשרים המכונה פוזה ,שנפל עם חייליו בעת שניסה לכבוש את משלט נבי סמואל ,חלק מהגופות טמונים בקבר אחים כיוון שחלקם הושחת בידי הערבים לאחר כישלון ההתקפה, לראות את קבר האחים בשורות, הטמונים יוצר תחושה קשה של מועקה.
פוזה סרב לפקודת הנסיגה שניתנה לו מהמפקדה, כיבה את מכשיר הקשר והמשיך בדרכו לכיבוש נבי סמואל , פוזה היה איש אמיץ ואח שכול שאחיו נפל שבועיים לפני כן בקרב, למרות זאת החליט פוזה להמשיך במהלך הקרב , בתקווה שיצליח לכבוש את המקום עוד בחשכה ,תקווה שהתבדתה בעת שהגיעו החיילים לשיפולי הגבעה ונתגלו בשלהי ההתקפה בבוקר, טעות זאת עלתה בחיי שלושים מחייליו שנפלו בקרב .
בחלקה זאת נקבר גם נחום אריאלי שכונה ג'וני ,שנהרג בקרב בקסטל וגופתו נעלמה ונמצאה לאחר זמן בישוב ערבי , בחלקה נוספת בבית הקברות בקריית ענבים ,הוכנה לחללי קרב מנזר סאן סימון בירושלים ,ולמספר לוחמי חטיבת עציוני שחלקם נפלו בקרב במוצב הר אדר בניסיון להיאחז במקום ,לאחר כיבושו בידי כוח הפלמ"ח וחטיבת עציוני במלחמת השחרור.
חלקת הורי חללי מלחמת העצמאות :
כיוון שבתקופת המצור והלחימה לא ניתן היה להעביר את החללים לאזורי מגוריהם ברחבי הארץ ,הם נקברו בבית הקברות של קריית ענבים ,לאחר מכן ביקשו הורי החללים בתום המלחמה ,להיקבר ליד ילדיהם בבית הקברות ,משרד הביטחון נענה לבקשתם ויצר לצורך זה חלקה להורים, מכוון שלא יכלו להעביר את בניהם לקבורה בתקופת המצור בקרבה למקום מגוריהם, מהסיבה שהדרך לירושלים ולבית הקברות הייתה חסומה.
חלקת הקבורה האזרחית העליונה :
חלקה שנוספה בחלק המזרחי של בית הקברות בעבור אנשים שאינם מסכימים עם שלטון הפחד של המגזר הדתי וחפצים להיקבר בטקס חילוני על פי אמונתם.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.