עמק יזרעאל תחילת הדרך הטמפלרית בארץ ישראל

ראשוני הטמפלרים הגיעו כבודדים לארץ ישראל ,כנחשול חלוצי שלא בהסכמת מנהיגי העדה שטענו ,כי יש לעבור הכשרה חקלאית ויש לבדוק בדיקה מדוקדקת של תנאי המחייה בארץ הזרה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תברואתית .
עוד טענו מנהיגי העדה ,כי להט דתי איננו משרת לטובה את מטרות העדה, על פי הפתגם המקומי:  המהירות מהשטן והטענה העיקרית שהציגו מנהיגי העדה , היה הפחד מפני השלטון העותמאני המוסלמי ,שעשוי להפריע לפעילות מיסיונרית נוצרית בשטחי ארץ ישראל
למרות טענות אלו, קמו עשרות צעירים בני העדה הטמפלרית ועלו לארץ ישראל בשנת 1860, במטרת הגשמה של חזונם בהתיישבם עצמאית ובכספם הפרטי ,תחילה התיישבו באזורים בצפון המדינה כמו נצרת ,גניגר ,מגדל ובחלק הצפוני של השומרון וכמובן אדמות עמק יזרעאל הטובות לחקלאות.
שש שנים אחרי הנחשונים הטמפלרים הראשונים שעלו , הגיעו עוד כמה בני העדה הצעירים והצטרפו לחבורה שהתנחלה במגדל , לאחר העלייה הנוספת ,החליטו מספר צעירים וחבריהם הנוספים שהגיעו ,כקבוצה שמנתה מעל  לעשרים בוגרים וילדים, להיאחז באזור הקבוץ שריד של היום ,שנקרא בערבית כניפס ,ליד מבצרו הנטוש ,של מי שהיה המושל של הגליל וטבריה דאהר אל עומר .
לאחר שבנו את צריפי המגורים בשנת 1867 ,הצליחו בני העדה הצעירים ,לשכור שטח אדמה בעמק והחלו לעבדו ,תנאי המקום השונים כול כך מתנאי החקלאות באירופה ,האוויר החם והשונה להרגלי חייהם, אך בעיקר המחלות גרמו לחלקם לאבד את חייהם בעיקר מהיתושים והמים המזוהמים ששתו.

מיקום